ישראל שמיר נ. שרת המשפטים ח"כ איילת שקד

6 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1724/18 בג"ץ 2189/18 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט א' שטיין העותרים בבג"ץ 1724/18: 1. ישראל שמיר 2. ד"ר אברהם מוזס-כרמל 3. שושנה קדוש העותרת בבג"ץ 2189/18: שירה וקנין שוקרון שרמן נ ג ד המשיבות: 1. שרת המשפטים ח"כ איילת שקד 2. הוועדה הבוחנת למבחני הסמכה למקצוע עריכת הדין בישראל 3. לשכת עורכי הדין המשיבה בבג"ץ 2189/18: חברת "המתמחה" – החברה הכלכלית של לשכת עורכי הדין בע"מ עתירות למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ג' בסיון התשע"ט (06.06.2019) בשם העותר 1 בבג"ץ 1724/18: עו"ד ישראל שמיר בשם העותר 2 בבג"ץ 1724/18: עו"ד ד"ר אברהם מוזס-כרמל בשם העותרת בבג"ץ 2189/18: בעצמה בשם המשיבה 1: עו"ד אבי מיליקובסקי בשם המשיבות 3-2: עו"ד מירת שלו פסק-דין השופט י' עמית: בעתירות שבפנינו נתבקשו מספר סעדים הנוגעים לבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין. בג"ץ 1724/18: 1. מאז שהוגשה העתירה נערכו שתי בחינות הסמכה, וכן הוכנסו מספר תיקונים לתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות בדיני מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים ובבחינות ההסמכה לעריכת דין), התשכ"ג-1963 (להלן: התקנות). בעקבות תיקון התקנות נותר רק סעד אחד רלוונטי על הפרק, במסגרתו התבקשנו להורות למשיבה 1 (שרת המשפטים) לפעול להסרת ניגוד העניינים המובהק הקיים בין לשכת עורכי הדין (המשיבה 3) לבין הוועדה הבוחנת (המשיבה 2). זאת, באמצעות ניתוק מערך בחינת ההתמחות, הרישוי וההסמכה של מתמחים מכל נגיעה של לשכת עורכי הדין. 2. ככל שעלה בידינו לרדת לסוף דעתם של העותרים, לגישתם, התמיכה והמערך הלוגיסטי שמקבלת הוועדה הבוחנת מלשכת עורכי הדין יוצרת ניגוד עניינים. כך, לדוגמה, העובדה שבודקי הבחינות נשלטים לטענתם על ידי הלשכה, או העובדה שהלשכה מפרסמת את התשובות לשאלות הבחינה רק לאחר עיבוד סטטיסטי של הנתונים. 3. סעיף 40 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: החוק) לאחר שתוקן במסגרת תיקון 38 תשע"ו-2016 (להלן: תיקון 38) קובע כלהלן: 40 (א) הבחינות לפי סעיף 38 יהיו, אם הן נערכות בעל-פה, בפני ועדה בוחנת של שלושה שהם שופט, והוא יהא יושב ראש, ושני עורכי דין, מהם אחד חבר השירות המשפטי; ועדה בוחנת תורכב בידי המנהל הכללי של הלשכה או בידי עובד בכיר של הלשכה שהוא הסמיכו לכך דרך כלל או לעניין מסוים, מתוך רשימת בוחנים שתיקבע על ידי שר המשפטים. (ב) הבחינות לפי סעיף 38 ייערכו, אם הן נערכות בכתב, בידי ועדה בוחנת של תשעה חברים שימנה שר המשפטים (בסעיף זה – ועדה בוחנת בכתב), ואלה חבריה: (1) שלושה שופטים, שימונו בהסכמת נשיא בית המשפט העליון; (2) ארבעה עורכי דין, מהם שניים חברי השירות המשפטי; (3) שני חברי הסגל האקדמי של מוסדות מוכרים להשכלה גבוהה כמשמעותם בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958, שתחום התמחותם הוא משפטים. (ג) מינוי חברי הוועדה הבוחנת בכתב המנויים בסעיף קטן (ב)(2) ו-(3), יהיה לאחר התייעצות עם המועצה הארצית. (ד) שר המשפטים ימנה את יושב ראש הוועדה הבוחנת בכתב, מבין חברי הוועדה שמונו לפי סעיף קטן (ב)(1). (ה) חברי