איברהים פדילה נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1673/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט י' טירקל כבוד השופטת ד' ביניש המערער: איברהים פדילה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 1.2.01 בת"פ 1061/00 שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא ש' סירוטה, א' טל ונ' אחיטוב תאריך הישיבה: י"ב באדר תשס"ב (24.2.02) בשם המערער: עו"ד ג' פלנטר בשם המשיבה: עו"ד ד' זכריה פ ס ק - ד י ן במהלך תגרה בין בני משפחתו של המערער לבין בני משפחת סמארה, נהדפה אשתו של המערער ונפלה ארצה. המערער, שהוזעק למקום, ראה את המחזה. כן שמע את עומר סמארה מאיים על בנו ברצח. ניסיונו של המערער להרגיע את הרוחות נכשל. בסערת רוחו שלף המערער את אקדחו, בו החזיק ברשיון, וירה כדור אחד לעברו של סמארה; אך הכדור, שהחטיא את מטרתו, פגע במנוח פלשתין בשארה, עובר אורח שהתעכב לחזות בקטטה. כתוצאה מן הפגיעה נפטר פלשתין. על יסוד הודייתו בעובדות אלו הורשע המערער בהריגה. בית המשפט המחוזי גזר עליו שתים-עשרה שנות מאסר, תשע מתוכן מאסר בפועל. הערעור שלפנינו מופנה נגד חומרת העונש. יצוין, כי לאחר שמיעת טענות הצדדים, ובעקבות הערותינו, הודיע בא-כוח המשיבה, כי המדינה מסכימה לקבלת הערעור במובן זה שמאסרו הממשי של המערער יופחת לשבע שנים. אנו סבורים כי הרקע לאירוע, עברו החיובי של המערער ומצב בריאותו הקשה, מצדיקים הקלה יותר משמעותית בעונשו. המערער, תושב טירה יליד 1945, נודע מאז ומתמיד כמי שגילה מעורבות פעילה בסיוע למשטרת ישראל באכיפת החוק בישוב מגוריו. כן תרם לאיתור מעורבים בפעילות נגד ביטחון המדינה. פעילותו של המערער עוררה כלפיו עוינות מצד רבים מבני קהילתו. במשך שנים היו המערער ובני משפחתו נתונים לאיומים ולהטרדות. במקרה אחד היה המערער קורבן לפגיעה אלימה. התגרה שבמהלכה הפעיל המערער את נשקו היוותה חוליה בשרשרת ההתנכלויות למערער ולבני משפחתו. הנסיבות אליהן נקלע המערער, כאשר הוזעק ובא למקום, היו לוחצות ומכבידות. בבואו, כאמור, ראה את אשתו מוטלת על הקרקע ושמע את איומי סמארה על חיי בנו. ניסיון המערער להפיג את אש המריבה לא צלח, ולשימוש בנשק הגיע בלחץ המצוקה הקשה שאליה נקלע. נסיבה נוספת בעלת חשיבות מרכזית שיש להביאה בחשבון היא, שכתשעה חודשים לאחר האירוע, בהיותו במעצר במסגרת משפטו, לקה המערער בשבץ מוחי. כתוצאה ממנו נותרו למערער מגבלות קשות, בכללן הפרעות בדיבור ומגבלה חמורה בתנועתיות בפלג גופו הימני. המערער לוקה מילדות בעיוורון בעין שמאל ולאחרונה הוגבלה עד מאוד ראייתו בעינו הימנית. ההתרשמות ממצבו, כפי שיכולנו להיווכח במו-עינינו, הוא, כי המערער הפך לשבר-כלי, הנראה ומתנהל כישיש מופלג, אף שהוא רק כבן 57. בהתחשב בכלל הנסיבות הללו הגענו לכלל מסקנה, כי חרף חומרת העבירה בה נמצא המערער אשם, ניתן וראוי להקל בעונשו. המקרה הוא חריג וראוי לו עונש חריג. אנו מקבלים את הערעור, מבטלים את גזר-דינו של בית המשפט המחוזי ומטילים על המערער שבע שנות מאסר, חמש מתוכן לריצוי בפועל ויתרת התקופה מאסר על תנאי, והתנאי כפי שנקבע על-ידי בית המשפט המחוזי. ניתן היום, י"ב באדר תשס"ב (24.2.02). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _____________ העתק מתאים למקור 01016730.F02 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. שמריהו כהן - מזכיר ראשי בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il /עכ.