סאברין סויטי נ. שר הפנים

2 בבית המשפט העליון עע"מ 16936-08-25 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופט חאלד כבוב המערערים: 1. סאברין סויטי 2. מנגד סויטי 3. פלוני 4. פלוני 5. פלוני נגד המשיבים: 1. שר הפנים 2. ועדה מקצועית הומניטארית המייעצת לשר הפנים 3. לשכת רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול 4. מפקד כוחות צה"ל באזור 5. שירות הביטחון הכללי 6. משטרת ישראל 7. קמ"ט רווחה במת"ק 8. מת"ק חברון מחלקת היתרים 9. מת"ק חברון- מחלקת הסרת מניעות 10. קמ"ט תחבורה במת"ק- היתר נהיגה 11. מתפ"ש- מתאם לענייני ממשלה בשטחים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופט א' אברבנאל) מיום 3.8.2025 בעת"מ 11699-04-25 בשם המערערים: עו"ד עבדאללה זאיד בשם המשיבים: עו"ד מטר בן ישי פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (השופט א' אברבנאל) מיום 3.8.2025 בעת"מ 11699-04-25, בגדרו התקבלה באופן חלקי עתירתם של המערערים. הרקע לערעור בתמצית, המערער 2 – תושב האזור, והמערערת 1 – אזרחית ישראלית (להלן בהתאמה: המערער ו-המערערת), הם בני זוג נשואים ולהם ארבעה ילדים קטינים, שאחד מהם סובל ממצב רפואי מורכב. בשנת 2018 דחה שר הפנים, בהמלצת המשיבה 2, הוועדה המקצועית ההומניטארית (להלן: הוועדה ההומניטארית) את בקשת המערערת להעניק למערער רישיון לישיבת ארעי בישראל מטעמים הומניטריים מיוחדים, זאת על רקע מעורבות המערער בפעולות טרור עממי. לצד האמור, ובשל מצבו הרפואי הקשה של בנו, נמצא להעניק למערער סעד חלופי בדמות הפנייתו להגשת בקשה לקבלת היתר שהייה זמני בישראל, בכפוף להתחייבותו "להימנע מכל פעילות טרור והפרות סדר". המערער קיבל היתר שהייה זמני כאמור, אשר חודש לתקופות קצובות מעת לעת; עד שבוטל בהחלטת המשיב 7 מיום 9.11.2023 "עקב מניעה ביטחונית". מאז, שוהה המערער בישראל שלא כדין. בהחלטה נוספת מיום 27.3.2025, נדחתה בקשת המערער לקבלת היתר שהייה מטעמי רווחה. ביני לביני, ביום 22.3.2022 הגיש המערער בקשה נוספת לקבלת רישיון לישיבת ארעי מטעמים הומניטריים, לצרכי הטיפול בבנו – בקשה אשר לא זכתה למענה מצד המשיבים (להלן: הבקשה לקבלת מעמד). על רקע זה הגישו המערערים את העתירה שבמוקד הערעור דנן לבית המשפט לענינים מינהליים, בה השיגו על ההחלטות שלא ליתן למערער היתר שהייה בישראל; על אי-מתן מענה לבקשתו לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים משך למעלה משלוש שנים; וכן על החלטה נוספת של משרד הרישוי מיום 28.12.2025 אשר דחתה את בקשת המערער לקבלת היתר נהיגה ברכב בישראל משנקבע כי המערער אינו עומד בקריטריונים לקבלתו. עם הגשת העתירה, ניתן צו ארעי המונע נקיטת צעדי אכיפה נגד המערער. בפסק דינו, שניתן ביום 3.8.2025, קיבל בית המשפט לענינים מינהליים את העתירה בכל הנוגע להתמשכות הטיפול בבקשת המערער לקבלת מעמד – וקבע כי על המשיבים ליתן החלטה בבקשה זו עד ליום 1.12.2025. אשר ליתר חלקי העתירה, נקבע כי מתן ההחלטה בבקשה האמורה עשוי להשליך על יתר חלקי העתירה ואף לייתרם, ולפיכך, אלה אינם בשלים לדיון והכרעה בשלב זה; תוך שהובהר, כי כלל טיעוני המערער שמורים לו. עוד קבע בית המשפט לענינים מינהליים בפסק דינו, כי הצו הארעי שניתן בעתירה יעמוד בעינו עד ליום 7.8.2025, ולאחר מכן יבוטל. כך נקבע בשים לב למידע חסוי שהוצג בפני בית המשפט ממנו נלמד כי למערער נגישות גבוהה לנשק ולסחר בו; וכן לנוכח מעורבותו של המערער בהפרת החוק. נקבע, כי משקלם של נתונים אלה גובר על משקלן של נסיבותיהם האישיות של המערער ובני משפחתו, ומחייב בשלב זה את יציאת המערער מן מהארץ. מכאן הערעור שלפנינו – בגדרו עותרים המערערים להשיב את התיק לבית המשפט לענינים מינהליים על מנת שישלים את הדיון ביתר טענותיהם, לרבות טענותיהם נגד ההחלטה שלא להעניק למערער היתר שהייה בישראל. כן הם מבקשים לבטל את קביעת בית המשפט בכל המתייחס לביטולו של הצו הארעי שניתן, תוך שהם טוענים כי מתקיימים התנאים למתן צו ארעי או צו ביניים "השומרים על המצב הקיים" והמונעים נזק שייגרם אם יורחק המערער מישראל. לצד הערעור, הגישו המערערים בקשה למתן סעד זמני שימנע את הרחקת המערער מישראל