עיריית מעלה אדומים נ. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון

פסק-דין בתיק בג"ץ 1726/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1726/13 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג העותרת: עיריית מעלה אדומים נ ג ד המשיבים: 1. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון 2. שר הביטחון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד גילעד רוגל; עו"ד ניצן רובינשטיין בשם המשיבים: עו"ד עומרי אפשטיין; עו"ד דניאל מארקס פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. העתירה שלפנינו מופנית כנגד החלטתם של המשיבים – מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון (להלן: המשיב) ושר הביטחון – לבטל תקן מאבטח שמומן על ידם בעמדת הכניסה הראשית לעיר מעלה אדומים, ולהחליפו בתקן של מאבטח במימון התושבים מכוח חוק עזר עירוני (להלן: העמדה, העיר ו-ההחלטה). לחלופין, מבקשת העותרת לקבוע כי על המשיבים להקצות חיילים לשמירה בעמדה חלף התקן שבוטל. רקע עובדתי 2. העיר מעלה אדומים מצויה באזור יהודה ושומרון (להלן: איו"ש). על פי החומר שהוצג בפנינו, במרכז תפיסת ההגנה המרחבית באיו"ש – שבאחריותו הישירה של המשיב – ניצבים היישובים הישראליים וצירי התנועה. לצורך מימוש תפיסה זו, עומדים לרשות המשיב אמצעים שונים: כוחות צבא בסדיר ובמילואים, כוחות משטרה ומג"ב וגורמים מודיעיניים, רכזי ביטחון שוטף צבאיים, כיתות כוננות, כוחות הגנת יישובים של חיילים ומשרתי קבע המתגברים לתקופות קצרות את מערך השמירה בחלק מהיישובים; תשתיות ביטחוניות כגון גדרות ואמצעי מעקב; וכן שומרים "אזרחיים". שומרים אלה מתחלקים לשלושה סוגים: (א) תושבים השומרים מכוח חובת שמירה שהוטלה עליהם מכוח הצו בדבר הסדרת השמירה ביישובים (יהודה ושומרון) (מס' 432), התשל"א-1971 (להלן: צו הסדרת השמירה או הצו); (ב) שומרים בשכר המועסקים על ידי הרשות המקומית, לאחר שקיבלה היתר להעסקת שומרים בשכר חלף שמירת תושביה (להלן: שומר בשכר); (ג) מאבטחי "פרויקט האזרוח" עליו יפורט בהמשך (להלן: פרויקט האזרוח ו- מאבטח אזרחי). 3. מהחומר עולה כי בשנים האחרונות חלו שינויים בהיערכות ובפריסת הגורמים והאמצעים השונים המופעלים במסגרת תפיסת ההגנה המרחבית. שינויים אלה נבעו הן מהערכת מצב ביטחונית משתנה, והן מהתפתחויות טכנולוגיות. בתמצית, על רקע אירועי טרור בתחילת העשור הקודם, הועברה האחריות למערך ההגנה המרחבית מפיקוד העורף לזרוע היבשה, ובתוך כך הוקמו מחלקות הגנה מרחבית ביישובים הישראליים באיו"ש. בשנים העוקבות הושקעו משאבים רבים בהקמת תשתיות ביטחוניות ליישובים אלה. עם הקמתן ולנוכח שיפור במצב הביטחוני באיו"ש, נרשמה ירידה במספר הכולל של המשאבים האנושיים המוקצים לפעולות ההגנה והשמירה באזור. במקביל להתפתחויות