זכריה חבני נ. כונס נכסים רשמי תל אביב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 16744-02-25 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המערער: זכריה חבני נגד המשיבים: 1. כונס נכסים רשמי תל אביב 2. יקיר ניידק (מנהל מיוחד) ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ע' קצבוי) מיום 21.12.2024 בפש"ר 35176-10-16 בשם המערער: עו"ד ירון דיין פסק-דין השופט דוד מינץ: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ע' קצבוי) מיום 21.12.2024 בפש"ר 35176-10-16, בה אושרה בחלקה בקשת משיב 1 בתפקידו כנאמן לנכסי המערער לפי תקנה 8א לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981 (להלן: תקנות השכר או התקנות). הרקע לערעור ההחלטה מושא הערעור ניתנה לאחר הגשת בקשות, תשובות ותגובות מרובות. על מנת להציג תמונה מלאה-רלוונטית טרם הכרעה, אסקור להלן את עיקרי הדברים. ביום 15.1.2017 ניתן צו כינוס לנכסי המערער וביום 29.11.2018 הוא הוכרז פושט רגל ומשיב 1, עו"ד יקיר ניידיק, מונה כנאמן לנכסיו (להלן: הנאמן). מדובר בהליך פשיטת רגל השלישי של המערער. כאמור, ההחלטה מושא הערעור היא החלטה בבקשת הנאמן לפסיקת שכרו לפי תקנה 8א לתקנות (להלן: הבקשה), בה גם הועמדו חובותיו המאושרים של המערער על סך של 4,185,588 ש"ח. הנאמן טען כי מכיוון שנקבע כי על המערער להחזיר את מלוא חובותיו, הוא זכאי למדרגת השכר המרבית בסך 12% מהכספים שהועברו לקופת הנשייה, היינו סך של 502,271 ש"ח בצירוף מע"מ. הנאמן סקר את ההליך וכל תלאות הדרך שעבר וכן הליך נוסף למכירת נכס שלמערער זכויות בכ-1/6 ממנו, אשר נוהל לפני בית המשפט לענייני משפחה (להלן: ההליך בבית המשפט לענייני משפחה). באותו הליך שולם לנאמן עד כה שכר טרחה ביניים בסך כולל של 136,250 ש"ח, אך הוא ציין בבקשה כי בהמשך יעתור לקבלת שכר טרחה מלא. עוד התבקשו הוצאות בסך 3,000 ש"ח. בנוסף, הנאמן ביקש תשלום בגין "מאמץ מיוחד" לפי תקנה 13 לתקנות השכר, בין היתר בשים לב לכך שההליך מתנהל כשבע שנים ולכך שגילה נכס שהוסתר על ידי המערער, וגילויו הוא שיאפשר את השבת מלוא חובותיו של המערער לנושיו. כיוון שהנאמן קיבל שכר בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, נתבקשה על ידו תוספת בגין "מאמץ מיוחד" בסך 20% בלבד ולא בסך המקסימאלי של 50% שקבוע בסעיף 47 ל"נוהל הכונס הרשמי והממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי בעניין שכר טרחת בעלי תפקיד בהליכי כינוס, פירוק, הסדר תאגידי, וכן בהליכי פשיטת רגל, בהליכי הסדר יחידים, ובהליכי חדלות פירעון" מיום 7.10.2019. לבסוף התבקש לפסוק למשיב 2, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר), אגרת "השגחה" בסך 100,454 ש"ח (לפי תקנה 2(ב) לתקנות פשיטת רגל (אגרות), התשמ"ה-1985 (להלן: תקנות פשיטת רגל). המערער השיב לבקשה וטען תחילה כי הוא החליט לשלם את מלוא חובותיו רק לאחר "שהתייאש מהתנהלות הנאמן". בהמשך טען נגד התנהלות הנאמן, כי הביא להימשכות ההליך שלא לצורך ופעל באופן פסול להשאת רווחיו. את עיקר טענותיו הפנה המערער נגד הכרעות הנאמן בתביעות החוב בהליך, שהביאו להגדלת