אדם טבע ודין-אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1675/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק בג"ץ 1675/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד השופטת ד' ביניש כבוד השופט א' ריבלין העותרת: אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. עירית תל-אביב-יפו עתירה למתן צו-על-תנאי וצו-ביניים תאריך הישיבה: כ"ח בחשון תשס"ג (3.11.2002) בשם העותרת: עו"ד א' אבן ארי פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. העותרת מבקשת לזכות בפטור מתשלום ארנונה מכוח סעיף 5(י) לפקודת מסי העיריה ומסי ממשלה (פיטורין), 1938 (להלן: הפקודה), שזו הוראתה: הנכסים דלקמן יהיו פטורים מהארנונה כללית, דהיינו: - (י) כל רכוש, לרבות רכוש המדינה שמוסד-מתנדב לשירות הציבור משתמש בו אך ורק לשירות הציבור, בתנאי שאותו מוסד יתאשר ע"י שר הפנים לצורך פיטורין עפ"י סעיף זה. מכוח הסמכות הנתונה לו בהוראה זו, קבע שר הפנים קריטריונים למתן פטור מתשלום ארנונה. בין השאר נקבעו הקריטריונים הבאים: 5. המוסד פועל בתוך קהילת הרשות המקומית ופעילותו משרתת בעיקר את תושבי הרשות המקומית [ההדגשה הוספה] 6. פעילות המוסד הינה בתחומים בהם רשות מקומית פועלת ומוסמכת לפעול כגון, רווחה, בריאות, חינוך וכד' העותרת מלינה כנגד בחירתו של שר הפנים להתנות את מתן הפטור בכך שפעולתו של מבקש הפטור תשרת בעיקר את תושבי הרשות המקומית, וכי פעילותו תהא בתחומים בהם רשות מקומית פועלת ומוסמכת לפעול כגון רווחה, בריאות, חינוך וכד'. 2. העותרת מעידה על עצמה כי היא נותנת שירות לציבור בתחום איכות הסביבה, וכי פעולתה זו מתבצעת הן במישור המקומי והן במישור הארצי. לשיטתה, אין מקום להבחנות שעושים הקריטריונים בין מוסדות שמשרתים בעיקר את תושבי הרשות המקומית לבין מוסדות המשרתים גם תושבים אחרים, ולהבחנה בין מוסדות הפועלים בתחומים בהם פועלת ומוסמכת לפעול הרשות המקומית לבין גופים אחרים. העותרת סבורה, כי רצון המחוקק היה לעודד ולאפשר את קיומם של מוסדות מתנדבים לתועלת הציבור, התורמים לאיכות החיים הכללית. האינטרס הציבורי מחייב, אליבא דידה, לעודד קיומו של ארגון התנדבותי שפעולותיו באות לתועלת הציבור. הקריטריונים שקבע השר אינם הולמים, לדעתה, כוונה זו של המחוקק. 3. דין העתירה להידחות. קביעת הקריטריונים המתנים את מתן הפטור במתן שירותים שנועדו להיטיב עם קהילת הרשות המקומית שבתחומה מצוי מבקש הפטור היא קביעה סבירה וראויה. מתן הפטור מן המיסוי העירוני לגופים שפעילותם מתאפיינת במתן שירותים מן הסוג אותם מפעילה הרשות המקומית, המוסמכת לפעול באותם תחומים, מתיישב עם יעודה של הארנונה ועם הגיון הפטור ממנה. תכלית הפטור במקרה כזה סומכת על הצורך לעודד פעילותם של גופים שאינם שלטוניים, המספקים בהתנדבות שירותים מקומיים, במקום המוסדות העירוניים המקומיים או לצידם, ובכך להפחית מן הצורך במיסוי עירוני שנועד למימון פעילות כזו. ממילא יש הגיון במתן פטור ממס עירוני לאותם גופים התורמים בהתנדבות לאותה פעילות. 4. עצם הצורך בקביעת קריטריונים ברורים על פיהם פועל השר במתן הפטור התעצם עם חקיקת חוקי ההסדרים במשק המדינה, שהגבילו את שיקול דעתה של הרשות המקומית במתן פטורים מארנונה והנחות בתשלום (ראו, למשל, בג"ץ 6741/99 יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נה(3) 673, 680). במצב דברים זה, קיימת חשיבות לקביעת קריטריונים ברורים מטעם השר. סעיפים 5 ו-6 לקריטריונים שקבע השר לעניין פעילות המתאימה לפטור ממיסוי עירוני כוללים אמות מידה ראויות. הפטור ממיסים עירוניים בגין פעילות עירונית קהילתית מתיישבת, כאמור, עם התכלית שבעצם הטלת הארנונה ועם הגיון הפטור ממנה במקרה זה. הארנונה העירונית נועדה לשמש כמקור מרכזי למימון הוצאותיה של הרשות המקומית בתחומיה שלה, לרווחת תושביה. רשות מקומית אמורה לדאוג לקהילתה שלה, להבדיל מכלל קהילת המדינה (בג"ץ יקותיאלי הנ"ל, בעמ' 683). גריעה מתשלום ארנונה עשויה להביא לקיצוץ בשירותים הניתנים לתושבי העיר. על כן, אין פסול בהתניית מתן הפטור לגופים מתנדבים בכך שהם עצמם יעניקו שירותים לתושבי העיר, להבדיל ממתן שירותים לקהילת המדינה כולה (השוו בג"ץ יקותיאלי הנ"ל, שם נקבע מפורשות כי שר הפנים לא קנה לו סמכות להסמיך עירייה להעניק הקלות בארנונה לעידוד כלל ארצי). 5. משאמרנו זאת, יש עוד לבחון אם עומדת העותרת בקריטריונים שקבע השר, ואין מנוס מאשר להשיב על כך בשלילה. עיקר עיסוקה של העותרת – ועיסוקה – עיסוק מבורך הוא – נוגע לנושאים בעלי חשיבות כללית ארצית ובעלי נפקות כלל קהילתית, כפי שהעותרת העידה על עצמה, בבקשה את הפטור, לאמור, כי "כלל תושבי ארץ ישראל, באשר הם, נהנים מפעילותה בנושאים של איכות הסביבה ברמה הלאומית". ממילא, אין היא עומדת בקריטריונים שקבע השר כאמור. משאין העותרת עומדת בקריטריונים הקבועים בהוראות סעיפים 5 ו-6 לקריטריונים שקבע השר בעקבות הוראת סעיף 5(י) לפקודה, אין היא זכאית לקבלת הפטור מתשלום ארנונה. התוצאה היא שהעתירה נדחית. בנסיבות העניין לא הייתי עושה צו להוצאות. ש ו פ ט הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' ריבלין. ניתן היום, י"ג בכסלו תשס"ג (18.11.2002). ה נ ש י א ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02016750_P03.doc/אמ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שרה ליפשיץ – מזכירה ראשית בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il