גור ,עו"ד נ' היועצת המשפטית לממשלה ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1716/24 לפני: כבוד השופט יוסף אלרון כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותרת: זהבה גור, עו"ד נגד המשיבים: 1. היועצת המשפטית לממשלה 2. פרקליט המדינה 3. ראש אגף חקירות והמודיעין במשטרה 4. משטרת ישראל 5. חבר הכנסת בני גנץ 6. חבר הכנסת רם בן ברק עתירה למתן צווים על תנאי העותרת: בעצמה בשם המשיבים 4-1: עו"ד ערין ספדי-עטילה בשם המשיב 5: עו"ד ערן מרינברג בשם המשיב 6: עו"ד צבי בר-נתן; עו"ד מאיה נוסבאום-רפפורט פסק-דין השופט יוסף אלרון: במסגרת העתירה שלפנינו, מבקשת העותרת כי נורה למשיבים 3-1 ליתן טעם מדוע לא ישיבו לפניותיה בדבר פתיחת חקירה פלילית נגד המשיבים 6-5 בגין טענתה לחשד לכאורה לביצוע עבירות לפי חוק הפיקוח על יצוא ביטחוני, התשס"ז-2007 ולפי חוק העונשין, התשל"ז-1977. עוד מבוקש כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יורו על פתיחה בהליך בדיקה מקדימה במטרה לחקור את פרשת "קטארגייט", כהגדרתה, או לחלופין מדוע לא תיפתח חקירה פלילית בגין אותה פרשה. כרקע לעתירה יתואר בתמצית כי ביום 1.9.2022, העותרת פנתה אל המשיבה 1 ואל היועץ המשפטי למערכת הביטחון בדרישה להימנע מתיקוני חקיקה שעניינם בהרחבת הפטורים המפורטים בתקנות הפיקוח על ייצוא בטחוני (פטור מרישיון ייצוא בטחוני), התשע"ז-2017. העותרת בפנייתה, ביקשה כי תיפתח חקירה פלילית בפרשיית "קטארגייט", לנוכח מידע שלדבריה מלמד על ניסיון מכירת מערכת "המימד החמישי" על ידי בכירי חברת "המימד החמישי" – המשיבים 6-5, למדינת קטאר וזאת לטענתה באופן המנוגד לדין. ביום 28.12.2022, ניתן מענה לפניית העותרת על ידי לשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) (להלן: לשכת המשנה), ובו צוין כי לא נמצאה הצדקה לטפל בפנייה שלא "בדרך המלך" של הגשת תלונה למשיבה 4 – משטרת ישראל. ואכן, כעבור כשלושה שבועות, העותרת הגישה תלונה למשיבה 4. לטענת העותרת, מספר ימים לאחר הגשת התלונה פנתה ללשכת המשנה בבקשה לקבל את מקור החובה לפיו על מתלונן לפנות למשטרה בטרם יפנה ללשכת המשנה. אולם לדברי המשיבים 4-1 פנייה זו לא התקבלה. בחלוף כ-8 חודשים, העותרת פנתה ללשכת המשנה במכתב התראה טרם הגשת עתירה, ובו דרשה כי תוך 14 ימים יודע לה מהו סטטוס הטיפול בתלונה, אם נפתחה חקירה ועוד כיוצא בזאת. מענה לפנייה זו נמסר לעותרת ביום 9.11.2023, היינו כחודש וחצי לאחר מועד הגשת הפנייה. במענה צוין, כי על פי הוראת סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חסד"פ), המשיבה 4 היא הגוף המוסמך להורות על פתיחה בחקירה, ומשכך היא גם הגוף המוסמך למתן פרטים על אודות סטטוס הטיפול בתלונה. בחלוף חודש וחצי ממועד קבלת המענה, העותרת פנתה לדבריה למשיב 3, מבלי שקיבלה תשובה לפנייתה עד ליום הגשת העתירה, ומכאן העתירה שלפנינו. לטענת העותרת, חוסר המענה של המשיבים 3-1, משמעו סירוב בלתי-מנומק לפתוח בבדיקה או בחקירה בפרשת "קטארגייט", וזאת בניגוד לחובה שחלה עליהם מכוח סעיף 2(א) לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958. עוד נטען, כי נדרש היה לפתוח בחקירת הפרשה מאחר שהתקיימו התנאים המקדמיים הדורשים את הפעלת הסמכות שבחובה לפתיחה בחקירה לפי סעיף 59 לחסד"פ. העותרת מוסיפה וטוענת כי לכל הפחות, נדרש לפתוח בהליך בדיקה מקדימה בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה 4.2204 "בדיקה מקדימה" (2.10.2018). בהמשך לכך, נטען כי הימנעותם של המשיבים 3-1 מלפתוח בחקירה או בבדיקה מקדימה נגועה בחריגה מסמכות, נוגדת את החובה לפעול במהירות ראויה, ועולה כדי חוסר סבירות קיצוני. מנגד, המשיבים 4-1 עמדו בתגובתם המקדמית על כך שתלונת העותרת הועברה לבחינה של גופי החקירה המוסמכים, היינו המשיבים 4-3. עמדתם של גופי החקירה נמסרה להתייחסות רשויות התביעה, אולם טרם ניתנה החלטתם לעניין הפתיחה בחקירה. משזה מצב הדברים, נטען כי דין