ורד יהודה נ. הועדה המקומית לתכנון ובנייה "לודים"

פסק-דין בתיק בג"ץ 172/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 172/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. ורד יהודה 2. טופ ליין יבוא ושיווק רהיטים בע"מ 3. שי קואל 4. אלי שריג 5. אורי פישל 6. יהודה קלינפלץ נ ג ד המשיבים: 1. הועדה המקומית לתכנון ובנייה "לודים" 2. שופט בית המשפט השלום ברמלה- זכריה ימיני עתירה למתן צו על תנאי ובקשה לצו ביניים בשם העותרים: עו"ד גדעון בן-אור פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. בעתירה זו מתבקשת מחיקתם של שני הליכים המתנהלים בבית משפט השלום ברמלה בפני כב' השופט זכריה ימיני (עמק 30395/07 ועמק 30396/07), וזאת תוך שמירת זכות המשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה "לודים" (להלן: הוועדה המקומית) להגיש מחדש את כתבי האישום נשוא הליכים אלה, עם תום הליכי ערעור שהגישו העותרים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ע"פ 71427/05). 2. ביום 13.3.05 הורשעו העותרים בעבירה של שימוש חורג במקרקעין ללא היתר, בניגוד לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. המדובר בקרקע חקלאית מוכרזת, בשטח של כ- 1500 מ"ר, שבה עשו העותרים שימוש ללא היתר לאחסון ציוד משרדי ובית מלאכה. העותר 1 הורשע בעבירה נוספת של אי קיום צו בית משפט, בגין אי קיום צו הריסה של מבנה בהיקף של כ- 1,000 מ"ר שבנה ללא היתר, עד ליום 1.1.1997, בכפוף להשגת היתר בנייה עד למועד זה. ביום 5.6.05 נגזר דינם של העותרים. על פי גזר הדין, העותרים חויבו להפסיק לאלתר את השימוש במבנים האמורים. בנוסף לכך, העותר 1 נדון לשנים-עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, לבל יעבור על חוק התכנון והבניה, וכן הוא חויב לשלם קנס כספי בסך 400,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו. על העותרת 2 הוטל קנס בגובה 100,000 ₪, ואילו על העותרים 3-6 הוטל קנס של 20,000 ₪ או 200 ימי מאסר תמורתו. כן הוטלו על כלל העותרים התחייבויות כספיות להבטחת הימנעות מביצוע עבירות נוספות למשך פרקי זמן מוגדרים לפי חוק התכנון והבניה (להלן – פסק הדין). 3. ביום 20.7.05 הגישו העותרים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שהופנה הן כנגד הרשעתם והן כנגד חומרת העונשים שהוטלו עליהם (ע"פ 71421/05). מהמסמכים שצורפו לעתירה עולה כי ביום 7.5.07 ניתנה במסגרת הערעור החלטת ביניים של כב' השופטת נוגה אוהד, המעכבת את תחילת ריצוי מאסרו של העותר יהודה ורד. ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד, ונקבע דיון במעמד הצדדים. לא הוצגו כל החלטות לענין עיכוב ביצוע של גזרי הדין לגבי עונשיהם האחרים של כל העותרים. נראה כי הערעור טרם הוכרע. 4. ביום 20.5.07 הוגשו כנגד העותרים כתבי אישום נוספים – אחד נגד העותר 1 והאחר נגד העותרים 2-6 – בגין הפרת צו בית משפט ושימוש במקרקעין ללא היתר (להלן: כתבי האישום החדשים). כתבי אישום אלה הם העומדים במוקד עתירה זו. נטען בהם, כי בביקורת שנערכה ביום 7.5.07, נמצא כי, חרף קביעות פסק הדין, השימוש שהעותרים עושים במקרקעין לא הופסק, והם המשיכו להפר את החוק בעשיית שימוש שלא כדין במקרקעין גם לאחר מתן פסק הדין. 5. ביום 2.9.07 התקיים דיון בכתב האישום החדש שהוגש נגד העותרים 2-6, בבית משפט השלום ברמלה, בפני כב' השופט ימיני. במהלכו, העלו העותרים טענה מקדמית לפיה האישום כנגדם צריך להימחק, שכן הוא הוגש טרם זמנו. על פי הטענה, אין מקום להגשת אישום בגין הפרת צו שיפוטי, כאשר תלוי ועומד ערעור כלפי אותו צו, וקיימת אפשרות שבסופו של יום הוא יבוטל. כך הוא, לדבריהם, גם מקום בו לא ניתן צו עיכוב ביצוע של הצו השיפוטי עד להכרעה בערעור. טענה מיקדמית זו נדחתה, ובית המשפט קבע כי "גם אם הוגש ערעור על פסק הדין... הרי שפסק הדין לא בוטל והוא עומד על כנו, מה עוד שלא הוגש עיכוב ביצוע על הרכיב של איסור השימוש. לכל היותר, אם יבוטל פסק הדין בתיק משנת 2002, הרי שגם פסק הדין בתיק הנוכחי יבוטל". 