אימן מרעי נ. אחמד בריה

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 1681/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: אימן מרעי נ ג ד המשיב: אחמד בריה ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 23.2.2022 בת"א 56000-11-19 אשר ניתנה על ידי השופטת מ' קלמפנר נבון; בקשה מוסכמת מטעם הצדדים מיום 20.3.2022 להגשת תגובה; תשובה מטעם המשיב מיום 22.3.2022 בשם המערער: עו"ד בדראן סלאמה בשם המשיב: עו"ד עילית גלעד פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת מ' קלמפנר נבון) מיום 23.2.2022 בת"א 56000-11-19 שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. בחודש נובמבר 2019 הגיש המשיב תביעה כספית נגד המערער בעילת לשון הרע. המערער הוא ראש המועצה המקומית כפר פוריידיס, והמשיב כיהן אף הוא בעבר בתפקיד זה וכיום משמש כחבר מועצה. בכתב התביעה נטען כי המערער השמיץ את המשיב באמצעות סרטון שפורסם ב"פייסבוק" וכלל תכנים שקריים ופוגעניים. המערער הגיש כתב הגנה מטעמו ביום 22.5.2020 וטען, בין היתר, כי "הפרסום שנעשה הוא פרסום אמת ו/או הוא [המערער] האמין באמיתותו" וכן כי עומדות לו הגנות שונות, ובהן קיומה של חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם את הפרסום שבמוקד התביעה. לאחר קדם משפט שהתקיים בהליך, הורה המותב לצדדים להגיש תצהירים מטעמם. ביום 3.12.2020 ביקש המערער הארכת מועד להגשת תצהיריו, ובית המשפט נעתר לבקשה ונתן למערער ארכה בת 30 יום. במהלך תקופת הארכה התגלעה מחלוקת בין המערער ובא-כוחו, ובית המשפט הורה ביום 31.12.2020 על שחרור בא-כוח המערער דאז מייצוגו. תצהירי המערער לא הוגשו במועד שנקבע, וביום 5.1.2021 נתן בית המשפט ארכה בת 10 ימים נוספים והדגיש כי אם התצהירים לא יוגשו במועד, המערער לא יורשה להגיש תצהירים מטעמו. המערער לא עמד גם במועד זה, ועל רקע זה הורה בית המשפט ביום 17.1.2021 על מחיקת כתב ההגנה של המערער. למחרת ביקש המשיב כי יינתן בהליך פסק דין בהיעדר הגנה, ובהמשך יום 18.1.2021 קיבל המותב את התביעה וחייב את המערער לשלם למשיב סך של 150,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 16,400 ש"ח. עוד חייב המותב את המערער לפרסם בעמוד ה"פייסבוק" שאליו הועלה הפרסום שבמוקד התביעה, הודעה מתקנת בנוסח שהובא בגוף פסק הדין. ביום 11.3.2021 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין. בהמשך אותו היום הורה המותב על מחיקת הבקשה, מכיוון שהוגשה באיחור ובניגוד להוראת תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אך בעקבות בקשה חוזרת שהגיש המערער בנושא, ניאות המותב ביום 17.3.2021 לדון בבקשה לגופה, לפנים משורת הדין. לאחר שהמשיב הגיש תגובה מטעמו, ביום 12.4.2021 דחה המותב את הבקשה לביטול פסק הדין תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח. המותב קבע כי אין עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק, ובהמשך החלטתו הוסיף והתייחס לסיכויי הגנתו של המערער. בהקשר זה ציין המותב: "לאחר שעיינתי במכלול הראיות שלפניי ושקלתי את טענות הצדדים, לא מצאתי לקבל את טענת [המערער] שלפיה הנתונים או הטענות או ההוכחות אשר בידיהם, מגלים [למערער], על פני הדברים, סיכויי הגנה – ולו בדוחק. אל נוכח התנהלות [המערער] בהליך זה, עצימת העיניים להחלטות