יונה פלג נ. היועץ המשפטי למדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 1662/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1662/09 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופטת א' חיות העותר: יונה פלג נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי למדינה 2. משטרת ישראל - המשרד לבטחון פנים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותר: עו"ד שאול נבוני פסק-דין השופטת א' חיות: בעתירה זו מבקש העותר כי היועץ המשפטי לממשלה יקבע "פורום משפטי מוסמך" שיוכל להעניק לו סעד הצהרתי בעניין חוקיות פעולות בנייה שאותן ביצע. 1. ביום 18.5.2003 הגיש העותר לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו תביעה כספית נגד עיריית תל-אביב-יפו (להלן: העירייה), להטבת נזקים שנגרמו לו לטענתו עקב כך שביום 4.5.2003 הרסה העירייה את דירתו, פגעה ברכוש ופינתה את תכולתה (ת"א 31913/03). במסגרת התביעה הגיש העותר "בקשה למתן צו עשה" בה עתר להשבת המצב בדירה לקדמותו (בש"א 164410/03). בהחלטתו מיום 1.6.2003 קיבל בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' גרוסמן) את הבקשה באופן חלקי, לאחר שהעירייה לא התייצבה לדיון, ואיפשר לעותר לפנות את ההריסות ואת המיטלטלין שבדירה וכן לקרות את התקרה בקירוי זמני מסוג עץ או פלסטיק אך לא בבניה של קבע. כמו כן ניתנה לעותר רשות להחזיר את החלונות, התריסים ואת דלת הכניסה, ובית המשפט אף הורה לעירייה להשיב לעותר את הדלת שנלקחה לפי הנטען. העותר פעל בהתאם להחלטה זו, וכפי שיפורט להלן פתח בסדרת הליכים, בהיותו בלתי מיוצג, לצורך אכיפת אותה החלטה ולמתן פסק דין הצהרתי לפיו הבנייה שביצע מכוחה הינה כדין. 2. ביום 16.6.2003 דחה בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט י' שינמן) בקשה שהגיש העותר לחייב את העירייה לכבד את החלטתה של כב' השופטת גרוסמן (בש"א 168394/06), בקובעו כי העותר רשאי לנקוט בכל צעד חוקי לאכיפת ההחלטה ואין צורך במתן צו נוסף המחייב את העירייה לכבדה. בית משפט השלום הוסיף והעיר כי נראה שההריסה בוצעה מתוקף צו הריסה מינהלי או שיפוטי שהוצא על-פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ועל כן לא ברור מדוע אין העותר נוקט בהליכים לעיכוב ביצוע הצו בבית המשפט לעניינים מקומיים. להשלמת התמונה יצוין כי לטענת העותר ההריסה שבוצעה בביתו לא נעשתה מכוח צו כלשהו וכי רק בחודש יוני 2003 הוצא צו הריסה מינהלי בעניינו. מכל מקום, העותר הגיש לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב בקשה לביטול צו ההריסה המינהלי שהוצא בעניינו וביום 9.7.2003 קבע בית המשפט (כב' השופט א' אטיאס) כי קירוי מבנה בחומרים שונים טעון היתר על פי חוק התכנון והבנייה, ועל כן החליט לדחות את הדיון בבקשה לביטול צו ההריסה בציינו כי הוא עושה כן מתוך כוונה שהעירייה תגיש בקשה לביטול החלטתה של כב' השופטת גרוסמן. העירייה לא הגישה בקשה כאמור והעותר ביקש מבית המשפט לעניינים מקומיים ביום 25.11.2007 להצהיר כי הבנייה שביצע בביתו אינה מהווה עבירה פלילית כיוון שהיא בוצעה בהתאם להחלטת כב' השופטת גרוסמן. לכך השיבה העירייה כי בית המשפט לעניינים מקומיים אינו מוסמך להיזקק לבקשות וליתן סעדים הצהרתיים שעניינם הבניה שביצע העותר ומכל מקום, כך טענה, צו ההריסה המינהלי שנדון באותו תיק אינו ניתן עוד לביצוע לאחר שלא בוצע במועד ולאחר שבקשה שהגישה להארכת מועד לביצועו נדחתה. העירייה הוסיפה וציינה כי בגין הבניה האמורה הוגש כתב אישום נגד העותר והוא הורשע בבנייה ללא היתר ובין השאר נצטווה להרסה. עוד ציינה העירייה כי ערעור על ההרשעה תלוי ועומד בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת א' גזית) קיבל את עמדת העירייה בנדון ובעקבות כך דחה ביום 29.11.2007 את בקשת העותר. 3. העותר לא אמר נואש והגיש תביעה נוספת לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (ה"פ 201072/07, בש"א 152356/08) ובהוראת בית המשפט הבהיר כי הוא עושה כן לפי הנחיית בית המשפט לעניינים מקומיים. בתביעתו שב העותר וטען כי הבנייה שביצע בדירה היא חוקית וכי לגבי מבנים טרומיים שבגג הבניין בו הוא מתגורר הוצא צו הריסה מינהלי שבוצע בחודש ינואר 2003, וייתכן שהעירייה מבלבלת בין שני הצווים. העותר אף הלין בתביעתו על כך שהעירייה לא ביקשה לבטל את החלטת כב' השופטת גרוסמן ולא ערערה עליה, אלא בחרה לעקוף החלטה זו בדרך של פנייה לבית המשפט לעניינים מקומיים והוצאת צו הריסה. ביום 20.1.2008 מחק בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט י' אטדגי) את התביעה בסוברו, בטעות, כי העותר לא הגיש הבהרה כפי שנדרש, אך גם לאחר שהתברר כי ההודעה הוגשה קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 12.3.2008 כי אין מקום לביטול פסק הדין המוחק את התביעה משום שהעניין המועלה בתובענה כבר נדון בערכאות רבות והוכרע ומכל מקום, כך נקבע, בית משפט השלום אינו מוסמך להצהיר כי הבנייה שביצע העותר היא חוקית ופסק דין כאמור יכול להינתן רק על-ידי בית המשפט לעניינים מקומיים במסגרת הליך פלילי. 