אלה, בשנת 2009 החליטו הגורמים הביטחוניים על פרויקט האזרוח. במסגרתו, הוחלפו חלק מחיילי הגנת היישובים באיו"ש במאבטחים אזרחיים בשכר, במימון משרד הביטחון ובאמצעות חברות אבטחה פרטיות שנבחרו במכרז. הטעמים לפרויקט היו ההכבדה על כוחות הצבא בעקבות התרחבות ההתיישבות באזור וכן השאיפה להתמקצעות של גורמי ביטחון קבועים תחת חיילים ומשרתי קבע מתחלפים. בוצעו הערכת מצב ביטחונית ועבודת מטה סדורה, שבעקבותיהן הוחלט על איוש 74 עמדות שמירה ב-54 יישובים באיו"ש על ידי מאבטחים אזרחיים. 4. העיר מעלה אדומים מונה כ-40,000 תושבים, וממוקמת ממזרח לירושלים – בסמוך ליישובים הפלסטיניים עזרייה ואבו-דיס ממערב ועבדיה מדרום. בדומה ליישובים אחרים באיו"ש, הניסיון מלמד כי העיר חשופה לאיומי טרור ופח"ע. על מנת להתמודד עמם, גובש "תיק הגנת יישוב". התיק האמור מפרט את תכנית ההגנה במרחב העיר ומתעדכן בהתאם להערכת המצב הביטחונית ולהיקף המשאבים הקיימים. על פי תיק הגנת היישוב של העיר, קיים לה מערך הגנה הכולל, בין היתר, רכזי ביטחון שוטף צבאי, סיורים ממונעים של מאבטחים במימון הרשות המקומית וסיורים ממונעים של פלוגת מג"ב, כיתת כוננות ומצלמה מרחבית. עוד כולל מערך ההגנה 11 מאבטחים/ שומרים ב-6 עמדות היקפיות בעיר, לרבות העמדה מושא העתירה. העמדה מצויה בציר תנועה העולה אל העיר, ומטרתה לבצע בידוק של הבאים בשעריה. מאז הקמת העיר ועד להחלת פרויקט האזרוח, אוישה העמדה על ידי חיילים. כחלק מפרויקט האזרוח, הוקצו לעיר שני תקנים של מאבטחים אזרחיים – האחד הוצב בעמדה מושא העתירה והשני בעמדה הסמוכה לאזור התעשייה מישור אדומים ומכונה "גבעת המייסדים" (להלן: גבעת המייסדים). בשנים שקדמו להחלטה, אוישה העמדה באופן שוטף על ידי מאבטח אזרחי ולצידו שומר בשכר מטעם ובמימון העותרת. בשלהי שנת 2012, בעקבות חתימה על הסכם שכר קיבוצי, עליית שיעור המע"מ ושכר המינימום וקיצוץ בתקציב צה"ל ומשרד הביטחון – נותר תקציב פרויקט האזרוח בחֶסֶר. לאחר בחינת מסגרת התקציב ובהתאם לסדר העדיפות הצבאי, הוחלט על ידי הדרגים הבכירים בצה"ל שלא להגדילו. כפועל יוצא מכך, ובהתאם להיקף הגידול הצפוי בעלויות הפרויקט, נקבע כי יקוצצו ב-10% תקני המאבטחים האזרחיים. קביעה זו "תורגמה" לביטול התקנים ב-7 עמדות – ביישובים אריאל, קדומים, שילה, קריית ארבע, אלון, בית חורון ומעלה אדומים (להלן ביחד: העמדות). בהמשך הנחה מפקד מג"ב במרחב עוטף ירושלים – הוא המפקד הצבאי הרלוונטי – על ביצוע שינויים במתכונת השמירה כך שיועבר לעמדה שומר בשכר מעמדת שמירה אחרת בעיר (להלן: העמדה האחרת). כיום, אפוא, מאבטחים את העמדה שני שומרים בשכר במימון העותרת. טענות הצדדים 5. העותרת טוענת כי העמדה מהווה מחסום צבאי ואבטחתה היא צורך צבאי. לראיה – במשך שנים אוישה העמדה על ידי חיילים, וגם בפרויקט האזרוח הוחלפו החיילים במאבטחים שחימושם והכשרתם צבאיים ושמומנו על ידי משרד הביטחון. הצורך הצבאי עומד בעינו: העיר – והעמדה – חשופה לאירועי פח"ע גם בימים אלה. בהמשך לכך, העותרת מדגישה כי ההחלטה התקבלה עקב "כורח תקציבי" בלבד ולא על רקע שינוי בשיקולים המבצעיים, ומוסיפה כי אם רצון המשיבים לחסוך בתשלום למאבטחים, עליהם להציב חיילים במקומם כפי שהיה בעבר. כמו כן, הקיצוץ בתקנים הוגבל לשיעור של 10%, והמשמעות היא – כך לדברי העותרת – שבוצע באופן שרירותי. העותרת טוענת להפליה בין העמדה לבין גבעת המייסדים, שם נותר התקן על כנו; וכן להפליה בין תושביה לבין תושבי ערים אחרות בישראל המוגנים באמצעות מחסומים שמאייש צה"ל. העותרת מוסיפה כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, שכן הצו אינו מסמיך את המשיב לכפות על תושביה לממן מכיסם מאבטחים במקום התקן שבוטל, והדבר אף מהווה הפרטה פסולה של הביטחון הצבאי. הסדרי השמירה של השומרים בשכר – המחליפים את שמירת התושבים עצמם ולא יכולים להחליף את החיילים או את המאבטחים האזרחיים במשימות הצבא – מסורים לשיקול דעתה של הרשות ובהתאם לתכנית שגיבשה, כאשר המשיב רק מאשר את התכנית. אין למשיב גם "סמכות כללית" ליטול מכספי התושבים ללא הסמכה בחוק. מנגד ובתמצית, המשיבים טוענים כי מדובר בהחלטה מבצעית-מקצועית מובהקת שהתקבלה על ידי גורמי הביטחון המוסמכים, לאחר שנשקלו ואוזנו כל השיקולים הרלוונטיים. ההחלטה אינה מגלה פגם המצדיק התערבות בשיקול דעתו של המפקד הצבאי, שמרחב ההתערבות בו מצומצם ממילא. עוד הובהר כי ביטול התקן של מאבטח אזרחי לצד העברת שומר בשכר מעמדה אחרת לעמדה אינם פוגעים בצרכי הביטחון של העיר ואינם מוסיפים נטל כספי על העותרת. דיון והכרעה סמכויות המשיב וצו הסדרת השמירה 6. נפתח בכלל יסודי ומנחה. תקנה 43 לאמנת האג בדבר דיניה ומנהגיה של המלחמה ביבשה משנת 1907 (להלן: אמנת האג) "מהווה 'הוראת על' נורמטיבית, לפיה על הכוח המחזיק אזור בתפיסה לוחמתית לנקוט בכל האמצעים שבידו על מנת להבטיח את הביטחון וסדרי החיים במקום..." (בג"ץ 3103/06 ולירו נ' מדינת ישראל (6.2.2011)). האחריות הכללית לשמירת הביטחון באיו"ש מוטלת, אפוא, על כתפי המפקד הצבאי – המשיב בענייננו (ראו גם בג"ץ 393/82 אלמעלמון נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד לז(4) 785 (1983)). בשנת 1971 הוציא המשיב את צו הסדרת השמירה, אשר אימץ את החוק הישראלי הקיים בנושא – חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), התשכ"א-1961, בשינויים המחויבים. סעיף 2 לצו מורה כי "מפקד האזור רשאי להטיל בצו חובת שמירה על תושבי יישוב". במסגרת תיקון לצו התווסף סעיף 2א, שלפיו רשאי המשיב – לבקשת הרשות המקומית ולאחר שהסדרי השמירה בשכר שנקבעו על ידה הניחו את דעתו – להורות על העסקת שומרים בשכר חלף חובת השמירה בעין של התושבים. בהתאם, בשנת 1996 הוציא המשיב את הצו הפרטני בדבר הסדרת השמירה בישובים (שמירה בשכר) (מעלה אדומים), הנענה לבקשת העותרת להעסיק שומרים בשכר. סעיף 88(ג) לתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), התשמ"א-1981 מסמיך מועצה מקומית באיו"ש להתקין חוק עזר שיטיל חובת תשלום על התושבים ביישוב שבו ניתן צו שמירה בשכר, וסעיף 76א מוסיף כי "מועצה רשאית, באישור הממונה, להטיל בתחומה אגרות, היטלים, דמי השתתפות ותשלומי חובה אחרים ולקבוע מועדים לשילומם". ממכלול ההוראות עולה כי תושבי מעלה אדומים – כתושבי חלק מהרשויות המקומיות האחרות באיו"ש – מחויבים להשתתף בנטל האבטחה והשמירה בה, בין כשומרים בעצמם ובין באמצעות תשלום אגרת שמירה. 7. ואולם, המרת חובת התושבים לשמור בעצמם בצו המאפשר להם לשלם אגרת שמירה כך שניתן יהיה להעסיק שומרים בשכר – אינה גורעת מאחריות המשיב לביטחון הציבור באיו"ש – שהיה ועודנו נושא הלפיד בעניין זה. כך עולה מאמנת האג, מכוח הצו בכללותו ומכוח מהות תפקידו, מומחיותו ותפקידו של המשיב. גם אם אושרה תכנית השמירה בשכר בעיר להנחת דעתו של המשיב, ברי כי המשיב אינו כבול אליה לעולמי עד. כל מסקנה אחרת דווקא היא שעלולה להביא ל"הפרטת הביטחון" והעברת האחריות לידיים בלתי מיומנות והלא-נכונות. גישה זו, וודאי בנסיבות ההחלטה שלא דרשה מהעותרת תוספת תקציבית אלא שינוי מיקום של השומרים בשכר, משתלבת גם עם הוראות סעיף 2 והצו הפרטני שהוצא בעיר משנת 1996. באשר לדינמיות המתחייבת, נכון להדגיש זאת: מטבעם של דברים ובייחוד במציאות חיינו – בישראל בכלל ובאיו"ש בפרט – השימוש בכל מרכיבי הביטחון, לרבות בחיילים או בתקנים של מאבטחים אזרחיים, הוא גמיש ומשתנה. הוא כפוף להתפתחויות ביטחוניות, טכנולוגיות ותקציביות. הוא מחייב הערכת מצב מתמשכת ותמידית. לפעמים תהיה זו הסלמה, חלילה, שתביא לתגבור באמצעי הביטחון הקיימים. לעיתים, ומנגד, הזרז לשינוי יהיה שיקול תקציבי שעלול להביא לצמצום באמצעים אלה. כך או כך, העיקר הוא שההחלטה תתבסס על שיקולים ענייניים ומקצועיים, לאחר שנשקלו ואוזנו כראוי כל הפרמטרים הרלוונטיים ולאורו של המאור הגדול – ביטחון התושבים. כפי שיוסבר בהמשך, כך אכן אירע. סיווג העמדה והיקף הצורך הביטחוני 8. לשיטת המשיבים, לנוכח מאפייניה וקרבתה לעיר, העמדה מהווה חלק ממערך ההגנה הכולל שלה ואיננה "מחסום צבאי" המחייב איוש על ידי חיילים או מאבטחים אזרחיים שהכשרתם צבאית. עמדה זו מקובלת עליי. הטעם הראשון לכך הוא מומחיותם בענייני ביטחון, וסיווג העמדה כמחסום צבאי או כחלק ממערך ההגנה הכולל של העיר בכלל זאת. שנית, קשה ליישב את טענת העותרת שלפיה העמדה והצורך בה הם צבאיים, עם העובדה שבמשך שנים, ואף כעת, העותרת לא הלינה על כך שעובר להחלטה, אוישה העמדה