העתירה להידחות על הסף מפאת היותה מוקדמת. עוד נטען כי יש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבות. זאת, לנוכח שיקול הדעת הרחב המסור לגורמי אכיפת החוק לעניין אופן ניהול ההליך הפלילי. לעמדת המשיבים 4-1, העותרת לא הרימה את הנטל הכבד המוטל עליה כדי להקים עילה להתערבות בשיקול דעת זה. לטעם זה הצטרף גם המשיב 5 בתגובתו המקדמית. בתגובה המקדמית מטעם המשיב 6 נטען, בין היתר, כי אין בפרטי הפרשה הנטענת "דבר וחצי דבר עם המציאות ובהתאמה, אין כל מקום לקבל את העתירה ויש לדחותה על הסף ולגופה". בתשובתה לתגובה המקדמית מטעם המשיבים 4-1, העותרת טענה, בין השאר, כי אין מדובר בעתירה מוקדמת מאחר שעניינם של הסעדים שהתבקשו בגדרה הוא בעצם קבלת ההחלטה לפתיחה בחקירה או בבדיקה מקדימה. כן נטען כי העתירה נמנית על המקרים שבהם בית משפט זה יתערב בשיקול דעתה של התביעה, לנוכח התעלמות המשיבים מפניותיה. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו. הלכה מושרשת היא כי מתחם שיקול הדעת של רשויות התביעה ביחס להחלטה על קיום הליכים פליליים ובאשר לאופן ניהולם הוא רחב ביותר. בהתאמה, מידת התערבותו של בית משפט זה בשיקול דעתן האמור היא מצומצמת ביותר (בג"ץ 1943/19 ‏עמותת "חוזה חדש" נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 12 (21.3.2019); בג"ץ 474/21 מחאמיד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 30 לחוות דעתי (4.12.2022); כן ראו פסק דינו של חברי השופט א' שטיין ב-בג"ץ 5359/19 לביא, זכויות אזרח, מינהל תקין ועידוד התיישבות נ' היועץ המשפטי לממשלה (28.11.2019)). בפרט, נקבע זה מכבר כי כאשר מדובר בקביעת סדרי עדיפויות באכיפה, ההתערבות בשיקול הדעת תיעשה רק במקרים שבהם הרשות המוסמכת מתנערת לחלוטין או באופן בלתי סביר מאכיפת החוק, או אם בסדרי העדיפויות שהותוו על ידה נפל פגם של חוסר סבירות קיצונית, או פגם מהותי אחר הפוגם בחוקיותם (ראו: בג"ץ 8806/10 רגבים נ' ראש הממשלה, פסקה 7 (4.9.2011)). בענייננו, כפי שצוין בתגובה המקדמית מטעם המשיבים 4-1, עמדתם של גופי החקירה המוסמכים הועברה לבחינת המשיבים 2-1, אשר טרם גיבשו החלטה סופית בנושא. בהינתן אמות המידה האמורות לעיל – אין מדובר במקרה המצדיק את התערבותו המצומצמת של בית משפט זה. הדברים מקבלים משנה תוקף משעה שההחלטה בעניין הפרשה מושא העתירה הועברה להחלטתם של ראשי המערכת, הם המשיבים 2-1 (בג"ץ 8924/18 התנועה לטוהר המידות נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 15 (28.2.2019)). זאת ועוד. טענתה המרכזית של העותרת היא שלנוכח פרק הזמן שבו נמנעו המשיבים 3-1 מלתת מענה לפניותיה, אזי שבפועל מדובר בסירוב לפתוח בחקירה פלילית או בהליך בדיקה מקדימה. אלא שכמובא לעיל, הדברים עודם נשקלים אצל הגורמים הבכירים ברשויות אכיפת החוק. בנסיבות אלה, אין מדובר בסירוב לנקוט בהליכים בפרשייה מושא העתירה, אלא במצב שבו טרם התקבלה החלטה סופית. משכך, העתירה במידה רבה מקדימה את זמנה ודינה להידחות אף מטעם זה (ראו והשוו: בג"ץ 9118/20 טל ו-79 אחרים נ' היועמ"ש לממשלה (28.12.2020)). כהערת סיום, ומבלי שהאמור ישתמע כהבעת עמדה לגופם של דברים, התלונה מושא העתירה שלפנינו הוגשה לפני למעלה משנה ומחצה. לא אחת הצגתי את גישתי בדבר החשיבות שבניהול יעיל של ההליך הפלילי, והדברים יפים לא רק לשלביו המתקדמים של ההליך, אלא גם כשמדובר בשלב הראשוני של הגשת התלונה ובירורה (ראו למשל: ע"פ 2189/23 אהרוני נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (20.2.2024)). וכך גם בענייננו – אי-מתן החלטה ביחס להמשך הטיפול בתלונה, אינה מקדמת את האינטרס הציבורי, והיא אף אינה משרתת את עניינם של המשיבים 6-5 שעננת התלונה תלויה ועומדת מעל לראשם. העתירה נדחית אפוא; בנסיבות העניין, איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב באב התשפ"ד (‏26.8.2024). יוסף אלרון שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת