פסק-דין בתיק בג"ץ 1712/00
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
1712/00
בג"ץ 4717/02
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' ריבלין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
העותרים בבג"ץ 1712/00:
1. יורי
אורבנביץ'
2. מרינה אורבנביץ'
3. דריה אורבנביץ'
נ ג ד
המשיב בבג"ץ 1712/00:
משרד הפנים, מנהל אוכלוסין
העותרים בבג"ץ 4717/02:
1. אוקסנה
ארזמסצב
2. פלוני
3. פלוני
נ ג ד
המשיבים בבג"ץ 4717/02:
1. מדינת ישראל
2. שר הפנים
3. משרד העליה והקליטה
4. המוסד לביטוח לאומי
עתירה למתן צו על תנאי
תאריך הישיבה: ח' באב תשס"ג
(6.8.2003)
בשם העותרים בבג"ץ 1712/00:
עו"ד יקטרינה דונאיביץ'
בשם המשיב בבג"ץ 1712/00:
עו"ד דינה זילבר
בשם העותרים בבג"ץ 4717/02:
עו"ד יעקב טל
בשם המשיבים בבג"ץ 4717/02:
עו"ד עינב גולומב
עו"ד עירית אלטשולר
פסק-דין
השופט א' ריבלין:
1. לפנינו שתי עתירות, שעיקרן - ביטול
אזרחותם הישראלית של העותרים. שתי העתירות מגוללות אילן-יוחסין אחד, והחלטתנו זו
מתייחסת לשתיהן גם יחד.
העותרת 1 בבג"צ 4717/02 (להלן: העותרת) היא בת-דודתו של העותר 1 בבג"צ 1712/00 (להלן: העותר). העותרת נכנסה לארץ בשנת 1994 יחד עם בעלה. על-פי האמור
בעתירה, בני-הזוג פרודים מזה זמן רב. העותרת הגישה בקשה לקבלת תעודת עולה ואזרחות
ישראלית, ובטופס הבקשה הצהירה כי היא יהודיה. לתמיכה בבקשתה, הציגה העותרת תעודת
לידה של סבתהּ (להלן: הסבתא). בתעודה
נרשם, כי הוריה של הסבתא הם יהודים. ייאמר כבר עתה, כי הורי הסבתא הם גם סבו וסבתו
של העותר. כך קיבלה העותרת תעודת עולה ואזרחות ישראלית מתוקף סעיף 4א(א) לחוק
השבות, תש"י-1950 (להלן: חוק השבות), זאת
בשל היותה נכדה של יהודיה.
העותר הגיע ארצה בשנת 1995, כפי הנראה
לפי הזמנתה של העותרת. הוא החזיק בידיו אשרת תייר, שתוקפה לשלושים ימים. כעבור
שלושה חודשים לערך, הגיש העותר בקשה לקבלת מעמד של עולה ואזרחות ישראלית. לבקשתו
צירף את תעודת הלידה שלו, בה נרשם כי שני הוריו אוקראינים. כמו-כן, צירף את תעודת
הלידה של אמו (אחותה של הסבתא), שם צוינו שמות הוריה, בלא כל אינדיקציה בדבר הלאום
שלהם. העותר ציין, כי לו קרובת משפחה בישראל - היא העותרת. בשימוע שנערך לו, טען
העותר כי סבו וסבתו הם יהודים, וכי מסמך המאשר זאת מצוי בידי בעלה של העותרת, החי
בנפרד ממנה.
2. תעודות הלידה של הסבתא ושל אֵם העותר
שוגרו לאוקראינה, לצורך בדיקה בלשכת הקשר שם. בחינת רישומי מנהל האוכלוסין
באוקראינה (הזקס) העלתה, כי בניגוד לכתוב בתעודת הלידה של הסבתא, שהציגה העותרת,
הרי שבמרשם המקורי נותר סעיף הלאום של ההורים ריק. עוד נמצא, כי בתעודת הנישואין
של הסבתא נרשם כי היא אוקראינית. גם לגבי אֵם העותר, נרשם בספרי מרשם האוכלוסין כי
שני הוריה הם בני הלאום האוקראיני. הפרטים האלה כולם מפורטים בתצהיר שהוגש לבית
המשפט מטעם הגב' רבקה גנאלי, מי שהיתה בעת הרלבנטית ראש המחלקה הקונסולרית של לשכת
הקשר.
