פלוני נ. פלוני

7 1 בבית המשפט העליון ע"א 1695/24 ע"א 2418/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערות בע"א 1695/24: 1. פלונית 2. פלונית המערערת בע"א 2418/24: פלונית נ ג ד המשיבה בע"א 1695/24: פלונית המשיבה בע"א 2418/24: פלונית ערעורים על החלטות בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה (כב' השופטת ע' בן-דב ג'וליאן) בתמ"ש 64381-07-23 מיום 13.2.2024 ובתמ"ש 31958-02-24 מיום 6.3.2024 בשם המערערות בע"א 1695/24 והמערערת בע"א 2418/24: המערערת 2 בע"א 1695/24 פסק-דין לפניי ערעורים על שתי החלטות של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת ע' בן-דב ג'וליאן) – החלטה מיום 13.2.2024 בתמ"ש 64381-07-23, והחלטה מיום 6.3.2024 בתמ"ש 31958-02-24 – שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינן של המערערות. המערערת 2 בע"א 1695/24 (להלן: המערערת) והמשיבה בע"א 1695/24 (להלן: המשיבה) הן בנותיה של המערערת 1 בע"א 1695/24 (להלן: האם), והן ניהלו בשנים האחרונות מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. עניינו של ההליך תמ"ש 64381-07-23 בתביעתה של המשיבה לקביעת הסדרי ביקור עבורה ועבור בנותיה עם האם ולמתן צו שיאפשר את אבחון מצבה, על רקע טענת המשיבה להתעמרות של המערערת באם (להלן: ההליך העיקרי). ביום 28.7.2023 מינה בית המשפט אפוטרופוס לדין לאם (להלן: האפוטרופוס לדין), וביום 18.10.2023 הודיע האחרון לבית המשפט כי לא התאפשר לו להיפגש עם האם ביחידות וביקש כי יינתן צו שמורה על קיום פגישה כאמור, על הגשת תסקיר בעניינה של האם מטעם גורמי הרווחה ועל מינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך בחינת מצבה הקוגניטיבי-מנטלי. ביום 25.10.2023 הורה בית המשפט על מינוי מומחה רפואי מטעמו לגיבוש חוות דעת בעניין מצבה של האם, ועל הגשת תסקיר מטעם גורמי הרווחה. בנוסף נקבע כי הצדדים יישאו "בשלב זה" בשכר טרחת המומחה בחלקים שווים – כאשר החלוקה הסופית של העלות תיקבע בסוף ההליך – וכי לאחר שיוגשו התסקיר וחוות דעת המומחה יבחן בית המשפט את הצורך במינוי אפוטרופוס לדין לאם (להלן: ההחלטה מיום 25.10.2023). למחרת הוגשה מטעם האם – באמצעות בא כוח שאינו האפוטרופוס לדין – בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 25.10.2023, ובית המשפט דחה את הבקשה בו ביום והדגיש, בין היתר, כי בית המשפט טרם התרשם מהאם באופן בלתי אמצעי, וכי ההחלטה ניתנה על יסוד התרשמותם של גורמים סוציאליים שלפיה טרם נפגש עם האם "גורם חיצוני ואובייקטיבי" לצורך הערכת מצבה (להלן: ההחלטה מיום 26.10.2023). לשלמות התמונה יצוין כי המערערת והאם הגישו בקשות רשות לערער על ההחלטות מיום 28.7.2023, מיום 25.10.2023 ומיום 26.10.2023, אך בקשות אלו נדחו, ובקשת רשות לערער שהגישו המערערות על כך נדחתה ביום 16.1.2024. ביום 29.12.2023 נתן בית המשפט החלטה שבמסגרתה צוין כי הוצגו לפניו "ראיות לכאורה מטעם גורמים חיצוניים" שמהן עולה חשש בנוגע למצבה של האם ולהתעמרות בה (סעיף 1 להחלטה; להלן: ההחלטה מיום 29.12.2023), וכי המערערת נמנעת מלקיים את החלטות בית המשפט באופן שמגביר "את תחושת הצורך המיידי לבחינת מצבה של האם" (שם, סעיף 3). בהמשך הגישה המערערת בקשות לביטול מינוי המומחה ולביטול ההוראות בעניין הבדיקות והפגישות עם האם, וביום 6.1.2024 דחה בית המשפט את הבקשות תוך חיוב המערערת בהוצאות בסך 500 ש"ח לטובת אוצר המדינה. ביום 15.1.2024 הורה בית המשפט לפקיד סעד מחוזי להתייצב לפניו ביום 17.1.2024 לצורך מתן הודעה בעניין "המחלקה שתטפל" בעניינה של האם, וציין שהצדדים לא נדרשים להתייצב. ביום 15.1.2024 הגישה המערערת הודעה שבה ציינה כי בכוונתה להגיש בקשה לפסילת שופט ביום שלמחרת, וטענה כי בנסיבות אלו על בית המשפט לעצור את הדיון בהליך ולבטל את "הדיון" שנקבע ליום 17.1.2024. למחרת ניתנה החלטה שבה צוין כי ככל שתוגש בקשת פסלות, בית המשפט יידרש לה לגופה; וכי לא נקבע דיון ליום 17.1.2024 אלא אך ניתנה הוראה על התייצבות פקיד סעד לשם מתן הודעה על הרשות שמטפלת בהליך – ומכל מקום, כך צוין, בינתיים התייתר הצורך בהתייצבות כאמור, משהוגשה הודעה מתאימה מטעם גורמי הרווחה. ביום 18.1.2024 הוגשה מטעם האם בקשה לפסילת מותב, ולצדה הודעת המערערת שלפיה היא מצטרפת לבקשה (להלן: בקשת הפסלות הראשונה). בבקשה נטען בעיקרם של דברים, כי מההחלטה מיום 29.12.2023 ניכר שבית המשפט סבור כי המערערת "שולטת" על האם ה"מוחלשת" (עמ' 3 לבקשה), ולפי הנטען דעה קדומה זו הובילה ליצירת הטיה גם אצל גורמי הרווחה וערכאות הערעור. עוד נטען שבית המשפט לא התייחס בהחלטה מיום 29.12.2023 לטענות האם והמערערת, ותיאר בהחלטתו את העובדות בצורה שגויה שכרוכה אף היא בתיוג שלילי של האם והמערערת. לצד זאת פורטו השגות על החלטות שונות שניתנו לאורך ניהול ההליך – ובפרט על ההוצאות שהוטלו על המערערת, על מינוי האפוטרופוס לדין והמומחה הרפואי מטעם בית המשפט ועל ההחלטה מיום 25.10.2023. כמו כן נטען כי האופן שבו תיאר המותב בהחלטותיו את השתלשלות העניינים מעיד אף הוא על משוא פנים, שכן המותב ייחס למערערת בקשות וטענות שבפועל הועלו על ידי האם – באופן שמלמד על אימוץ הטענה שלפיה המערערת שולטת באם. ברוח דומה נטען כי בחלק מההחלטות שניתנו בהליך תוארה האם כ"אדם שמונה לו אפוטרופוס", באופן שמאיר אותה באור שלילי. עוד נטען ליחס בלתי שוויוני של בית המשפט כלפי המערערת והאם, אשר בא לידי ביטוי, בין היתר, בכך שהמשיבה לא חויבה בהוצאות בשל מחדלים דיוניים. כמו כן נטען כי יש טעם לפגם בכך שהמותב נתן החלטות שונות בהליך גם לאחר שידע על בקשת הפסלות הצפויה. ביום 13.2.2024 דחה בית המשפט את הבקשה לפסילתו (להלן: החלטת הפסלות הראשונה), תוך שקבע כי חלק מהטענות הועלו שלא בהזדמנות הראשונה, באופן אשר מצדיק את דחייתן – שכן לאחר מתן ההחלטות מיום 25.10.2023 ומיום 29.12.2023 הגישו המערערות מסמכים שונים בהליך לפני שהעלו את טענת הפסלות. לגופם של דברים, נקבע כי הטענות בבקשת הפסלות הן טענות ערעוריות שמכוונות כלפי החלטות שניתנו בהליך, ועל כן הן אינן מקימות עילת פסלות. כמו כן הובהר כי בית המשפט "לא 'מיתג' את האם כבלתי צלולה" אלא אך הורה על מינוי מומחה מטעמו לצורך בחינת מצבה (שם, סעיף 14). באשר להתייחסות לאם כאל אדם שמונה לו אפוטרופוס, הבהיר המותב כי מדובר ברישום שגוי מצד המזכירות אשר תוקן בסמוך לאחר מכן. עוד הבהיר המותב כי אכן נפלה טעות סופר בהתייחסות לצדדים, כך שבקשה שהוגשה על ידי האם יוחסה למעשה למערערת, אך אין בכך כדי להקים עילת פסלות. לצד זאת צוין כי המערערת הגישה עשרות בקשות בתיק, לעתים תוך חזרה על בקשות קודמות שהוכרעו, וכי כתבי בי-הדין מטעם האם והמערערת נוסחו בלשון משתלחת ומזלזלת. ביום 4.2.2024 הגיש האפוטרופוס לדין, בשם האם, את ההליך תמ"ש 31958-02-24 – שעניינו בהליך מכוח פקודת בזיון בית המשפט נגד המערערת ושבמסגרתו נטען כי היא מפרה את החלטות בית המשפט בנוגע לעריכת התסקיר, לקיום פגישות עם המומחה מטעם בית המשפט ולתשלום שכר טרחתו (להלן: הליך הבזיון). ביום 3.3.2024 הוגשה בקשה לפסילת המותב במסגרת הליך הבזיון, אשר נחתמה על ידי המערערת והאם (להלן: בקשת הפסלות השנייה). בבקשה נטען, בעיקרם של דברים, כי בית המשפט אישר לאפוטרופוס לדין לפתוח בהליך זה בעת שבקשת הפסלות הראשונה טרם הוכרעה, ובניגוד לחובת בית המשפט שלא לקבל כל החלטה עד להכרעה בבקשת הפסלות. בנוסף נטען כי הגשת הליך הבזיון אינה משקפת את רצון האם, אשר מתנגדת למינוי האפוטרופוס לדין והמומחה, וכי בית המשפט התיר את פתיחת ההליך בשל דעתו הנעולה לגבי מצבה של האם ובשל "מניעו האישי" (שם, סעיף 9). האפוטרופוס לדין הגיש תגובה שבמסגרתה התנגד לפסילת המותב. ביום 6.3.2024 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות השנייה (להלן: החלטת הפסלות השנייה). בית המשפט הסביר, בין היתר, כי אכן התיר את קבלת הליך הבזיון לרישום – לאחר שההליך נדחה במקור מן המרשם, והאפוטרופוס לדין הגיש השגה על החלטת המזכירות – וכי ההחלטה בדבר קבלת ההשגה ניתנה לאחר מתן החלטת הפסלות הראשונה. בית המשפט קבע כי אין בכך כדי להקים עילת פסלות, וכי עיקר הטענות שבבקשה חוזרות על טענות שהועלו בבקשת הפסלות הראשונה ונדחו. כמו כן צוין כי טענות המערערת באשר להליך הבזיון תיבחנה לגופן במסגרת ניהול ההליך וכי הן אינן מקימות עילת פסלות. לבסוף חייב בית המשפט את המערערת בהוצאות בסך 1,500 ש"ח לטובת אוצר המדינה. מכאן הערעורים שלפניי, אשר נחתמו על ידי המערערת והאם, ובמסגרתן מבוקש להורות על פסילת המותב ולו מטעמי מראית פני הצדק. המערערות סבורות כי בית המשפט מחזיק בדעה קדומה ושגויה באשר למצבה המנטלי והקוגניטיבי של האם, בניגוד לראיות ולמסמכים שונים שהוגשו בהליך העיקרי שמהם התעלם המותב. עוד משיגות המערערות על החלטות שונות שניתנו בהליך העיקרי – בין היתר, בעניין קבלת בקשות מטעם האפוטרופוס לדין וחיוב המערערת בתשלום חלקי של שכר טרחת המומחה – ועומדות על הטענה כי הטעויות בהתייחסות לאם ולמערערת בהחלטות המותב, מעידות אף הן על משוא פנים. המערערות חוזרות על ההשגות בנוגע לעצם פתיחת הליך הבזיון, בפרט נוכח סמיכות הזמנים לבקשת הפסלות שהוגשה בהליך העיקרי, ובנוסף מלינות על פרק הזמן שנקצב למערערת לתגובה לבקשת הבזיון. לטענת המערערות, האופן שבו נוסחה החלטת הפסלות השנייה מעיד על משוא פנים בכל הנוגע להליך הבזיון, שכן במסגרת החלטה זו ציין המותב כי ההחלטות שנתן בהליך העיקרי "לא קוימו עד עתה". עוד נטען כי יחסו של בית המשפט כלפי המערערת הוא בלתי שוויוני, באופן שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהשתת ההוצאות עליה. כמו כן חוזרות המערערות על הטענה כי מינוי האפוטרופוס לדין מעיד כשלעצמו על משוא פנים, שכן נובעת מכך עמדת המותב שלפיה האם אינה מסוגלת להבין את ענייניה. לטענת המערערות, דעתו הקדומה של המותב ניכרה עוד בהליך קודם שנדון בעניינו של אביהן של המערערת והמשיבה (להלן: האב) – שבמסגרתו אף נדונה תשתית ראייתית דומה לזו שבבסיס ההליכים הנוכחיים – והמותב שגה בכך שלא התייחס לסוגיה זו בהחלטת הפסלות הראשונה. באשר למועד הגשת בקשת הפסלות הראשונה, נטען כי הבקשה הוגשה בהזדמנות הראשונה לאחר מתן ההחלטה מיום 29.12.2023 אשר הבהירה מעבר לכל ספק את משוא הפנים של המותב. לבסוף מבוקש להורות על סילוק על הסף של הליך הבזיון ועל להעברת הדיון בהליכים בעניינם של הצדדים למחוז שיפוט אחר, ובנוסף מבקשות המערערות מבית משפט זה להתערב בעניינו של האב. לשלמות התמונה יצוין כי ביום 14.3.2024 הגישו המערערות הודעה במסגרת הערעור על ההליך העיקרי, שבמסגרתה פירטו טענות נוספות בנוגע להתנהלותו של המותב. לאחר שעיינתי בערעורים על צרופותיהם, אני סבור כי דינם להידחות. לפי הוראות סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אמת המידה לפסילת מותב מלשבת בדין היא התקיימותן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". איני סבור כי נסיבות שכאלו מתקיימות בעניינו. תחילה יש לציין כי חלק מהטענות שמפרטות המערערות מכוונות כלפי החלטות שניתנו זמן רב טרם הגשת בקשות הפסלות – ובפרט בנוגע להחלטה מיום 25.10.2023, להחלטה בעניין מינוי האפוטרופוס לדין, ולסוגיית הדמיון להליך קודם בעניינו של האב. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראת תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שלפיה על בעל דין להגיש בקשת פסילה מיד לאחר שנודע לו על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת, ובאופן שמצדיק כשלעצמו את דחייתן של טענות אלו (ע"א 1811/24 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים אריאל, פסקה 9 (6.3.2024); ע"א 978/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 5 (19.2.2024)). לגופם של דברים, לא שוכנעתי כי טענות המערערות מקימות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. באשר לטענה כי דעתו של המותב ננעלה באשר למצבה של האם: עיינתי בהחלטות שאליהן הפנו המערערות ולא מצאתי בהן התבטאויות שמעידות על גיבוש עמדה נחרצת באשר למצבה של האם. כאמור לעיל, התביעה בהליך העיקרי מבוססת בעיקרה על טענות המשיבה בדבר מצבה של האם, ועל רקע זה פעל המותב לבירור העובדות הרלוונטיות, על יסוד התשתית הראייתית שעמדה לפניו באותה עת, תוך שבהחלטה מיום 25.10.2023 אף הובהר כי הצורך במינוי האפוטרופוס לדין יתברר בהמשך ניהול ההליך. בנסיבות אלו, איני סבור כי התנהלות המותב מקימה חשש ממשי למשוא פנים מצדו בנוגע למי מהמערערות או לטענות שבפיהן (השוו: ע"א 7085/23 אוריון נ' גולדפינגר, פסקה 6 (31.12.2023); ע"א 8190/21 דהרי נ' לדרמן, פסקאות 15-11 (13.1.2022)). האופן שבו תיאר המותב את האירועים הרלוונטיים בהחלטותיו, אף הוא אינו מקים חשש ממשי למשוא פנים בנוגע למצבה של האם, ודומה כי המערערות מנסות לקרוא בהחלטות המותב את שאין בהן בהקשר זה. בנוסף, וכפי שנפסק בעבר, השגות על החלטות דיוניות שנתן בית המשפט אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות, גם במקום שבו מדובר בסדרת החלטות שעמן בעל דין מסוים אינו מסכים (ע"א 7910/23 עו"ד מיכה צמיר – מפרק שער הגבינות שיווק מזון בע"מ נ' קדרון ושות' רואי חשבון, פסקה 9 (4.1.2024); ע"א 6318/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 9 (1.10.2023)). הדרך להשיג על החלטות אלו – כפי שאכן פעלו המערערות באשר לחלק מהחלטות המותב – היא במסגרת הליכי ההשגה שקבועים בדין חלף הגשת בקשה לפסילת המותב (ע"א 273/24 מאור נ' הממונה על חדלות פירעון – מחוז ירושלים, פסקה 7 (19.3.2024) (להלן: עניין מאור); ע"א 215/24 פלונית נ' פלוני, פסקה 7 (12.2.2024)). בנסיבות אלו, איני סבור כי הטענות שמכוונות כלפי החלטות שיפוטיות – ובהן החלטות בעניין הגשת מסמכים וכתבי טענות, קבלת הליך הבזיון לרישום, חלוקת שכר טרחת המומחה וחיוב המערערת בהוצאות לטובת אוצר המדינה –מקימות כשלעצמן עילת פסלות (עניין מאור, פסקה 8; ע"א 518/24 בר נ' אריאל, פסקה 7 (31.1.2024)). הטענות בנוגע להתנהלות המותב בזיקה לבקשות הפסלות, אף הן אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים. כך בפרט באשר לעובדה שהמותב נתן החלטות בהליך העיקרי לאחר הגשת הודעה על הכוונה להגיש בקשת פסלות, אך טרם הגשת בקשת הפסלות עצמה (השוו: ע"א 8860/20 ג'אבר נ' גבעון, פסקאות 5-3 (21.1.2021)). כמו כן, לאחר עיון בהחלטות הפסלות שוכנעתי כי נכללה בהן התייחסות מספקת לטענותיהן העיקריות של המערערות (השוו: ע"א 7359/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 12 (23.11.2021)), ומכל מקום אין בטענה בדבר הנמקה חסרה כדי להקים עילת פסלות עצמאית (ראו למשל: ע"א 1054/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 8 (25.3.2024)). משאלה הם פני הדברים, איני סבור שבנסיבות דנן קיימות נסיבות שמקימות עילה לפסילת המותב, אף לא מטעמים של מראית פני הצדק. הסעדים הנוספים שהתבקשו בערעורים אין מקומם בהליכי פסלות, ומשכך לא מצאתי להידרש אליהם במסגרת ההליכים דנן (ע"א 2184/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (21.3.2024); ע"א 6066/21 ליאב יזמות וניהול פרויקטים בע"מ נ' תורג'מן, פסקה 12 (3.11.2021)). לבסוף יצוין כי הערעורים נוסחו בלשון משתלחת כלפי בית המשפט וחלק מהצדדים להליכים, שאותה אין להלום. שני הערעורים שבכותרת נדחים אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ח באדר ב התשפ"ד (‏7.4.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 24016950_M01.docx יר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1