פפור נ' משרד האוצר/מינהל גימלאות/חשב

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 16616-12-25 לפני: כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופט יחיאל כשר כבוד השופטת רות רונן העותר: דוד פפור נגד המשיבה: משרד האוצר – מנהלת הגמלאות עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבה: עו"ד יחיאל מיכל גרליק דין- פסק השופט אלכס שטיין: 1. עניינה של העתירה בחלוקת כספי החיסכון הפנסיוני של העותר ובת זוגו לשעבר (להלן: בת הזוג), וביתר דיוק – בעיכוב בהעברת חלקו של העותר בגמלתה של בת הזוג. 2. בעתירה– אותה הגיש העותר בעצמו – צוין כי לאחר גירושי בני הזוג, בשנת 2008, נקבע אופן חלוקת כספי החיסכון הפנסיוני של בני הזוג. בהתאם לאמור, חלק מקצבת העותר מועבר לבת הזוג, וחלק מקצבת בת הזוג מועבר לעותר. ככל שניתן להבין מהעתירה, החלוקה התנהלה כסדרה עד לשנת 2025 . 3. על פי הנטען בעתירה, בשנת2025 הטיפול בהעברת חלקו של העותר בגמלתה של בת הזוג עבר למנהלת הגמלאות במשרד האוצר, והדבר הביא לעיכובים ולשיבושים בהעברת חלקו של העותר בגמלתה של בת הזוג. זאת, בעוד חלקה של בת הזוג בגמלתו של העותר (המשולמת על ידי גורם אחר) עבר כסדרו, מידי חודש. 2 בעתירה תואר כי לאחר שהעותר המציא מסמכים שונים שדרשה מנהלת הגמלאות, הועבר חלקו של העותר בגמלתה של בת הזוג באופן סדיר, החל מאפריל 2025 ועד אוקטובר2025 . 4. באוקטובר2025 שוב לא הועבר חלקו של העותר בגמלתה של בת הזוג. בֵרור שערך העותר העלה כי בת הזוג מתגוררת בחו"ל, ולכן, בהתאם לנהלים, נדרשת, מידי חצי שנה, המצאה של "אישור חיים". בת הזוג לא העבירה את האישור האמור, ומטעם זה לא שולם חלקו של העותר בגמלת בת הזוג בחודשים אוקטובר ונובמבר 2025. מכאן העתירה. 5. בעתירה, טוען העותר כי הוא הפך תלוי "בשגיונות של מנהלת הגמלאות" וכי בשל כך נפגעת הכנסתו כפנסיונר נכה, המתגורר בגפו. העותר מבקש "לקבל את כל הכספים שנשללו ממני וכן שלא יישנו מקרים כאלה". 6. ביום19.1.2026 הוגשה תגובה מקדמית מטעם המשיבה– היא מנהלת הגמלאות במשרד האוצר. בת הזוג לא צורפה כמשיבה לעתירה, וממילא לא הוגשה תגובה מטעמה. 7. בתגובה הוסבר, בין היתר, כיכאשר מקבל גמלה השוהה בחו"ל – וזהו המצב בעניינה של בת הזוג – מתבקש להמציא, מידי שישה חודשים, "אישור חיים" כתנאי לקבלת הקצבה. הדבר אינו נדרש בעניינו של מקבל קצבה השוהה בישראל, שכן מידע על פטירתו של מקבל גמלה השוהה בישראל מועבר ממשרד הפנים למנהלת הגמלאות במישרין. עוד הוסבר כי במקרה שבפנינו, לא העבירה בת הזוג "אישור חיים" במועד, ולכן לא הועברה אליה קצבתה, החל מחודש אוקטובר 2025. ממילא, החל ממועד זה לא הועבר גם חלקו של העותר בגמלתה של בת הזוג. 8. המשיבה הבהירה בתגובתה כי ככל שמאן דהוא מבקש להעלות טענות כאלה ואחרות בעניין גמלה המשולמת מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות תש"ל-1970 (להלןחוק הגמלאות), האכסניה המתאימה לבירור טענותיו הינה בית הדין לעבודה (ראו סעיף 43 לחוק הגמלאות). מכאן שדין העתירה שלפנינו להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. חרף האמור, ביקשה המשיבה, בטרם תבקש דחייתה של העתירה על הסף, לנסות למצוא פתרון למצוקת העותר וליית ר את הצורך בהכרעה בעתירה. בהקשר זה, תואר 3 בתגובה, כי בסיוע העותר נוצר קשר עם בת הזוג וזו העבירה "אישור חיים". בהמשך לכך, חרף חסרים מסוימים באישור שהועבר, אושר המשך תשלום הגמלה של בת הזוג, וממילא גם העברת חלקו של העותר בגמלתה. מנהלת הגמלאות ציינה כי על רק ע העברת האישור האמור "יבוצעו הקיזוזים וההשלמות הכספיות הנדרשות, כך שבמועד תשלום הקצבה הקרוב הפרשי הקצבה, הן לעותר והן לבת הזוג". 9. המשיבה סברה כי בהינתן האמור יחזור בו העותר מעתירתו. בתגובה נכתב כי בשיח שנערך בהקשר זה עם העותר הבהיר זה הא חרון כי אין בכוונתו לחזור בו מהעתירה. זאת, נוכח החשש כי מקרה בו בת הזוג לא תעביר "אישור חיים" במועד יחזור על עצמו במועד עתידי, ושוב ישללו ממנו כספים המגיעים לו. 10. נוכח האמור, הגישה המשיבה את תגובתה המקדמית לעתירה, בה תואר האמור לעיל, והתבקשה דחייתה של העתירה על הסף. נטען כי במצב הדברים הנוכחי, בו הושבו הכספים שלא שולמו והובטח המשך תשלומם בעת הנוכחית, העתירה דנן היתה לתיאורטית – עתירה שבמוקדה "חשש לאירוע עתידי -ספקולטיבי שייתכן שכלל לא יתרחש". המשיבה הוסיפה וטענה כי בכל מקרה, כאמור לעיל, דין העתירה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לבית הדין האזורי לעבודה. 11. ביום20.1.2026, משהובהר כי ניתן מענה לסעד העיקרי שהתבקש בעתירה, ועל רקע האמור בתגובת המשיבה – הן לעניין אי-הנכונות של בית משפט נכבד זה לעסוק בעניינים תיאורטיים, והן לעניין קיומו של סעד חלופי – התבקש העותר להודיע האם הוא עומד על עתירתו. 12. בו ביום הגיש העותר הודעה קצרה מטעמו בה הבהיר כי "ניתן אישור החיים אשר פתר את הבעיה המיידית, אך לא פתר את הבעיה העתידית". לשיטתו, "הבעיה" עלולה לחזור על עצמה, שכן "הכל תלוי בהתנהגות האישה". העותר ביקש כי "ינתן צו לחשב כי יעשה עבודתו למניעת מקרים כאלה"; הודיע כי הוא עומד על העתירה; וכן ביקש "החזר הוצאות". 13. לנוכח האמור לעיל, הגענו למסקנה כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להידחות. התשתית העובדתית שהובאה במסגרת העתירה השתנתה. "אישור 4 חיים" עיתי הועבר, והכספים המגיעים לעותר יגיעו ליעדם. משכך הוא, העתירה אינה אקטואלית עוד. 14. אכן, העותר עלול לעמוד בפני קושי דומה בעתיד, ככל ש"אישור חיים" לא יוגש במועד על ידי בת הזוג, אך מדובר בקושי שטרם בא לעולם אשר אינו מצדיק את התערבותנו בהחלטת המשיבה. העתירה הפכה תיאורטית, ובשלב זה, אף מוקדמת, ובתור שכזאת היא נדונה לדחייה. דחיית העתירה מתחייב ת גם בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לבית הדין לעבודה. 15. העתירה נדחית אפוא תוך שמירת זכויות העותר בקשר לעתיד. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות. ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ו (05 פברואר2026). אלכס שטיין שופט יחיאל כשר שופט רות רונן שופטת