לאור ממצאים אלה, התעורר החשד כי תעודת
הלידה של הסבתא, שהציגה העותרת, מזויפת. בשימוע שנערך לעותרת, ביום 7.5.1996, היא
טענה, כי הסבא של אמהּ היה יהודי, וכי המסמכים הדרושים להוכחת טענתה זו מצויים
בידי בעלה, שעמו אינה חיה מזה כשנה ומחצה. הובהר לעותרת כי טענותיה אינן אמינות,
וכי משרד הפנים שוקל לבטל את אשרת העולה ואת האזרחות הישראלית שלה ושל בתה. לבקשתה
העותרת, נקבע מועד נוסף לשימוע, על-מנת שתוכל להציג ראיות לתמיכה בטענותיה. דא
עקא, העותרת לא התייצבה למועד שנקבע. בשלהי שנת 1996 בוטל מעמדה של העותרת בישראל.
הודעה על כך שוגרה לה ביום 12.11.1996, והיא נדרשה לצאת את הארץ.
3. אשר לעותר, בקשתו למתן מעמד בישראל נדחתה,
משנקבע כי החומר שהציג אין בו די כדי לשכנע בדבר זכאותו לכך. הוא נתבקש לצאת את
הארץ עד לחודש דצמבר 1995, אולם עשה כן רק בחודש אוגוסט 1996. ביום 11.11.1996
ניתן בבית משפט באוקראינה פסק-דין, המאשר את בקשתו של העותר לרשמו כיהודי. בעקבות
אותו פסק-דין הונפקו לעותר מסמכים משוחזרים, והוא שינה את שם משפחתו מקרייניוקוב
לאורבנביץ. או-אז פנה לשגרירות ישראל בקייב, והגיש בקשה לאשרת עליה. בבקשתו לא
ציין העותר כי שהה בעבר בישראל - אף כי בטופס מצויה שאלה בעניין זה - וכן הוא לא
גילה כי הגיש בקשה קודמת לקבלת מעמד, שנדחתה.
ביום 16.11.1997 קיבל העותר אשרת עולה,
כנכד של יהודי. כעבור כחודש עלה ארצה עם אשתו ובתו (העותרות 2 ו-3 בבג"צ
1712/00) - שקיבלו גם הן מעמד. אלא שבשימוע שנערך לו, כעבור כחצי שנה, התברר כי
העותר שינה את שם משפחתו וכי בקשתו לקבלת מעמד נדחתה בעבר. משנשאל על כך, סירב
לענות. בשל החשד שהשיג את מעמדו בארץ במרמה ועל יסוד מסמכים כוזבים - חשד שלא
הופרך - בוטלו תעודת העולה והאזרחות של העותר ומשפחתו. הודעה על כך שוגרה להם ביום
21.6.1998, והם נתבקשו לצאת את הארץ.
על החלטה זו הגיש העותר ערר לשר הפנים,
ועניינו הועבר לעיון ועדת ברטוב, הדנה במקרים של ביטול מעמד בישראל. הועדה המליצה
להותיר את ההחלטה בעניינם של העותר ומשפחתו בעינה, ושר הפנים קיבל את ההמלצה ודחה
את הערר.
4. בג"צ 1712/00 הוגש, כאמור, על-ידי
העותר, אשתו ובתו. הם מלינים על ההחלטה לבטל את אשרת העולה ואת אזרחותם, שניתנו
להם, לטענתם, על-פי הדין. לטענתם, העותר הינו נכדו של יהודי, ועל כן זכאי לאשרת
עולה מכוח הוראת סעיף 4א(א) לחוק השבות. זאת, לאור פסק-הדין של בית המשפט
באוקראינה, שניתן בשנת 1996, לפיו סבו של העותר היה יהודי. עוד נטען בעתירה, כי
אשת העותר זכאית למעמד מכוח סעיף 4א(א) הנ"ל, זאת מכוח היותה בת-זוגו של נכד
של יהודי. העותרים מוסיפים וטוענים, כי מאחר ואין טענה כי פסק-הדין האוקראיני הינו
מזויף או כולל ידיעות כוזבות, הרי שאין עילה מן הדין לבטל את אשרת העולה ואת
האזרחות שהוענקו לעותרים. לשיטתם, יש להכיר בפסק-הדין האוקראיני על-פי כללי המשפט
הבינלאומי הפרטי.
