ניר סבירסקי נ. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 17178-10-25 לפני: כבוד השופטת רות רונן המבקשים: 1. ניר סבירסקי 2. ורד אגיון סבירסקי 3. צח אלון נגד המשיבות: 1. כרטיסי אשראי לישראל בע"מ 2. היי ביז בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 26.6.2025 בת"צ 28169-11-23 שניתנה על ידי כב' השופטת י' מושקוביץ בשם המבקשים: עו"ד צביקה מצקין; עו"ד אור סלומון בשם המשיבות: עו"ד יעל ארידור בר-אילן; עו"ד גיא חייק; עו"ד נדב כהן פסק-דין השופטת רות רונן: לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת י' מושקוביץ) מיום 26.6.2025 בת"צ 28169-11-23, בה התקבלה באופן חלקי בקשת המשיבות למתן צו לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון בהליך ייצוגי. רקע והשתלשלות העניינים ביום 14.11.2023 הגישו שלושה מבקשים – המבקשים 2-1 (להלן: סבירסקי) והמבקש 3, מר צח אלון (להלן: מר אלון) – תביעה ובצדה בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד המשיבה 1, כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (להלן: כאל), ונגד המשיבה 2, היי ביז בע"מ (להלן: היי ביז), לפי פרטים 1 ו-3 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-1996 (להלן: בקשת האישור ו-החוק, בהתאמה). בקשת האישור התבססה בין היתר על עילות מכוח חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973; פקודת הנזיקין [נוסח חדש]; וחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979. על פי הנטען בבקשת האישור, המבקשים – ועמם גם חברי הקבוצה המיוצגת – מחזיקים בכרטיסי אשראי של כאל, המוצעים בתנאים מיוחדים לחברי מועדון "הייטקזון", מועדון צרכנות הנמצא בבעלות היי ביז. בין ההטבות שניתנו במסגרת זו נכלל תנאי מיטיב המאפשר לדחות חיובי עסקאות שבוצעו מחוץ לישראל או באתרי אינטרנט בינלאומיים למשך 60 ימים, ללא חיוב בריבית ("שוטף + 60"; להלן: ההטבה). לטענת המבקשים, בחודש אוגוסט 2023 שינו המשיבות את תנאי ההטבה באופן חד-צדדי, ללא גילוי נאות וללא הודעה פרטנית. כך, לפי הנטען, תחת ההסדר המיטיב, הוקדם מועד החיוב כבר למועד שבו מחויב כרטיס האשראי בגין עסקאות שבוצעו בישראל – קרי, ללא דחיית החיוב ב-60 ימים, כפי שנעשה לפני כן (להלן: השינוי). כן נטען כי ההודעה על השינוי הוסתרה בשולי דפי פירוט החשבון, בניסוח מבלבל ומטעה, מבלי שניתן לחברי הקבוצה זמן סביר להיערך לשינוי. המבקשים טענו לשורה של נזקים שנגרמו לשיטתם להם ולחברי הקבוצה המיוצגת. בכלל זה טענו ה"ה סבירסקי כי הסתרת דבר השינוי הובילה לכך שנודע להם עליו במקרה – עם שובם לישראל מחופשה. לטענתם, הקדמת מועד החיוב בעסקאות שביצעו מחוץ לישראל במהלך חופשתם גרמה לכך שנוצרה יתרה שלילית גבוהה מהצפוי בחשבונם, אשר אילצה אותם ליטול הלוואה. באשר לנזקים שנגרמו לחברי הקבוצה, נטען כי הם נשאו בעלויות מימון בשיעור הסכומים שנוכו מחשבונם בטרם עת; או לכל הפחות – ניזוקו בגובה הרווחים שיכלו להפיק מאותם הכספים באפיקי השקעה, אלמלא הוקדם החיוב. המבקשים הוסיפו כי נזקי הקבוצה ניתנים לאומדן גם לפי היקף התעשרות המשיבות כתוצאה מהקדמת מועדי החיוב, בצירוף החיסכון בעלויות שהיה כרוך בהימנעות המשיבות ממסירת הודעה פרטנית. בנוסף נטען לנזק בלתי ממוני, הנגרם עקב פגיעה באוטונומיה ותחושות שליליות. בתגובתן לבקשת האישור כפרו המשיבות במיוחס להן. בעיקרם של דברים, נטען כי כאל מסרה הודעה ללקוחותיה כנדרש לפי הדין במסגרת דפי הפירוט החודשיים הנשלחים אליהם – באופן ברור, מפורט וללא כל פגם בניסוח. לגישת המשיבות, הדין החל בנסיבות העניין אינו קובע חובה על מתן הודעה נפרדת לכל לקוח, ואף אינו מסדיר את נוסח ההודעה או את תוכנה. המשיבות הדגישו כי בהתאם למדיניות כאל, ניתנת ללקוח אפשרות לחזור לשיטת החיוב הישנה (קרי, לתנאי ההטבה), ככל שהוא מבקש זאת – וישנה גם אפשרות לפרוס חיובים שכבר בוצעו. המשיבות הוסיפו כי יש לדחות את בקשת האישור גם בשל היעדר עילת תביעה אישית למבקשים. ביחס לסבירסקי הודגש כי אלה בחרו במודע שלא לקרוא את דפי הפירוט החודשיים שנשלחו אליהם לאמצעי תקשורת שבחרו, וכי הם ממילא לא הסתמכו על ההודעה שנשלחה. כן נטען כי עניינם של סבירסקי הוא מקרה פרטני, שאין מקום ללמוד ממנו על קיומו של נזק קבוצתי; ומכל מקום, עניינם האישי טופל לאחר פנייתם אל כאל. למען שלמות התמונה יוער, כי בעניינו של מר אלון הגישו המשיבות בקשה לסילוק בקשת האישור על הסף. בבקשה נטען, בין היתר, כי מר אלון לא הסתמך על ההטבה, לא שינה את התנהלותו הפיננסית ואף לא טען כי נגרם לו נזק ממשי כתוצאה מן השינוי. מכאן, לשיטת המשיבות, הוא נעדר עילת תביעה אישית. בהחלטה מיום 26.6.2025 דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו כי אין מדובר במקרה ייחודי שבו ההכרעה פשוטה וברורה באופן המצדיק סילוק על הסף. ביום 13.3.2025 הגישו המשיבות בקשה למתן צו לגילוי מסמכים ולמענה על שאלון – היא הבקשה שבמוקד הדיון (להלן: בקשת הגילוי). המשיבות טענו כי המבקשים מסרו מידע חלקי בלבד בבקשת האישור, וסירבו להיענות לדרישות מצומצמות ותחומות שהופנו אליהם. המשיבות הדגישו את זכותן להתגונן מפני טענות שהועלו בבקשת האישור, והוסיפו כי דרישותיהן נוגעות להיבטים רלוונטיים בלבד. כן הובהר כי מקור הסמכות לבקשה בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: תקנה 4(ב) או התקנה; ו-התקנות, בהתאמה). על רקע האמור, עתרו המשיבות לגילוי מסמכים ספציפיים, ובכלל זה תדפיסי חשבונות בנק של סבירסקי מהחודשים יוני עד ספטמבר בשנת 2023; וכן כל מסמך, לרבות תכתובות בין בני הזוג סבירסקי, בנוגע לשיטת החיוב וביחס להיעדר יכולתם לפרוע את התחייבויותיהם בשל השינוי. בנוסף, התבקש מענה על שאלות הנוגעות למסמכים המבוקשים. המבקשים מצדם התנגדו לבקשת הגילוי. ראשית נטען כי אין למשיבות מעמד לדרוש את מבוקשן לפי תקנה 4(ב), שנועדה לסייע למבקשי אישור בלבד. כן נטען כי המשיבות התחמקו מדרישות לגילוי מסמכים ומענה לשאלות שהופנו אליהן – ומטעם זה, בקשתן נגועה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים. לגופם של דברים, נטען כי עיקר המחלוקת בבקשת האישור נוגע לסוגיות משפטיות, הנגזרות מהתנהלות המשיבות ביחס לחברי הקבוצה. לכן, אין צורך לקיים הליכים מקדמיים המתמקדים בהיבטים עובדתיים פרטניים. בהקשר זה צוין כי ההצדקה לגילוי מסמכים ועיון בהם בשלב בקשת אישור, נסוגה כאשר המחלוקת העובדתית היא מצומצמת; והודגש כי עיקר הכובד בבקשות אלה מונח כיום במישור הקבוצתי, ולא בבחינת העילה האישית של התובע המייצג. כן נטען כי דרישות המשיבות אינן רלוונטיות לשאלות שבמחלוקת, במיוחד לאור השלב הדיוני הנוכחי. החלטת בית משפט קמא ביום 26.6.2025 קיבל בית משפט קמא את בקשת המשיבות בחלקה. בפתח הדברים נקבע כי תקנה 4(ב) היא הדדית, במובן זה שהיא מקנה סמכות הן למבקש האישור והן למשיב להגיש בקשה מכוחה. לצורך כך הסתמך בית המשפט על לשון התקנה ועל המבנה הכרונולוגי שבין תקנות המשנה בה; וכן על מיקומה תחת הכותרת "דיון כבקדם משפט" – שבו הליכי העיון והגילוי הם הדדיים. צוין כי תקנה 4(ב) אמנם מטילה על תובע ייצוגי חובה מוגברת להציג תשתית ראייתית לכאורית לקיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק, אך הובהר כי תשתית זו היא רלוונטית לתובע ייצוגי בלבד, ואינה גורעת מזכותם של נתבעים לפעול מכוח התקנה. לגופם של דברים, נקבע כי אין לקבל את טענת המבקשים לפיה מסמכים הנוגעים לנזק האישי של בני הזוג סבירסקי אינם רלוונטיים למחלוקת. צוין כי אף שהנזק הקבוצתי הנטען מתמקד באובדן ריבית או בהתעשרות, הרי משהעלו המבקשים טענות עובדתיות מהותיות ותמכו אותן במסמכים, זכאיות המשיבות לבקש את גילוי מסמכים הנוגעים לכך. הובהר כי דברים אלה נכונים גם אם הגילוי לא נועד לביסוס נזק קבוצתי, אלא לצרכים אחרים – כגון בחינת תום לבם של המבקשים והתאמתם לשמש כתובעים מייצגים. כן נקבע כי אין בסיס לטענות המבקשים בדבר פיחות מעמדה של עילת התביעה האישית, וכן בעניין הכבדה או פגיעה בלתי מידתית בפרטיותם. אף אם חל פיחות מסוים בדרישה לעילה האישית, אין בכך כדי לבטלה כליל; והיקף הדרישות בבקשת הגילוי אינו רב, ולכן אין מדובר בבקשה מכבידה. על רקע האמור, נעתר בית המשפט לדרישה לגילוי תדפיסי חשבון בנק ספציפי של סבירסקי לתקופה שבין יוני לספטמבר 2023, תוך השחרת פרטי העברות, וכן תדפיסי יתרות בחשבונות בנק אחרים. זאת בעיקר לנוכח טענת סבירסקי לנזק אישי המתבטא ביתרת חובה משמעותית בחשבונותיהם, ובשים לב לכך שהם עצמם צירפו לבקשת האישור נתונים כספיים ביחס לתקופה ממושכת יותר. כן התקבלה הבקשה לגילוי תכתובות בין בני הזוג סבירסקי ובינם לבין אחרים, ככל שהן נוגעות לחוסר יכולתם לפרוע את התחייבויותיהם עקב השינוי בשיטת החיוב. נקבע כי מדובר במידע רלוונטי הנוגע ללב המחלוקת, וכי הדרישה לגילויו אינה חורגת ממידת הסבירות או מטילה נטל בלתי מידתי על המבקשים. בקשת רשות הערעור על החלטה זו הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי. לטענתם בקשת הגילוי הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, מאחר שהמשיבות התחמקו בחוסר תום לב מקיום דרישות מקדמיות שהופנו אליהן. כן טוענים המבקשים כי בקשת רשות הערעור מעלה שאלה עקרונית נוספת – והיא האם בשלב הדיון בבקשת אישור, מוסמך בית המשפט ליתן צו לגילוי מסמכים לבקשת המשיב. לגישתם, עיון בלשון תקנה 4(ב) מלמד כי היא מתייחסת אך ורק לבקשה לגילוי המוגשת בידי מבקש האישור; ודברים אלה מקבלים חיזוק לשיטתם גם בראי תכליתה – גישור על פערי מידע מהם סובלים מבקשי אישור, ולא שימוש ככלי בידי המשיבים – הנתבעים. עוד נטען כי אף אם קיימת סמכות ליתן צו לגילוי מסמכיו של מבקש אישור, יש להפעיל סמכות זו במשורה. לטענת המבקשים, כל פרשנות אחרת תיתן גושפנקא לחשיפת תובעים ייצוגים לצווי גילוי דרקוניים שיפגעו בפרטיותם, ותיצור אפקט מצנן מפני הגשת תובענות ייצוגיות. לנוכח חריגות הצו, סבורים המבקשים כי לכל הפחות יש מקום לדרוש מהנתבע להניח תשתית ראייתית לכאורית בדבר חוסר תום ליבם של התובעים הייצוגיים – ובכך ליצור תנאים שוויוניים בין הצדדים לצורך גילוי. לבסוף, באשר לעניינם הפרטני של המבקשים, נטען כי החלטת בית משפט קמא מובילה לפגיעה חמורה בפרטיותם, בשים לב לחיובם בגילוי כלל התנועות בחשבונות הבנק שלהם, ובייחוד לנוכח חשיפת תכתובות בין בני הזוג סבירסקי. כן נטען כי מסמכים אלה אינם רלוונטיים לשלב האישור בו שאלות הנוגעות לכימות הנזק אינן נבחנות. בנוסף הובהר כי הנזק הקונקרטי שנגרם למבקשים גבוה מזה שנתבע ביחס לחברי הקבוצה; וכי הסעד הקבוצתי העיקרי נסב על התעשרות שלא כדין. המשיבות טענו מנגד כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לטענתן, לא מתעוררת בענייננו שאלה עקרונית – שכן אף לשיטת המבקשים, הפסיקה הכירה בזכותן של המשיבות לגילוי מסמכים ומענה לשאלונים. המשיבות טוענות כי בקשת המבקשים הוגשה בחוסר תום לב, משעה שהוסכם בין הצדדים לקיים הליכים מקדמיים; ורק לאחר מתן ההחלטה, נטען לראשונה נגד אפשרות זו. לגוף העניין נטען כי אין יסוד לטענה לפיה אין לבית המשפט סמכות להורות על מתן הצו. לשיטת המשיבות, הליך ייצוגי הוא אוסף של תביעות אישיות, ולכן גם בו ניתן לקיים הליכים מקדמיים. המקור לסמכות זו מצוי לשיטתן בתקנה 4(ב), הקובעת הסדר דו-צדדי. כן נטען כי אין בסיס לדרישה להתנאת זכות המשיבות בהוכחת תשתית ראייתית ראשונית, וכי מגבלה זו נועדה להבטיח כי תובעים מייצגים לא ישתמשו בכלי הגילוי לצרכי סחטנות. לגישת המשיבות, ליבת בקשת האישור נטועה בקיומם של נזקים שנגרמו לכאורה מהסתמכות המבקשים על ההטבה. משכך, אין מקום לקבל עתה את טענתם החדשה לפיה אין צורך בהוכחת חיסכון כלכלי או התעשרות. עוד נטען כי יש לדחות את הטענה לפיה לא נדרשת עילת תביעה אישית; וכי בקשת האישור מבוססת לכאורה על קושי תזרימי, כניסה ליתרה שלילית וצורך בנטילת הלוואה, ולכן אין מדובר בטענות "רקע". כן נטען כי ככל שהנזק האישי הנגרם למבקשים אינו רלוונטי לבקשת האישור – מוטב כי ימחקו את ההתייחסות אליו. לבסוף נטען כי הצו שניתן הוא מצומצם, מידתי והכרחי, וכי הוא אינו פוגע בפרטיות המבקשים. באשר למסמכי חשבונות הבנק, נטען כי סבירסקי צירפו בעצמם נתונים כספיים הנוגעים לתקופה ארוכה מזו שנקבעה, לרבות פרטים מתדפיסי חשבון הבנק שלהם; ובאשר לתכתובות בין בני הזוג, נטען כי מדובר במסמכים הנוגעים ללב המחלוקת; מה עוד שלפי הוראת בית המשפט – כל עניין אישי שיופיע בהם, יושחר. עוד נטען כי אין לקבל את הטענה לפיה דבק חוסר תום לב בהתנהלות המשיבות, משעה שמדובר בהרחבת חזית וכאשר המשיבות השיבו כנדרש לכל הדרישות שהופנו אליהן; כי בקשת רשות הערעור הוגשה בשיהוי; וכי יש לחייב את המבקשים בהוצאות ריאליות. דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, מצאתי לנכון לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי). למען נוחות הקריאה, אמשיך לכנות את המבקשים כך. שתי שאלות טעונות הכרעה בדיון בענייננו – ראשית, שאלת סמכותו של בית המשפט להורות על גילוי מסמכים ועיון בהם לבקשתו של המשיב בשלב בקשת האישור; ושנית, בהנחה שסמכות כזו קיימת, יישומה על המקרה דנן. נדון בשאלות אלה כסדרן, כאשר אציין כבר עתה כי לטעמי דין הערעור – בכל הנוגע ליישום בענייננו – להתקבל. הליך גילוי מסמכים – כללי כידוע, להליך גילוי מסמכים ישנן מספר מטרות מרכזיות – שבראשן מתן האפשרות לשני הצדדים לנהל את ההליך "בקלפים פתוחים". באופן זה יכול כל אחד מבעלי הדין להסתייע גם במסמכים המצויים בידיו של הצד האחר, וזאת נוכח החובה המוטלת על כל צד לגלות את כל המסמכים הרלוונטיים המצויים בחזקתו ובשליטתו. אכן, בהליך אזרחי רגיל אין בהכרח פערי מידע משמעותיים בין הצדדים; ואולם גם בנסיבות אלה בהחלט ייתכן כי מסמכים שונים מצויים אך ורק בידיו של אחד הצדדים ולא בידי הצד השני. כך, נועד הליך גילוי המסמכים לאפשר לצדדים להעלות את כלל טענותיהם ולהוכיחן; ובעיקר – לסייע לבית המשפט לגבש את התשתית העובדתית המיטבית, אשר תוביל להכרעה הוגנת וצודקת (להרחבה ראו: רע"א 72653-02-25 לוצקי נ' מריאן, פסקה 11 ‏(‏9.4.2025‏)‏; רע"א 38325-03-25 נוסינוביץ' נ' אינספירה טכנולוגיות אוקסי ב.ח.נ בע"מ, פסקה 12 ‏(‏8.5.2025‏)‏). ככל שמדובר בהליך אזרחי "רגיל", שאינו ייצוגי, הכף נוטה ככלל לכיוון הגילוי. גישתו של בית המשפט ביחס להליכי גילוי אלה היא בדרך כלל ליברלית, כאשר הצדדים נדרשים לגלות את כל המסמכים הרלוונטיים, אף אם הרלוונטיות שלהם היא עקיפה. בהתאם לכך, הנטל בהקשר זה אינו כבד, ודי כי מבקש הגילוי יוכיח שהמסמך עשוי להיות רלוונטי (ראו: רע"א 1543/23 עידן כץ פיננסים בע"מ נ' פריד, פסקה 16 ‏(‏26.7.2023‏); רע"א 6660/22 מכללת אתגר הדרכות בע"מ נ' מדינת ישראל – רשות הפיתוח, פסקה 20 ‏(5.2.2023‏)‏). לצד האמור, והגם שהצורך בגילוי ההדדי הוא אפוא ברור ומובן – יש להקפיד ולוודא מנגד שלא נעשה בו שימוש לרעה. חיוב צד בגילוי "עודף" של מסמכים עלול לפגוע בזכויותיו של הצד שנדרש לגלות את המסמכים, הן בשל חשיפת מידע שהוא אינו מעוניין לחשוף ושאין בו כדי להועיל להליך, והן בשל הכבדה שהחובה לגלות מסמכים מסוימים עלולה לגרום. לכן, וכדי לא להפוך את הליך הגילוי ל"קרדום לחפור בו" עבור מי שמטרותיו אינן הגונות – נדרש בית המשפט לבחון כל בקשת גילוי תוך איזון בין האינטרסים השונים