יהונתן ודעי נ. מועצת הרבנות הראשית לישראל

2 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1713/20 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף העותר: יהונתן ודעי נ ג ד המשיבים: 1. מועצת הרבנות הראשית לישראל 2. המועצה הדתית ירושלים 3. הרב הראשי האשכנזי לירושלים 4. הרב הראשי הספרדי לירושלים עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ה בחשון התשפ"א (12.11.2022) בשם העותר: עו"ד אלעד לוביץ בשם המשיבה 1 : עו"ד מוריה פרימן, עו"ד שי כהן בשם המשיבים 4-2: עו"ד דרור אקסלרד פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו העלתה לדיון את הנושא הרגיש של הענקת תעודות כשרות לבתי עסק שנכונים לשמור על דיני הכשרות על כל כלליהם ודקדוקיהם, אך בה בעת מבקשים לפתוח את דלתותיהם גם בשבתות על בסיס הסדרים מתאימים, כדוגמת תשלום מראש או בדיעבד, וללא בישול האסור בשבת על-פי ההלכה. בקצרה ייאמר כי העותר עצמו הוא בעלים של מסעדה שאלה מאפייניה ובקשתו לקבלת תעודת כשרות בנסיבות אלו סורבה. 2. העתירה הוגשה לפני כשנתיים, ביום 4.3.2020. ביום 12.11.2020 קיימנו דיון בעתירה, במעמד הצדדים, שבמסגרתו הועלו שאלות רבות מטעם בית המשפט בכל הנוגע לדפוסי פעולה נוהגים של בתי עסק כשרים במדינות העולם, ואף בישראל, לרבות בהתייחס לבתי מלון שבהם מוגש אוכל בימי שבת. על רקע זה, ובשים לב להערות נוספות מצד בית המשפט, העתירה נותרה תלויה ועומדת, והמדינה התבקשה להגיש הודעת עדכון. 3. ביום 24.2.2021 המדינה עדכנה כי סוגיית הענקתן של תעודות כשרות לבתי עסק הפועלים בשבת הובאה לדיון חוזר בוועדת הכשרות של המשיבה 1, מועצת הרבנות הראשית. כעולה מן ההודעה המעדכנת, ביום 26.1.2021 ניתנה החלטת ועדת הכשרות ולפיה קיימים קשיים הלכתיים משמעותיים לפתיחת בתי עסק בשבת, המונעים את האפשרות ליתן להם תעודת הכשר. 4. ביום 2.2.2022 הוגשה הודעה מעדכנת נוספת שבה עמדה המדינה על השלמתם של שינויי חקיקה משמעותיים, אשר נטען כי יש בהם להשליך על הצורך בהידרשות משפטית לסוגיה המועלת בעתירה. בעיקרו של דבר, המדינה ציינה כי עם חקיקתו של חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2022-2021), התשפ"א-2021, חל שינוי מקיף בהסדר הנורמטיבי החולש על מערך הכשרות בישראל. זאת על דרך של תיקון הוראות שונות בחוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983 (להלן: חוק הכשרות). בכלל זאת, נטען כי ההסדר החדש, שבחלקו נכנס לתוקף ביום 1.1.2022 ובחלקו צפוי להיכנס לתוקפו ביום 1.1.2023, כולל שינויים ניכרים באשר לזהות הגורמים המוסמכים להעניק תעודות כשרות ולקבוע את תקני הכשרות, כמו גם באשר לאופן פעילותם של שירותי ההשגחה ומערך אסדרת הכשרות. 