טרקס אחזקות בע"מ נ. ד"ר צהל הר-אל

פסק-דין בתיק ע"א 1660/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1660/16 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופטת ד' ברק-ארז המערערות: 1. טרקס אחזקות בע"מ 2. חברת ישרא-עלית בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. ד"ר צהל הר-אל 2. עו"ד ארז חבר 3. אשר אקסלרוד 4. כונס הנכסים הרשמי ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.1.2016 בפש"ר 49829-11-12 שניתן על ידי כבוד השופטת ע' וינברג-נוטוביץ תאריך הישיבה: י"ט בכסלו התשע"ז (19.12.2016) בשם המערערות: עו"ד רותם חנני; עו"ד אלי אקסלרוד בשם המשיב 1: אין התייצבות בשם המשיבים 3-2 עו"ד ארז חבר; עו"ד הדס גרנית בשם המשיב 4: עו"ד מיכל דלומי פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ע' וינברג-נוטוביץ) מיום 13.1.2016 אשר קיבל את בקשת המשיבים 3-2 (להלן: המנהלים המיוחדים) לפי סעיף 96(א) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה) והורה על ביטול הענקה בסך 700,000 ש"ח שנתן המשיב 1 (להלן: החייב) למערערת 2, ובשמה החדש עתיד הצפון בע"מ (להלן: חברת עתיד או עתיד). רקע עובדתי 1. נגד החייב, העוסק בתחום אנרגיית הרוח, ניתן צו כינוס ביום 12.3.2013. כחצי שנה קודם לכן, ביום 30.10.2012, קיבל החייב מהמערערת 1, חברת טרקס אחזקות בע"מ (להלן: טרקס), הלוואה בסכום של 2 מיליון ש"ח (להלן: ההלוואה) אשר הופקד בהוראת החייב לחשבון נאמנות שנוהל על-ידי בא-כוח המערערות, עו"ד אלי אקסלרוד, עבור חברת מי גולן אנרגיית רוח בע"מ (להלן בהתאמה: חשבון הנאמנות ו- מי גולן). החייב היה במועדים הרלבנטיים מנהל ובעל מניות במי גולן. מתוך חשבון הנאמנות הועבר סכום של 700,000 ש"ח לחברת עתיד, שהייתה באותו זמן חברת בת בבעלות מלאה של טרקס (להלן: ההענקה). כערובה להחזרת ההלוואה משכן החייב לטובת טרקס את מניותיו בחברת אנרגיה ירוקה בע"מ (להלן: אר"י), אף שלמניות אלו מונה קודם לכן (ביום 29.10.2012) כונס נכסים במסגרת הליכי פשיטת הרגל שנפתחו נגד החייב. ביום 24.12.2013 הגישה טרקס לבית המשפט הודעה על מימוש מניות אר"י שמושכנו לטובתה כאמור, וזאת בשל אי פרעון ההלוואה. כמו כן הגישה טרקס תביעת חוב למנהלים המיוחדים על מלוא סכום ההלוואה. בעקבות הודעת המימוש ערכו המנהלים המיוחדים חקירה בנוגע להלוואה שנטל החייב ובנוגע להענקת הסך של 700,000 ש"ח לחברת עתיד, וביום 6.3.2014 הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול ההענקה. בבקשתם טענו המנהלים המיוחדים כי ההענקה גרעה 700,000 ש"ח מנכסי החייב וכי לא מתקיים הסייג לביטול ההענקה הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה, שכן מחקירתם עלה כי החייב לא קיבל כל תמורה עבור ההענקה. עוד נטען כי ההענקה נעשתה שלא בתום לב ובמטרה להוציא כספים שלא כדין מקופת פשיטת הרגל. המנהלים המיוחדים הוסיפו ועתרו לפתוח בהליכים פליליים נגד טרקס בשל דרישתה בתביעת החוב לקבל את מלוא סכום ההלוואה, וזאת מבלי שדיווחה על ההענקה. טרקס מצידה טענה כי ההענקה נועדה לפרוע חובות של מי גולן לעתיד אשר מקורם בתשלומים ששילמה עתיד בחודש נובמבר 2012, באמצעות חלפן כספים, לשני נושים של מי גולן – שומרוני ודבורה (להלן: הנושים). המערערות אף צרפו לתגובתן אישורים בכתב, חתומים על ידי הנושים, כי קיבלו מחברת עתיד סכום כולל של 700,000 ש"ח לכיסוי חובותיה של מי גולן כלפיהם. עוד טענה טרקס כי תמורת העברת סכומי ההענקה לנושים, החזירו הנושים לעתיד שיקים באותם הסכומים, שניתנו להם על ידי מי גולן ולא נפרעו. בתשובה לתגובה שהגישו בבית המשפט קמא שבו המנהלים המיוחדים וטענו, בין היתר, כי החייב כופר בטענות של טרקס ולגרסתו הוא העביר את הכספים לבקשת מנכ"ל עתיד, עוזי שאבי (להלן: שאבי) אשר הבטיח לו שהכספים יוחזרו אליו. עוד הפנו המנהלים המיוחדים לכך שהשיקים שהחזירו הנושים לעתיד הם בעלי מספרים סידוריים רצופים מתוך פנקס שיקים שהודפס בשנת 2011, עובדה העומדת בסתירה לטענת טרקס לפיה שומרוני קיבל את השיקים ממי גולן בשנת 2009 ודבורה בשנת 2012. עוד נטען כי בחקירתו של דבורה על ידי המנהלים המיוחדים הוא חזר בו מהאמור במכתבו וטען כי מעולם לא קיבל כספים מעתיד. הכונס הרשמי הצטרף לטענות המנהלים המיוחדים וטען כי יש להורות על ביטול ההענקה. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 2. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערערות כי משהחייב טרם הוכרז כפושט רגל אין לבחון את הבקשה בהתאם לסעיף 96(א) לפקודה. בית המשפט קבע בהקשר זה כי אין מניעה להכריז על החייב כפושט רגל לצורך ביטול ההענקה, וכך אכן קבע. עוד דחה בית המשפט המחוזי את טענת המערערות כי ההענקה לא נעשתה על ידי החייב אלא על ידי חברת מי גולן שהינה אישיות משפטית נפרדת. בית המשפט קבע כי מדובר בחברה שהייתה בבעלות מלאה של החייב וכי החייב החליט להעביר את הכספים לחשבון נאמנות עבור חברת מי גולן על רקע הבקשה למתן צו כינוס נכסים שהוגשה נגדו ועל מנת לחמוק מהטלת עיקול על כספים אלה בידי הנושים הרבים שהתדפקו על פתחו באותה עת. תמיכה למסקנה זו מצא בית המשפט, בין היתר, בעובדה שהחייב באופן אישי הורה להעביר כספים מחשבון הנאמנות לנושיו על מנת לפרוע את חובותיו כלפיהם. עוד קבע בית המשפט כי לא הוצגה ראיה כלשהי לכך שכספי ההלוואה הועברו בפועל למי גולן עצמה, ונראה כי הם הועברו ישירות מחשבון הנאמנות לעתיד. כמו כן קבע בית המשפט כי גם אילו היה ממש בטענת טרקס לפיה מי גולן, ולא החייב, היא שהעבירה את הכספים לעתיד, לא היה בכך כדי לשנות מן המסקנה לפיה מדובר בהענקה של החייב אשר דילל בפעולה זו נכס מנכסיו. 3. בית המשפט הוסיף ובחן האם מתקיים במקרה דנן הסייג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה לפיו לא תבוטל הענקה אם היא "לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך". בית המשפט קבע כי טרקס לא טענה דבר לעניין דרישת תום הלב ורק מטעם זה יש לדחות את טענתה להתקיימות הסייג הנ"ל. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם יסוד התמורה אינו מתקיים בענייננו משום שלא הוצג כל מסמך התומך בטענת טרקס לפיה היא והחייב הסכימו שמתוך סכום ההלוואה ישמש סך של 700,000 ש"ח לפירעון חובות מי גולן ע"י טרקס או עתיד. עוד נקבע כי המסמך העיקרי שעליו סמכה טרקס את טענתה בדבר פירעון חובות של מי גולן על ידי עתיד לנושים (המצוטט בעמוד 14 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי) אינו תומך, על פני הדברים, בטענותיה. זאת משום שהמסמך מדבר על העברת כספים לפקודת שתי חברות לחלפנות כספים בסכום כולל של 800,000 ש"ח וזאת מתוך חשבון נאמנות על שם עורך דין בר אל שהתנהל עבור אדם בשם בר יוסף. בית המשפט הוסיף וקבע כי העתקי השיקים של מי גולן שהציגה טרקס לתמיכה בטענתה כי אלה הוחזרו לידי עתיד על ידי הנושים כנגד פרעון החוב של מי גולן, כלל לא הוחזרו לעתיד על ידי הנושים אלא על ידי אדם בשם קובי סידי, כפי העולה מראיות שהציגו המנהלים המיוחדים. לבסוף נקבע כי המערערות לא תמכו את טענתן בדבר פירעון חובותיה של מי גולן על ידי עתיד בתצהירים מטעם הנושים והסתפקו בהקשר זה בהצגת אישורים בכתב מטעמם. ואם לא די בכך, אחד הנושים אף חזר בו במהלך חקירתו על ידי המנהלים המיוחדים מן האמור באישור שעליו חתם. מטעמים אלו כולם הורה בית המשפט על ביטול ההענקה, חייב את עתיד להשיב לקופת פשיטת הרגל 700,000 ש"ח וכן חייב אותה לשלם הוצאות משפט בסכום כולל של 25,000 ש"ח. עם זאת סבר בית המשפט כי אין מקום להכריע בשלב זה בבקשת המנהלים לפתוח בהליך פלילי נגד טרקס והוא הוסיף וציין עוד כי במסגרת פסק הדין אין הוא מכריע בשאלת תוקף השעבוד של טרקס או בכל הנוגע ליתרת כספי ההלוואה שקיבל החייב ממנה (1.3 מיליון ש"ח). מכאן הערעור שלפנינו. תמצית טענות הצדדים 4. המערערות שבות וטוענות כי עתיד לא קיבלה את כספי ההענקה מהחייב אלא מהנאמן שפעל עבור מי גולן, ולטענתן חזקה היא כי כספים המופקדים בנאמנות עבור גורם כלשהו שייכים לו. עוד נטען כי כספי ההלוואה אינם כספים של החייב אלא כספים שהעבירה לו טרקס במטרה שישלם את חובותיו ואת חובותיה של מי גולן. אשר לקביעת בית המשפט לפיה ההענקה דיללה את נכסי החייב, טוענות המערערות כי ההלוואה הגדילה את מסת הנכסים של החייב ב-2 מיליון ש"ח וכי ההענקה גרמה להפחתת חובותיו של החייב ולא לדילול נכסיו. עוד טוענות המערערות כי היה על בית המשפט לזמן את דבורה לעדות על מנת להכריע במחלוקת העובדתית בינן ובין המנהלים המיוחדים. זאת בהינתן העובדה שחזרתו של דבורה בחקירתו בפני המנהלים המיוחדים מן האמור באישור הכתוב שעליו חתם מהווה טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב. עוד נטען כי החייב ידע ואף אישר לטרקס שההענקה שימשה להחזר חובות של מי גולן. אשר לאישור הכתוב של שומרוני נטען כי היה על בית המשפט לזמן גם אותו לחקירה וכי משלא הובאה ראיה לסתור את אישורו יש לקבל את גרסתו לפיה קיבל מעתיד כספים על חשבון החזר הלוואה שנתן למי גולן. אשר לקביעת בית המשפט בעניין השיקים, טוענות המערערות כי אכן לא מדובר בשיקים שמסרו לה הנושים, אך מדובר בשגיאה טכנית בלבד. לחלופין טוענות המערערות כי ככל שערעורן יידחה, יש להורות כי סכום ההענקה יקוזז מתביעת החוב של טרקס והן מבקשות לבטל את חיובה של עתיד להפקיד בקופת פשיטת הרגל את סכום ההענקה. 5. המנהלים המיוחדים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומדגישים כי ביום 20.7.2015 נתן בית המשפט תוקף של החלטה להסכמה דיונית לפיה הבקשה תוכרע על בסיס כתבי הטענות וסיכומים בכתב ללא שמיעת ראיות. על כן, כך טוענים המנהלים המיוחדים, יש לדחות את טענת המערערות לפיה היה צורך לזמן לעדות את הנושים. אשר לבקשתן החלופית של המערערות, טוענים המנהלים המיוחדים כי על פי ההלכה הפסוקה כאשר בית המשפט מורה על ביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודה, אין לקזז את ההענקה מחוב שיש לחייב כלפי מקבל ההענקה. מכל מקום, נטען כי טרקס הגישה את תביעת החוב ואילו עתיד היא זו שחייבת להשיב את ההענקה וגם מטעם זה אין מקום לקיזוז שהתבקש על ידי המערערות. בשולי הדברים מציינים המנהלים המיוחדים כי עתיד לא קיימה את הוראות פסק הדין ולא העבירה לקופת פשיטת הרגל את הסך של 700,000 השקלים ואף לא את הוצאות המשפט שנפסקו לחובתה. בשל כך הגישו המנהלים המיוחדים, כך הם מעדכנים, בקשה לפירוקה של עתיד. 6. הכונס הרשמי מצטרף לטענות המנהלים המיוחדים. אשר לטענת הקיזוז שהעלו המערערות טוען הכונס הרשמי כי בכל מקרה על טענה זו להיבחן במסגרת בדיקת תביעת החוב של טרקס ולא בהליך דנן. הדיון בערעור ובקשה להוספת ראיה 7. בדיון שהתקיים ביום 19.12.2016 הוסיפו המערערות וטענו כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט קמא לפיה מי גולן הייתה בבעלות מלאה של החייב, הוא לא היה בעל השליטה בה בתקופה הרלוונטית, אם כי שימש כמנהל בה והחזיק בה מניות. לאחר הדיון, ביום 21.12.2016, אף הגישו המערערות בקשה לצירוף ראיה בהקשר זה – תדפיס רשם החברות על מצב ההון המונפק והנפרע של מי גולן. דיון והכרעה 8. לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. טענתם של המערערות היא כי כספי ההענקה הועברו לנושים לצורך כיסוי חובות של מי גולן, אך כפי שציין בית המשפט המחוזי, המערערות לא תמכו טענה זו בתצהירים של הנושים כנדרש, ויתרה מכך דבורה, אשר קיבל לטענת המערערות 450,000 ש"ח מתוך סכום ההענקה, שלל את טענת המערערות בחקירתו על ידי המנהלים המיוחדים, באומרו: ש- אתה קיבלת פעם כסף מחברת עתיד הצפון על חשבון חוב של צהל הראל או חברת מי גולן ? ת- בחיים לא. ש- קיבלת 450,000 ש"ח או לא ? ת- לא קיבלתי את הסכום הזה מעתיד הצפון ולא קיבלתי מהם בכלל כסף על חשבון החוב של צהל או של חברת מי גולן. [ההדגשה לא במקור - א.ח.] ש- השיקים שצורפו לתגובה ונכתב שהם שיקים שהיו אצלך כבטחון להלוואה שנתת לצהל הם שיקים שהיו בידיים שלך ? ת- לא מכיר את השיקים האלו. בחיים לא ראיתי אותם עד היום. צהל או מי גולן אף פעם לא נתנו לי שיקים לבטחון. ש- מה הסיבה שחתמת על המכתב הזה שאומר דברים אחרים ? ת- אני בן אדם פשוט, לא מבין בדברים האלו כלום, עוזי שאבי ביקש ממני לכתוב מכתב כזה, לא ידעתי זה הולך לבית המשפט ולא כלום. (מש/יג בעמ' 284) כמו כן מודות המערערות כי השיקים של מי גולן שהציגו בבית המשפט קמא, לא נמסרו לעתיד על ידי הנושים שומרוני ודבורה, כפי שנטען על ידן תחילה, וההסבר שנתנו לכך הוא שמדובר ב-"שגגה טכנית". משכך לא הוצגה למעשה על ידי המערערות ראיה מבוססת או משכנעת כלשהי להוכחת יסוד התמורה הנדרש לצורך תחולת הסייג הקבוע בסעיף 96(ג)(2) לפקודה ומסקנתו של בית המשפט קמא בהקשר זה אינה מצדיקה התערבות. טענתן הנוספת של המערערות כי החייב לא היה בעל השליטה במי גולן בזמנים הרלוונטיים הועלתה לראשונה בשלב הערעור ודי בכך על מנת לדחותה (ע"א 8116/08 נדבך לנדל"ן והשקעות בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין אזור מרכז, פסקה 5 (2.8.2010)). זאת ועוד, טענה חדשה זו שמעלות המערערות עומדת בניגוד לטענתה של טרקס בפני בית המשפט המחוזי, כי "[החייב] היה בעל שליטה בחברת "מי גולן בע"מ"" [עמוד 4 לסיכומי טרקס בבית המשפט המחוזי מיום 2.9.2015]. מכל מקום, גם אם אניח כי יש אמת בטענת המערערות בהקשר זה, ואינני קובעת זאת, אין בכך כדי להועיל להן משיסוד התמורה שעליו מושתתות טענותיהם לא הוכח, כאמור. 9. בקשתן החלופית של המערערות לקזז את ההענקה מתביעת החוב של טרקס אף היא דינה להידחות. כפי שנפסק לא אחת אין לקזז הענקה שבוטלה לפי סעיף 96 לפקודה מחוב שחב החייב למקבל ההענקה, וזאת בשל החשש שמתן אפשרות לקיזוז כזה עלול "לפתוח פתח רחב לקנוניות לרעת הנושים בין החייב לבין מקבלי ההענקות..." (ע"א 8760/14 ארז חבר עו"ד נ' אייל סלור, פסקה 34 (27.1.2016); ע"א 368/72 קונויסר נ' יעקובי-שווילי, פ"ד כז(1) 302, 308 (11.1.1973); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 251, 334 (מהדורה שלישית, 2010)). על אחת כמה וכמה אין לכך מקום בהינתן העובדה שהחברה שחויבה בהשבת ההענקה היא עתיד בעוד אשר תביעת החוב הוגשה על ידי טרקס. לבסוף אין מקום לקבל את הבקשה להוספת ראיות בשלב הערעור שהגישו המערערות ולו משום שהיא אינה עומדת בתנאים שנקבעו בדין להגשת ראיות בשלב הערעור (ראו: ע"א 10687/07 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ - רמאללה נ' מוחמד חג'וג', פסקה 19 (5.8.2010), וההפניות שם). 10. סיכומם של דברים - ממצאיו של בית המשפט המחוזי מעוגנים היטב במכלול הראיות שנסקרו בפסק דינו, ממצאים אלו תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיע ואין לגלות בהן טעות שבחוק. אנו דוחים, אפוא, את הערעור כסמכותנו לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה בעניינו מתוקף תקנה 2 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985. המערערות תישאנה ביחד ולחוד בשכר טרחת המנהלים המיוחדים בערעור בסך של 20,000 ש"ח, ובשכר טרחת הכונס הרשמי בסך של 10,000 ש"ח. ש ו פ ט ת השופט ח' מלצר: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ד' ברק-ארז: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת א' חיות. ניתן היום, ‏ג' בטבת התשע"ז (‏1.1.2017). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16016600_V03.doc חב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il