אברהם גאוי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1689/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1689/05 ע"פ 1943/05 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער בע"פ 1689/05: אברהם גאוי המערער בע"פ 1943/05: משה גאוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה בת.פ. 412/03 מיום 14.2.05, שניתן על-ידי כבוד השופט י' אלרון תאריך הישיבה: י"ג בסיוון תשס"ה (20.6.05) בשם המערער בע"פ 1689/05: עו"ד רפאלה שפריר בשם המערער בע"פ 1943/05: עו"ד בוריס שרמן בשם המשיבה: עו"ד שאול כהן בשם שירות המבחן: גב' שרה מלין פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: כנגד שני המערערים - שהם אחים - הוגש לבית-המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום (ת.פ. 412/03). כתב האישום המתוקן מייחס למערערים עבירה של התפרצות לבניין לפי סעיף 407(ב) + 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); למערער בע"פ 1943/05 (להלן: משה) מיוחסת עבירה של הצתה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין; ולמערער בע"פ 1689/05 (להלן: אברהם) מיוחסת עבירה של סיוע להצתה לפי סעיף 448 רישא + 31 לחוק העונשין. לפי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 6.4.02 לפנות בוקר, הגיעו המערערים במשאית השייכת לחברה בה עבד משה, לחנות "רהיטי ארז" שבאזור התעשייה בחדרה (להלן: החנות). לחנות שייך מחסן בצמוד לה (להלן: המחסן) ובו אוחסנו רהיטים שונים בשווי של מאות אלפי שקלים. המערערים חיברו שרשרת ברזל מדלת המחסן ל"טמבון המשאית", נסעו לאחור, ועקרו את דלתות המחסן ממקומן. לאחר מכן, נכנסו המערערים לתוך המחסן, גנבו מתוכו רהיטים שונים אותם העמיסו לתוך המשאית. בכך לא תמו מעלליהם של המערערים, אלא, משסיימו להעמיס את הרהיטים על המשאית, נסעו לתחנת דלק סמוכה, מילאו בנזין בתוך בקבוק, חזרו למחסן, שפכו את הבנזין על תכולתו, כאשר משה הצית את המחסן ואברהם סייע בהצתתו. כתוצאה מכך, פרצה במקום שריפה גדולה, אשר גרמה נזק של מאות אלפי שקלים לתכולת המחסן ולחנות. המערערים נסעו מהמקום לעיר אור-עקיבא, ומכרו את הרהיטים לאחר תמורת 9,000 ש"ח. ביום 19.10.04 הרשיע בית-המשפט המחוזי (השופט י' אלרון) את המערערים - על-פי הודאתם - במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. במסגרת הסדר הטיעון, הוגש כתב האישום המתוקן, ובין באי-כוח הצדדים סוכם, כי המערערים יופנו לשירות המבחן ולאחר קבלת התסקירים, יטענו לעניין העונש. תסקיר שירות המבחן בעניינו של משה מעלה, כי הוא הסתבך עוד בנעוריו בעבירות רכוש וכי הינו אסיר ברישיון, זאת לאחר ששוחרר ממאסר בן שנתיים. בסיום התסקיר נכתב, כי יש חשיבות להעברת מסר מעודד ומחזק לדרכו, והומלץ להטיל עליו ענישה המאפשרת המשך תפקודו הנוכחי. תסקיר שירות המבחן בעניינו של אברהם מעלה, כי מדובר בתסקיר חיובי, המפרט את הרקע האישי והמשפחתי שלו, אשר בניגוד לאחיו, לא הסתבך בעבר בפלילים, סיים שירות צבאי מלא, מועסק במקום עבודה מסודר והתנהגותו הינה ללא דופי. לבסוף הומלץ להטיל עליו "צו של"ץ בנוסף לעונשים אחרים". ביום 14.2.05 גזר בית-המשפט המחוזי על המערערים את העונשים הבאים: על משה הוטלו 40 חודשי מאסר, מתוכם 30 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירות בהן הורשע. על אברהם הוטלו 30 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים לבל יעבור עבירות בהן הורשע. על גזר-הדין של בית-המשפט המחוזי ערערו המערערים לבית-משפט זה. במסגרת ערעורם, שבו המערערים טענותיהם כפי שהעלו בפני בית-המשפט המחוזי. טענות הצדדים אשר למשה - עיקר טענת בא-כוחו הוא, כי בית-המשפט המחוזי התעלם מתקופת המאסר הארוכה שריצה המערער לאחר ביצוע העבירה נשוא תיק זה. לטענת בא-כוחו, כתב האישום נגדו הוגש כשנה ושמונה חודשים לאחר ביצוע העבירה, סמוך למועד שחרורו מהמאסר שהוטל עליו בגין העבירה המאוחרת. כמו-כן, טוען בא-כוחו של משה, כי בית-המשפט המחוזי התעלם מהמלצת שירות המבחן ולסיום מוסיף וטוען בא-כוחו, כי יש בחלוף הזמן כדי להפיג ממסוכנותו של משה כלפי הציבור, מה גם שמאז שהשתחרר ממאסרו, לא נפתחו לחובתו תיקים חדשים. אשר לאברהם - עיקר טענת באת-כוחו הוא, כי אין לו כל