פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 170/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 170/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 25.11.08 בת"פ 40231/07 שניתן על ידי כבוד סגנית הנשיא ע' קפלן-הגלר תאריך הישיבה: י"א בחשון התש"ע (29.10.09) בשם המערער: עו"ד אורי בן אשר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן לנוער: עו"ד דותן רוסו גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על רכיב ההרשעה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (סגנית הנשיא ד"ר ע' קפלן-הגלר) מיום 25.11.08 בת"פ 40231/07. המערער – יליד 5.9.90, קטין, בן פחות משבע עשרה שנים בעת ביצוע העבירה, הורשע יחד עם אחרים בעקבות הודאה בכתב אישום מתוקן בעבירת ניסיון לתקיפה בנסיבות מחמירות, ונדון למאסר על תנאי של שנה אחת; לפיצוי המתלונן בסך 1,000 ₪; לקנס בסך 500 ₪; למבחן של שנה; להתחייבות שלא יעבור עבירה למשך שנה; ולחמישים שעות שירות לתועלת הציבור. ב. כתב האישום בו עסקינן הוגש נגד ארבעה נאשמים. הוא כלל שני אירועים, "מקדים" ואירוע מרכזי. "האירוע המקדים" מועדו בסוף יוני 2007: בעקבות ויכוח מילולי ודחיפות בין המערער לאחר, היכה נאשם 1 את אחיו של המתלונן באגרופים ובאלה ממתכת. עוברים ושבים הפסיקו את התקיפה. באים אנו לאירוע העיקרי, מיום 29.7.07. נאשם 1 ביקש לפגוש את המתלונן, ואליו התלוו נאשמים 3-2 ואדם נוסף. לנאשם 1 ו-3 היו סכינים, לנאשם 2 קרש בניין. החבורה הגיעה אל מקום בו נמצא המתלונן, שביקש – בעקבות פניה קודמת – כי לא יפגעו באחיו, שהוכה בעבר, ושידו היתה מגובסת. החבורה החלה לתקוף את המתלונן במכות בקרש, בבעיטות, באגרופים ובדקירות, וגם חבריו של המתלונן שניסו לעזור לו נתקלו בתקיפה או בתגובה מאיימת, כולל הנפת סכינים. התגרה האלימה נמשכה. בשלב זה הגיע המערער עם אדם נוסף, רכובים על טרקטורון. המיוחס למערער בכתב האישום הוא כי "הסיר את הקסדה שהיתה על ראשו, ירד מהטרקטורון, רץ לעבר המתלונן והניף את הקסדה לעבר ראשו, המתלונן הצליח לחמוק מהמכה". הטרקטורון הידרדר בהמשך ופגע במכוניות; אזעקה של אחת מהן הופעלה והנאשמים נמלטו. המתלונן נפגע קשה, איבד הכרתו ונזקק למנות דם ולהתערבות פולשנית. ג. בטרם גזר את הדין עיין בית המשפט בתסקיר מפורט של שירות המבחן לנוער מיום 21.9.08. המערער תואר כבן למשפחה נורמטיבית, אשר נשר מלימודיו ועבד במקומות שונים; הוא ביקש להתגייס אך טרם גויס. את העבירה (שתחילה הכחיש) תיאר כהיקלעות במקרה למקום ופעולה להגנה על חבר. צוין כי במארס 2008 נפתח נגד המערער תיק בעקבות תלונת אמו של המתלונן, שהוכחשה על-ידי המערער. התיק נסגר בהמשך. אציין כאן כי איני נדרש גם לתלונות נוספות בהקשר זה, שנפתחו ורובן נסגרו, וזאת על-פי המדיניות השיפוטית שככלל אינה נדרשת לתיקי מב"דים (ראו בש"פ 6718/06, 6793/06 פלונית ופלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). המערער, שציין "יש לי פתיל קצר" הסכים תחילה להשתתף בקבוצה טיפולית - אך אחר כך לא נטל בה חלק בהסבירו שנאשם אחר בכתב האישום משתתף בקבוצה. השירות התרשם מנער נורמטיבי וחיובי ביסודו, שאף שהעיד על עצמו כבעל "פתיל קצר" לא נפתחו נגדו תיקי אלימות מעבר לעבירה דנא; צוין כי דימויו העצמי נמוך נוכח אי הצלחתו בלימודים. לאחר ניתוח גורמי הסיכוי והסיכון באשר לשיקום, נאמר בתסקיר, כי כיון שזו הפעם הראשונה בה עומד המערער לדין, ונוכח מעצר הבית הלילי שהיה נתון בו והעובדה ששילם בעבור נזק שנגרם למכוניות, יש מקום להחתמה על ערבות עצמית והעלאת תרומה לעמותה העוסקת באלימות בני נוער. ד. ואולם, בית המשפט קמא גזר מאסרים בפועל, מהם בעבודות שירות, על שלושת הנאשמים האחרים, ועל המערער השית את העונשים המפורטים מעלה. ה. בערעור נטען כי נוכח חלקו המינורי של המערער בפרשה ותיקון כתב האישום לגבי העבירות המיוחסות לו לניסיון בלבד, והכל בעת היותו קטין. היה מקום ליתר התחשבות בכיוון השיקומי. זאת, גם נוכח ההליך הפלילי הארוך, המלצת שירות המבחן והקריטריונים שנקבעו לעניין אי הרשעה בע"פ 2083/86 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337. הסניגור המלומד ניתח את אמות המידה שנקבעו בהלכת כתב וסבר כי אלה נתקיימו במערער; הוטעם גם רצונו להתגייס לצה"ל. נתבקש ביטול ההרשעה, כדי לטעת תקוה. ו. לקראת הדיון עיינו בתסקיר עדכני של שירות המבחן בו צוין, כי המערער עובד עם אביו בעסק משפחתי; ביצע את השירות לתועלת הציבור שהושת עליו; חש תחושת קרבן ונוטה לצמצם עוד יותר את חלקו בעבירה, ושב ומודיע כי הוא מעוניין לשרת בצה"ל, שעמדתו טרם נתקבלה (המערער בן 19.2 כיום). נותחו סיכוי וסיכון, ונאמר כי חל שינוי מהותי בנושא תפקודו של המערער, אך חלה נסיגה במידת לקיחת האחריות. השירות נמנע מהמלצה. ז. בדיון בפנינו חזר בא כוח המערער על מינוריות האירוע, וציין כי שולחו מתמודד עם העבר וההווה. האינטרס הציבורי, לשיטת המערער, הוא שיוכל להמשיך בחייו ללא כתם פלילי. נתבקשה למצער המלצה באשר לגיוס, ונאמר כי המדובר במקרה חד פעמי. באת כוח שירות המבחן ציינה כי השירות המליץ על גיוסו של המערער בתנאים מסוימים, אך טרם נתקבלה תשובה, ובמענה לשאלתנו נאמר, כי בכגון דא, ישנו פער בין הלכה למעשה לעניין גיוסם של מי שהיו נגדם הליכים פליליים. בא כוח המדינה ציין, כי מעשי המערער נשזרו במכלול האירוע, והמתלונן שנפגע ניצל ממכת הקסדה רק כיון שחמק בעודו שותת דם; יש חשיבות, כך נטען, להחזרת תחושת הביטחון ולאינטרס הציבורי, והימנעות מהרשעה בכגון דא צריך שתהא חריג שבחריג, מה גם ששירות המבחן לא בא בהמלצה. בנושא השירות הצבאי נמסר כי הדבר מסור לשלטונות צה"ל ולשיקוליהם. ח. לאחר העיון לא ראינו להיעתר לערעור. אכן, בא כוח המערער צייד אותנו בדברי חכמים ופסיקה המדגישים את האינטרס השיקומי כשהמדובר בקטינים, כגון מהקדמתו של המשנה לנשיא (בדימוס) חיים כהן לספרו של נשיא בתי המשפט לנוער השופט אהרן מלמד ענישה או שיקום, בה דובר על "השופט המשקם", שמידת הדין זוכה בפסיקתו ל"תכנים וערכים חדשים" (עמ' ט"ו); ראו גם ע"פ 433/89 אטיאס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(4)170 ודברי המשנה לנשיא אלון בדבר "תיקונו של הנאשם ושיקומו" (עמ' 174); ודברי חברי סגן הנשיא (כתארו אז) הנדל בע"פ (ב"ש) 510/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם), כי בנסיבות אותו מקרה "חשוב לעודד את המשיב. מוטב להושיעו מלהרשיעו". ואולם, נשתנה התיק שלפנינו מן המקרים הללו בכך שבהם היתה המלצתן של רשויות הרווחה, מה שאין כן – בסופו של יום – בענייננו. ההיבט השיקומי מצא ביטויו בענישה גופה שהיתה מקלה מאוד, כפי שפורט מעלה. ביטול הרשעה, כשהמדובר בעבירה בחבורה שתוצאותיה לא היו קלות, יתאפשר רק בנסיבות חריגות מאוד, שאינן מתקיימות בנידון דידן, בודאי נוכח אי המלצת השירות. ט. ואולם, עלינו לומר דבר בעניין השירות הצבאי, שהוא כנודע "כרטיס כניסה" חשוב לחברה הישראלית. בתיק אחר (ע"פ 5025/06 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם)) ביקשנו התייחסות רשויות צה"ל לשאלה הדומה לנידון דידן, קרי, השפעתה של הרשעה או אי הרשעה (כשנקבע ביצוע עבירה) על הגיוס. כך כתבנו אז: "ביום 15.2.07 ניתנה תשובת רשויות צה"ל, באמצעות מפקד מיטב (מערכת הגיוס הצה"לית) אל"מ אמיר רוגובסקי, ולאחר היוועצות בפרקליט הצבאי הראשי. במסמך תוארה מדיניות צה"ל במועמדים לשירות ביטחון: מחד גיסא הרצון למיצוי פוטנציאל הגיוס ולשיקום צעירים, מאידך גיסא הרחקת אוכלוסיות עברייניות מחשש למסוכנות ולשלום חיילים אחרים, וכן משיקולים ערכיים. לפיכך – כך נמסר – מתקבלת החלטה בעניין מועמדים לשירות ביטחון המצויים בהליכים פליליים בכל מקרה לגופו. על השיקולים נמנים: 'מכלול נתוניו האישיים של המלש"ב; משך הזמן שעבר בין ביצוע העבירות עד למועד קבלת ההחלטה; רמת חומרתן של העבירות, בהתייחס לנורמות חברתיות ומוסריות מקובלות; רמת חומרתן של העבירות בהתייחס לסכנה הנשקפת ממי שהורשע בהן במהלך השירות הצבאי לחיילים ולחיילות המשרתים עמו; משך התקופה בה התבצעו המעשים המהווים עבירה; האם מדובר במעידה חד-פעמית או בתופעה החוזרת על עצמה; האם מדובר בגזרי דין עם הרשעה או בגזרי דין ללא הרשעה; השפעת פיטורו של המלש"ב על עתידו האזרחי; השתלבותו של המלש"ב במסגרות חינוכיות וחברתיות בעבר; ההסתברות להצלחה בשירות הצבאי והתאמה למסגרות יחידתיות רחבות ככל האפשר' (סעיף 7 בעמ' 3 להודעת צה"ל) (הדגשה במקור- א"ר). נאמר עוד, כי משקובעת ערכאה שיפוטית כי מועמד לשירות ביטחון ביצע עבירה, השאלה אם הורשע אם לאו נשקלת במסגרת מכלול השיקולים, ואין בה כדי להכריע מראש לכאן ולכאן; צוין על כן כי 'המקרים בהם שאלת ההרשעה או ההימנעות ממנה, מהוה שיקול מכריע, אינם רבים' (הדגשה במקור). לעניין זה צוטטו דברי הנשיא שמגר בע"פ 2611/90 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(1) 120, 123, כי ביטול הרשעה רק כדי לאפשר גיוס לצה"ל הוא משום מעשה מלאכותי, לפיו נדרשת מערכת השיפוט להתאים עצמה לנוקשות בירוקרטית מדומה". י. אנו יוצאים מן ההנחה, כי על הלכה ומעשה בהקשר הגיוס לצעוד יד ביד (לא אחת שמענו הערות בעניין זה מכיוון רשויות הרווחה). על כן אנו מניחים, כי במקרה דנא ייבחנו הדברים לגופם, מתוך התחשבות בצרכי צה"ל – מזה, ובפתח תקוה לעתיד למערער, כהמלצת שירות המבחן - מזה, וכמובן איננו נוטעים מסמרות. י"א. בנתון לכך איננו נעתרים לערעור. אנו מביעים את התקוה כי המערער למד את לקח הסתבכותו ולא ישוב עוד לעבור עבירות. ניתן היום, י"ז בחשון תש"ע (4.11.09) ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09001700_T02.docהג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il