העותרת וילדיה טוענים, בבג"צ
4717/02, כי לא היתה כל הצדקה לשלול ממנה את אזרחותה ואת הזכויות הנלוות לכך.
לטענתה, ביטול אזרחותה נפל עליה כרעם ביום בהיר, בלא הסבר ובלא שיתופה בהליך.
דין העתירות להידחות.
5. סעיף 4א(א) לחוק השבות קובע לאמור:
(א) הזכויות של יהודי לפי חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות,
תשי"ב-1952, וכן הזכויות של עולה לפי כל חיקוק אחר, מוקנות גם לילד ולנכד של
יהודי, לבן
זוג של יהודי ולבן זוג של ילד ושל נכד של יהודי; להוציא אדם שהיה יהודי והמיר
דתו מרצון.
[ההדגשות הוספו].
סעיף 11(ב) לחוק הכניסה לישראל,
תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל),
קובע כי:
שר הפנים רשאי בהחלטה מנומקת לבטל אשרת עולה ותעודת עולה שניתנה לפי חוק
השבות, תש"י-1950, אם הושגו על ידי מתן ידיעות כוזבות.
וסעיף 11(ג) לחוק האזרחות,
תשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות), קובע כי:
שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אם הוכח להנחת דעתו
שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים, ורשאי השר לקבוע שביטול האזרחות יחול גם על
ילדו הקטין של אותו אדם.
המשיב מוסמך, אם כן, לבטל אשרת עולה
ואזרחות שהושגו על-יסוד מסמכים כוזבים (ראו גם בג"צ 4871/98 יעקובנקו נ' משרד הפנים, תק-על 99(3) 681). בהפעלת סמכות זו,
על הרשות לפעול בסבירות. עליה לבחון את הראיות שבפניה וליתן להן משקל ראוי. בהקשר
בו אנו עוסקים, נדרשת הרשות להקפדה מיוחדת, זאת בשל ההשלכה המהותית של החלטתה על
העותרים. אכן, אין די בראיות של מה בכך כדי לבטל אשרות שניתנו או לשלול אזרחות
שהוענקה (ראו בג"ץ 3615/98 נימושין נ' משרד הפנים, תק-על
2000(3) 2916). האזרחות היא זכות יסוד, ועל הרשות המנהלית להימנע מלפגוע בה אלא
לתכלית ראויה ובמידה ראויה (ראו בג"ץ 2757/96 אלראי נ' שר הפנים, פ"ד נ(2) 18, 22; בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690). אזרחות מעניקה זכויות וחובות
מן המעלה הראשונה, ולפיכך, הענקתה או שלילתה צריכה להיעשות לאחר בירור עובדתי
ושיקול-דעת ראויים (בג"צ 2394/95 מוצ'ניק נ' משרד
הפנים, פ"ד מט(3) 274).
6. יחד עם זאת, אין המדובר בזכות מוחלטת.
"לא זו בלבד שהזכות לאזרחות מסוייגת מלכתחילה. אפשר גם לבטלה בדיעבד. ההגיון
והנסיון גם יחד מחייבים שניתן יהיה, בישראל כמו במדינות אחרות, לבטל אזרחות
בנסיבות מסויימות, לפחות כאשר האזרחות נרכשה בטעות או במרמה" (פרשת מלבסקי הנ"ל). לשם כך הוקנתה לשר הפנים, כמפורט לעיל, הסמכות
לבטל אשרת עולה וכן אזרחות ישראלית, אם אלה הושגו על סמך ידיעות או פרטים כוזבים.
על-מנת להגיע למסקנה כי נתקיים התנאי הקבוע בשני סעיפים אלה לביטולם של אשרת העולה
או האזרחות הישראלית, על שר הפנים להשתכנע בקיום התנאי על-פי "כלל הראיה
המינהלית" (בג"צ 2394/95 מוצ'ניק נ' משרד הפנים,
פ"ד מט(3) 274). ראיה מנהלית, קרי - כזו "אשר כל אדם סביר היה רואה אותה
כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה" (בג"צ 442/71 לנסקי נ' שר הפנים, פ"ד כו(2) 337, 357; בג"צ 6163/92 אייזנברג נ' שר הבנוי והשיכון, פ"ד מז(2) 229, 268).