עבר פלילי והוא מנהל חיים נורמטיביים לחלוטין. לטענת באת-כוחו, אברהם מכיר בטעותו, הוא מתחרט חרטה אמיתית וכנה ומתבייש במעשהו. עוד מציינת ומוסיפה באת-כוחו, כי אברהם הינו נכה 20% וחולה כרוני. לסיום טוענת באת-כוחו של אברהם, כי שליחתו של אברהם לבין כתלי הכלא תגרום לפיטוריו מעבודתו. מנגד, בא-כוח המשיבה ביקש לדחות את הערעורים ולהשאיר את גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי על כנו. דיון לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות העניין ולאחר ששמענו את טיעוני באי-כוח הצדדים, לא מצאנו בטיעוני הסנגורים כל נימוק, המצדיק התערבות להקלה בעונש שנגזר על המערערים. אשר למשה - בין השיקולים לחומרת העונש, התחשב בית-המשפט המחוזי בחומרת העבירות בהן הורשע; בכך שחלקו של משה בפרשה היה העיקרי; בנזקים הכספיים שנגרמו בעטיו של האירוע; בעובדה, כי למשה רישומים פלילים במגוון עבירות; כי הוא ריצה עונש מאסר בפועל; כי הינו אסיר ברישיון וכי אימץ לעצמו דפוסי התנהגות עבריינים. בין השיקולים לקולת העונש, התחשב בית-המשפט המחוזי בכך, שמשה הודה בפתח משפטו; חסך זמן שיפוטי יקר; לא חלק על אחריותו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן והביע חרטה על מעשיו. אשר לאברהם - בין השיקולים לחומרת העונש, התחשב בית-המשפט המחוזי במיוחד בחומרת העבירות בהן הורשע ובנזקים הכספיים שנגרמו בעטיו של האירוע. בין השיקולים לקולת העונש, התחשב בית-המשפט המחוזי בכך, שחלקו של אברהם בפרשה היה משני לעומת אחיו; כי אברהם הינו אדם בעל דפוס התנהגות נורמטיבי, עד להסתבכותו נשוא ערעור זה; כי הודה בפתח משפטו; חסך זמן שיפוטי יקר; לא חלק על דבר אחריותו במיוחס לו בכתב האישום המתוקן וכי הביע חרטה על מעשיו. המערערים השיגו לפנינו במיוחד על חומרת עונש המאסר. לטענתם, כאמור, יש לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינם. מיותר להרחיב ולציין את חומרת העבירות בהן הורשעו המערערים. כמו-כן, באי-כוחם של המערערים לא חלקו על חומרת העבירות ונסיבות ביצוען. טענותיהם המרכזיות מתייחסות לנסיבות האישיות של המערערים ולעובדה, כי הביעו חרטה על מעשיהם, דבר שהביא אותם להודות בביצוע העבירות. לטעמי, בית-המשפט המחוזי - בבואו לגזור את דינם של המערערים - נתן את דעתו למכלול הרחב של הנסיבות ושקל די הצורך את נסיבותיהם האישיות של המערערים ולא מצאתי מקום להתערב בגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי. כבר נקבע, כי עבירת ההצתה הינה מן החמורות שבעבירות: "שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה, ומי שמתיר לעצמו לסכן בדרך זו רכוש וחיים... עשוי להוסיף, לסכן את זולתו גם בנסיבות אחרות..." (ראו דברי חברי השופט א' ריבלין בבש"פ 6526/02 ו- 6527/02 מוחמד בן אעיד אלענמי ואנג'לה פאבלוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). כמו-כן, במסגרת השיקולים שהובאו בחשבון, לא נעלמו מעיני תסקירי שירות המבחן, אשר בנוגע למשה המליץ להטיל עליו ענישה, המאפשרת המשך תפקודו הנוכחי ובנוגע לאברהם המליץ להטיל עליו צו של"ץ בנוסף לעונשים אחרים. ברם, בנסיבות המקרה דנן, לא מצאתי, כי יש לאמצן. בנוגע לתסקיר שירות המבחן, כבר נקבע, כי: "המלצת שירות המבחן - חרף חשיבותה הרבה - הינה אך בבחינת המלצה אשר בית-המשפט אינו חייב לציית לה." (דברי השופט מ' חשין ברע"פ 6908/04 אליהו איבגי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ראו גם בש"פ 2740/01 חמדון נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ובש"פ 9405/04 מורי חופני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לסיום, אני סבור, כי העונש שנגזר על המערערים הולם את חלקו של כל אחד מהם בביצוע העבירות ומאזן היטב בין שיקולי הענישה השונים ולפיכך מסקנתי היא, כי יש להשאיר את גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי על כנו. סוף דבר: הערעורים נדחים. המערער 1 יתייצב ביום 24.7.05, לא יאוחר משעה 10.00 במזכירות בית-המשפט המחוזי בחיפה לשם תחילת ריצוי עונשו. ניתן היום, כ"ג בסיון תשס"ה (29.6.05). המישנה-לנשיא ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05016890_H05.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il