על ידי מאבטח אזרחי אחד בלבד ולצידו הוצב שומר בשכר מטעמה. טיב ההגנה הביטחונית על תושבי מעלה אדומים והיקפה הם עניין למשיב לענות ולהכריע בו. בהמשך לכך, ולנוכח הדינמיות המאפיינת הערכות מצב ביטחוניות, ברי כי אין בעובדה שהעמדה אוישה בעבר על ידי חיילים כדי לכבול את ידי המשיבים להמשיך בכך. הצבת חיילים בעמדה במקום התקן שבוטל אף אינה אפשרית מבחינה מעשית, כעולה מהודעה מעדכנת של המשיבים. בהמשך להחלטת בית משפט זה שלפיה תובא הסוגיה בפני היועץ המשפטי לממשלה על מנת שיחווה דעתו (ודעתו היא כי אין פסול בהחלטה) וינסה לסייע במציאת פיתרון, בחנו גורמים בכירים במשרד המשפטים דרכים נוספות לפתרון המחלוקת. ואולם, גורמי הביטחון הציגו נתונים משמעותיים מהם עולה כי לא ניתן לשנות ממדיניות הקיצוץ בתקציב פרויקט האזרוח, כי אין אפשרות להקצות חיילי הגנת יישובים חלף המאבטחים האזרחיים ואף אין בכך צורך. כך, לנוכח הרחבת הקיצוץ בפרויקט האזרוח בשנת 2014; הקיצוץ הצפוי אף בתקני הגנת יישובים; ומאפייני העיר – שביחס ליישובים אחרים באיו"ש אינה בעלת מאפייני האיום הגבוהים ביותר, והמוגנת על ידי אמצעי ביטחון רבים. החלטה "ביטחונית-מקצועית" או "תקציבית"? 9. העותרת מנסה, כאמור, לעטות על ההחלטה אדרת תקציבית, ואולם השיקולים הביטחוניים והמקצועיים אופפים ועוטפים את ההחלטה מכל עבריה. כך, עוד בטרם הוחלט על קיצוץ התקנים בעמדות, נערכה בפיקוד מרכז עבודת מטה יסודית מקיפה, במטרה לקבוע קריטריונים מנחים לגיבוש סדר עדיפויות באשר לשאלה היכן יקוצצו התקנים. קריטריונים אלה כללו, בין היתר, את רמת האיום המבצעי על היישוב; את קיומם של מרכיבי ביטחון ביישוב ואת יכולתו להתמודד עם משימות האבטחה באמצעות שמירת תושבים או שמירה בשכר; את ההיסטוריה בגזרה והאירועים הביטחוניים במרחב; את התמונה המודיעינית; את קיומם של כוחות נוספים ותשתיות ביטחון אחרות; ואת מספר התושבים ביישוב. בדיון בפנינו הלינה העותרת על הקריטריון בדבר יכולתו של היישוב להתמודד עם משימות האבטחה באמצעות שמירת תושביו או שמירה בשכר. יש לזכור כי אף אם המשמעות היא בחינת "יכולתם הכספית" של תושבי העיר לעמוד בביטול התקן – זהו רק אחד מהשיקולים שהובאו בחשבון. כמו כן וכפי שיבואר, ההחלטה לא הוסיפה נטל כספי על העותרת או על תושביה, שהרי הוסט שומר בשכר מעמדה אחרת לעמדה. לאחר שנשקלו הקריטריונים המקצועיים הללו, הוחלט על ביטול התקנים בעמדה ובעמדות נוספות. הקיצוץ בעמדות אלה דווקא נקבע משהתברר כי זוהי הפגיעה הביטחונית המינימאלית בנסיבות העניין ובמגבלות הקיימות. לנוכח אופן קבלת ההחלטה, לא ניתן גם לקבל את טענת העותרת שלפיה ההחלטה התקבלה בשרירותיות. כך גם אין מקום לטענת ההפליה בין העמדה לבין עמדה סמוכה או בין תושבי העיר לתושבי ערים אחרות, שכן יש להניח, וכך עולה מהחומר שהוגש, כי לעמדות ולערים שונות יש מאפיינים שונים, שאף עשויים להשתנות מעת לעת. מערך השיקולים הוא מסועף ומורכב, ועל האיזון התמידי ביניהם אמון המשיב. מה גם שעל פי הצהרת המשיבים, מצבה של העיר מבחינה ביטחונית טוב יותר ממצבם של יישובים אחרים באזור. 10. כאן המקום להוסיף כי לאחר קבלת ההחלטה, היא נבחנה על ידי המשיבים או שלוחיהם מספר פעמים נוספות – הן עובר להגשת העתירה והן לאחריה, בהנחיית בית משפט זה, לרבות שמיעת השגות העותרת. בין היתר, נשקלה האפשרות להסיט כוחות מיישובים אחרים ואולם נמצא כי מצבת כוחות האבטחה המופעלים על ידי העותרת – המהווים את המרכיב העיקרי במערך ההגנה היומיומי של העיר – מספקים את דרישות האבטחה הקבועות בתיק הגנת היישוב לצורך הגנתו הסבירה. זאת, בניגוד לחלק מהעמדות האחרות שהוחלט לתגבר. לאחר ביטול התקן, ושוב בהתאם להערכת המצב, הורה מפקד מג"ב עוטף ירושלים על שינוי בתיק הגנת היישוב של העיר, כך שאחד מהשומרים בשכר שהעסיקה העותרת הועבר לעמדה מעמדה אחרת. המשיבים מדגישים, ואף הבהירו זאת לעותרת, כי הסדר זה – בכפוף למכלול מרכיבי הביטחון הקיימים, שהמאבטחים האזרחיים הם רק אחד מהם – מספק מענה ראוי והולם לצרכי הביטחון של העיר. 11. אמנם, ראשיתה של ההחלטה בקיצוצים השונים בפרויקט האזרוח בסוף שנת 2012. יש להניח כי אלמלא אותן נסיבות שהובילו לגירעון תקציבי בפרויקט, לא הייתה ההחלטה באה לעולם. יחד עם זאת, אין בעובדה זו כדי לגרוע מאופייה של ההחלטה כמבצעית-מקצועית. על רקע מאפייניה של ההחלטה, השלכותיה ואופן קבלתה כפי שתוארו, ניתן לומר כי גם אם זרעי ההחלטה הם שיקולים שבתקציב, הרי שענפיה ודמותה הסופית ביטחוניים הם. בל נשכח, כי בהחלטות מעין אלה השיקול התקציבי הוא שיקול רלוונטי ולגיטימי (ראו, למשל, בג"ץ 8013/10 המועצה האזורית אשכול ו-32 נוספים נ' ראש הממשלה, בפסקה 12 (8.8.2011) (להלן: עניין אשכול)). למעשה אין בלתו, הגם שרחוק הוא מלהיות שיקול יחיד. נמחיש את הנקודה תוך הפנייה לכך שהתופעה הבסיסית בלימודי הכלכלה הקלאסיים היא תופעת המחסור. הרצונות והצרכים עולים על המשאבים המאפשרים את מימושם. נסיבותינו אינן שונות. אכן, "ברי כי בעולם אידיאלי ללא מגבלת משאבים, ייתכן והיו נפרסים כוחות רבים יותר מאלו העומדים לרשות המפקד הצבאי..." (סעיף 84 לתשובה לעתירה). ואוסיף כי פשיטא, לצערנו, שאין זה עולם אידיאלי בהתחשב בצורך הביטחוני. ברם מעבר לכך – איננו חיים בעולם של "צ'ק פתוח". השמיכה קצרה מדי, ומחייבת את המשיב לקבל את החלטותיו תוך איזון בין השיקולים הביטחוניים לבין המגבלות התקציביות הנתונות (ראו: בג"ץ 8397/06 ווסר אדוארדו נ' שר הביטחון (29.5.2007), בפסקה 13). שיקול הדעת של המשיבים והיקף ההתערבות בו 12. נדגיש, כי החלטות בעניין אופן ההגנה על היישובים באיו"ש מצויות בלב מתחם שיקול הדעת המסור לגורמי הצבא המוסמכים והמומחים ובגרעין האחריות המונחת לפתחם. יפים לעניין זה דברי בית משפט זה בעניין אחר: "... שיקולים אלה הינם שיקולים שבמומחיות צבאית וביטחונית. בכגון דא, נתון למפקד הצבאי שיקול דעת רחב. המפקד הצבאי הוא שמופקד על שמירת הביטחון. הוא בעל המומחיות, הידע והאחריות הביטחוניים. לעמדתו בעניין זה מייחס בית המשפט משקל רב. ביסוד גישתנו זו עומדת התפיסה, המאפיינת את פסיקתו של בית משפט זה, לפיה עלינו לתת משקל מיוחד לחוות דעתו הצבאית של הגורם אשר עליו מוטלת האחריות לביטחון..." (בג"ץ 5488/04 מועצה מקומית אלראם נ' ממשלת ישראל, בפסקה 42 (13.12.2006)). ההחלטה מושא העתירה דורשת מומחיות ביטחונית. "אנו, שופטי בית המשפט העליון, איננו מומחים לענייני צבא" (בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(5) 807, 843 (2004) (להלן: עניין בית סוריק)). המשיבים כן. לכן נהנית חוות דעתם מעדיפות מובהקת וברורה, ועל הטוען בניגוד לה מוטל נטל כבד (ראו, למשל, בג"ץ 2577/04 טהה אל ח'וואג'ה נ' ראש הממשלה (19.7.2007), בפסקה 38; בג"ץ 9516/10 מועצת הכפר וולג'ה נ' המפקד הצבאי בגדה המערבית (22.8.2011), בפסקה 11). ניצבת בפנינו עמדת המשיב – על מומחיותו הצבאית והמעמד המרכזי שניתן לה בפסיקת בית משפט זה – שלפיה ההחלטה אינה פוגעת בביטחון תושבי העיר, ומנגד עמדת העותרת הסותרת. זו האחרונה לא הוכחה בפנינו, בוודאי שהעותרת לא עמדה בנטל המוגבר לשכנענו. 13. אך מובן הוא, כי מומחיות המשיבים בתחום הביטחוני אינה מקנה להם חסינות מביקורת שיפוטית. מידת ההתערבות על ידי בית משפט זה אף תלויה בקו התקיפה של ההחלטה. נראה כי מרחב ההתערבות קיים אך מצטמצם כאשר קו זה נסוב סביב חלוקת משאבים. הרי מטבע הדברים במצב זה, שיש טעם בדרישה לספק תקציב נוסף להתמודד עם צורך נוסף, אך מגבלות התקציב עומדות על שלהן. המשוכה עולה כאשר עסקינן בהחלטה המתקבלת על ידי הרשות המנהלית המוסמכת, אשר בידיה מכלול הנתונים המקצועיים הרלוונטיים, ועוד יותר בהינתן מהות ההחלטה בענייננו (השוו: עניין אשכול, בפסקה 15). ככלל, ובוודאי במחלוקת מעין זו, תפקידו של בית משפט זה מתמקד בבחינה האם חורגת ההחלטה באופן קיצוני ממתחם הסבירות (ראו, למשל, עניין בית סוריק, בעמ' 843-842). להרחבת התמונה, נחזור לראשית הדברים ונזכיר כי החלטת המפקד הצבאי – גם באשר לחלוקת משאבים ביטחוניים – עדיין חשופה לביקורת של בית משפט. למשל, טענת הפליה עשויה לתפוס משקל, ואף משקל כבד. ואולם, גם פה, שוני אובייקטיבי בצרכי הביטחון במקומות שונים בכוחו לגבור על תחושות סובייקטיביות של תושבי מקום מסוים. אף אם עותר טוען בצורה עניינית, כפי שכאן, להפליה על בסיס אובייקטיבי – לא די בכך. המבחן הוא האם חלוקת המשאבים על ידי הגורם המקצועי רגישה לצרכים שונים של מקומות שונים. ההחלטה נושא העתירה עומדת בכל אמות המידה הרלוונטיות ואינה מגלה פגם. היא התקבלה על ידי הגורמים המבצעיים הבכירים והמוסמכים, לאחר בחינה יסודית ומעמיקה של כלל השיקולים הרלוונטיים. היא מתחשבת באיומים אליהם חשופה העיר מחד גיסא, ובמערך ההגנה הכולל שלה מאידך גיסא. מצד האיומים, העיר מדורגת ברמת איום 2 מתוך 5, דהיינו בקטגוריה אחת מעל היישובים הכי פחות מאוימים באיו"ש. מצד מערך ההגנה הכולל, מצהירים המשיבים כי כלל מרכיבי הביטחון הקיימים, ולאחר הסטת שומר בשכר מעמדה אחרת לעמדה, מספקים מענה הולם לצרכי הביטחון של העיר. אכן, מדובר בהערכה. גם אם היא סבירה בעת שניתנה, המצב בשטח עשוי להשתנות. עם זאת, ביום מתן ההחלטה הנדונה, בהתחשב בכלי ההערכה המוענקים לגורמי הביטחון ובכלי ההערכה הנתונים לבית משפט בביקורת השיפוטית, עולה כי ההחלטה סבירה בהיותה תוצאתו של איזון בין שיקולים רלוונטיים שונים, שלהם ניתן משקל הולם בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 1027/04 פורום הערים העצמאיות נ' מועצת מקרקעי ישראל, בפסקה 42 (9.6.2011)). סוף דבר 14. מלאכת ההכרעה של הגורם המוסמך – הוא המשיב – אינה קלה. המציאות גובה מחיר ודורשת פיתרון שאינו מושלם והרמטי, גם בשל מגבלות התקציב. על המשיב להתמודד לא רק עם מה שיש, אלא גם עם מה שאין. החלטתו חייבת להתמקד בצרכי העותרת, אך לא רק בהם. שיקולי תקציב אינם ביטוי קסם שבכוחו לדחות כל עתירה. אך הם שיקולים כשרים ולעיתים בעלי משקל רב. ניתן להעלות סוגיות שבהן ההסדר שנקבע על ידי המשיב נופל מחוץ למתחם הסבירות באופן ובמידה שאין להשלים עימם. על פי הנתונים שהוצגו, זה אינו המצב כאן. העותרת נדרשה לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולזכותם של תושביה להגנה על חייהם ועל קניינם. ברי כי יש להסכים לעצם הזכויות הנטענות. אולם בסופו של דבר, עניין לנו בדרכי המימוש של הזכויות ואיזונן אל מול שיקולי רוחב – ביטחוניים ותקציביים – אחרים (השוו: דברי חברי, השופט א' רובינשטיין בבג"ץ 1040/10 עיריית אשקלון נ' ראש ממשלת ישראל, בפסקה כ"ה (19.10.2010)). בענייננו, וכפי שהוסבר, החלטת המשיבים היא תוצאה של איזון ראוי ומצויה בגדר מתחם הסבירות, ואף לא דבק בה כל פגם אחר המצדיק התערבות. 15. אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את העתירה, ובנסיבות העניין להימנע ממתן צו להוצאות. כתוצאה מכך, הצו על תנאי שניתן – בטל. ש ו פ ט השופט י' דנציגר: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' סולברג: אני מסכים. ש ו פ ט אשר על כן, הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל. ניתן היום, ‏י"ג בתשרי התשע"ה (‏7.10.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13017260_Z21.doc מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il