פלוני נ. פלוני

פסק-דין בתיק בג"ץ 168/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 168/15 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט נ' סולברג העותר: פלוני נ ג ד המשיב: 1. שופט בית המשפט העליון משיבים פורמאליים: 2. פלונית 3. פלוני 4. פלוני 5. פלונית 6. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופט צ' זילברטל: בעתירה זו תוקף העותר, הלכה למעשה, החלטה של בית משפט זה בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש (רע"א 7854/14), וכן החלטת ביניים שניתנה במסגרת הליך אזרחי המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים. בתמצית ייאמר, כי העותר הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה אזרחית בעילה של לשון הרע נגד מי שמכונים בעתירה "משיבים פורמאליים" (להלן: המשיבים). במסגרת התביעה הגיש העותר גם בקשה למתן צו איסור פרסום, ובית משפט קמא, בהחלטתו מיום 18.2.2014, נעתר לבקשה בקבעו, כי ככל שהמשיבים לא יגישו בקשה להסרת איסור הפרסום - ההחלטה תעמוד בתקפה עד לסיום ההליך, ואם בקשה כאמור תוגש (עד למועד מסוים) היא תידון על-ידי בית המשפט. בהמשך הגישו הצדדים לתובענה בקשות שונות, ובכללן הוגשה גם בקשת המשיבים להסרת איסור הפרסום. ביני לביני, התחלף המותב שטיפל בתיק, והמבקש הגיש, למותב החדש, בקשה לקיים קדם משפט בתיק, שבגדרו יידונו הבקשות המקדמיות שהצטברו בתיק, ובכללן גם הבקשה להסרת איסור הפרסום. בית משפט קמא דחה ביום 7.9.2014 את הבקשה בציינו, כי אם במסגרת החלטה עתידית תתקבל הבקשה להסרת איסור הפרסום "הרי שההסרה תעוכב באורח ארעי למשך מספר ימים, באופן שיאפשר לתובע [העותר - צ.ז.] לעתור בבקשה מתאימה להארכת עיכוב הביצוע". ביום 12.11.2014 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשות המקדמיות השונות שהוגשו בתיק, ובגדרה התקבלה בקשת המשיבים להסרת איסור הפרסום. בית משפט קמא עמד בהחלטתו על כך שהעותר לא עמד בנטל הנדרש להוכיח שבעניינו יש מקום לחרוג מן הכלל של פומביות הדיון. בסיפא של החלטתו בעניין זה ציין בית משפט קמא כי "דינו של צו איסור הפרסום הארעי להתבטל. עם זאת, בהמשך למה שנקבע בהחלטה מ-7.9.14 נקבע עתה כי איסור הפרסום יעמוד בתקפו בשלב זה עד 23.11.14 וכי תנאי לכך שיעמוד גם לאחר מכן הוא שתוגש עד אז בקשה מתאימה ושתינתן בעקבותיה החלטה שתוביל לכך" (ההדגשה הוספה - צ.ז.). נראה שבמונח "בקשה מתאימה" כיוון בית משפט קמא להליך השגה לבית משפט זה. כלפי החלטת בית משפט קמא על ביטול צו איסור הפרסום הגיש העותר את הבקשה ברע"א 7854/14 אשר, כאמור לעיל, נדחתה בהחלטת השופט נ' הנדל מיום 30.12.2014. השופט הנדל קבע בהחלטתו כי הוא אינו רואה להכריע בטענות הצדדים לגופן, שכן "בית המשפט המחוזי הותיר בפני המבקש [העותר - צ.ז.] פתח להגיש בקשה נוספת להארכת תוקף צו איסור הפרסום ... חזקה על בית המשפט המחוזי שיבחן לגופה את הבקשה להארכת צו איסור הפרסום, אם תוגש". לכאורה, החלטה זאת מבוססת על ההבנה שהמונח הנ"ל - "בקשה מתאימה" - עניינו בקשה שתוגש לבית המשפט המחוזי. בהחלטה זו הוארך תוקף צו איסור הפרסום עד ליום 13.1.2014 כדי לאפשר לעותר לפנות לבית משפט קמא בבקשה מתאימה. בעקבות האמור, הגיש העותר בקשה לבית משפט קמא להאריך את המועד להגשת בקשה כאמור בהחלטה ברע"א 7584/14 ולהארכת תוקף צו איסור הפרסום בהתאם. ביום 31.12.2014 דחה בית משפט