פלוני נ. ביה"ד הרבני הגדול בירושלים

4 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1734/24 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ביה"ד הרבני הגדול בירושלים 2. ביה"ד הרבני האזורי פתח תקווה 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יעקב פיקל בשם המשיבה 3: עו"ד דורון שיבר בשם הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני: עו"ד עפר יעקב פסק-דין השופט י' אלרון: העתירה שלפנינו מופנית כלפי פסק דינו של המשיב 2 – בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה (להלן: בית הדין האזורי) בתיק 1128470/3 מיום 22.9.2022; כלפי החלטת בית הדין האזורי בתיק 1128470/12 מיום 18.7.2023 שבה נדחתה בקשת העותר לעיון חוזר בפסק הדין; וכלפי החלטתו של המשיב 1 – בית הדין הרבני הגדול בירושלים (להלן: בית הדין הגדול) בתיק 1459059/1 מיום 11.1.2024 במסגרתה נדחה ערעור המבקש על החלטת בית הדין האזורי בבקשה לעיון חוזר. בתמצית יתואר, כי העותר והמשיבה 3 התגרשו ביום 20.11.2018 והמועד שנקבע לעריכת איזון משאבים הוא ה-3.7.2017. בתביעתו לבית הדין האזורי, העותר טען, בין השאר, כי לחברה שרשומה על שמו (להלן: החברה) הצטברו חובות רבים, ובהתאם ביקש כי יוטל על המשיבה 3 לשאת במחצית חוב שגובהו 535,250 ש"ח (להלן: החוב). בקשת העותר נדחתה לנוכח מסקנת המומחה שמונה מטעם בית הדין האזורי – רו"ח אלקלעי, לפיה קיים חשש כי העותר הבריח כספים מהחברה. העותר לא השלים עם פסק הדין והגיש בקשה לעיון חוזר ובה חזר על בקשתו כי המשיבה 3 תחויב בתשלום מחצית החוב, וזאת בהסתמך על חוות דעת שהגיש מטעם רואה חשבון. עוד ביקש כי המשיבה 3 תישא בהחזר תשלום בסך 50,000 ש"ח ששולמו על ידו למומחה שמונה מטעם בית הדין האזורי. בית הדין האזורי דחה את הבקשה בנמקו כי הטענות שהועלו בה אינן מגלות עילה לשינוי פסק הדין שניתן כעשרה חודשים קודם לכן. על החלטה זו הוגש ערעור מטעם העותר לבית הדין הגדול. הערעור נדחה, בין היתר, מפאת הגשתו באיחור ניכר ומבלי שהעותר הגיש "בקשה רשות לקבלת ערעור מאוחר". מכאן העתירה שלפנינו. לטענת העותר, המשמעות המעשית של הקביעה כי ישנו חשש שהבריח כספים מהחברה, היא שיש לפסול את ספריה של החברה. משכך, נטען כי החלטת בית הדין האזורי מתערבת שלא בסמכות בשיקול דעתו של פקיד שומה. עוד העלה העותר טענות בדבר העדר הנמקה של החלטות בית הדין האזורי, בעניין התנהלותו הדיונית, וביחס לאופן שבו פירש בית הדין הגדול את תקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג (להלן: תקנות הדיון). מנגד, לעמדת המשיבה 3, יש לדחות את העתירה על הסף. בתוך כך, נטען כי אם העתירה מופנית כלפי פסק דינו של בית הדין האזורי, הרי שהיא הוגשה בשיהוי של למעלה משנה וחצי ובלא מיצוי הליכים מאחר שלא הוגש עליה ערעור; ואם העתירה מופנית כלפי ההחלטות בבקשה לעיון חוזר, אזי שאין עילה להתערבות, שכן, טענת העותר נסמכת כולה על "חוות דעת פרטית ולא אובייקטיבית מטעמו" (ההדגשה הוספה – י' א'), כלשון המשיבה 3, בעוד שהחלטת בית הדין האזורי מבוססת על חוות דעת של מומחים אובייקטיביים מטעם בית הדין. גם לעמדת הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים ולנוכח הגשתה ב"שיהוי ניכר ביותר". בכלל זה, הובהר כי הערעור שהגיש העותר לבית הדין הגדול נסוב על החלטת בית הדין האזורי בבקשה לעיון חוזר, אלא שערעור מעין זה מצריך את רשות בית הדין הגדול, רשות שלא ניתנה. אשר לטענת העותר בדבר ההתערבות