4. נוכח החלטה זו פנה העותר לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב-יפו, ככל הנראה בבקשה להבהיר את החלטת כב' השופט אטדגי. ביום 5.5.2008 דחתה כב' השופטת ל' מרגולין-יחידי את הבקשה בקובעה כי "שאלת האחריות הפלילית של המבקש יכולה להידון, וכפי שהוברר נדונה ממושכות, בפני ערכאה פלילית, ולא ניתן לקבל כל סעד הצהרתי כמבוקש ע"י המבקש, מחוץ למסגרת ההליך הפלילי". כמו כן נקבע כי העותר רשאי לפעול בדרכים הקבועות בדין לתקיפת פסק דין פלילי והוא אינו רשאי לעתור למתן צו הצהרתי שכל עניינו תקיפת הליך פלילי חלוט. על החלטה זו ערער העותר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עפ"א 080105/08), וביום 11.9.2008 ביטל בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ע' סלומון-צ'רניאק) את החלטת כב' השופטת מרגולין-יחידי בקובעו כי היא אינה מוסמכת להבהיר את החלטת כב' השופט אטדגי, כי היה מקום להגיש ערעור על החלטה זו וכי מכל מקום השופטת דנה לכאורה מחדש בעניין ודחתה את הבקשה מנימוקיה. לבסוף הטעים בית המשפט כי "נראה מהשתלשלות העניינים שהמערער זקוק להדרכת עו"ד ואם היה עושה כן ייתכן ולא היה גורם להגשת בקשות מחוסרות ממש ומעסיק בהן את בתי המשפט חדשות לבקרים". 5. בעתירה שבפנינו מלין העותר על כך שכנכה בשיעור של 100% "הוא נאלץ להתרוצץ בין ערכאות שונות, המתנערות מלדון בעניינו ואינן מוכנות לדון בבקשתו לפסק דין הצהרתי", הנותן תוקף להחלטת כב' השופטת גרוסמן מיום 1.6.2003. העותר טוען כי הריסת הדירה בוצעה ללא צו הריסה תקף ולטענתו, אף שפעל בהתאם להחלטת כב' השופטת גרוסמן, הוא מוסיף להיות "מאוים ומוטרד" מכך שהמשיבים ישובו ויפגעו ברכושו תוך התעלמות מהחלטה זו. העותר מלין על כך שכל ערכאה אליה פנה סירבה ליתן לו פסק דין הצהרתי המאשר כי פעל בהתאם להוראת בית המשפט בהקימו מחדש את הנכס שנהרס וכי פעל מכוח החלטה שיפוטית תקפה שלא בוטלה מעולם, בהדגישו כי בכל ההליכים המשפטיים שהגיש פעל כמיטב הבנתו בהיותו בלתי מיוצג וכי גם אם שגה עשה כן בתום לב. העותר סבור כי הגישה לפיה בהתקיים הליך פלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים אין לפנות בתביעה למתן פסק דין הצהרתי היא גישה בלתי נכונה ומכל מקום, כך לטענתו, ניתן היה להעביר את הדיון לערכאה המוסמכת לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. לבסוף טוען העותר כי בנסיבות העניין מן הראוי לחתור לעשיית צדק גם אם הדבר דורש סטייה מדקדוקי סדר הדין והוא מבקש כי בית המשפט יחייב את היועץ המשפטי לממשלה "לקבוע פורום משפטי מוסמך" בו יוכל לקבל פסק דין הצהרתי "המשדרג" את החלטת כב' השופטת גרוסמן מיום 1.6.2003 לכדי קביעה בעלת תוקף חפצי כלפי כולי עלמא, וכמו כן הוא מבקש כי עד למתן החלטה בעתירה ייוותר המצב בדירה על כנו. 6. דין העתירה להידחות על הסף בהעדר עילה. העותר מבקש כי בית משפט זה יורה ליועץ המשפטי לממשלה לקבוע מהי הערכאה המוסמכת אשר תעניק לו את הסעד ההצהרתי המבוקש על-ידו בדבר תוקפה של החלטת של כב' השופטת גרוסמן מיום 1.6.2003 ובדבר חוקיות הבנייה שביצע מכוחה. מבלי להידרש לשאלה האם יש מקום למתן סעד הצהרתי כאמור בנסיבות העניין, העתירה שבפנינו אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. אין זה מתפקידו של היועץ המשפטי לממשלה לקבוע "פורום משפטי מוסמך" לבירור טענות העותר. לשם כך על העותר להיעזר בייעוץ משפטי. יתר על כן, העותר לא צירף את עיריית תל-אביב-יפו או את הוועדה המקומית לתכנון ובניה בתל-אביב-יפו כמשיבות לעתירה וגם מטעם זה דינה להידחות על הסף. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, כ"ח ניסן, תשס"ט (22.04.2009). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09016620_V01.doc מא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il