יבגני מישצ'נקו נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1676/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1676/12 לפני: כבוד המשנָה לנשיא מ' נאור כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערער: יבגני מישצ'נקו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי באר שבע בת"פ 9050-05-10 מיום 11.1.2012 שניתן על-ידי כבוד השופט מ' לוי תאריך הישיבה: כ"ה באלול התשע"ב (12.09.2012) בשם המערער: עו"ד נעמי שגיא בשם המשיבה: עו"ד איילת קדוש פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. המערער הורשע על-פי הודאתו בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בהפקרה אחרי פגיעה, בשינוי זהות של רכב ובשיבוש מהלכי משפט, ונדון ל-5 שנות מאסר, 18 חודשי מאסר-על-תנאי, פסילת רישיון נהיגה למשך חמש שנים, פסילה מותנית למשך שנתיים, קנס כספי בסך של 2,000 ₪ ופיצוי כספי בסך של 5,000 ₪ לכל אחד משלושת המתלוננים שבהם פגע; מכאן ערעורו על חומרת העונש. 2. זה סיפור המעשה: ביום 23.4.2010 לפנות בוקר ישבו המערער וחברתו שהואשמה עִמו באותו כתב אישום עם חבר בחוף הים לידו באשדוד, ושתו משקאות אלכוהוליים. בחוף ישבו אז גם א', חברתו ש', אחותה ר', י', ב' ובן דודו ש' (להלן - המתלוננים). בשלב מסויים ביקש המערער וודקה מאת המתלוננים. א' השיבוֹ כי הוודקה נגמרה וכי יש להם רק משקה XL או מים. המערער התרגז וקילל את המתלוננים. סמוך לאחר מכן, ישבו המערער וחברתו במכוניתו מסוג סובארו בחניית החוף והתפתח ביניהם ויכוח. חברתו יצאה מן המכונית והחלה להתרחק בהליכה. או אז החל המערער לנהוג במכונית בחניה בפראות ובמהירות כשהוא נוסע בסיבובים, ומרים בכוונה את בלם היד של המכונית. בסביבות השעה 06:00 החל המערער לנסוע לכיוונם של המתלוננים א', ש', ר' וי' כשהלכו בחנייה זה לצד זה וגבם פונה אל מכוניתו. המערער נסע לעברם והתנגש עם מכוניתו בגופם של א', ש' ור'. שלושת המתלוננים הללו התרוממו באוויר ונפלו ארצה. שני מתלוננים אחרים ישבו אותה שעה במכוניתם מסוג גולף בחניה, ראו את המתרחש, רצו לעבר חבריהם על מנת להושיט להם עזרה וסייעו להם לעלות על המדרכה. המערער המשיך בנסיעה פרועה, התקרב שוב אל עבר המתלוננים כשהוא נוהג עם מכוניתו לעברם, אך התנגש במדרכה בעוצמה, ושלושה מצמיגי מכוניתו נוקבו. מיד לאחר מכן אחז בחברתו, הכניסהּ למכונית ונמלט מן המקום בנסיעה כשהוא מותיר את המתלוננים מוטלים על הארץ, פצועים וחבולים, מבלי להושיט להם סיוע. המערער וחברתו נסעו לביתה של חברתו באשדוד, החנו את המכונית, המערער הסיר את לוחיות הזיהוי של המכונית על מנת למנוע את זיהויו, בעקבות שידולה של חברתו לעשות כן, ולאחר מכן הלכו השניים לישון. שלושה מן המתלוננים נפצעו, נחבלו, פונו על-ידי ניידת מד"א ואושפזו בבית החולים ברזילי. לא' נגרם שבר פתוח בשוק ימין, שפשופים וחתך, ושבר בכף רגלו השמאלית. לש' נגרמו שברים בלסת, ברצפת ארובת עין שמאל ובידה הימנית, נפיחות והמטומות בראשה ובפניה, שפשופים באגן ובזרועות. ר' נחבלה ברגלה השמאלית. 3. בית המשפט המחוזי עמד על חומרת מעשיו של המערער המלמדים על זילות כלפי החוק וכלפי חיי אדם. המערער עשה שימוש במכוניתו כבנשק כלפי המתלוננים, על לא עוול בכפם. המערער לא הסתפק בכך, לא נרתע מתוצאות מעשיו הראשונים וביצע ניסיון נוסף לפגוע עם מכוניתו במתלוננים שנפגעו בראשונה, ובחבריהם שחשו לעזרתם. המערער נס מהמקום בהותירוֹ את הנפגעים מוטלים על הקרקע מבלי להושיט עזרה, ועל מנת להימלט מאימת הדין הסתיר את לוחיות הזיהוי של מכוניתו. מעשיו גרמו נזק קשה למתלוננים, מבחינה פיזית ומבחינה נפשית. לקולא התחשב בית המשפט בגילו הצעיר של המערער, בהודאתו, בחרטה שהביע, בעברו הפלילי שאינו מכביד, בנסיבותיו האישיות והמשפחתיות ובהתרשמותו החיובית של שירות המבחן. 4. בערעורו טוען המערער לטעות בפסיקתו של בית המשפט המחוזי בכך שגזר את עונשו על-פי מה שיוחס לו בכתב האישום המקורי מבלי לתת את הדעת על השינוי המהותי בכתב האישום המתוקן. בסעיף 19 לגזר הדין ציין בית המשפט המחוזי כי "מיד לאחר מכן ביצע ניסיון נוסף לפגוע במתלוננים". בכתב האישום המקורי יוחסה למערער כוונת פגיעה פעמיים: פעם אחת כוונה שמומשה, ופעם שנייה כוונת פגיעה שלא מומשה. מכתב האישום המתוקן עולה בבירור, לטענת המערער, כי פגיעתו במתלוננים נעשתה ללא יסוד נפשי של כוונה. על-פי התיקון מדובר ביסוד נפשי של פזיזות כלפי התוצאה, ואילו מן האמור בסעיף 19 לגזר הדין עולה, לטענת המערער, כי בית המשפט יחס לו יסוד נפשי של כוונה. עוד טוען המערער כי הערכת שירות המבחן את המערער היא חיובית, וכי מעשה העבירה נעשה כהתנהגות חריגה שאינה מאפיינת את התנהלותו של המערער בדרך כלל. עוד טוען המערער לטעות בגזר הדין בכך שלא ניתן די משקל לכך שלחובתו עבר פלילי מינורי, ולא בעבירות של אלימות. מדובר בעבירה של העדר מן השירות שלא ברשות ובעבירות של החזקת סמים לצריכה עצמית והחזקת כלים להכנת סם לצריכה עצמית. גם להודייתו של המערער ולהבעת הצער והחרטה, מן הראוי היה לייחס משקל רב יותר. 5. דקדוק בדברי בית המשפט המחוזי בסעיף 19 לגזר הדין מעלה כי אכן יכול להיות כי נפלה טעות כטענת ב"כ המערער, בייחוס כוונת פגיעה בפעם השנייה. נוסחו של כתב האישום איננו מיטבי. ברם, מעשי העבירה של המערער הם כה חמורים, ולמעשה די היה בפגיעה הראשונה כדי להצדיק את העונש שנגזר עליו. נסיבותיו האישיות והמשפחתיות הן מורכבות, כמתואר בתסקיר, וגם נראה כי הוא מודע לדפוסי אלימות בהתנהגותו ובצורך לפעול לתיקונם, אך אין הצדקה להקל בעונשו. מדובר במעשי עבירה נוראים, מסוכנים, עינינו הרואות כי המסוכנות יצאה מן הכוח אל הפועל. המסכת יכלה להסתיים גם במותם של המתלוננים. פציעותיהם קשות, הפצעים יגלידו, חלקם כבר הגלידו, אבל הנזקים הנפשיים ניכרים, ויותירו את חותמם עוד זמן רב. העונש שנגזר על המערער הולם את העבירות שביצע, את נסיבות ביצוען, את תוצאותיהן, ואת נסיבותיו האישיות. שיקולי גמול והרתעה מחייבים את הותרת העונש על כנו. 6. הערעור נדחה. ניתן היום, ג' בתשרי תשע"ג (19.9.2012). המשנָה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12016760_O03.doc עב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il