הוועדה הבוחנת בכתב ימונו לתקופה של ארבע שנים, וניתן לשוב ולמנותם לתקופות כהונה נוספות. (ו) לשם ביצוע תפקידה לפי סעיף זה, תמנה הוועדה הבוחנת בכתב או ועדת משנה שהיא הסמיכה לעניין זה מבין חבריה, חבר בוחנים לחיבור שאלות הבחינה ולבדיקתן; הכשירות להיכלל בחבר הבוחנים תיקבע בתקנות. תיקון 38 בא בעקבות המלצות ועדת גרסטל לבדיקת נושא בחינות ההתמחות (שהוגשו לשר המשפטים בשנת 2002) ובעקבות סיכום עבודת צוות לשמירה על איכות מקצוע עריכת הדין שבראשו עמד מנכ"ל משרד המשפטים דאז ד"ר גיא רוטקופף (שהוגש לשר המשפטים בשנת 2012). מנוסח סעיף 40 לחוק ניתן ללמוד על עצמאותה של הוועדה, המנותקת ממוסדות לשכת עורכי הדין, ואשר חבריה נמנים על מערכת השיפוט, השירות המשפטי הציבורי, האקדמיה ועורכי הדין הפרטיים. כפי שכבר נקבע בפסיקתו של בית משפט זה, "ועדת הבחינות היא גוף עצמאי ובלתי תלוי" (עע"מ 3717/18 פרץ נ' הוועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין בישראל (10.6.2018)). ובכלל, הטענה לניגוד עניינים כבר הועלתה בעבר בהליכים קודמים ונדחתה: "עוד נטען, כי יש להורות על הפרדה בין לשכת עורכי הדין לבין הוועדה הבוחנת. טענה זו נטענה באופן כוללני, כאשר ברי כי הן לפני שחוקק תיקון 38, הן בעקבותיו, קיימת הפרדה חד-משמעית בין הוועדה הבוחנת לבין מוסדות לשכת עורכי הדין, ולא עלה בידי העותר להראות כי הפרדה זו אינה נשמרת" (הדגשה הוספה – י"ע) (בג"ץ 5635/17 שפירא נ' שרת המשפטים (28.8.2017)). אני נכון לקבל טענת העותרים כי פסק דינו של בג"ץ אינו מהווה בהכרח מעשה בית דין, אך זאת במצב דברים בו מוצגת לבג"ץ תשתית ראייתית שונה. בפתח הדיון הגישו העותרים כרך של ראיות נוספות על מנת להוכיח טענתם לניגוד עניינים. ברם, הראיות הנוספות אינן יכולות אלא לתמוך, אם בכלל, בטענות העותרים כנגד התנהלות כזו או אחרת של לשכת עורכי הדין – טענות שרובן, אם לא כולן, הועלו בעבר כנגד הלשכה בהליכים קודמים – ואין בהן כדי לתמוך בטענה המהותית לניגוד אינטרסים. 4. ברי כי ככל שהעותרים מבקשים להעביר את הטיפול במתמחים ובמבחני ההסמכה אל משרד המשפטים, עליהם לפנות אל המחוקק, באשר אין דרכו של בית משפט זה להורות למשיבים ליזום תיקון חוק (בג"ץ 5677/04 עמותת אלערפאן נ' שר האוצר (16.3.2005)). מכל מקום, התקשינו לראות בעתירה שלפנינו עתירה חוקתית. 5. אשר על כן העתירה נדחית. העותרים ישאו בהוצאות המשיבים 3-2 בסך 5,000 ₪ כל אחד (סה"כ – 10,000 ₪). בג"ץ 2189/18: 1. העתירה מופנית כנגד המתכונת החדשה של בחינת ההסמכה, ובמסגרתה התבקש בית המשפט להורות כי תיקונים 38 ו-39 לחוק "בטלים מעיקרם". כן התבקש בית המשפט לקבוע קריטריונים אחידים ושוויוניים בכל הנוגע למתן הציון, מאחר שהבחינה אינה אנונימית, וזאת בניגוד גמור לתקנה 8א לתקנות הלשכה. 2. על אף שהעתירה על נספחיה – לרבות החומר הנוסף שהוגש במסגרתה בפרק הזמן בו העתירה היתה תלויה ועומדת – משתרעת על מאות עמודים, צר לנו לקבוע כי העתירה אינה נהירה ואינה מובנת ו"מתפזרת" על טענות רבות. חלקים נכבדים מהעתירה מתייחסים אישית ליו"ר לשכת עורכי הדין דאז, עו"ד אפי נווה, בעתירה מועלות טענות קונספירציה למיניהן, והיא גולשת גם לעניינים אישיים שאינם ממין העניין. מכל מקום, העתירה עוסקת במתכונת החדשה של הבחינות, ומשכך, למרות שהסעד