יונס אברהים חסין כבהא נ. קצין מטה לענייני אנרגיה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1727/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותר: יונס אברהים חסין כבהא נ ג ד המשיבים: 1. קצין מטה לענייני אנרגיה 2. המנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון 3. חברת החשמל לישראל עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים תאריך הישיבה: י"ט בתמוז התשע"ט (22.7.2019) בשם העותר: עו"ד קייס נאסר בשם המשיבים 2-1: עו"ד אבי מיליקובסקי בשם המשיבה 3: עו"ד ויסאם אבו-מערוף פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. במוקד העתירה ניצבות עבודות שביקשה משיבה 3 (להלן: חברת החשמל) לבצע, במסגרת תוכנית חשמל "ריחן (סגירת מעגל ריחן חריש)" (להלן: התוכנית), בשטח שהעותר טוען לבעלות בו. לדברי העותר, המשיבים כלל לא יידעו אותו על עריכת התוכנית, ואישורה נעשה בחוסר סמכות – משום שהוא מעולם לא הסכים לביצוע העבודות בשטחו, כנדרש לפי סעיף 3(א) לצו בדבר עיסוק בחשמל (הסדרה והפעלה) (יהודה והשומרון) (מס' 427), התשל"א-1971 (להלן: צו החשמל), ואין בחומר כל אינדיקציה למתן "היתר מיוחד" על ידי מפקד האזור – בהתאם לחלופה הקבועה בסעיף 3(ב). זאת ועוד, העותר סבור כי לצורך ביצוע העבודות נדרש גם היתר בכתב מטעם "המנהל", לפי סעיף 4(א) לחוק החשמל, התשי"ד-1954. העותר מוסיף כי ההחלטה על ביצוע העבודות התקבלה מבלי שניתנה לו זכות הטיעון, וגורס כי הצבת קו החשמל בהתאם לתוכנית תגביל מאד את יכולתו להשתמש באדמותיו – כך שההחלטה לוקה בחוסר סבירות וחוסר מידתיות. לבסוף, העותר טוען כי ההחלטה עומדת בניגוד למשפט הבין-לאומי, משום שלא הוכח שהתוכנית משרתת צורך צבאי מובהק או אינטרס "מקומי" חיוני. מן הטעמים הללו, מבקש העותר לבטל את ההחלטה על אישור התוכנית – ולהורות למשיבים לדון בסוגיה מחדש, לאחר שתינתן לו הזדמנות ראויה להציג את טענותיו כלפיה. בתגובתה, ציינה חברת החשמל כי טענות העותר מופנות כלפי מקטע מצומצם של קו מתח גבוה באורך כ-7 קילומטרים, אשר נועד, בין היתר, לשיפור אספקת החשמל ליישובים פלסטיניים סמוכים. על פי גרסתה, בחודש נובמבר 2018 ניתן לה היתר מיוחד להצבת שני עמודי חשמל במקרקעין שבמוקד ההליך – ובסיור שנערך בשטח ביום 22.1.2019 אף "תואם עם העותר מיקום עמודי החשמל והובהר כי חברת החשמל תמשיך בביצוע העבודות". החברה עמדה על "הצורך המיידי" בהשלמת ביצוע התוכנית, והדגישה כי העמודים מוקמים "בסמוך לאורך תוואי של דרכים חקלאיות קיימות", וכי "לא קיימת חלופה סבירה יותר" להקמת קו החשמל. מטעמים אלה, סברה החברה שיש לדחות את העתירה. משיבים 1-2 הצטרפו לעמדת חברת החשמל, וטענו כי דין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי בהגשתה – שכן העותר העלה לראשונה את התנגדותו בחודש דצמבר 2018, למעלה משנה לאחר שהחלו עבודות ביצוע התוכנית – ובשל חוסר ניקיון כפיים. לשיטתם, הטענה בדבר שלילת זכות הטיעון אינה מדויקת, שכן במהלך חודש ינואר 2019 התקיימו מגעים עם העותר בניסיון – שצלח, לטענתם – לקבל את הסכמתו לביצוע החלק הרלוונטי של התוכנית. מכל מקום, הם סבורים כי יש לדחות את העתירה אף לגופה, משום שהתוכנית אושרה בסמכות "על בסיס קבלת הסכמתו של העותר כדין" – וכי היא משרתת אינטרס ציבורי מובהק, סבירה ומידתית. משיבים 1-2 הוסיפו כי "עד כה לא פנו גורמי המדינה הרלוונטיים לעשות שימוש בסמכות" למתן היתר מיוחד – אך אם יהיה בכך צורך "תישקל" גם אפשרות זו. 2. ערב הדיון בעתירה הגישו משיבי המדינה