יוסף רבין נ. הפול - המאגר הישראלי לביטוחי רכב

פסק-דין בתיק ע"א 1674/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1674/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' אלון המערער: יוסף רבין נ ג ד המשיב: הפול - המאגר הישראלי לביטוחי רכב ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בחיפה מיום 4.1.06 בת.א. 949/98 שניתן על-ידי כבוד השופטת ר' חפרי וינוגרדוב תאריך הישיבה: כ"ח בניסן התשס"ז (16.04.07) בשם המערער: עו"ד אלבייר מני בשם המשיב: עו"ד משה עבדי פסק-דין המשנה לנשיאה א' ריבלין: המערער טוען כי הוא נפגע ב"תאונת-דרכים". המשיבה טוענת כי הוא נפגע ב"תאונת-סוס". בית המשפט המחוזי קבע שהמערער לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי הוא נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. מכאן הערעור. בפני בית המשפט המחוזי נפרשה תשתית ראייתית רחבה, ופסק-הדין שניתן הוא ארוך ומפורט. בית המשפט סקר, מחד גיסא, את עדויות התביעה שלפיהן המערער נפגע בתאונת-אופנוע, ומאידך גיסא, את השמועות, האמירות והראיות התומכות בגרסה שלפיה לא באופנוע עסקינן כי אם בסוס שהמערער נפל ממנו. בית המשפט התמודד עם השאלה האם יש אמת ב"גרסת-הסוס" או שמא היא הועלתה בראשונה על-ידי ידידיו של המערער בשל חששם כי הלה רכב על האופנוע ללא ביטוח. בית המשפט הבהיר כי המערער לא הותיר בעדותו רושם מהימן, בדבריו נמצאו סתירות ואי-סבירויות ומעבר לכך, הוא עצמו הודה בפני גורמים שונים, ביום התאונה, כי הוא נפל מסוס. בית המשפט הוסיף ותיאר בעיות ותמיהות בעדויות התביעה, ובכלל זה, הקושי הנובע מגיוס עדים בשלב מאוחר, מהעלמת האופנוע שלפי הנטען היה מעורב בתאונה ומהיעדר עקביות ותאימות בגרסאות. עוד התייחס בית המשפט לחקירת המשטרה, שאמנם, כך נראה, נטתה לכיוון של תאונת דרכים (טרקטורון, אופנוע או שני אופנועים), אך התיק נסגר לבסוף "מחוסר הוכחות" ולאחר שלא ניתן היה לשייך את הסימנים שנמצאו על דרך-העפר לתאונה. סוף דבר, בית המשפט מצא את גרסת התביעה, כפי שנשמעה מפיהם של המערער ועדיו, כבלתי-אמינה. כפי שניתן להתרשם, פסק-הדין של בית המשפט קמא מבוסס כל-כולו על ממצאים עובדתיים שנקבעו על-יסוד חומר הראיות שהוצג במשפט והתרשמותה של הערכאה המבררת מן העדים שבאו בפניה. הכלל הרגיל בכגון דא הוא שערכאת הערעור נוטה שלא להתערב. האם מקרה זה מצדיק סטייה מן הכלל? לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בפנינו, באנו לכלל מסקנה כי התשובה לכך היא שלילית. אין ספק כי המקרה מעורר תמיהות ותהיות. ברור הדבר שגם גרסת הסוס אינה נקייה מספקות. במיוחד יש ליתן את הדעת לכך שלא נמצאו עקבות של סוס בדרך-העפר (בית המשפט המחוזי הטעים בהקשר זה כי "אין לדעת כלל האם סוס אפשרי היה מגיע מכיוון דרך העפר או מכיוון השדה"). אכן, מילות המפתח בפרשה זו הן "אין לדעת", ובעניין זה, אין לו למערער אלא להלין על עצמו ועל רעיו, אשר עשו אחת משתיים: או שאמרו אמת בציינם בתחילת הדרך כי מדובר בתאונת-סוס, או שמיסכו את העובדות ויצרו מצג כוזב משום שרצו להגן על האינטרסים של המערער כפי שנתפסו על-ידם בזמן-אמת. כך או כך, משהגרסאות שהוצגו לאורך הדרך נמצאו סותרות ומוקשות, ומשהאופנוע – אם היה בזירה – נלקח ממנה מיד בסמוך לתאונה כך שהגורמים השונים לרבות המשטרה לא יכולים היו לראותו בשטח, נוצרה עמימות עובדתית שלאורה מיאנה הערכאה המבררת לקבוע שמדובר בתאונת דרכים – נפילה מהאופנוע המבוטח על-ידי המשיבה, כפי גרסתו העדכנית של המערער. בכך אין מקום להתערבותנו. היעלמו של האופנוע, שעל-פי הנטען, היה מעורב בתאונה, מזירת האירוע, הביאה לכך שאין לדעת אם אופנוע זה, או אחר דווקא, היה מבוטח על-ידי המשיבה. המערער מפנה לפסק-דין שבו הוא זוכה מאישום פלילי שייחס לו עבירות שונות הנובעות מהעלאת טענת-כזב בדבר פציעתו בתאונת-דרכים. המערער מדגיש כי בית המשפט אף פסק לו פיצויים מאת המאשימה, בנימוק שכלל לא היה מקום להגיש את כתב האישום. פסק-הדין בהליך הפלילי אינו מונח בפנינו, ומכל מקום, כיוון שעסקינן בפסק-דין מזכה, אין הוא מהווה ראיה קבילה בהליך האזרחי (ראו סעיף 42א פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971; ע"א 488/83 צנעני נ' אגמון, פ"ד לח(4) 141). מעבר לצריך יצוין, כי מהציטוטים שמביא המערער מפסק-הדין הפלילי (שכאמור לא צורף) עולה שאין בהכרח זהות בין חומר הראיות שעמד בפני הערכאה בהליך הפלילי לבין חומר הראיות הרחב יותר שעמד בפני בית המשפט בהליך האזרחי. התוצאה היא שלא ראינו להתערב בפסק-הדין של הערכאה המבררת ועל כן הערעור נדחה. המערער יישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבה בסכום של 10,000 ש"ח. המשנה-לנשיאה השופט י' אלון: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: אצטרף לאמור בחוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה. אוסיף כי קשה לומר שגירסת "תאונת הדרכים" אינה סבירה - יתכן שהיא אף סבירה יותר מגירסת "תאונת הסוס". כך עולה, למצער, מהממצאים האובייקטיבים בזירה. גירסה זו אף התקבלה, כאמור, בפסק הדין הפלילי (ת"פ (נצרת) 3746/01) אליו מפנה המערער ובו עיינתי. גם ההסבר שניתן ליצירתה של גירסת "תאונת הסוס" סביר. אף על פי כן לא מצאתי מקום לשינוי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. אפילו לשיטת המערער, הוא ועדים נוספים מטעמו הם שיצרו את גירסת הסוס על מנת להשיג רווח משפטי - למצער בסוגיית הנהיגה ללא רישוי וביטוח מתאים. מאותה סיבה עצמה דאג מי שדאג לסלק את האופנוע מזירת התאונה - באופן שלא איפשר התרשמות ישירה ממנה (פעולה שחוקיותה, לכל הפחות, מוטלת בספק; ראו תקנה 144(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961), או ממצב האופנוע בזמן אמת. קשה איפוא לקבל כעת את גירסת המערער - שעה שהוא עצמו יצר קודם לכן גירסה שונה, כדי להשיג יתרון משפטי בהקשר אחר, כפי שסבר כנראה. למותר לציין כי אילו היה משתמש המערער בגירסת "תאונת הסוס" בהליך מקביל, ספק אם לא היה מנוע מהעלאת גירסת "תאונת האופנוע" בהליך זה. זאת, בחינת השתק שיפוטי, וראו גם רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים, פ"ד נט(6) 625. מסיבות אלה, יחד עם הטעמים המנויים בפסק דינו של בית המשפט קמא ובחוות דעתו של חברי המשנה לנשיאה, איני רואה מקום להיעתר לערעור. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של המשנה-לנשיאה א' ריבלין. ניתן היום, ח' בתמוז התשס"ז (24.6.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06016740_P06.doc גח מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il