עד להכרעה בערעורם. דיון והכרעה לאחר עיון בערעור על נספחיו, הגעתי למסקנה כי דינו להידחות בלא צורך בתשובה לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 – משאין לערעור סיכוי להתקבל. כפי שציין בית המשפט לענינים מינהליים, ההכרעה בבקשת המערער לקבלת מעמד, עשויה להשליך על הסעדים הנוספים המבוקשים בעתירה ואף עשויה לייתרם. במצב דברים זה, ובפרט שעה שהמערער זומן כבר לראיון לפני הוועדה ההומניטארית ועתידה להתקבל הכרעה בעניינו תוך חודשים בודדים – לא ראיתי להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט לענינים מינהליים אשר סבר כי יהיה נכון להכריע בכלל טענות המערערים לגופן, ככל שהדבר עוד יידרש, רק לאחר שתינתן החלטה בבקשה האמורה. למותר לציין כי כלל טענותיהם של המערערים שמורות להם. אשר לביטולו של הצו הארעי המונע נקיטת צעדי אכיפה נגד המערער – גם בעניין זה לא ראיתי להתערב בקביעתו של בית המשפט לענינים מינהליים. הצו הארעי האמור ניתן למערער עם הגשת העתירה, על יסוד הנטען בה ובטרם הוגשה תגובת המשיבים לעתירה ולבקשה לצו ביניים. משאלו הוגשו, נבחנו וניתן פסק דין בעתירה – פקע הצו הארעי. כלל בסיסי הוא, כי "צו זמני צריך לשרת את התיק העיקרי ולהיגזר מהסעדים הנתבעים במסגרתו – ומכאן נובע גם הכלל כי בנפול התיק העיקרי, בטל מאליו גם הצו הזמני" (רע"א 1577/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 9 (28.3.2023)). זאת, אלא אם הורה בית המשפט אחרת. כלל זה ולפיו צו ארעי פוקע עם מתן פסק הדין, כוחו יפה גם בעתירה מינהלית (וראו למשל: עע"ם 8813/03 יצחק נ' עיריית ראש העין, פסקה 1 (6.11.2003); עע"ם 3798/10 אלאטרש נ' שר הפנים, פסקה 4 (22.6.2010); עע"ם 7225/21 משה נ' חברת פרזות, פסקה 2 (31.10.2021); יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ד – סדרי הביקורת המשפטית 2932 (2017)). סטייה מן הכלל האמור תיעשה, אפוא, רק במקרים חריגים. בענייננו, מצא בית המשפט לענינים מינהליים להאריך את הצו הארעי המונע את הרחקת המערער מישראל למשך מספר ימים לאחר מתן פסק הדין, אך לא לתקופה ארוכה יותר – זאת, בעיקרו של דבר, לנוכח החומר החסוי שהוצג בעניינו של המערער, לגביו נקבע כי הוא כולל "מידע עדכני ומגוון" המבסס את הפרפרזה שנמסרה שלפיה "הנדון עולה כסוחר באמצעי לחימה". עיינתי בחומר החסוי, והתרשמותי היא כהתרשמותו של בית המשפט לענינים מינהליים. החומר האמור ובפרט נגישותו של המערער לנשק ולסחר בו, מבססים מניעה ביטחונית עדכנית לשהייתו בישראל. זאת בייחוד, נוכח התחייבויותיו במסגרת ההחלטות השונות שניתנו בעניינו, להימנע מפעילות פלילית או ביטחונית. לכך ניתן להוסיף את ההלכות שנקבעו בפסיקת בית משפט זה שלפיהן, ככלל, נזק הנגרם מדחיית בקשה למניעת הליכי הרחקה מן הארץ לתקופה זמנית, אינו נזק בלתי הפיך (ראו והשוו: עע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים, פסקה 4 (14.5.2008); עע"ם 5088/21PAVLENKO  נ' שר הפנים, פסקה 4 (26.7.2021)). ויוער, כי קודם למתן הסעד הזמני בעניינו, שהה המערער בישראל שלא כדין למשך תקופה של כשנתיים – ולפיכך אין במתן הצו שנתבקש משום "שמירת המצב הקיים", אלא שינויו. בנסיבות אלה, ומבלי להקל ראש במצבו הרפואי של בנו של המערער, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט לענינים מינהליים שלפיה שיקולים של הגנה על שלום הציבור, גוברים על שיקולים הנוגעים לנסיבותיהם הפרטניות של המערער ובני משפחתו. ולסיום יצוין, כי יש לדחות גם טענת המערערים, שלפיה נפל פגם בהחלטה בעניין הרחקת המערער מהארץ מקום שבית המשפט לענינים מינהליים נחשף ל"טיעוני כוחות הביטחון [...] לפני חשיפתו של המידע ו/או חוות הדעת גורמי הבטחון תחילה בפני הרשות המנהלית, קרי הוועדה ההומניטארית המייע[צ]ת לשר הפנים" (סעיף א-1(ב) לערעור) – זאת מקום בו בית המשפט עיין בחומר החסוי לאחר שניתנה הסכמתם של המערערים לכך. אציע אפוא לחבריי כי נדחה את הערעור. ממילא, נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני. ניתן היום, ט' אלול תשפ"ה (02 ספטמבר 2025). דפנה ברק-ארז שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת חאלד כבוב שופט