הודעת "הבהרה", שבה ביקשו ליישב את הסתירה בין גרסתם – לפיה, התוכנית מבוצעת מכוח הסכמת העותר – ובין גרסת חברת החשמל, הטוענת כי היא מתבססת על היתר מיוחד שניתן לה זה מכבר. על פי ההסבר שסיפקו, היתר כזה אכן ניתן ביחס לשניים מארבעת העמודים הנחוצים (ביחס לשני העמודים הנוספים לא נדרש, לטעמם, היתר, הואיל והם עתידים לקום "על דרך קיימת, העוברת על מקרקעין מסוג 'מתרוכה'"), אך לאחר קבלת הסכמת העותר הוחלט להסתמך עליה, ולהימנע מפרסום ההיתר המדובר. במהלך הדיון, שב העותר והכחיש כי הסכים לביצוע העבודות. המדינה, מצידה, התקשתה להצביע על הסכמה כזו – בוודאי שלא בכתב, כנדרש לפי סעיף 3(א) לצו החשמל – להבדיל מעצם קיומם של מגעים, שבהם ביקש העותר לבחון חלופות והפגין נכונות לנהל משא ומתן על הסכמה אפשרית. 3. בעקבות הדיון, מסרו משיבי המדינה, על דעת חברת החשמל, כי המתווה שכלפיו מופנית העתירה "ירד מן הפרק" – שכן בכוונת החברה "לבחון ביצוע שינויים בתוכנית החשמל בשטח מושא העתירה, ולפנות מחדש בעניין זה לקבלת האישורים הדרושים בהתאם לדין". משיבים 1-2 ציינו כי בהעדר הסכמה מצד העותר הם שומרים על זכותם לפעול להוצאת היתר מיוחד – והדגישו כי "עד לקבלת כלל האישורים הנדרשים על פי דין [...] לא יבוצע עבודות בשטח מושא העתירה". בנסיבות אלה, הם סבורים שהעתירה הנוכחית מיצתה את עצמה, ודינה להימחק. העותר, מצידו, הסכים למחיקת העתירה – תוך מתן תוקף של פסק דין להודעה האמורה, והכרה בזכויותיו במקרה שהמשיבים יחליטו לפנות למסלול ההיתר המיוחד. כמו כן, מבקש העותר לפסוק לזכותו הוצאות, בנימוק שהגשת העתירה, והדיון שהתקיים בה, הם שהביאו לתמורה בעמדת המשיבים. מנגד, חברת החשמל טוענת כי פעלה "כגוף מבצע", כך שאין להטיל עליה הוצאות כלשהן, ואילו משיבי המדינה סברו כי לאור "התנהלות העותר" אין לפסוק לזכותו הוצאות – וכי אין להידרש בפסק הדין לאפשרות ההיפותטית של הוצאת היתר מיוחד. לבקשתם, ניתנה למשיבים אלה אפשרות להגיש "תשובה משלימה" בעניין ההוצאות, ובתשובתם – שלהכנתה הוקדשו לא פחות משלושה חודשים – עמדו משיבי המדינה על כך שאין מקום לקבוע בשלב הנוכחי "מסמרות בעניין סלע המחלוקת" בעתירה, קרי שאלת הסכמת העותר לביצוע העבודות. לעומת זאת, הם מעלים על נס את העובדה שהעותר לא הביע "באופן חד וברור, בתחילת השיג ושיח בין הצדדים" את התנגדותו לתוכנית – באופן שהיה מאפשר לגבש פתרון מתאים מבעוד מועד, לרבות באמצעות חלופת ההיתר המיוחד; חוזרים ומייחסים לעותר שיהוי וחוסר ניקיון כפיים; וטוענים כי תוואי העבודות סביר ומידתי, ונבחר לאחר שמיעת טענות העותר ובחינת חלופות אחרות. מטעמים אלה, ובהתחשב בכך שהדיון בעתירה לא הסתיים בפסילת המתווה שאותו היא תקפה, הם סבורים שאין לחייבם בהוצאות. 4. הנה כי כן, אין מחלוקת כי העתירה שלפנינו התייתרה – שעה שהמשיבים נסוגו מן התוכנית המקורית, והודיעו כי יבחנו מחדש את המתווה, ויפעלו לקבלת האישורים הדרושים. נוכח התחייבות זו, דין העתירה להימחק. כמובן, טענות הצדדים ביחס לאפשרות של הוצאת היתר מיוחד שמורות להם – ומיותר לומר שעל המשיבים לפעול בהתאם זה בהתאם להוראות צו החשמל ועקרונות המשפט המינהלי. 5. העתירה נמחקת. לאור השתלשלות העניינים המפורטת לעיל, ובהתחשב בשלב שאליו הגיע הדיון בתיק, משיבים 1-2 יישאו בהוצאות העותר ובשכר טרחת בא כוחו בהליך דנן בסך 5,000 ₪. ניתן היום, ‏כ"ב בחשון התש"ף (‏20.11.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19017270_Z16.docx מב+מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il