קמא את הבקשה בקבעו כדלקמן: "נראה שהייתה אי הבנה בבית המשפט העליון, שהביאה לבקשה הנוכחית. זאת משום שבהחלטתי מ-12.11.14 ביטלתי את הצו הארעי לאיסור פרסום וכפי שצוין באותה החלטה, עיכוב הביטול עד 23.11.14 והאפשרות לעיכוב נוסף נבעה רק מכך שבהחלטה מ-7.9.14 נקבע מראש כי יינתן 'עיכוב ביצוע' כזה. במצב הדברים האמור נראה כי אין מקום לפתוח מחדש את נושא איסור הפרסום בבית משפט זה". לאחר שניתנה ההחלטה הנ"ל, הגיש העותר לבית משפט זה בקשה לעיון חוזר בהחלטה ברע"א 7854/14, אך זו נדחתה בהחלטה מיום 6.1.2015. ביום 11.1.2015 הוגשה העתירה דנא בגדרה ביקש העותר, בין היתר, להותיר את צו איסור הפרסום על כנו. בעתירתו ציין העותר כי בכוונתו להגיש "למען הזהירות" גם בקשת רשות ערעור, אך בהודעה מיום 13.1.2015 הודיע העותר כי בקשה כאמור לא תוגש מאחר שהוברר לו, כי הוא אינו יכול להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה ברע"א 7854/14 או על החלטת בית משפט קמא מיום 31.12.2014 ולכן לא נותר לו אלא לנקוט בדרך של הגשת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. דיון והכרעה לאחר העיון, דין העתירה להידחות על הסף. כאמור בעתירה וכן בהודעה מיום 13.1.2015 העותר מבקש לתקוף בעתירתו את ההחלטה ברע"א 7854/14 בגדרה לא נדונו לגופם טיעוניו באשר לביטול צו איסור הפרסום. כידוע: " ... אין משמש בית משפט זה, ביושבו כבית משפט גבוה לצדק, ערכאת ערעור על החלטותיו בשבתו כבית משפט לערעורים" (בג"ץ 3481/02‏ קריב נ' מדינת ישראל, פ''ד נו(6) 869 (2002); בג"ץ 6380/13 גלמן נ' משרד המשפטים (29.9.2013)). זאת ועוד, כעולה מההחלטות השונות שניתנו בפרשה דנא, הרי שנפלו אי בהירויות מסוימות בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 12.11.2014 שהביאו לכך שהשגת המבקש על ההחלטה להסיר את איסור הפרסום לא נדונה לגופה. ההחלטה האחרונה שניתנה ב"שרשרת" ההחלטות בעניין זה ניתנה על-ידי בית משפט קמא ביום 31.12.2014. לטענת העותר החלטה זו - מיום 31.12.2014 - 'סגרה' בפניו בפועל את הדרך לעורר שוב את סוגית איסור הפרסום ולכן לא נותר לו אלא להגיש את העתירה דנא. עולה מכך, שבעתירתו מבקש העותר לערער על החלטת ביניים של ערכאה דיונית בהליך אזרחי וכבר נקבע בעבר "כי בית משפט זה אינו מתערב בהחלטות ביניים של בתי המשפט בהליך אזרחי או פלילי, כאשר לעותר עומד או עמד סעד חלופי" (בג"ץ 2896/07 ויסולי נ' כבוד השופטת תמר שרון נתנאל (1.4.2007)). בענייננו, נראה שעומד למבקש סעד חלופי בדמות הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא מיום 31.12.2014 בגדרה יוכל לשטוח את טענותיו באשר למצב הדיוני החריג שנוצר בעניינו, שהרי מדובר בהחלטת ביניים, שככלל, דרך ההשגה עליה היא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. מכל מקום, הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה אחת האופציות העומדות לרשות העותר. נוכח האמור לעיל, דין העתירה להידחות הסף. בנסיבות, לא ייעשה צו להוצאות. על מנת לאפשר לעותר למצות את הסעד החלופי העומד לרשותו, או לנקוט בכל הליך אחר שעומד לרשותו על-פי כל דין, ככל שיש הליך כזה, יוארך צו איסור הפרסום עד ליום 1.2.2015. ניתן היום, ‏כ"ב בטבת התשע"ה (‏13.1.2015). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15001680_L02.doc סח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il