פלוני נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון עע"מ 17111-08-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט חאלד כבוב המערער: אוהד גולן נגד המשיבה: משטרת ישראל – יחידת הסדר מותנה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 3.6.2025, בעת"מ 3644-06-25, שניתן על-ידי השופט ק' ורדי בשם המערער: בעצמו פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 3.6.2025, בעת"מ 3644-06-25 (השופט ק' ורדי), שבו נמחקה על הסף עתירתו של המערער, מחמת העדר סמכות עניינית; וכן, על החלטות בית המשפט המחוזי, אשר ניתנו בימים 3.6.2025 ו-4.6.2025 במסגרת ההליך דנן – שבהן נדחו, בהתאמה, בקשת המערער למתן פטור מלא מתשלום אגרת בית משפט, ובקשת המערער לעיון חוזר בפסק הדין ולחלופין להורות על העברת הדיון למותב אחר. רקע בתמצית ברקע הערעור, תלונה שהגיש המערער במשטרת ישראל נגד עמיתו לעבודה (להלן: החשוד), בטענה כי תקף אותו במהלך עבודתו בחברת האוטובוסים 'דן'. בהמשך, הועבר תיק החקירה ליחידת הסדר מותנה במחוז תל אביב של משטרת ישראל, וביום 7.5.2025 נמסר למערער כי נחתם הסדר מותנה עם החשוד. המערער ביקש לקבל העתק של ההסדר המותנה שנחתם, על מנת שיוכל לצרפו כראיה במסגרת הליך המתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בתביעה שהגיש נגד ביטוח לאומי. בקשתו – סורבה; הוסבר לו, לדבריו, כי אין אפשרות למסור לידיו העתק של ההסדר המותנה שנחתם, וזאת עד לסגירת התיק נגד החשוד בחודש מרץ 2026, ככל ולאחר שיבוצע ההסדר במלואו. לאחר שגם פניות נוספות לא הועילו, הגיש המערער לבית המשפט המחוזי עתירה מינהלית, בגדרה ביקש להורות למשיבה להעביר לידיו העתק של ההסדר המותנה שנחתם, תוך שהוא מדגיש את חשיבות העניין עבורו ואת ה"דחיפות הממשית" לשם הוכחת תביעתו נגד ביטוח לאומי, התלויה ועומדת בבית הדין האזורי לעבודה, כמו גם את זכותו הכללית כאזרח לקבל מידע מן הרשויות. בד בבד עם הגשת העתירה, הגיש המערער גם בקשה למתן פטור מתשלום אגרת בית משפט, תוך תמיכתה בתצהיר בדבר מצבו הכלכלי והבריאותי. בהחלטה מיום 3.6.2025 (הרשמת ת' סנונית-פורר), נקבע כי בקשתו של המערער אינה מציגה את מלוא התמונה העובדתית באשר למצבו הכלכלי הנטען, ואינה מגלה הצדקה למתן פטור מלא מתשלום האגרה. עם זאת, "על מנת שלא לחסום את דרכו של [המערער] לביהמ"ש", ראתה הרשמת לנכון להורות על הפחתת שיעור האגרה – כדי מחצית שיעורו. בפסק דין מיום 3.6.2025 (השופט ק' ורדי), העתירה – נמחקה על הסף; זאת, מחמת העדר סמכות עניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים לדון בה. כפי שהוטעם בפסק הדין, על-פי חוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים), והתוספת הראשונה לחוק זה, "לבית המשפט לעניינים מנהליים אין סמכות לדון בהליך כנגד המשטרה ובוודאי לא בכל הקשור להליכים פליליים, לחקירת משטרה והחלטות שהתקבלו או אמורות להתקבל בהליך משטרתי כזה". למחרת מתן פסק הדין, ביום 5.6.2025, הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בפסק הדין, ובסופה התבקש לחלופין, כי "ככל שבית המשפט סבור שאין מקום לעיון חוזר, מתבקש לשקול העברת הדיון למותב אחר – מטעמי מראית פני הצדק, ומתוך רצון לאפשר בחינה מחודשת, זהירה ובלתי תלויה בהחלטה קודמת". בהחלטה שניתנה בו ביום (השופט ק' ורדי), נדחתה בקשת המערער, תוך ששב בית המשפט המחוזי על האמור בפסק דינו, כי "אין סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון בסעדים המבוקשים בעתירה". דעתו של המערער לא נחה, והוא ערער לבית משפט זה – הן על פסק הדין שניתן; הן על החלטת הרשמת לדחות את בקשתו לפטור מלא מתשלום אגרה; הן על החלטת בית המשפט לדחות בקשתו לעיון חוזר ולחלופין להעברת הדיון למותב אחר. בערעורו, מלין המערער, בעיקרו של דבר, על כך שלמרות חשיבות ודחיפות העניין, פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וכך גם ההחלטות הנוספות שעליהן נסוב ערעורו – נעדרים "כל התייחסות פרטנית לטענות המערער"; אינם מכילים "מענה ענייני לעובדות שנטענו"; וכך, למרות מאמציו הכנים, הוא "נדחה שוב ושוב על בסיס נימוקים פורמליים בלבד", ב"היעדר נכונות להידרש לטענות המערער לגופן". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור, על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות, אף ללא צורך בתשובה. זאת, בהתאם לסמכותנו שלפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה על ההליך שלפנינו מכוחה של תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. סעיף 5(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, מקנה סמכות לדון רק בעתירה כנגד "החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה". התוספת הראשונה לחוק זה, בתורה, מגבילה את הסמכות לדון בעתירות נגד שוטרים (פרט 37 לתוספת הראשונה) לעניינים גדורים, שהעניין דנן אינו בא בקהלם. לפיכך, בצדק קבע בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, כי הוא נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה. לא אחת עמד בית משפט זה, על חשיבות ההקפדה על כללי הסמכות העניינית, שלאורם "על כל ערכאה שיפוטית להקפיד הקפדה יתרה שלא לחרוג מגדרי סמכויותיה" (בג"ץ 2117/99 מנסור נ' בית הדין השרעי לאיזור התיכון – טייבה, פ"ד נד(1) 211, 214 (2000)); בהעדרהּ, ערכאה שיפוטית אינה יכולה לדון בעניין המובא לפניה, ללא קשר למידת חשיבותו או דחיפותו. כפי שהובהר בפסיקה, "שאלת סמכותו העניינית של גוף שיפוט להידרש לנושא המובא לפניו לדיון ולהכרעה, הינה שאלה-ראשה, ובתי המשפט הקפידו ומקפידים בה ביתר. [...] גם אם בעל דין אינו מעלה מיוזמתו טענת חוסר סמכות, עומדים ומצווים בתי-משפט ובתי-דין לבדוק מעצמם – בכל עניין ועניין – אם קנו סמכות להידרש לעניין שהובא לפניהם להכרעה" (בג"ץ 6103/93 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד מח(4) 591, 616-615 (1994)). אם כן, לא זו אף זו, שבדין קבע בית המשפט המחוזי כי הוא נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה שבענייננו; אלא גם, שמחובתו היה לעשות כן ולהידרש לשאלת סמכותו העניינית לדון בה, אף מיוזמתו, כבר למִן ראשיתו של ההליך שהובא לפתחו – כפי שאכן נעשה. אשר לערעורו של המערער על החלטת הרשמת מיום 3.6.2025, שבגדרה נדחתה בקשתו למתן פטור מלא מתשלום האגרה – הרי שבית משפט זה אינו האכסניה המתאימה לכך (ראו סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). אשר לערעור על ההחלטה מיום 4.6.2025 – אף הוא, דינו להידחות. לא מצאתי כי טענות המערער מגלות הצדקה לעיון חוזר בפסק הדין שניתן; זאת בפרט, בהעדר שינוי נסיבות מהותי בעניינו (ראו: רע"א 1687/17 קואופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ, פסקה י (7.3.2017)‏‏). הדברים אמורים גם באשר לבקשתו החלופית של המערער להורות על העברת הדיון למותב אחר. בקשה זו, נטענה בעלמא – הן בבית המשפט המחוזי, הן במסגרת הערעור לבית משפט זה; נראה כי אין לדברים על מה שיסמוכו. לא מצאתי הצדקה אפוא להתערבותנו גם בהחלטה זו של בית המשפט המחוזי. 11. סוף דבר, שהערעור נדחה בזאת. בנסיבות העניין, ומשלא נתבקשה תשובה, לא יעשה צו להוצאות. ניתן היום, ו' כסלו תשפ"ו (26 נובמבר 2025). נעם סולברג משנה לנשיא דוד מינץ שופט חאלד כבוב שופט