מנאל שניר נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 1672/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1672/07 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. מנאל שניר 2. מוחמדת שניר נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד מוחמד מחאמיד בשם המשיב: עו"ד אביטל סומפולינסקי פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותרים כי נורה למשיב ליתן טעם מדוע לא יוענק לעותר 2 (להלן: העותר) רישיון ישיבת קבע וכן אזרחות ישראלית, עקב נישואיו לעותרת 1 (להלן: העותרת) שהינה אזרחית ישראלית. העותר הינו תושב האזור. העותרת הינה אזרחית ישראלית תושבת אום-אל-פחם, אשר התחתנה עם העותר בשנת 2001. לזוג נולדו שני ילדים והם מתגוררים יחדיו באום-אל-פחם. ביום 13.1.2003 פנו העותרים למשיב בבקשה לאיחוד משפחות ובקשתם נדחתה ביום 16.1.2003 לאור המצב החוקי מאז חקיקת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוראת שעה). ביום 26.1.2003 הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 895/03) נגד ההחלטה לדחות את בקשתם. בית המשפט קבע כי הטיפול בעתירה יושהה עד להכרעה בעתירות העקרוניות שהוגשו נגד הוראת השעה. ביום 19.7.2005, לאחר הוספת סעיף 3(1) להוראת השעה, שבו ופנו העותרים בפנייה נוספת לאיחוד משפחות ואף פנייה זו נדחתה ביום 24.7.2007 היות והעותר אינו נופל בגדר החריג שבסעיף 3(1) להוראת השעה. ביום 15.9.2006 חזרו בהם העותרים מעתירתם לבית משפט זה. בא-כוח העותרים טוען, כי הזכות של בני הזוג לחיות בצוותא הינה זכות בסיסית המעוגנת במקורות נורמטיביים רבים (סעיף 23(1) לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ופוליטיות משנת 1966; סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952). על כן זכות זו גוברת על פני כל הגבלה שהמחוקק הציב בפני מתן אזרחות לעותר. מנגד, טוענת באת כוח המשיב, כי דין העתירה להידחות על הסף בשל העדר תשתית עובדתית לביסוס טענות העותרים שכן העותרים לא ציינו פרטים מינימאליים הנוגעים לעתירתם כגון גילו של העותר ופרטי העתירה הקודמת שהוגשה ונמחקה לבקשת העותרים. כמו כן העותרים לא הצביעו על שינוי נסיבות מאז מחיקת העתירה הקודמת המצדיק דיון חוזר בעניינם. לבסוף מציינת באת כוח המשיב כי לאור המצב החוקי השורר מאז קבלת הוראת השעה, אין מקום להיענות לבקשת העותרים. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיב, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, העותרים נמנעו מלהביא בעתירתם את מלוא הפרטים הנוגעים לעניינם, ובראשם פרטי העתירה הקודמת אשר נמחקה לבקשת העותרים. כפי שנקבע לא אחת, יש בהעלמתו של פריט רלוונטי זה, בייחוד לאור העובדה כי העותרים הם שמשכו את עתירתם עקב היעדר עילה, בכדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף (וראו: בג"ץ 6010/07 מהא נ' הלשכה האזורית למנהל אוכלוסין-נתניה (טרם פורסם) (8.11.2007)). שנית, המצב המשפטי הקיים בעת הזו, אינו מאפשר בחינת עניינם של העותרים לגופו. העותרים פנו בבקשה להענקת אזרחות לעותר, אולם בעקבות חוק הוראת השעה לא מאושרות בקשות אלו, וזאת למעט החריגים הקבועים בסעיף 3 לחוק אשר העותר אינו נכלל בהם. על כן אין בידינו אפשרות להתערב במתן סעד נוסף. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. ניתן היום, כ"א בשבט התשס"ח (28.1.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07016720_H08.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il