פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 171/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 171/05
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערער:
איימן בחירי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 30.11.04 בת.פ. 8121/03 שניתן על ידי כבוד השופט ו' מרוז
תאריך הישיבה:
כ"ח באייר התשס"ה (6.6.2005)
בשם המערער:
עו"ד גיל קרזבום
בשם המשיבה:
עו"ד אריה פטר
בשם קצינת המבחן:
גב' יעל להב
פסק-דין
השופטת ד' ביניש:
המערער הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין וכן בנהיגה ללא רשיון נהיגה, ללא רשיון רכב וללא ביטוח, ונידון ל-4 שנות מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים בגין כל אחת מהעבירות בהן הורשע, כמו כן נפסל מלנהוג למשך 15 שנה. העובדות שבגינן הורשע המערער, מצביעות על התנהגות חמורה המזלזלת בחיי אדם. הוא נהג ללא רשיון ברכב לא מורשה כשהוא יודע שהרכב הורד מהכביש. ברכבו ישבו ארבעה בני משפחתו והוא נסע במהירות של 109 קמ"ש, בכביש שנמצא בשלבי בניה ולא היה סלול. בשלב מסויים איבד המערער שליטה ברכב וכתוצאה מכך סטה והתהפך. אחייניתו בת הארבע שישבה על ברכי אביה נהרגה, ויתר נוסעי הרכב נפצעו.
בשלב גזירת הדין הודיעה התביעה כי לא תבקש יותר מ-4 שנות מאסר, ואילו הסניגור טען ללא הגבלה את נימוקי הקולה בשם מרשו.
על העונש שהושת על המערער הוגש הערעור שלפנינו.
בא-כוח המערער טען בפנינו כי בית המשפט החמיר עם מרשו ביחס לעונשים המוטלים בדרך כלל בעבירות של הריגה במהלך תאונת דרכים, וכן טען כי ההחמרה בולטת במיוחד בשים לב לטרגדיה המשפחתית שנגרמה למשפחתו. אחיו של המערער, אביה של הפעוטה שנהרגה הודיע בכתב לבית המשפט כי סלח למערער, אחיו הקטן, וביקש כי נקל עמו.
לאחר ששקלנו את טענותיו של הסניגור, לא ראינו להתערב כדי להפחית מעונש המאסר שהושת על המערער ואף לא מעונש הפסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה. אכן, עונש המאסר בפועל נמצא ברף הגבוה של עונשי המאסר בעבירות הריגה הנגרמות כתוצאה מתאונה ונהיגה באדישות ובפזיזות, אך העונש אינו מופרז כלל ועיקר ביחס לחומרת המעשה. עניינו של המערער הוא מן החמורים שבמקרים מסוג זה של עבירות. כאמור, למערער אין רשיון נהיגה ואף לא היה לו רשיון בעבר; הרכב לא היה מורשה לנסיעה והוא ידע זאת; ברכבו ישבו נוסעים והוא דהר במהירות בתנאי שטח לא מתאימים; גם העובדה שהאסון שנגרם פגע במשפחתו שלו, אינו נימוק מספיק להקל בעונשו. נוכח הקטל המחריד בכבישים וקרבנות השווא שהוא מפיל, מצווים אנו להחמיר בעונשיהם של נהגים המסכנים חיי אדם תוך אי-אכפתיות, אדישות וקלות ראש. המערער הוא נהג כזה, ובשל כך נגזר דינו כאמור.
לפיכך אין להקל בעונש גם בשים לב לנסיבות האישיות של המערער.
אשר על כן, הערעור נדחה.
ניתן היום, כ"ח באייר התשס"ה (6.6.2005).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05001710_N04.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il