על יסוד אמות המידה האמורות נבחן את
ההחלטות נשוא העתירות שבפנינו. ונפתח בבג"צ 1712/00. כזכור, עתירה זו נסמכת,
בעיקר, על פסק-הדין שניתן באוקראינה, בשנת 1996, בו הוחלט על שינוי תעודת הלידה של
העותר באופן שיירשם בה כי הוא יהודי.
הגשת פסק-דין שניתן בבית משפט זר אין בה,
בהכרח, כדי להוות תשתית עובדתית מספקת לקביעה בדבר זכאות למעמד לפי חוק השבות (בג"ץ
8377/99 אולגה צ'רבקוב נ' משרד הפנים, תק-על
2000(3) 238; בג"ץ 7555/98 תמרה קריגר נ' מדינת
ישראל - משרד הפנים, תק-על 99(3) 317). עמד על כך בית משפט זה, בקבעו:
"מנימוקים של כיבוד הדדי של פסקי דין בין מדינות ומתוך הנחה שבית
משפט זר בדרך כלל פועל כהלכה, ראוי שרשויות ציבוריות ובתי משפט ינהגו זהירות קודם
שיחליטו שאין לסמוך על פסק דין זר. ואולם, אין מחסום בפני בדיקות נוספות מטעם
הרשות, ואין מניעה כי המשיב יגיע לאחר בדיקה למסקנה שאין כוחו של פסק החוץ לשכנעו
על פי כלל הראיה המנהלית, כי הפונה זכאי לעלות לישראל על פי חוק השבות" (דברי
המשנה לנשיא ת' אור בבג"ץ 3615/98 הנ"ל).
בנסיבות המקרה שבפנינו, לא מצאתי כי נפל
פגם של חוסר-סבירות בהחלטת המשיב. בפסק-הדין, שניתן באוקראינה לבקשתו של העותר,
נכתב כי "ברישום הלידה שלו [של העותר] לאומו רשום כאוקראיני אבל הוא רוצה
להירשם כיהודי, כי סבא שלו... ואמא שלו... יהודים לפי הלאום, אבל סבא שלו, בשנות
הכיבוש הנאצי, נרשם כאוקראיני". עוד נאמר בפסק-הדין, כי השינוי דרוש לעותר
"בשביל יציאה לחו"ל לקרובי משפחה של סבא שלו". כפי שניתן להבין
מפסק-הדין, נעתר בית המשפט לבקשתו של העותר על יסוד עדותם של העותר ושל אחרים, כי
סבו וסבתו של העותר היו יהודים.
פסק-הדין האוקראיני, המתבסס כאמור על
עדות בלבד, עומד בסתירה לרישומים המקוריים המצויים בידי המשיב, ובהם תעודת הלידה
של אמו של העותר, משנת 1937 (קרי - מספר שנים לפני כיבוש אוקראינה על-ידי הנאצים), בה נרשמו הוריה
כאוקראינים. לכך יש לצרף עובדה נוספת, לאמור - פסק-הדין האוקראיני ניתן בהליך שיזם
העותר, לאחר שבקשתו הקודמת לקבלת מעמד בישראל - נדחתה. לקראת הגשת הבקשה המחודשת
בשנת 1997, לאחר שניתן פסק-הדין האוקראיני, שינה העותר את שם משפחתו, ובבקשתו הוא
נמנע מלציין כי שהה בישראל בעבר (על אף שבטופס מצויה שאלה בעניין זה), ואף לא כתב
כי הגיש בקשה קודמת, שנדחתה. הן בשימוע שנערך לו, הן בפנינו, לא סיפק העותר כל
הסבר להתנהלות תמוהה זו. עוד יצוין, כי בפסק-הדין האוקראיני הוחלט לשנות את הרישום
בתעודת הלידה של העותר עצמו, כך שיירשם כיהודי. אלא שהעותר לא טען - לא בפני משרד
הפנים ואף לא בפנינו - כי הוא יהודי, וכל טענתו היא כי הוא נכד של יהודי.
על יסוד כל אלה, אין לומר כי החלטת
המשיב, בעניינו של העותר, לוקה בחוסר סבירות.
וכאן באים אנו לדיון בעניינה של העותרת. המשיב
שקל את הראיות השונות שעמדו בפניו, והגיע לכלל מסקנה כי העותרת השיגה את מעמדה על
סמך מסמכים בלתי-אמינים. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי נפל פגם של חוסר-סבירות
בהפעלת שיקול-דעתו של המשיב.
תעודת הלידה של הסבתא, שהציגה העותרת,
כוללת, כאמור לעיל, פרט חשוב – לאום ההורים – שאינו מופיע ברישומים המקוריים
באוקראינה. די בכך כדי לעורר ספק בדבר מהימנות תעודת הלידה, שהמציאה העותרת כראיה
להיותה נכדה של יהודיה. לכך מצטרפת העובדה, כי העותרת הציגה, בזמנים שונים, גרסאות
שונות בדבר זיקתה ליהודים: הגרסה הראשונה הופיעה בטופס הבקשה לקבלת מעמד, שם כתבה,
בסעיף הלאום, כי היא עצמה יהודיה. הגרסה השנייה נובעת מתעודת הלידה שהציגה בפני
הרשויות, לפיה סבתהּ יהודיה. מסמך זה, כאמור, נתגלה כבלתי-אמין. גרסה שלישית
הועלתה על-ידי העותרת בשימוע שנערך לה במשרד הפנים. העותרת טענה שם, כי הסבא-רבא
שלה היה יהודי. טענה זו אינה נתמכת במסמכים כלשהם, ומכל מקום אין בה כדי לסייע
לעותרת, שכן היותה נינה של יהודי לא מקנה לה זכויות לפי חוק השבות.
אין ספק, כי עד שיבוא שר הפנים להחליט על
ביטול אשרת עולה, ביטול אזרחות וגירוש אדם מן הארץ, צריך שהתשתית העובדתית שבפניו
תהא מלאה ככל שניתן, ושתינתן זכות טיעון למי שמבקשים לגרשו מן הארץ (בג"צ
2394/95 סבטלנה מוצ'ניק נ' משרד הפנים,
פ"ד מט(3) 274). אלא שבענייננו, אין לומר כי זכות זו נשללה מהעותרת. לעותרת
נערך שימוע, ובעקבותיו נמסר לה כי משרד הפנים שוקל לבטל את אשרת העולה ואת
אזרחותה. העותרת הבהירה כי ברצונה להציג מסמכים המלמדים על יהדותה, ואכן היא
הוזמנה לשימוע נוסף בו תוכל להציג את המסמך. העותרת לא התייצבה בתאריך שנקבע. רק
אז, נתקבלה ההחלטה בעניינה. יוצא כי בסופו של יום, על אף שניתנה לה הזדמנות לעשות
כן, לא הביאה העותרת בפני המשיב מסמכים התומכים בטענותיה, למעט תעודת הלידה של
הסבתא, שנמצאה בלתי-אמינה.
אשר לילדיה של העותרת – הם העותרים 2
ו-3: סעיף 11(ג) לחוק האזרחות מורה, כי משביטל שר הפנים את אזרחותו הישראלית של
אדם לאחר שהתברר לו כי האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים, רשאי הוא לקבוע כי ביטול
האזרחות יחול גם על ילדו הקטין של אותו אדם. כך אכן הוחלט ביחס לעותר 2, כפי שעולה
מן המכתב ששוגר לעותרת. העותר 3 כלל אינו אזרח ישראלי, משנולד לאחר שבוטלה אזרחותה
של העותרת.
אין, אפוא, מנוס מלקבוע, כי דין שתי
העתירות להידחות. יחד עם זאת, יעוכב גירושם של העותרים מן הארץ למשך 6 חודשים, זאת
על-מנת לאפשר להם לפנות לשר הפנים בבקשה לשקול לאפשר את שהותם בארץ מטעמים
הומניטריים. בנסיבות העניין, לא הייתי עושה צו להוצאות.
ש ו פ ט
השופטת ד' ביניש:
אני מסכימה.
ש ו פ ט ת
השופט ס' ג'ובראן:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ריבלין.
ניתן היום, י' בשבט תשס"ד
(2.2.2004).
ש ו פ ט ת ש ו פ
ט ש ו פ
ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 00017120_P07.doc/אמ
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il