5. באופן קונקרטי, בהודעת העדכון האמורה הודגש כי על-פי ההסדר החקיקתי החדש, שירותי ההשגחה ומתן תעודות ההכשר ייעשו בהתאם ל"תקני כשרות", בגדרם יפורטו, בין היתר, התנאים הדרושים להפעלתו של "בית אוכל", כהגדרתו בחוק הכשרות, המבקש לקבל הכשר. כן צוין כי הסמכות לקביעתם של תקני כשרות לא תוגבל למועצת הרבנות הראשית, אלא תינתן אף בידי "ועדות רבנים", שמעמדן הוסדר בחוק הכשרות, ולגביהן צוין בהודעת העדכון כי "הן גופים פרטיים העשויים לשקף השקפות שונות". נוסף על כך, המדינה עדכנה כי בהתאם להסדרי המעבר שנקבעו, החל מיום 1.1.2022 עוגנה אפשרותם של "רב מקומי" ו-"רב עיר", כהגדרתם בחוק הכשרות, ליתן תעודת הכשר גם מחוץ לתחום הרשות המקומית שבה הם מכהנים. כמו כן, צוין כי החל מראשית שנת 2023 צפויה להינתן אף לגופים פרטיים האפשרות להעניק תעודות הכשר בהתאם לתקני הכשרות שייקבעו. 6. ביום 21.2.2022 הוגשה תגובת העותר לאמור בהודעת העדכון. בתמצית, בתגובה זו נטען כי אין קשר ישיר בין כניסתה הצפויה לתוקף של הרפורמה במערך הכשרות לבין הסוגיה הנדונה בעתירה. העותר הדגיש כי אף שההסדר החדש עתיד להכיר באפשרות לקביעת תקני כשרות על-ידי גופים נוספים מלבד הרבנות הראשית, הוא לא צפוי להוביל לשינוי בהיקף סמכויותיה שלה. ממילא, כך נטען, לא ניתן להעריך בשלב זה מה תהיה עמדתם של אותם גופים ביחס למתן תעודת הכשר לבתי עסק המבקשים לפעול בשבת. העותר אף ציין כי הרפורמה האמורה עתידה להיכנס לתוקפה במלואה רק בשנת 2023, וכי בהתאם להסדרים החקיקתיים שנקבעו רשאי השר לשירותי הדת לדחות מועד זה בפרק זמן נוסף. 7. לאחר ששקלנו את מכלול הדברים, ובשים לב לשינוי הניכר שחל בתשתית הנורמטיבית הנוגעת לעניין, אנו סבורים כי בעת הזו אין מקום להידרש לעתירה. בשלב זה, נוכח כניסתם הצפויה לתוקף של שינויים רבים במערך הכשרות כבר בעתיד הנראה לעין, ובהינתן ששינויים אלה עשויים להשליך על התחום, ולו על דרך יצירת תחרות והתחדשות, דומה שאין מקום ליצירת "מרוץ סמכויות" בין בית המשפט לבין הרשות המבצעת בתחום זה. הדברים אמורים בעיקר נוכח השינויים הצפויים, שעליהם עדכנה המדינה, בכל הנוגע לכניסתם האפשרית של שחקנים נוספים לשוק הכשרות, ובפרט באשר להסדרתם של תקני הכשרות שלפיהם יוענקו תעודות ההכשר. מטבע הדברים להיבטים אלו עשויה להיות השפעה אף על הסוגיה שבמוקד העתירה דנן, ולמצער לחייב התייחסות עובדתית ונורמטיבית נוספת הדרושה להכרעה בנסיבות החדשות שנוצרו. בהינתן האמור, ניתן להתרשם כי העתירה במתכונתה המקורית שוב אינה מעודכנת ומיצתה עצמה, ומטעם זה דינה להידחות. 8. חשוב להבהיר כי זכויות וטענות העותר שמורות לו, והוא יהא רשאי לחזור ולהגיש עתירה בנושא לאחר תקופה, בהתאם להתפתחויות שיחולו בתחום. עוד חשוב לומר שאיננו מקלים ראש בחשיבות הנושא שהעתירה מעלה – חשיבות שהיא ברורה דווקא מבחינת מי שמעוניינים בהיצע שירותים רחב ומגוון בתחום הכשרות. אולם, בעת הזו, כאמור אין להפוך את היוצרות ולהקדים ביקורת שיפוטית לפעילות המינהלית. 9. סוף דבר: התוצאה היא שאנו מורים על מחיקת העתירה. בנסיבות המקרה איננו עושים צו להוצאות. ניתן היום, ‏ה' באדר ב התשפ"ב (‏8.3.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20017130_A18.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1