הניצבים על הפרק, המשליך על היקף הגילוי (ראו: רע"א 68419-04-25 שפייזמן נ' י. שומרוני חב' להשקעות ובניה בע"מ, פסקה 12 ‏(‏14.8.2025‏); רע"א 43499-05-25 מ. אמיר "הכרמל" פיננסים בע"מ נ' עו"ד רון כהנא, המנהל המיוחד על נכסי החברה, פסקה 16 ‏(‏6.8.2025‏)‏). כך למשל, ייתכנו מצבים שבהם תיסוג חובת הגילוי מפני טענות בדבר קיומו של חיסיון או אינטרסים מוגנים אחרים (רע"א 2098/24 אדונייב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 22 ‏(‏27.6.2024‏); רע"א 690/24 פנדור תעשיות בע"מ נ' דלתות אלפים החזקות בע"מ, פסקה 10 ‏(‏21.3.2024‏)‏). ואולם, בעוד המגמה הרווחת בתביעה אזרחית "רגילה" היא ליברלית ורחבה, כאשר מדובר בשלב בקשת אישור בהליך ייצוגי – פני הדברים הם שונים. מצד אחד, פערי המידע בין מבקש האישור לבין המשיב עשויים להיות ניכרים, כאשר למבקש האישור עשוי להיות חוסר במידע משמעותי שבלעדיו הוא לא יוכל להוכיח את קיומה של עילת תביעה לקבוצה במידה הנדרשת לצורך בקשת האישור. זאת מאחר שמבקש האישור הוא חלק מקבוצה גדולה שהוא אינו מכיר את חבריה – ומנגד, כלל חברי הקבוצה הם ברוב המקרים מי שהיה להם קשר חוזי או אחר עם המשיב (ראו: ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ, פסקה 36 ‏(2.9.2018‏)‏‏; רע"א 1248/19 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ נ' גפניאל, פסקה 50 (26.7.2022‏)‏‏; רע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ, פ"ד סו‏(‏1‏)‏ 633, 671 (‏2013‏)). מאידך גיסא, גם החשש מפני שימוש לרעה בבקשה לגילוי מסמכים הוא משמעותי בהליך של בקשת האישור. לכן, בהליך כזה, עוד בטרם ניתנה למבקש האישור האפשרות לייצג את הקבוצה, נדרשת גם מידה רבה מאוד של זהירות – שנועדה לוודא שמבקש האישור אינו עושה שימוש לרעה בבקשת האישור רק כדי לחייב את המשיב לחשוף בפניו מסמכים רבים שלחשיפתם עלול להיות מחיר משמעותי (ראו: רע"א 7714/22 מואב נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 11 (‏20.12.2022‏)‏ (להלן: עניין מואב)‏; רע"א 332/22 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' בורמן, פסקה 10 ‏(‏5.7.2023‏)‏‏; רע"א 42533-01-25 טפירו נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 15 ‏(‏19.5.2025‏)‏ (להלן: עניין טפירו)). על רקע זה נקבעו בפסיקה כללים ביחס לאפשרותו של מבקש האישור לעתור לגילוי מסמכים עוד בטרם נדונה בקשת האישור והתקבלה. כללים אלה עוגנו בהמשך בהוראות תקנה 4 לתקנות – שאליה ואל פרשנותה הנכונה נידרש עתה, ביחס לבקשה דומה המוגשת על ידי משיב. הסמכות להורות על גילוי מסמכים לבקשת המשיב בבקשת האישור סמכותו של בית המשפט להורות, בשלב הדיון בבקשת האישור, על מתן צו לגילוי ועיון במסמכים ומענה על שאלון נקבעה בתקנה 4(ב). הצדדים בהליך דנן חלוקים ביניהם ביחס לתחולתה של התקנה כאשר מבקש הגילוי הוא המשיב בבקשת האישור ולא מבקש האישור. המבקשים סבורים כי התקנות קובעות הסדר חד-צדדי, המאפשר גילוי מסמכים לבקשת מבקש האישור בלבד, ועל כן בית המשפט אינו מוסמך להורות על גילוי כאמור לבקשת המשיב. מנגד, גורסות המשיבות כי מדובר בזכות הדדית, וכי עמדת המבקשים בהקשר זה אינה נתמכת בלשון התקנות או בפסיקה. תקנה 4(ב) המסמיכה כאמור את בית המשפט להורות על מתן צו לגילוי בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מעוגנת, קובעת כך: לבית המשפט בדונו בבקשה תהיה הסמכות למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, ובלבד שנתקיימו תנאים אלה: (1) המסמכים שגילוים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית; (2) המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק. מלשון התקנה עולה, כי מתן צו לגילוי מסמכים בשלב מקדמי זה כפוף, בראש ובראשונה, לדרישת רלוונטיות – קרי כי המידע המבוקש יהיה כזה הנוגע לשאלות שביסוד בקשת האישור. לצד דרישה זו, מוסיפה התקנה וקובעת תנאי נוסף – העמדת תשתית ראייתית ראשונית להתקיימותם של התנאים שבסעיף 8(א) לחוק (ובכך שונה ההסדר בבקשות אישור מזה הנוהג בהליכים אזרחיים "רגילים"). ככל דבר חקיקה, את התקנה יש לפרש בהתאם לכללים הפרשניים הנהוגים בהקשר זה, קרי תוך בחינת לשון התקנה וההקשר החקיקתי בו היא מצויה; ולאחר מכן – ככל שיש בכך צורך – תוך בחינת תכליתה. לשון התקנה המבקשים בבקשתם מתבססים על לשונה של תקנה 4(ב), וטוענים כי התנאים המצטברים שנקבעו בה מכוונים, מעצם טיבם, לתובע המייצג בלבד (שרק לגביו רלוונטית החובה להעמדת תשתית ראייתית לבקשת האישור). מכאן, כך הם טוענים, שמחוקק המשנה ביקש להקנות סמכות להורות על גילוי מסמכים רק כאשר מבקש הגילוי הוא מבקש האישור – ולא בהתאם לבקשת משיב. אכן, מבחינה מילולית, פרשנות כזו של התקנה עשויה להיות אפשרית. יחד עם זאת, ישנה אפשרות לקריאה שונה של התקנה, שהיא זו שהתקבלה בפסיקתו העקבית של בית משפט זה. בהתאם לקריאה זו, ההסדר שנקבע בתקנה 4(ב) הוא בעל אופי הדדי. כך נקבע כי אף שהתנאים הקבועים בתקנה הם ככלל תנאים מצטברים, הדרישה להעמדת תשתית ראייתית ראשונית חלה רק במקרים שבהם מבקש הגילוי הוא בעל הדין שהגיש את בקשת האישור. מכאן עולה כי אין בהכרח חפיפה בין זהותו של מבקש הגילוי לבין מבקש האישור; וכי ייתכנו מקרים שבהם מבקש הגילוי לא יהיה מבקש האישור – אלא המשיב. דברים אלה באו לידי ביטוי ברע"א 906/19  הוכברג נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 9 ‏(‏7.4.2020‏), שם צוין כי‏‏: "כידוע, התנאים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית קבועים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות. לפי תקנה זו, שומה על המבקש צו כאמור להראות כי המסמכים המבוקשים רלוונטיים לזירת המחלוקת ולשלב שבו נמצא ההליך; ומקום שמבקש הצו הוא בעל הדין שהגיש את בקשת האישור – כבענייננו – עליו להראות בנוסף כי העמיד תשתית ראייתית ראשונית להתקיימות התנאים לאישור התובענה כייצוגית בהתאם לסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 [ההדגשה הוספה – ר. ר.]." גישה זו חזרה ונשנתה בפסקי דין נוספים שניתנו לאורך השנים (ראו למשל: רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה, פסקה 11 ‏(29.3.2016‏)‏‏; רע"א 4632/18  Volkswagen AG נ' גולן, פסקה 9 ‏(‏26.12.2018‏)‏‏; רע"א 5392/19 אירופלוט רושיון איירליינס נ' באר, פסקה 8 ‏(‏29.12.2019‏)‏‏; רע"א 563/20 ארד נ' אי. בר מים בע"מ, פסקה 12 ‏(‏24.3.2021‏)‏‏; רע"א 7839/20 Nippon Yusen Kabushiki Kaisha נ' בז'ה, פסקה 15 (6.1.2022) (להלן: עניין בז'ה)). זאת ועוד, פרשנותה המילולית של התקנה – ככל פרשנות אחרת – אינה נעשית בחלל ריק, אלא תוך לקיחה בחשבון גם של ההקשר הלשוני והמבני שבו היא מופיעה (ראו: עע"מ 816/23 עיריית פתח תקווה נ' אנטרפוניט מערכות 2004 בע"מ, פסקה 30 ‏(‏1.1.2025‏) (להלן: עניין אנטרפוניט); בג"ץ 7583/22 המרכז לקידום מעמד האישה ע"ש רות ועמנואל רקמן באוניברסיטת בר-אילן נ' הרבנים הראשיים לישראל, פסקה 8 (14.1.2024); אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות החקיקה 97, 106 (התשנ"ג)). בענייננו, תקנה 4(ב) מצויה בפרק שכותרתו "דיון כבקדם משפט". כפי שהובהר לעיל, בהליכים אזרחיים "רגילים", הליכי הגילוי והעיון הנערכים בשלב קדם המשפט הם בעלי אופי הדדי. ההפניה להליך קדם המשפט, וההשוואה של הליכי הגילוי בתקנות להליך זה, תומכים אפוא בטענה כי גם הליך הגילוי בבקשת האישור הוא הליך הדדי. תכלית התקנה מעבר לאמור לעיל, במקרים שבהם יכולה לשון התקנה לשאת מספר פרשנויות – כבענייננו – יש לבחור מבין הפרשנויות הללו את זו המגשימה את תכליתה באופן מיטבי (ראו: עניין אנטרפוניט, בפסקה 29; ע"א 8093/23 שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ נ' הוועדה המיוחדת לתכנון ובניה חריש, פסקה 16 (22.9.2024)). בענייננו, גם תכליתה של התקנה מביאה למסקנה פרשנית דומה. בקשות לגילוי ועיון במסמכים אכן מוגשות בדרך כלל על-ידי מבקשי האישור. הטעם לכך נעוץ, כפי שהובהר, בפערי הכוחות והמידע המובנים המתקיימים בין מבקש האישור לבין המשיב, ובצורך לאפשר לגשר על פערים אלה באמצעות גילוי ועיון במסמכים המצויים, על פי רוב, בידי האחרון (ראו: עניין מואב, בפסקה 12‏‏; רע"א 4841/18 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' כרמי, פסקה 13 ‏(‏12.8.2019‏); וראו גם: אלון קלמנט ורות רונן "בחינת עילת התביעה וסיכוייה בשלב אישור התובענה הייצוגית" עיוני משפט מב 5, 19, 50-43 (2019)‏ (להלן: קלמנט ורונן)). המבקשים בבקשת רשות הערעור דנן הדגישו כי תכלית זו היא התכלית המרכזית הניצבת בבסיס הליכי הגילוי והעיון בשלב בקשת אישור. מכאן, כך הם טוענים, נובע כי הליך הגילוי נועד עבור מבקש האישור בלבד. ואולם, במסגרת בקשת האישור נדרש בית המשפט לא רק לבירור השאלה האם מבקש האישור הוכיח לכאורה את קיומה של עילת התביעה הקבוצתית לה הוא טוען. בירור בקשת האישור מחייב את בית המשפט לא אחת להידרש לשאלה האם המבקש עמד בתנאי הסף שנקבעו בחוק. בין תנאי הסף לאישור תובענה כייצוגית המעוגנים בסעיף 8(א) לחוק, נדרשת, בין היתר, בחינה אם עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת (סעיף 8(א)(3) לחוק) ואם התובע המייצג פועל בתום לב (סעיף 8(א)(4) לחוק). כן נדרשת בחינת קיומה של עילת תביעה אישית לתובע המייצג (סעיף 4(א)(1) לחוק). תנאים אלה נועדו לאפשר לבית המשפט להכריע אם ההליך שלפניו מתאים להתברר כתובענה ייצוגית אם לאו. בהתאם רשאי המשיב – בשלב הדיון בבקשת האישור – להראות כי תנאים אלה אינם מתקיימים. השלב המתאים לבירורם של תנאים אלה הוא השלב הקדמי של בקשת האישור – כאשר זהו למעשה השלב הבלעדי בו הם נבחנים. אחת מתכליותיה של תקנה 4(ב) היא לקדם את האפשרות לברר גם את השאלה הזו. ואכן, תקנה 4(ב) מתייחסת למסמכים "שגילוים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית [ההדגשה הוספה – ר. ר.]". בית משפט זה התייחס לכך שדרישה זו נוגעת גם לעמידתו של מבקש האישור בתנאי הסף. כך צוין בהקשר זה למשל ברע"א 3489/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון בע"מ ואח' פ"ד סו(1) 633, 655 (2013): "פסיקתו של בית משפט זה עמדה, זה מכבר, על חשיבותו של הליך לגילוי מסמכים בהקשרן של בקשות לאישור תובענה כייצוגית [...]. הליך אישורה של תובענה ייצוגית הוא שונה מהליכי ביניים אחרים, והשפעתו עשויה להיות קריטית מבחינתם של הצדדים להליך. בשל ההשפעות הנודעות להליך זה, ראוי כי הדיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית יהיה מעמיק, תוך בחינה ראויה – עובדתית ומשפטית – של תנאי הסף הנדרשים כדי לאשר את התובענה כייצוגית. במקרים רבים, עיון במסמכים וגילוים הם הכרחיים כדי להכריע בשאלות אלה [ההדגשה הוספה – ר. ר.]" (וראו גם: יצחק עמית חסינות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 142 (2021) (להלן: עמית)). ואולם, בניגוד לבירור קיומה של עילת תביעה לכאורה – שהמידע לגביה מצוי ככלל בידי המשיב; עשויות להתעורר נסיבות שבהן לצורך בחינה ראויה של התקיימותם של תנאי הסף, יידרש גילוי ועיון במסמכים של המבקש דווקא, לבקשת משיב (ראו למשל רע"א 7956/08 מעדניות האחים בכבוד ‏(‏94‏)‏ בע"מ נ' צבי, בפסקה 6 ‏(21.4.2009‏)‏‏, שם עמד בית המשפט על חשיבות גילוי מסמכים לעניין זה, עוד בטרם התקנת התקנות; והשוו את החלטתי בשבתי בבית המשפט המחוזי ביחס לגילוי מסמכים בבקשה לאישור תביעה נגזרת: תנ"ג ‏(‏כלכלית)‏ 38393-01-15 קרן טוליפ קפיטל ש.מ נ' רחמני, פסקה 21 ‏(‏8.10.2015‏)‏). גילוי מסמכים כזה של מבקש האישור מתחייב משני טעמים – ראשית, מאחר שהמידע בהקשר זה מצוי בדרך כלל בידיו; ושנית, מאחר שבחינת קיומם של התנאים המקדמיים נעשית כאמור בשלב בקשת האישור ובו בלבד (בלא שמתקיים דיון נוסף לגביהם בשלב הדיון בתביעה לגופה). ראשית, המידע הרלוונטי לגבי התנאים המקדמיים ביחס להתאמתו של מבקש האישור לשמש כתובע מייצג, מצוי בדרך כלל בידיו של מבקש האישור ולא בידי המשיב. במילים אחרות, בניגוד לנושאים הקשורים לעילת התביעה והיקפו של הנזק – שקיימים לגביהם פערי מידע הפוגעים במבקש האישור שכן עיקר המידע הוא בידי המשיב – פני הדברים הם הפוכים כאשר מדובר בשאלות הנוגעות להתנהלותו של מבקש האישור, זהותו, יכולתו לשמש כתובע מייצג וקיומה של עילת תביעה אישית בעניינו. מטעם זה, מוצדק בנסיבות מסוימות לאפשר למשיב לקבל את המידע הרלוונטי שאינו ידוע לו, כדי שיוכל לכלכל את צעדיו הדיוניים בהתאם למידע זה. שנית, בניגוד לעניינים שיידונו בשלב הדיון בתובענה לגופה ככל שתאושר בקשת האישור, בחינת התנאים המקדמיים הנדרשים לאישור התובענה הייצוגית נועדה, מעצם טיבה, להתבצע בשלב בקשת האישור עצמו (כאשר בשלב הדיון לגופו לא מתקיים ככלל דיון נוסף בתנאים אלה). משכך, אין מקום לדחות את הדיון בשאלות אלה לשלב מאוחר יותר, כשם שנעשה ביחס לחלק מהסוגיות המהותיות הנוגעות לתובענה גופה. לכן ייתכנו מקרים שבהם על מנת לאפשר דיון אפקטיבי בהתקיימותם של התנאים האמורים, יידרש גילוי מסמכים של מבקש האישור כבר בשלב זה. כך לשם דוגמה, ייתכנו מקרים שבהם יתעורר חשש לשימוש במכשיר הייצוגי על-ידי מבקש האישור למטרות זרות ופסולות – כגון ניסיון לפגוע במתחרה עסקי או להפעיל לחץ עסקי אחר על המשיב, באופן שעשוי להצדיק את דחיית בקשת האישור (וראו לעניין זה: רע"א 3698/11 שלמה תחבורה ‏(‏2007‏)‏ בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ, פסקה ל"א ‏(6.9.2017‏)‏; ע"א 8037/06 ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ, פסקה 95 (2014); אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט 131, 146 (תשס"ז)). במקרים מעין אלה, סביר להניח כי המידע הרלוונטי, בכל הנוגע למניעיו של מבקש האישור וזהותו, יהיה מצוי בידיו. לפיכך, באותם המקרים בחינה ראויה של תנאי הסף תצדיק אפוא שימוש בכלי גילוי המסמכים כבר בשלב בקשת האישור, לבקשת המשיב. לנוכח האמור, פרשנותה של תקנה 4(ב) לתקנות על רקע לשונה ותכליתה, מובילה לכלל מסקנה כי יש לקבל את עמדתן הפרשנית של המשיבות, כפי שקבע גם בית משפט קמא. לפי פרשנות זו, הסדר הגילוי והעיון במסמכים המעוגן בתקנה זו הוא הסדר בעל אופי הדדי, במובן זה שניתן להחילו הן לבקשת מבקש האישור, הן לבקשת משיב. מכל מקום, אף אם נניח כי תקנה 4(ב) אכן חלה, כפי שטוענים המבקשים, על מבקש האישור בלבד, התוצאה שלעיל לא תשתנה. כזכור, תקנה 19(א) לתקנות קובעת כי "בכל עניין של סדר דין בבקשה לאישור או בתובענה ייצוגית, יחולו תקנות סדר הדין האזרחי, בשינויים המחויבים, והכל אם אין בחוק או בתקנות אלה הוראה אחרת לעניין הנדון". משכך, אם נניח כי תקנה 4(ב) נועדה לעגן הסדר חד צדדי המכוון כלפי מבקש האישור בלבד – הרי שבהיעדר הסדר מפורש ביחס למשיב או כל הוראה אחרת הנוגעת אליו בהקשר זה, מוסמך בית המשפט להיזקק לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנות אלה מורות כאמור על הסדר גילוי מסמכים הדדי, שחל הן על התובע והן על הנתבע; והן משמשות אפוא מקור סמכות שיורי להוראה על גילוי ועיון במסמכים כאשר מגיש הבקשה הוא המשיב, אם לא קיים הסדר ספציפי ביחס לסיטואציה כזו בתקנות. השימוש בסמכות להורות על גילוי מסמכים של המבקש ואולם – קיומה של סמכות לחוד; והשימוש בה בפועל – לחוד. הגם שבית המשפט מוסמך להורות על גילוי מסמכים גם לבקשת המשיב בבקשת האישור, השימוש בסמכות זו צריך להיות זהיר וקפדני. בית המשפט צריך להביא בחשבון – לצד הצורך הנטען של המשיב במסמכים שהוא מבקש את גילוים – את החשש כי הליך גילוי בשלב אישור התובענה יהפוך ל"מסע דיג" להשלמת תשתית עובדתית חסרה; ובעיקר כי הוא יאפשר שימוש לרעה במנגנון התובענה הייצוגית (ראו: בפסקה 11 לעיל; וראו גם: עניין בז'ה, בפסקה 15; עניין טפירו, בפסקה 15; רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ'MAN Truck & Bus AG , פסקה 14(‏12.10.2021‏)‏). הצורך במידת זהירות מוגברת מקבל משנה חשיבות כאשר מבקש גילוי המסמכים הוא המשיב – שהוא במקרים רבים גוף גדול ועתיר משאבים. במקרים אלה, נוסף גם חשש לשימוש בהליך הגילוי ככלי הרתעתי כלפי תובעים ייצוגים פוטנציאליים, באופן שעלול לפגוע במוסד התובענה הייצוגית. בין מכלול שיקוליו צריך בית המשפט לתת משקל גם לחשש מפני יצירת אפקט מצנן להגשת תובענות ייצוגיות, ולבחון בקשות גילוי המוגשות על ידי משיבים בזהירות ובקפידה. ראשית, המסמכים שהמשיב זכאי לבקש את גילוים צריכים אף הם להיות מסמכים ה"נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כייצוגית" – בהתאם לתנאי תקנה 4(ב)(1) לתקנות. לכן, המסמכים צריכים להיות רלוונטיים לשלב הראשון של הדיון, קרי הדיון בבקשת האישור; ולא מסמכים שעשויים להיות רלוונטיים לשלב השני של הדיון בתביעה לגופה. שנית, גם כאשר המשיב עותר לגילוי מסמכים – על בית המשפט לבחון ולוודא כי בקשתו איננה בקשת סרק, וכי היא נועדה לבסס עילה שהמשיב הראה במידה הדרושה כי יש לה בסיס. זאת גם בהנחה כי תקנה 4(ב)(2) אינה חלה כלשונה על משיב המבקש גילוי מסמכים (שכן "המבקש" בתקנה הוא מבקש האישור ולא מבקש גילוי המסמכים). במילים אחרות – גם המשיב נדרש להעמיד "תשתית ראייתית ראשונית" בבקשתו לגילוי מסמכים מצד מבקש האישור, ובית המשפט צריך לוודא כי הבקשה אינה "מסע דייג" אלא כי היא מבוססת די הצורך כדי להצדיק את הגילוי והעיון המבוקשים. שלישית, גם אם המסמכים הם רלוונטיים לשלב הדיוני של בקשת האישור, בית המשפט נדרש – כבכל בקשה לגילוי מסמכים, לאזן בין מידת תרומת המסמכים לבירור המחלוקת לבין הפגיעה בזכויות מוגנות ובאינטרסים לגיטימיים של בעלי הדין או צדדים שלישיים, ובכלל זה זכותם לפרטיות (ראו והשוו: רע"א 2404/21 פלונית נ' פלוני, פסקה 29 ‏(‏22.7.2021‏); רע"א 4972/24 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' חנוכה, פסקה 8 (‏26.6.2024‏); קלמנט ורונן, בעמ' 45; עמית, בעמ' 143-142‏). מן הכלל אל הפרט משנמצא כי בית המשפט מוסמך להורות על גילוי ועיון מסמכים לבקשת משיב בבקשת אישור – יש לבחון האם בנסיבות המקרה דנן היה מקום להורות על גילויים של המסמכים לבקשת המשיבות, כפי שקבע בית משפט קמא בהחלטתו. זאת, בשים לב לאמות המידה שצוינו לעיל. כזכור, עיקר טענות המבקשים לעניין זה נסב על גילוי תדפיסי חשבונות בנק של בני הזוג סבירסקי לתקופה שבין יוני לספטמבר 2023; ועל גילוי תכתובות אישיות ביניהם ביחס להיעדר יכולתם לפרוע את התחייבויותיהם עקב השינוי בשיטת החיוב. כפי שהובהר לעיל, לשיטתם של המבקשים – חשיפתם של מסמכים אלה, ובפרט של התכתובות ביניהם, אינה רלוונטית לשלב זה של הדיון בבקשת האישור; והיא אף תוביל לפגיעה חמורה בפרטיותם. באשר לגילוי תדפיסי חשבונות הבנק – במסגרת בקשת האישור טענו המבקשים כי "לחברי הקבוצה נגרם נזק ממוני, בשיעור עלויות המימון בהם נאלצו לשאת עקב התנהלות כאל, ולכל הפחות הפירות שיכלו להפיק אם היו יכולים להשקיע את כספם אף באפיקים סולידיים כגון פיקדונות במקום שיאלצו להפנותם לפירעון חיובי חו"ל. כמו כן, ניתן להעריך את נזקם של חברי הקבוצה בגובה התעשרותן של המשיבות, ובכלל זאת התעשרות כאל שהחזיקה בכספם בניגוד להסדר המקורי. בנוסף, חברי הקבוצה זכאים להתעשרות שהפיקו המשיבות כתוצאה מהתנהלותם, לרבות על דרך של חיסכון בהוצאות. כמו כן, לחברי הקבוצה נגרם נזק לא ממוני משמעותי" (שם, בפסקה 15). לצד האמור, העלו המבקשים בבקשת האישור גם טענות עובדתיות בדבר נזקים אישיים שלכאורה נגרמו להם כתוצאה מהשינוי בתנאי ההטבה. נזקים אלה יוחסו, בין היתר, ליצירת יתרת חובה משמעותית בחשבונות הבנק שלהם – שלטענתם נבעה מאי-ידיעתם על השינוי והובילה לנטילת הלוואה. לתמיכה בטענות אלה צירפו המבקשים דפי חיוב מושחרים בחלקם מן החודשים אפריל עד ספטמבר 2023 (נספחים 11–13), וכן פירוט על אודות חשבון העובר ושב שלהם (נספח 16). בבקשת הגילוי טענו המשיבות כי משעה שהמבקשים ביססו את בקשתם על נזק ספציפי שנגרם לטענתם לסבירסקי עקב אופן מתן ההודעה; ובהתחשב בכך שהמבקשים עצמם צירפו תדפיסי תנועות חשבון לבקשת האישור (מה שמעיד, אף לשיטתם, על רלוונטיות המסמכים) – הרי שעליהם לגלות מסמכים אלה בשלמותם. לטענת המשיבות, סירוב המבקשים לגלות מסמכים אלה מלמד כי הם מסתירים את התמונה המלאה. בית משפט קמא, בחן את דרישת המשיבות, וקבע כי הנזק הקבוצתי הנטען בבקשת האישור מתמקד בעיקרו באובדן ריבית או בהתעשרות המשיבות. חרף האמור, הוא קבע כי משבחרו המבקשים להעלות טענות עובדתיות הנוגעות לנזק האישי שנגרם להם ואף לתמוך אותן במסמכים – רשאיות המשיבות לבקש את המסמכים המלאים או נתונים נוספים לבחינת מהימנותן של טענות אלה. בית המשפט הדגיש כי אף שבחינה זו אינה נחוצה באופן ישיר לביסוס הנזק הקבוצתי, היא נחוצה למטרות אחרות ובכלל זה בחינת תום ליבם של המבקשים והתאמתם לשמש כתובעים ייצוגיים. דעתי היא שונה. כפי שטענו המשיבות, הצדקה אפשרית אחת לגילוי המסמכים עשויה להיות כדי לברר האם עומדת למבקשים דנן עילת תביעה אישית שקיומה הוא תנאי לאישור התביעה כייצוגית. בשלב הדיון בבקשת האישור, לא מתנהל דיון ביחס להיקף הנזק אלא רק ביחס לעצם קיומו. ואכן, קיומו של נזק הוא אחד מרכיבי עילת ההטעיה (אם נתבע בה פיצוי כספי). ואולם, בבקשתם טענו המבקשים הן לנזקים פרטיים שנגרמו לכאורה לבני הזוג סבירסקי; והן לנזקים רבים נוספים שנגרמו לגישתם לכל חברי הקבוצה המיוצגת ובכלל זה גם להם (לדוגמה, נזקים הנובעים מאיבוד פירות השקעה או מהתעשרות המשיבות על חשבונם). מכאן, שאף אם בסופו של דבר תישמט הקרקע תחת הטענות העובדתיות לגבי הנזק הפרטי שנגרם לכאורה לסבירסקי, לא יהיה בכך כדי לרוקן מתוכן את עילת התביעה האישית הנטענת שלהם, לאור קיומם הנטען של נזקים נוספים שנגרמו להם ולכלל חברי הקבוצה. לצורך אישורה של הבקשה כייצוגית, די בכך. רק בשלב הבא – ככל שיאושר ניהול התובענה כייצוגית – יהיה מקום להידרש לשאלת כימות הנזק, ובכלל זה וככל שיהיה בכך צורך, הנזק המיוחד שנגרם לסבירסקי לטענתם באופן אישי. מאחר שאין צורך לבחון שאלה זו בשלב אישור הבקשה, הרי שהמסמכים שעשויים להיות נחוצים לצורך בירורה – אינם מסמכים רלוונטיים לשלב בקשת האישור. הצדקה אפשרית נוספת עשויה להיות שהמסמכים נדרשים לצורך בירור תום לבם של המבקשים – וזאת כדי לאפשר למשיבות לטעון כי הם אינם מתאימים לשמש כתובעים מייצגים. מההחלטה נושא הבקשה דנן עולה כי בית משפט קמא קשר באופן ישיר בין ביסוסן של טענות עובדתיות בבקשת האישור – ובפרט אלה הנוגעות למצבם הכלכלי של המבקשים – לבין בחינת תום ליבם, לעניין סעיף 8(א)(4) לחוק. לטעמי, אין מקום להיעתר לבקשה מטעם זה. כך, אם נקבל את הגישה לפיה יש להתיר גילוי מסמכים כנגד מבקש האישור כדי לברר כל טענה עובדתית המצוינת בבקשת האישור (גם אם אינה הכרחית להכרעה בבקשה לגופה), הדבר ירחיב באופן לא מידתי את בקשות הגילוי שיוגשו כנגד מבקשים. גילוי מסמכים רק לצורך זה צריך אפוא להתאפשר – אם בכלל – רק במקרים קיצוניים וחריגים. כאמור, במקרה דנן המסמכים שהמשיבות עותרות לגילוים אינם רלוונטיים לדיון בשלב הראשון, שלב בקשת האישור (שכן הם נוגעים לגובה הנזק הנטען שנגרם למבקשים עצמם – בשונה מהנזק שנגרם לכאורה לכלל חברי הקבוצה). לכן אינני סבורה כי היה מקום להיעתר לבקשת המשיבות ולהורות על גילוים של מסמכים אלה. מעבר לכך, יודגש גם כי גילוי מסמכים אינו האמצעי היחיד העומד לרשות המשיבות לבחינת מהימנות טענות המבקשים, ופתוחה לפניהן הדרך לנקוט בכל דרך דיונית אחרת על מנת לעשות כן. לנוכח כל האמור, איני סבורה כי יש מקום לחשוף את תדפיסי חשבונות הבנק של בני הזוג סבירסקי בשלב זה. בנוגע לגילוי התכתובות בין בני הזוג סבירסקי לבין עצמם – דברים אלה מקבלים משנה תוקף. ראשית, גם מסמכים אלה אינם נוגעים למחלוקת שבית המשפט יידרש להכריע בה בשלב הראשון של הדיון, אלא לכל היותר לסוגית גובה הנזק שנגרם למבקשים. לכן, מסמכים אלה אינם צולחים את מבחן הרלוונטיות המעוגן בתקנה 4(ב) – וכבר מטעם זה יש להורות על דחיית הבקשה לגביהם. יתרה מכך, אף לו היה מדובר במסמכים שיש להם רלוונטיות מסוימת לבירור התנאים הנדרשים לאישור ניהול התובענה כייצוגית, ספק אם היה מקום בנסיבות המקרה דנן להורות על חשיפתם – לאור הפגיעה החמורה שכרוכה בחשיפה כזו. בענייננו, התכתובות הפרטיות בין בני הזוג סבירסקי שגילוין מבוקש, נמנות עם "הגרעין הקשה" של הזכות לפרטיות. שיח בין בני זוג המתקיים במרחב הפרטי, נועד מעצם טיבו להישאר חסוי. העובדה כי תקשורת זו מתועדת באמצעים טכנולוגיים מודרניים – כגון יישומוני מסרים מיידיים – אינה משנה מאופיים, ואינה גורעת ממידת ההגנה הראויה להם. חדירה לשיח אינטימי זה מובילה לפגיעה החורגת במידה רבה מפגיעה "רגילה" הנלווית להליכי גילוי מסמכים. לכן, היא תיעשה רק במקרים חריגים שבהם התועלת העולה מחשיפתם היא בעלת משקל רב; וכאשר אין בנמצא כל אמצעי חלופי אחר להשיגה (ראו והשוו: עמית, בעמ' 450-449). דברים אלה אמורים, גם בשים לב לאפקט המצנן העלול להתעורר מחשיפת תכתובות כאלה במסגרת בקשות אישור. חשיפה מעין זו עשויה להרתיע תובעים פוטנציאליים מהגשת בקשות לאישור תובענות ייצוגיות, מתוך חשש כי ניהול ההליך יגרור חשיפה של מסמכים אישיים. במקרה דנן לא הוכחו נסיבות חריגות המצדיקות את חשיפתם של המסמכים הללו, ולכן לא היה מקום להיעתר לבקשה לגילוים. סיכומו של דבר: דין הערעור להתקבל, במובן זה שהחלטת בית משפט קמא בעניין חשיפת תדפיסי חשבונות הבנק והתכתובות בין בני הזוג סבירסקי – מבוטלת. לאור התוצאה אליה הגעתי, המשיבות יישאו בהוצאות המבקשים בסך של 5,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ד טבת תשפ"ו (13 ינואר 2026). רות רונן שופטת