חובותיו ולתשלומים ביתר לנושיו. בנוגע להליך בבית המשפט לענייני משפחה, נטען כי יש להפחית את שכר הנאמן באותו הליך משכרו בהליך זה, שכן מדובר ב"כפל תשלום". בנוגע לטענה ל"מאמץ מיוחד", כיוון שהמערער מוכן לשלם את מלוא חובותיו, הרי שלא היה כל מאמץ מיוחד מצד הנאמן וכל המידע היה גלוי לו, כולל המידע על הנכס אותו טען הנאמן כי המערער הסתיר. לעניין אגרת ההשגחה לכנ"ר, כיוון שלא הייתה כל השגחה מצד הכנ"ר וזה אִפשר לנאמן לפעול ללא כל ביקורת, הוא אינו זכאי לאגרה ולמצער יש לכלול את האגרה כחלק מהשכר שנקבע לנאמן ולא כתשלום נוסף בסך 20% ממנו. לבסוף, זמן קצר לפני הגשת הבקשה חל שינוי לא ברור בסך חובותיו אשר גדל באופן משמעותי ולא סביר. בשים לב לכל האמור התבקש בית המשפט לא לפסוק לנאמן שכר כלל או לחלופין לפסוק לנאמן ולכנ"ר סך כולל של 500,000 ש"ח, תוך הפחתת השכר שהתקבל בהליך בבית המשפט לענייני משפחה. הנאמן הגיב לתשובת המערער. בנוגע להליך בבית המשפט לענייני משפחה, נטען כי קיימים מסלולים שונים בתקנות לקביעת שכר הנאמן, ולו מסורה זכות הבחירה לבחור ביניהם. באותו הליך בחר הנאמן במסלול לפי תקנה 8 לתקנות ("שכר מימוש") אשר נקבע לפי ערך הנכס אותו הצליח הנאמן לממש, בהתחשב בטרחה הנדרשת ובאחריות המוגברת בהליך מסוג זה. בנוגע לשכר המבוקש בהליך זה, מתבקש שכר לפי תקנה 8א לתקנות בשיעור של 12% מסך החלוקה לנושי המערער. ההליך גם דרש מאמץ מיוחד, בין היתר, בשים לב להסתרת נכס משמעותי על ידי המערער. כך המערער לא ציין את קיום הנכס במסמכים שהגיש בבקשת הכינוס או בחקירתו בדיון מיום 13.4.2017. אף לאחר שהתגלה הנכס על ידי הנאמן, טען המערער בחקירה נגדית נוספת אליה הוזמן כי חלקים ממנו רשומים על בנותיו. רק לאחר שהראה הנאמן כי המערער הוא זה שרכש את הנכס המלא מצד שלישי ונמנע מלהעבירו על שמו, המערער אישר זאת. בדבר האגרה לכנ"ר, זו נגבית מכוח הדין ויש לאשרה. לבסוף, השינוי בסך החובות שכנגדו טען המערער נבע מהכרעת הנאמן בנושא הוספת הפרשי ריבית והצמדה לתביעות חוב שונות שאושרו על ידו, בהתאם לשיקול דעתו מכוח סעיף 81 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. הוא מצא לעשות כן עקב עיכוב התשלום הממושך מצד המערער. הכנ"ר לא התנגד לתשלום שכר הנאמן בסך 12% מסך החלוקה או לחישוב השכר לפי מסלול זה, ולא לבקשה להחזר הוצאות. יחד עם זאת סבר כי יש לנכות משכר הנאמן סך של 79,479 ש"ח אותו קיבל במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, כדי למנוע כפל שכר בגין אותה פעולה. מדובר בשכר שהתקבל באותו הליך רק ביחס לחלקו של המערער בנכס (1/6), ולא בכל השכר שקיבל הנאמן עבור ההליך. בנוגע לבקשת הנאמן לתוספת "מאמץ מיוחד", בשים לב לפער בין מסלול התגמול שנבחר (שכר חלוקה) לפיו שכר הנאמן הוא 502,271 ש"ח, לבין מסלול של "שכר מימוש" שם שכרו של הנאמן הוערך בכ-264,673 ש"ח, מדובר בשכר ראוי ואין לאשר את התוספת. לצד האמור התבקשה אגרת השגחה לכנ"ר כדין. הנאמן השיב לעמדת הכנ"ר. בנוגע לטענה ששכרו בהליך בבית המשפט לענייני משפחה מהווה "כפל שכר", מדובר בשכר שהתקבל במסגרת פירוק שיתוף מול ערכאה שונה ובשים לב לנסיבות, אינו "כפל שכר". בנוגע ל"מאמץ מיוחד" חזר הנאמן על טענותיו כמפורט לעיל, בדגש על מציאת הנכס שהוסתר על ידי המערער ועל בקשתו לקבלת תוספת בסך 20% בלבד (ולא בסך המקסימאלי). לבסוף, ציין שהשכר המבוקש לא יפחית את התשלום לנושים. המערער התייחס לעמדות הכנ"ר והנאמן. בנוגע להליך בבית המשפט לענייני משפחה, חזר על טענותיו כי מדובר ב"כפל שכר" שלנאמן אין זכות לו, ולא נעשה כל "מאמץ מיוחד" מצד הנאמן בתיק. לנאמן זכאות לשכר רק בגין סך של 1,286,000 ש"ח אותם שילם המערער לקופת הנשייה בלבד, ולא בגין כספים שהתקבלו כתוצאה ממכירת נכס בהליך בבית המשפט לענייני משפחה. בהחלטתו, בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הכנ"ר. בכך אישר את קביעת השכר במסלול שנבחר על ידי הנאמן לפי תקנה 8א לתקנות. זאת תוך בחינת התמשכות ההליכים, גילוי הנכס הנוסף והפעולות שנדרשו לצורך מימושו, כמו גם צעדים נוספים שנדרש הנאמן לבצע בהליך והתוצאה המיטיבה עם נושי המערער. בהתאם, אושר לנאמן שכר של 12% מכלל הסכומים אשר הועברו לקופת הנשייה. גם נקבע כי אין לבחון את מקור הכספים (תשלום מצד החייב או מימוש נכס) ולכן יש לדחות את הטענה ששכר הנאמן יחושב לפי התשלומים שבוצעו על ידי המערער בלבד. בהחלטתו נתן בית המשפט גם משקל לעמדת הכנ"ר שתמך בקבלת בקשת הנאמן בכפוף להפחתת השכר שהתקבל בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, בהיותו גורם מקצועי ואובייקטיבי. בנוגע להפחתת השכר, נקבע שנכון יהיה להפחית את השכר רק בשיעור חלקו של המערער בנכס שמומש בהליך בבית המשפט לענייני משפחה, שכן מדובר ב"כפל שכר". בנוגע לבקשת הנאמן לשכר בגין "מאמץ מיוחד", נקבע שלאור השכר שנקבע, על אף שהושקע מאמץ רב בהליך שהוביל לתוצאה מיטיבה עם נושי המערער, אין להוסיף על השכר. בהתאם לכך, השכר הועמד על 12% מסכום החלוקה לנושים בהפחתת 79,479 ש"ח. בהיעדר התנגדות מצד המערער אושרה גם בקשת הנאמן להוצאות בסך 3,000 ש"ח. בנוגע לאגרת ההשגחה לכנ"ר, נקבע כי משנדחו טענות המערער כלפי הנאמן, ברי שאין בסיס לטענותיו כלפי הכנ"ר. מכאן לערעור שלפנינו. המערער מנה את הנזקים הכלכליים והבריאותיים הקשים אשר נגרמו לו כתוצאה מהיותו מצוי בהליכי פשיטת רגל במשך כשני עשורים. כמו כן, גובה החוב גדל באופן משמעותי כתוצאה מתביעות החוב השונות שאושרו שלא כדין על ידי הנאמן מתוקף תפקידו (אם כי מכתב הערעור עולה שהמערער ויתר על טענותיו בעניין הכרעות הנאמן בתביעות החוב, ולא צוין כי מימש את זכות הערעור שלו לפני הערכאה המתאימה). עוד נטען כי התנהלות הנאמן הביאה להימשכות ההליך שלא לצורך, וכי הנאמן הגדיל את חובותיו באמצעות הוספת ריבית והצמדה שנדרשו רק עקב התנהלותו הפסולה. בנוגע להליך בבית המשפט לענייני משפחה, שכרו של הנאמן חייב להיות מחושב לפי שכרו שם, לצד שכר שלא יעלה על 100,000 ש"ח בגין בדיקת תביעות החוב והגשת כתבי הטענות בהליך הפירוק. לצד טענות אלו שנוגעות למכירת נכס בהליך נפרד, הנאמן ביקש גם למכור נכס נוסף אך לא התחשב בכך שהמערער מתגורר בו עם משפחתו ובהשלכות של היות הנכס לא רשום על שם המערער. דיון והכרעה לאחר עיון בכתב הערעור ובנספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף ללא צורך בקבלת תשובה. לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בעניין קביעת שכר טרחה של נאמן והתערבות ערכאת הערעור בהחלטתה תעשה במקרים חריגים בלבד (רע"א 4964/24 תמרי נ' עו"ד אורן הראל (בתפקידו כנאמן לנכסי החייב), פסקה 12 (25.11.2024) (להלן: עניין תמרי); ע"א 3410/22 אבי אזולאי, כלכלן בתפקידו כנאמן לחברת החייבים נ' עו"ד יעקב אמסטר – בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 12 (21.7.2022); ע"א 1468/22 הרן נ' עו"ד ישראל בכר – בתפקידו כנאמן על נכסי המערערת, פסקה 9 (13.6.2022)). על אף שלכאורה טענות המערער בערעור מופנות בעיקר נגד התנהלות הנאמן באופן כללי, בחינתן של הטענות מלמדת כי מדובר בניסיון לטעון נגד החלטות הנאמן בתביעות החוב השונות אותן מצא לאשר במהלך ההליך, באופן שלכאורה הביא לתשלום ביתר לנושים. ברם, טענות אלו אינן ראויות להישמע באכסניה זו, כי אם לפני בית המשפט המחוזי שיעבירן תחת שבט ביקורתו. דיון בשכרו של הנאמן אינו אפוא המקום המתאים לשמיעת טענות מסוג זה ודי בכך כדי להביא לדחיית הערעור בטענות אלו. למעלה מן הצורך, בחינת החלטת בית המשפט המחוזי מלמדת כי זו מבוססת היטב בעובדות המקרה, תוך שנשקלו מכלול הנסיבות הרלוונטיות ובראשן התנהלות הנאמן אשר נקבע כי פעל בשקידה לגילוי נכסיו של המערער ולהשבת מלוא חובותיו. כמו כן, בצדק ניתן משקל לכך שהכנ"ר תמך במתן עיקר השכר המבוקש שכן כידוע "בעת פסיקת שכר טרחה לבעל התפקיד, יש ליתן משקל מיוחד לעמדתו של כונס הנכסים הרשמי – שכן מדובר בעמדה מקצועית ואובייקטיבית" (עניין תמרי, פסקה 15; רע"א 7239/21 א.כ.א הולדינגס לימיטד נ' הראל, פסקה 11 (23.11.2021); רע"א 8909/03 שילר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 3 (11.3.2004)). בשים לב לאמור לא מצאתי כי מקרה זה בא בגדרם של המקרים החריגים המצדיקים התערבות של בית משפט זה בשכר טרחה שנפסק. לא נעלם מעייני כי בשולי הערעור הועלו טענות שונות בדבר אופן ניהול ההליך והימשכותו, סבירות שכר הטרחה שנקבע ואופן קביעתו, פרשנות תקנה 8א לתקנות, קיזוז שהיה צריך לבצע כנגד תשלומים אחרים שקיבל הנאמן ועוד. אולם לאחר שנדרשתי לטענות אלה לא מצאתי שיש בהן כדי לשנות ממסקנתי. כידוע, לבית המשפט שיקול דעת לבור את הבר מן התבן ואינו נדרש להכריע בכל טענה אשר הועלתה על ידי הצדדים שכן "אם יינטל הכוח מבית המשפט לסנן את הטיעונים המובאים בפניו ולהתייחס בהכרעתו אך ורק לשאלות הנראות לו מהותיות ורלוונטיות – לא ייתמו הדיונים, והדברים ברורים" (ע"א 4861/05 שיכון עובדים בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין – איזור רחובות, פסקה 19 (11.8.2008); ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת בע"מ, פסקה 40 (18.11.2018); ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ, פסקה 51 (2.9.2018)). הערעור נדחה אפוא. מטבע הדברים, בקשת המערער מיום 23.4.2025 לסעד זמני נדחית גם היא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, א' אייר תשפ"ה (29 אפריל 2025). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת