טליה בוגן נ. רשם ההקדשות - רשות התאגידים

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1660/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותרת: טליה בוגן נ ג ד המשיבים: 1. רשם ההקדשות - רשות התאגידים 2. עמינדב קוסובסקי - שחור 3. מיכאל בוגן 4. אסתר בוגן 5. אמיר בוגן 6. אור בוגן 7. בר בוגן עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד יובל יועז; עו"ד דורון ברקת בשם המשיב 1: עו"ד קובי עבדי בשם המשיב 2: עו"ד דב שרון המשיבים 4-3: בעצמם המשיבים 7-5: בעצמם פסק-דין השופטת י' וילנר: 1. בעתירה שלפנינו מבקשת העותרת כי נורה למשיב 1, רשם ההקדשות, לרשום הקדש ציבורי על עיזבונו האמנותי והתרבותי של סבה, אלכסנדר בוגן ז"ל (להלן: המנוח); וכן, כי נורה למשיב 2, מנהל העיזבון של המנוח (להלן: מנהל העיזבון), למנות קרן לניהול עיזבונו האמנותי והתרבותי של המנוח. רקע 2. המנוח נפטר בשנת 2010 והותיר אחריו צוואה, שנערכה באופן היוצר מעין "קרן נאמנות" לטובת בנו היחיד, המשיב 3; אשר תנוהל בידי מנהל העיזבון. בסעיף 10 לצוואה התייחס המנוח ליצירות האמנות שלו. בשל חשיבות הדברים, הם יובאו להלן כלשונם: "10.1 בכפוף לאמור בס"ק 10.3 להלן, כל התמונות והציורים פרי יצירתי, תמונות אחרות וכל חפצי אמנות השייכים לעזבוני, ימכרו באמצעות גלריה ו/או באמצעות סוחר(י) אמנות, שיקבע(ו) על ידי בעודי בחיים. אם לא אגיע בחיי להסדר כאמור עם גלריה או עם סוחר אומנות, או אם ההסדר הנ"ל לא יהא ניתן לביצוע מכל סיבה שהיא, ימכרו כל חפצי האמנות השייכים לעזבוני באמצעות סוחר(י) אמנות שיקבע(ו) ע"י הנאמן באישור הנהלת הקרן, ותמורתם תועבר לקרן ותושקע כאמור בסעיף 6 לעיל. 10.2 הנאמן יקבע עם הגלריה/ות ו/או עם סוחר(י) האמנות כנ"ל, את כל הפרטים הנוגעים למכירת התמונות וחפצי האמנות, כגון מחירים, קצב המכירה, אופן מכירה, צורת הפרסום וכיו"ב. כל הסדר כנ"ל יאושר ע"י הנהלת הקרן. 10.3 היה ויוקם מוזיאון על שמי ו/או יחנך אגף במוזיאון על שמי, יבוטל האמור בס"ק 10.1-10.2 לעיל באשר לתמונות ולציורים פרי יצירתי, וכל התמונות והציורים פרי יצירתי יתרמו ע"י הנאמן לטובת אותו מוזיאון, בהתאם להסדרים אליהם יגיע הנאמן עם אותו מוזיאון בקשר להנצחת שמי, ובכפוף לקבלת אישורה של הנהלת הקרן". 3. בשנת 2013, פנה מנהל העיזבון לבנו של המנוח ולנכדיו (בהם העותרת), בבקשה לקבל רעיונות להנצחת שמו של המנוח באמצעות הקמת מוזיאון או חניכת אגף במוזיאון על שמו, בהתאם לסעיף 10.3 לצוואה. כמו כן, מנהל העיזבון פנה למספר מוזיאונים בעניין זה ולגורמים רלוונטיים נוספים; אך לא נמצא גורם שיאות להקים מוזיאון או לחנוך אגף במוזיאון על שם המנוח. לצד זאת, העותרת ערכה מסמך שכותרתו "הצעה לאסטרטגיה ארגונית ותקשורתית" (להלן: הצעת העותרת), שבמסגרתו צוין כי האפשרות שהועלתה בצוואה להנצחת יצירותיו של המנוח – הקמת מוזיאון או חניכת אגף במוזיאון על שמו – אינה רלוונטית במציאות העדכנית. לפיכך, העותרת הציעה כי תוקם "קרן פילנטרופית פרטית עומדת, המכנסת ומנהלת את כל הקניין הרוחני וזכויות היוצרים של האמן, ומרכזת את הנגשת האמנות והמידע, פיזית ווירטואלית, ע"י פעילות פילנטרופית ממוקדת – לשם הנצחת שם האמן ומורשתו על פי אמות המידה והכוונות שלו עצמו, ולאו דווקא ע"פ אלו הארכאיות של הממסד והשוק". 4. בשנת 2017 הגישה העותרת תובענה לבית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב – יפו ובמסגרתה עתרה, בין היתר, לסעד של חיוב מנהל העיזבון "לקיים את צוואת המנוח בנוגע להנצחת שמו" בהתאם להצעתה; ולחלופין בהתאם להצעה מקצועית אחרת אשר תיבחן בשיתוף העותרת (ת"ע 12294-11-17). בתום דיון שהתקיים ביום 31.12.2017 ביקשה העותרת למחוק את התובענה, לאחר שמיעת הערות בית המשפט. בשנת 2019 הגישה העותרת תובענה נוספת לבית המשפט לענייני משפחה, ובמסגרתה עתרה, בין היתר, לסעד של העמדת "כל האמצעים הכלכליים והפיזיים" הדרושים לעותרת מאת העיזבון לצורך מימוש הצעתה (ת"ע 21238-09-19). בפסק-דינו מיום 4.11.2019 דחה בית המשפט את התובענה וקבע כי היענות לה "מאפשרת למבקשת חדירה לתחומי סמכותו של מנהל העיזבון". עוד נקבע, כי העותרת עשתה דין לעצמה, שעה שפלשה שלא כדין לדירה של העיזבון (להלן: הדירה), ובה נכסים נוספים של העיזבון; וכי גם עובדה זו מצדיקה את דחיית תובענתה. במסגרת פסק הדין, צוין כי "בוודאי שמצופה ממנהל עיזבון לפעול לעניין ההנצחה ככל שניתן, אך לא בהכרח יש בידו להכריח מוזיאון ידוע להציג יצירות של המנוח". 5. ביום 8.6.2021 פנתה העותרת לרשם ההקדשות, בבקשה כי יורה על רישום עיזבון המנוח "כהקדש מעורב לטובת בנו וילדיו מחד ולמען הנצחת אמנותו ומורשתו מאידך, כפי שציווה בצוואתו" (ההדגשה במקור). לאחר התכתבות שנערכה בין העותרת לבין רשם ההקדשות בעניין זה, נמסר לעותרת כי לא נמצא גורם שנכון להקים מוזיאון או לחנוך אגף במוזיאון על שם המנוח; וכי בנסיבות אלו לא מתקיימת החלופה המפורטת בסעיף 10.3 לצוואת המנוח. לפיכך, נמסר לעותרת כי רישום הקדש ציבורי על עיזבונו של המנוח אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הצוואה. עוד נמסר לעותרת, כי בהתאם להנחיות המינהליות להתנהלות הקדשות ציבוריים, ולנוכח היקף יצירותיו של המנוח – לא קיימת הצדקה לרישום הקדש ציבורי על יצירותיו. 6. אחר הדברים האלה, הוגשה העתירה שלפנינו, ובמסגרתה נטען כי "הצוואה בכללותה, וסעיף 10.3 באופן קונקרטי, משמשת כתב הקדש, ומקימה את ההקדש הציבורי הכולל את כלל עזבונו האמנותי של המנוח". לפיכך, כך נטען, רשם ההקדשות מחויב לרשום הקדש ציבורי כאמור, אף אם מנהל העיזבון לא ביקש ממנו לעשות זאת. העותרת טוענת, כי עמדתו של רשם ההקדשות – שלפיה החלופה המנויה בסעיף 10.3 לצוואה אינה מתקיימת משום שאין גורם הנכון להקים מוזיאון או לחנוך אגף במוזיאון על שם המנוח – "הופכת את הגיונו של עולם האמנות על ראשו". לענין זה נטען, כי תחילה יש להקים גוף שפועל לשימור מורשתו של אומן (בהתאם למתווה שנכלל בהצעת העותרת); וכי רק לאחר מכן ניתן למצוא גורם מתאים להקמת מוזיאון על שם האומן. עוד נטען, כי "הצוואה לא יכלה לנבא עד כמה הדיגיטציה שינתה את כל העולמות, והנגישה את אמצעי ייצור משאבי התוכן לציבורים רחבים ומשפיעים הרבה יותר מתכולת מוזיאון תלוי קירות".   דיון והכרעה 7. דין העתירה להידחות על-הסף, מפאת קיומו של סעד חלופי, אף ללא צורך בקבלת תגובות המשיבים לעתירה. כזכור, במסגרת העתירה התבקש סעד המופנה כלפי רשם ההקדשות, שעניינו ברישום הקדש ציבורי על עיזבונו האמנותי והתרבותי של המנוח; וסעד המופנה כלפי מנהל העיזבון, שעניינו במינוי קרן לניהול עיזבונו האמנותי והתרבותי של המנוח. 8. אשר לסעד הראשון – סמכותו של רשם ההקדשות לרשום הקדש נובעת מחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: החוק); ובהתאם לסעיף 37 לחוק, בית המשפט המוסמך לדון בהליכים מכוחו הוא בית המשפט המחוזי. כאשר ההליך עוסק ב"עניני משפחה", בית המשפט המוסמך הוא בית המשפט לעניני משפחה, בהתאם לסעיף 3 לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (ראו: רע"א 672/22 פלוני נ' פלוני, פס' 16 (27.6.2022)). לפיכך, לא היה מקום לבקש, במסגרת עתירה לבית משפט זה, סעד הנוגע לרישום הקדש ציבורי על עזבונו של המנוח, לנוכח קיומו של סעד חלופי. אף באשר לסעד השני שנתבקש – מתן הוראות למנהל העיזבון בדבר הקמת קרן לניהול עיזבונו האמנותי והתרבותי של המנוח – עומד לעותרת סעד חלופי בדמות הגשת תביעה לבית המשפט לעניני משפחה, כפי שהעותרת עצמה אכן הגישה בעבר, כמתואר לעיל. לעניין זה יוסבר, כי אחריותו של מנהל העיזבון מוגדרת בחוק הירושה, התשכ"ה-1965; ובהתאם לסעיף 1(6)(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תובענה לפי חוק הירושה ("לרבות תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה, יהיו הצדדים אשר יהיו") נחשבת ל"עניני משפחה" המסורים לסמכותו של בית המשפט לעניני משפחה (ראו רע"א 5267/14 לוין נ' שיוביץ, פס' 25 (5.10.2014)). 9. סוף דבר: העתירה נדחית. העותרת תישא בהוצאות מנהל העיזבון, בסך 6,000 ש"ח; בהוצאות המשיבים 4-3 בסך 2,000 ש"ח; ובהוצאות המשיבים 7-5 בסך 2,000 ש"ח. ניתן היום, ‏ג' באייר התשפ"ג (‏24.4.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 23016600_R05.docx מה מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1