עמוס וסרמן נ. עיריית גבעתיים

פסק-דין בתיק עע"ם 1705/11 בבית המשפט העליון עע"ם 1705/11 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: עמוס וסרמן נ ג ד המשיבים: 1. עיריית גבעתיים 2. שחורי, מנהל הארנונה ומשנה לגזבר של עיריית גבעתיים ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת מ' רובינשטיין, סגנית נשיא) מיום 13.2.2011, שלא לפסול עצמו מלדון בעת"מ 12503-07-10 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת מ' רובינשטיין, סגנית נשיא, להלן: בית המשפט) מיום 13.2.2011, בעת"מ 12503-07-10, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. המערער הגיש עתירה מנהלית ביום 11.7.2010 במסגרתה טען כי חויב בתשלומי יתר של ארנונה חרף גיבושה של הסכמה המעניקה לו פטור מלא מתשלום. כן עתר לפיצוי בגין שימוש בקניינו ולכיסוי נזקיו. ביום 28.7.2010 הוגש כתב תשובה. שני כתבי הטענות הוגשו ללא תצהיר. ביום 10.10.2010 הגיש המערער את תצהירו לאחר שאושרה בקשתו, וביום 30.12.2010 הגישו המשיבים את תצהירם, לאחר שנתבקשו לעשות כן במסגרת דיון במעמד הצדדים שהתקיים ביום 28.12.2010. ביום 9.11.2010 קבע בית המשפט בהחלטתו כי "התיק ממתין לכתיבת פסק דין וזה יינתן בתורו על סמך החומר המצוי בתיק". בהתחשב בהחלטה זו הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט מלתת פסק דין בעניינו. 2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי העובדה שקבע כי העתירה בשלה למתן פסק הדין אינה מקימה עילה לפסילתו. בית המשפט הוסיף כי התקיים דיון בעתירה, כי הוגשו כתבי תשובה ותצהירים וכי אין כל מניעה מלתת פסק דין. בית המשפט הוסיף כי כל טענות המערער ייבחנו על- ידו על סמך הטיעון והחומר שבתיק, ועל פיהם יינתן פסק הדין. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. המערער, שאינו מיוצג, מבקש לעכב את מתן פסק הדין הידוע מראש, לטענתו, ומצביע על כשלים לכאורה שנפלו בניהול העתירה:. המערער טוען כי היה מקום לקבל את עתירתו בהתחשב בעובדה שהמשיבים לא צירפו תצהיר לכתב התשובה שהגישו, ומשצורף, היה על בית המשפט לאפשר לו לחקור את המצהיר עובר למתן פסק דין. המערער רואה בהתניית משלוח פסק הדין בהגשת תצהיר מטעם המשיבים ראיה לכאורה שתוצאת פסק הדין ידועה מראש. לטענתו, במהלך הדיון מיום 28.12.2010 התעלם בית המשפט מטענתו כי הוא זכאי למתן פסק דין בהעדר תצהיר מטעם המשיבים. המערער מוסיף כי למעשה הכריע בית המשפט בעתירה תוך 'איום' בהשתת הוצאות, אך הדברים לא נרשמו בפרוטוקול. בקשת המערער לתיקון הפרוטוקול נדחתה בנימוק לפיו כל טענות המערער הועלו בדיון ומצויות בחומר שהוגש לבית המשפט. לדעת המערער די בהוראה לצרף תצהיר תשובה באיחור ובסירוב לאפשר לו לחקור את המצהיר כדי לגבש עילה לפסילת בית המשפט. 4. דין הערעור להידחות. הלכה פסוקה היא, שכדי שתקום עילה לפסילתו של בית המשפט יש להראות כי קיים חשש ממשי, מבחינה אובייקטיבית, למשוא פנים בניהול המשפט. לשם הוכחת העילה, על הטוען לפסלות להביא בפני בית המשפט ראיות משמעותיות המבססות את קיומה של עילת הפסלות (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 85-84 (2006)). המערער לא הביא ראיות כאמור בערעורו. זאת ועוד, כבר נקבע בעבר כי הרגישות והמתח המלווים את המשפט עשויים בנקל ליצור אצל בעל דין תחושה כי השופט אינו מבין אותו, אולי אף אינו אוהד אותו או אף מתנכל לו, ומכל מקום אינו צודק. ואולם, בניהול הדיון, ממלא בית המשפט את תפקידו לפי הבנתו ומצפונו (ע"א 10721/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 27.3.2007)). מכל מקום, השגות המערער עניינן אופן ניהול ההליך על ידי בית המשפט. טענות אלה אינן מקימות עילת פסלות כלל ועיקר ומקומן בהליכי ערעור בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ע"א 6619/10 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 10.10.2010)), כאשר גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ע"א 6611/08 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 9.12.2008)). 5. למעלה מהצורך יוער כי מקריאת החומר עולה שהמערער השתמש בעבר ב"נשק בקשת הפסלות" לא אחת כלפי מותבים שונים ואף הגיש ערעורים לבית משפט זה אשר לא נדונו לגופם בשל אי השלמת הליכי פתיחתם. יודגש כי מאחר וטענת פסלות היא טענה רצינית המטילה צל כבד על השופט אישית, מן הראוי כי לא תועלה בעלמא וללא כל ראיות משמעותיות לשם הוכחתה (ע"א 8626/10 י.ד. מילניום בע"מ נ' אברהם שטרנג (לא פורסם, 4.1.2011)). כאמור, דין הערעור להידחות. משכך, ממילא נדחית גם הבקשה להפסקת ההליכים. ניתן היום, ב' באדר ב' התשע"א (8.3.2011). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11017050_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il