מדינת ישראל נ. מוזהר שלאעטה

פסק-דין בתיק ע"פ 1679/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1679/05 בפני: כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות המערערת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: מוזהר שלאעטה ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 23.1.05 בת.פ. 8222/04 שניתן על ידי כבוד השופטת ר' ברקאי תאריך הישיבה: כ"א בכסלו התשס"ו (22.12.2005) בשם המערערת: עו"ד יאיר חמודות בשם המשיב: עו"ד חלאלי מוהנד פסק-דין השופטת ד' ביניש: המדינה מערערת על קולת העונש שנגזר על המשיב אשר נידון לשנתיים מאסר בפועל, שנה מאסר על-תנאי לשלוש שנים, ותשלום פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪, לאחר שהורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) לחוק העונשין. הפרשה אשר בגינה הורשע המשיב היא חמורה בנסיבותיה. בתאריך 9.11.04 בשעת לילה הסתובב המשיב בחוף אשדוד, ניגש לעבר המתלונן, צעיר שישב מחובק עם חברתו הקטינה, וביקש מהם 50 ש"ח, כשהוא נוגע בכיסיו של המתלונן, המתלונן קם ועמד מולו והורה לחברתו להסתלק מהמקום, בשלב זה הרים המשיב בקבוק בירה, חבט בראשו של המתלונן מספר פעמים וגרם לו לחתכים בראשו, חתך עמוק לצד האוזן השמאלית, וחתך בלחיו. המתלונן נזקק לטיפול ולתפירת החתכים בבית חולים. בבית המשפט קמא ביקשה התביעה להחמיר עם המשיב ולהטיל עליו עונש מאסר משמעותי בעמדה על החומרה הרבה שיש במעשיו של המשיב אשר גרם נזק למתלונן במעשה בריונות לשמו, ללא כל התגרות מצד המתלונן שהיה במקום לתומו. בית המשפט קמא ציין בגזר דינו את החומרה הרבה שיש במעשה האלימות שביצע המשיב , עם זאת הביא בחשבון את הודאתו בעבירה בהזדמנות הראשונה לאחר תיקון כתב האישום, עוד הביא בית המשפט בחשבון כי המשיב הביע התנצלותו בפני המתלונן ואף התחרט על מעשיו. כן שיווה בית המשפט לנגד עיניו את תסקיר שירות המבחן אשר המליץ כי בשל נסיבותיו האישיות של המשיב, יסתפק בית המשפט בהטלת עונש מאסר בעבודות שירות ובפיצוי למתלונן. בית המשפט קבע כי על פי האיזון הראוי בין שיקולים אלה אין להסתפק בעונש של עבודות שירות, ויש להטיל על המשיב תקופת מאסר לריצוי בפועל. עם זאת, בהתחשב בכך שלמשיב אין הרשעות קודמות, וכן בהתחשב בגילו הצעיר, גזר עליו כאמור בית המשפט עונש של 24 חודשים מאסר בפועל החל מיום מעצרו, וכן מאסר על תנאי ותשלום פיצוי למתלונן. על עונש זה ערערה המדינה בפנינו. בערעורה טענה המדינה כי אין בעונש שהוטל ביטוי הולם לערכים המוגנים על ידי העבירה, ואין הוא מבטא את החומרה הרבה שבמעשה ואת תוצאותיו הקשות. כמו כן ביקשה המדינה כי יוחמר העונש גם בשל הצורך להרתיע מפני מעשי אלימות ובריונות מסוג זה. הסנגור מצידו הדגיש את גילו הצעיר של המשיב, את עברו הנקי ואת נסיבותיו האישיות. ההכרעה בערעור זה אינה קלה. אין ספק כי המעשה אשר המשיב הודה בביצועו הינו חמור וממחיש את הסכנה הנשקפת לעוברי אורח תמימים אל מול אלימות ובריונות לשמה שפשטה ברחובותינו. העונש אשר הושת על המשיב אכן נוטה לקולה, ואילו גזר בית המשפט קמא עונש חמור יותר, יתכן שלא היינו רואים להתערב בו; אך מנגד, בית המשפט קמא שקל את כל שיקולי הענישה הרלוונטיים, ובסופו של הליך נתן משקל לעובדה כי המשיב היה צעיר בן 18 וחצי בעת ביצוע העבירה, ללא עבר פלילי; תסקיר שירות המבחן שהוגש לבית המשפט המחוזי פרש בהרחבה את נסיבותיו האישיות, והביע עמדה כי ניתן לשקם את המשיב. תקופת המאסר שהושתה על המשיב בהתחשב בגילו, ובכך שמדובר במאסר ראשון, גם אם מקלה היא עימו, אינה חורגת בנסיבות עניינו באופן קיצוני לקולה מהעונש ההולם עד כי מצדיקה היא התערבותה של ערכאת ערעור. אשר על כן הערעור נדחה. ניתן היום, כ"א בכסלו התשס"ו (22.12.2005). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05016790_N03.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il