אשר ניתנו, והשהות בייצוג חלופי מטעמו, אף אין לקבל את הטענות כי אינו מזלזל בהליכי חוק, וכי פעל מיד כשנודע לו על קיומו של פסק דין נגדו. זאת ועוד, דווקא משום שמדובר בשני אנשי ציבור – ניתן היה לצפות כי [המערער] יפעל בהתאם לדין ובהתאם להחלטות בית המשפט ביתר שאת. הטענה כי מדובר בתגובה לדברי ביקורת ובלע שהשמיע [המשיב] כלל אינה יכולה לעמוד [למערער] להגנה שעה שמודה בעצמו כי חלק מהדברים עונים להגדרת לשון הרע. [המערער] אף לא התייחס, בפירוט הנדרש, למלוא ההתבטאויות אשר מיוחסות לו, העולות כדי לשון הרע. אף הטענה כי בפסק הדין ניתן סעד אשר לא התבקש ואינו בסמכותו של בית המשפט בו הורה בית המשפט על פרסום התנצלות, מוטב היה לה לולא הועלתה. בחינת פסק הדין מעלה כי התבקש פרסום הבהרה מטעמו של [המערער] [...]." המערער הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטות מיום 11.3.2021 ו-12.4.2021, וזו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה ביום 25.7.2021 (רע"א 62531-04-21; הנשיא ר' שפירא). על החלטה זו הגיש המערער בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון – אשר התקבלה ביום 8.2.2022, במובן זה שפסק הדין בוטל וההליך הוחזר לבירור בפני בית משפט השלום (רע"א 7770/21; השופטת ד' ברק-ארז). ביום 14.2.2022 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב, בה טען כי האמור בהחלטה מיום 12.4.2021 מקים חשש ממשי למשוא פנים. נטען כי המותב "חרץ את גורלו" של המערער במסגרת החלטה זו, בעת שקבע כי לא עומדת לו הגנה בהליך ופסק סעד שלא נתבקש על ידי המשיב, וכן כי יש טעם לפגם בכך שהמותב הגיע למסקנתו זו טרם הגשת מלוא הראיות מטעם הצדדים. באשר לקביעה לפיה המערער "מודה בעצמו כי חלק מהדברים עונים להגדרת לשון הרע" ציין המערער בבקשתו כי אף אם הפרסום אכן תואם להגדרת לשון הרע, עשויות לעמוד לו הגנות שונות אשר "ברובן עומדות ותקפות". עוד נטען כי התנהלותו של המותב "ברמה הדיונית" מקימה אף היא חשש ממשי למשוא פנים, ובהקשר זה העלה המערער השגות על הקביעה כי בקשתו לביטול פסק הדין הוגשה באיחור. נוכח כל זאת סבר המערער כי קמה בענייננו הצדקה לפסילת המותב, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. לאחר שהמשיב הגיש תגובה בה התנגד לבקשת המערער, ביום 23.2.2022 דחה המותב את הבקשה לפסילתו תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב בסך 1,000 ש"ח. המותב קבע כי התייחסותו לסיכויי ההגנה של המערער איננה מקימה חשש ממשי למשוא פנים ואיננה מעידה על "נעילת" דעתו. עוד ציין המותב, באשר להחלטה בבקשה לביטול פסק הדין: "[...] יש בה [בהחלטה] על מנת לציין, את אשר אף נקבע בידי בית המשפט המחוזי כי [המערער] לא התייחס בפירוט הנדרש למלוא ההתבטאויות המיוחסות לו העולות כדי לשון הרע. אין בכך על מנת ללמד כי דעתו של בית המשפט ננעלה וכך אף באשר לקביעתי כי טענתו של [המערער] בדבר היות דבריו תגובה לדברי המשיב. הקביעה כי טענה זו אינה יכולה לעמוד כהגנה [למערער] שעה שהוא מודה כי מדובר בלשון הרע, אין פירושה שדעת בית המשפט ננעלה ונסתם הגולל על כלל הגנתו של [המערער], כי אם דווקא מעידה על כך, כי היה על [המערער] להציג בפני בית המשפט הגנות נוספות העומדות לו, שכן זו המסוימת לא תצלח." עוד נקבע כי טענות המערער ביחס לפסיקת סעד שלא נתבע על