6. בחלוף למעלה מארבעה חודשים מהחלטתו האמורה של כב' השופט ימיני, הוגשה עתירה זו. הטענה המרכזית בעתירה דומה לטענה המיקדמית שהושמעה בפני בית המשפט קמא, והיא כי אין מקום להגשת כתב אישום כנגד הפרת צו שיפוטי, מקום שבו תלוי ועומד ערעור כנגד תוקפו של הצו השיפוטי שניתן. לטענת העותרים, האישומים החדשים שהוגשו נגדם פוגעים קשות בזכויותיהם, וחושפים אותם בשנית לניהול הליך משפטי פלילי ארוך ומייגע ולהוצאות כספיות ניכרות בטרם הוכרע הערעור, המעמיד למבחן שיפוטי את ההצדקה שבקיום הליך כזה. כן נטען, כי "מאזן הנוחות" נוטה בבירור לטובת העותרים, שכן לא ייגרם לרשות התכנון כל נזק ממשי באם תמתין עם הגשת כתב האישום עד לתום הליכי הערעור. העותרים אף מבקשים להטיל דופי בתום ליבה של ועדת התכנון, אשר מיהרה, לדבריהם, לערוך ביקורת בשטח ביום בו ניתן במסגרת הערעור צו עיכוב ביצוע של עונש המאסר שהוטל על העותר 1, ובהמשך לכך מיהרה להגיש כתב אישום בטרם התברר הערעור. 7. דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, מדובר בניסיון לערער, באמצעות עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, על החלטת ביניים במשפט פלילי. כלל הוא כי בהיעדר הוראת חוק מפורשת, אין עומדת לבעל דין אפשרות לערער, בין בזכות ובין ברשות, על החלטות ביניים אשר ניתנו במסגרת הליך פלילי (סעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; בג"ץ 142/64 מחויטי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(3) 449 (1966); המ' 455/66 שר המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה נ' הישמאט קמיאר, פ"ד כ(3) 608 (1966); ע"פ 121/88 מדינת ישראל נ' דרוויש, פ"ד מה(2) 663 (1989)). מקומה הטבעי של השגה על החלטת ביניים במשפט פלילי הוא במסגרת הליך ערעורי על פסק הדין של הערכאה הדיונית; זאת, למעט במקרים חריגים ויוצאי דופן, בהם עולה טענה של היעדר סמכות, או מתרחשת תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור, אשר המקרה הנדון בוודאי אינו נמנה עליהם (בג"צ 583/87 הלפרין נ' כב' נשיא בית המשפט, פד"י מא(4) 683; בג"ץ 5107/07 בניאורישווילי נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (לא פורסם, ניתן ביום 17.9.07)). שנית, השיהוי הניכר שבו הוגשה העתירה, כארבעה חודשים לאחר מתן החלטת כב' השופט ימיני, מצדיק, כשהוא לעצמו, את דחייתה. לבסוף, ולמעלה מן הנדרש, אציין כי גם לגוף הענין העתירה נעדרת כל יסוד. הגשת ערעור על פסק דין אינה מעכבת את העונש שנגזר, אלא אם ניתן צו עיכוב ביצוע של העונש על-ידי בית המשפט (ראו סעיף 87 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). בענייננו לא נטען, ואין כל אינדיקציה מהחומר שהוגש, כי ניתן צו עיכוב ביצוע ביחס לגזר הדין שניתן במסגרת פסק הדין. על פי גזר הדין, העותרים נצטוו להפסיק לאלתר את השימוש החורג שביצעו במקרקעין, וחובתם היתה לציית לצו זה מיד עם הינתנו. על פי האישומים החדשים, וכעולה לכאורה מהעובדות המפורטות בהם, העותרים המשיכו לעשות דין לעצמם, ולא צייתו לצו השיפוטי, בהמשיכם להשתמש במקרקעין בניגוד לחוק. בנסיבות אלה, האישומים החדשים מתייחסים למערכת עובדתית חדשה הנוגעת למצב בשטח לאחר מתן פסק הדין; הגשתם נעשתה במסגרת אחריותה של רשות התכנון לאכיפת חוקי התכנון והבנייה באיזור הנתון לפיקוחה, ואין לראות פגם בפעולתה. אין לעותרים להלין על רשות התכנון, אלא, אם בכלל, יש להם להלין על עצמם. העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, כ"א בסיון תשס"ח (24.6.08). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08001720_R01.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il