בשיקול הדעת של פקיד שומה, נטען כי החלטות הערכאות קמא ניתנו בסמכות, מאחר שעניינן במישור היחסים שבין בני הזוג, ולא ביחסים שבין נישום לבין רשויות המס. בתשובתו הנרחבת לתגובות המקדמיות מטעם המשיבה 3 ומטעם הייעוץ המשפטי לשיפוט הרבני, העותר חזר על טענתו כי ההחלטות בעניינו נגועות בחוסר סמכות, והוסיף כי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 אף הוא אינו מקנה סמכות לפסילת ספרי החברה. לאחר שעיינו בעתירה ובכלל תגובות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות. הלכה למעשה, במוקד טענותיו של העותר מצוי פסק הדין של בית הדין האזורי, שבו נדחתה בקשתו להשית על המשיבה 3 את מחצית החוב שצברה לטענתו החברה. אלא שהעותר לא הגיש ערעור לבית הדין הגדול על פסק הדין, ומשכך העתירה נגועה באי-מיצוי הליכים באופן שמצדיק את דחייתה על הסף. זה מכבר, נקבע כי פנייה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, אינה יכולה לבוא חלף מיצוי הליכים בבית הדין הרבני (ראו למשל: בג"ץ 1678/24 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי חיפה, פסקה 3 (13.3.2024)). העותר לא העלה טעם שמצדיק סטייה מכלל זה (לעניין זה, ראו: בג"ץ 4976/02 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין הרבני האזורי, נתניה, פ"ד נו(5) 345, 351-353 (2002)). אגב כך יובהר, כי הערעור שהגיש העותר לבית הדין הגדול נסוב על החלטת בין הדין האזורי בבקשה לעיון חוזר (שהיא למעשה בקשה לדיון מחדש המעוגנת בפרק יד לתקנות הדיון שכותרתו "סתירת הדין ודיון מחדש"; ראו: בג"ץ 4032/24 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים (25.7.2024)). אלא שערעור מעין זה טעון את רשות בית הדין הגדול בהתאם לתקנה קל"ב – רשות שלא ניתנה לעותר. זאת ועוד. פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן כאמור ביום 22.9.2022, היינו כשנה וחצי לפני מועד הגשת העתירה. בנסיבות אלה, דין העתירה להידחות על הסף אף מחמת שיהוי (ראו והשוו: בג"ץ 6839/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (3.1.2018)). למעלה מכך, כלל ידוע הוא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהן תיעשה במשורה ובמקרים קיצוניים בלבד של חריגה מסמכות, סטייה מהוראות החוק, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כשנדרש סעד מן הצדק (ראו מיני רבים: בג"ץ 7229/23 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה, פסקה 5 (20.11.2023)). המקרה דנן רחוק מלבוא בגדרי מקרים חריגים אלה. לשם בחינת תביעת העותר לחלוקת רכוש ואיזון משאבים, בית הדין האזורי מינה מומחים לבחינת מצבם הכלכלי של העותר ושל המשיבה 3. לאחר שהוגשה חוות דעתו של המומחה האחרון – רו"ח אלקלעי, העותר אף פנה אליו בכתב ושטח את עיקרי טענותיו ביחס לחוות הדעת. רו"ח אלקלעי השיב בפירוט לטיעונים, ולבסוף נקבע על ידי בית הדין האזורי כי לא נמצאה בנימוקי העותר "כל עילה שיש בה ממש על מנת לסתור חו"ד זו [של רו"ח אלקלעי – י' א']". ויודגש, הכרעה זו של בית הדין האזורי מצויה במישור היחסים שבין בני הזוג – הא ותו לא. בנסיבות אלה, אין עילה להתערבות בית משפט זה. לנוכח האמור, העתירה נדחית; העותר יישא בהוצאות המשיבה 3 בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ג בתמוז התשפ"ד (‏29.7.2024). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24017340_J04.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1