ידי המשיב, וביחס לקביעה כי בקשתו לביטול פסק הדין הוגשה באיחור – אף הן אינן מקימות עילת פסלות, מכיוון שמדובר בקביעות שיפוטיות שהדרך הראויה להשיג עליהן היא בהליכי ערעור. מכאן הערעור שלפניי. המערער חוזר, בעיקרם של דברים, על הטענות שפירט בבקשת הפסלות, ולטענתו יש בעייתיות מיוחדת בכך שהמותב ציין שקביעתו בדבר סיכויי ההגנה התבססה על עיון "במכלול הראיות שלפני[ו] ו[שקילת] טענות הצדדים". לטענת המערער, התבטאות זו של המותב מעידה כי דעתו "ננעלה" ולא תשתנה גם לאחר שהמערער יגיש את ראיותיו. עוד נטען כי המותב שגה במסקנתו בנוגע לסיכויי הטענה כי הפרסום הוא "תגובה לדברי ביקורת ובלע שהשמיע [המשיב]"; וכי הקביעה לפיה היה על המערער להציג הגנות נוספות "לא מובנת ולא מנומקת". כמו כן, המערער טוען כי העובדה שבקשת הפסלות כוונה כלפי קביעות שיפוטיות שניתן לערער עליהן, אינה פוסלת את האפשרות לקיומו של חשש ממשי למשוא פנים. המערער סבור, אפוא, כי השגיאות המשפטיות שנפלו בהחלטותיו של המותב, בצירוף "הטיה דיונית ברורה לעבר המשיב", מקימות הצדקה להעברת ההליך למותב אחר, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. בהתאם לבקשת הצדדים ולהחלטתי מיום 21.3.2022, ניתנה למשיב שהות להגיש תגובה לערעור עד ליום 23.3.2022. בתגובתו התמציתית מציין המשיב כי הוא עומד על הטענות שהעלה בתגובה לבקשת הפסלות ו"סומך ידיו על כל החלטה של מותב נכבד זה". לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו ובטענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הערעור להתקבל. אכן, בעבר נפסק לא אחת כי העובדה שמותב נתן הכרעה בהליך מסוים, אין בה כשלעצמה כדי לפסול אותו מלשוב ולדון באותו עניין ככל שהובא בשנית להכרעתו בעקבות התערבות ערכאת הערעור (ע"א 1243/20 גריב נ' "עמידר" - חברה לאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 7 והאסמכתאות שם (18.5.2020)). עם זאת, ייתכנו מקרים חריגים שבהם ההחלטה או ההחלטות שנתן המותב לפני התערבותה של ערכאת הערעור, מעידות כי דעתו "ננעלה" ביחס להמשך ניהול ההליך (השוו: ע"א 6858/21 אביוב גולד בע"מ נ' רשות המיסים - אגף המכס והמע"מ, פסקה 7 (2.12.2021)). אני סבורה כי ענייננו נמנה עם המקרים החריגים הללו. כפי שפורט לעיל, המותב ציין בהחלטתו מיום 12.4.2021 כי עיין ב"מכלול הראיות שלפני[ו]" וכן בטענות הצדדים, וכי אלו אינם "מגלים [למערער], על פני הדברים, סיכויי הגנה – ולו בדוחק". באופן ספציפי קבע המותב כי המערער לא התייחס בפירוט הנדרש להתבטאויות שמיוחסות לו, ודחה את הטענה שהעלה המערער בכתב ההגנה מטעמו, לפיה הפרסום מהווה תגובה לדברי ביקורת של המשיב. המותב אף חזר על מסקנתו זו בעת דחיית בקשת הפסלות, בהדגישו כי אחת מטענות ההגנה של המערער "לא תצלח". קביעות אלו של המותב, ובפרט ההתייחסות לחלק מטענותיו באופן נחרץ וצופה פני עתיד, מקימות הצדקה לכך שהמותב יימנע מלהמשיך לדון בהליך, ולו מטעמים של מראית פני הצדק. אשר על כן, הערעור מתקבל וההליך יועבר לטיפולו של מותב אחר. ההוצאות שנפסקו בגין הגשת בקשת הפסלות בבית המשפט קמא מבוטלות, וכל צד יישא בהוצאותיו בערכאה זו. ניתן היום, ‏כ"א באדר ב התשפ"ב (‏24.3.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22016810_V02.docx רי מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1