המבוקש מצוי כביכול במישור החוקתי (ביטול תיקונים 38 ו-39), הרי שהתקשינו לזהות בעתירה עילה לביטול חקיקה ראשית. אשר על כן, העתירה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ש ו פ ט השופט מ' מזוז: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' שטיין: הנני מסכים עם כל האמור בפסק דינו של חברי, השופט י׳ עמית. דין העתירות שלפנינו להידחות מטעמיו. ברצוני להעיר הערות אחדות בעניין זכות העמידה של העותר 1 בבג״ץ 1724/18 (אשר חלות גם על העותר 2 באותה עתירה, שהצטרף לטיעוניו של העותר 1). עותר זה איננו עוד מתמחה או סטודנט למשפטים. עתידו המקצועי איננו תלוי עוד בבחינות הסמכה למקצוע עריכת דין שבעניינן הוא הגיש את עתירתו. העותר הוסמך לשמש עורך דין לאחר שעבר את בחינתו שלו בהצלחה; ומשכך, לא יכול להיות לו כל ריב עם הגורמים המופקדים על בחינות ההסמכה וכלליהן. בנסיבות אלה, אין העותר יכול לקנות לעצמו זכות עמידה על בסיס אינטרס אישי. עותר זה גם איננו ראוי למעמד של עותר ציבורי, שכן הוא עצמו הצהיר בפנינו בפה-מלא כי עתירתו איננה עתירה ציבורית. כמו כן לא מדובר כאן בעתירה המבקשת שנבחן את חוקיותו או את חוקתיותו של מעשה שלטוני שעשוי לחזור על עצמו בעודו חומק מביקורת שיפוטית – נסיבות אשר עשויות להצדיק את שמיעתה של עתירה אקדמית (ראו בג"ץ 73/85 סיעת "כך" נ' יושב ראש הכנסת, פ"ד לט(3) 141, פסקה 2 לפסק דינו של השופט א' ברק (כתוארו אז) (1985); וכן בג״ץ 208/19 בן מאיר נ׳ שר החינוך, פסקה 7 (2.5.2019)). זאת ועוד: אין לנו מחסור בעותרים פוטנציאליים בעלי אינטרס אישי בבחינות הסמכה למקצוע עריכת דין; ואם כך הוא הדבר, אין סיבה שנפתח את שערינו בפני עותר ציבורי גם כשהלה פועל נמרצות למען הכלל וכוונותיו טובות. הנני סבור כי שומה עלינו לדבוק בכלל הנועל את שערי בג״ץ בפני עותר ציבורי אם עתירתו מעמידה לדיון אינטרסים אישיים של אנשים אחרים ואלו יכולים לעתור לבג״ץ בעצמם (ראו בג"ץ 651/03 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש-עשרה, פ"ד נז (2) 62, 69 (2003)). כפי שהסביר השופט נ׳ סולברג, דיון בעתירתו של עותר כזה עלול לפגוע באינטרסים אישיים של אותם אנשים אחרים אשר בחרו, מטעמיהם, שלא לעתור לבג״ץ ואף להביא לבזבוז זמן שיפוטי נוכח השקעתו בעותר הרב את ריבו של אחר להבדיל מעותר שבירור קבילתו דוחק (ראו בג"ץ 4244/17 הר שמש נ' מנהל רשות המיסים, פסקה 4 (12.4.2018) (להלן: עניין הר שמש)). השופט נ' סולברג הזהירנו כי "אם לא נקפיד על זכות העמידה נימצא מקדימים את הטפל לעיקר, מעדיפים שמא על פני ברי, מקלקלים במקום לתקן. זכות העמידה, לא על מנת להצר צעדיו של העותר הציבורי היא באה, אלא על מנת להבטיח שהסוגיה שהוא מבקש להעלות תקבל את תשומת הלב השיפוטית הראויה לה, תתברר ותתלבן כדבעי." (עניין הר שמש, פסקה 5; ההדגשה במקור – א.ש.). הנני מצטרף לדברים אלה ללא כל הסתייגות; ומשעשיתי כן, לא נותר לי אלא לפנות לענייניהם של עותרים, מערערים, מבקשים ומשיבים אשר באו להלין בפנינו על קיפוח וכאב משל עצמם. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' עמית. ניתן היום, ‏ח' בסיון התשע"ט (‏11.6.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18017240_E26.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1