סאלם נ' הפנים ואח'

3 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 16585-10-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת רות רונן העותר: אחמד סאלם נגד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על תנאי תאריך ישיבה: י"ב בחשוון התשפ"ו (3.11.2025) בשם העותר: עו"ד לאה צמל בשם המשיב: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין השופט דוד מינץ: לפנינו עתירה המופנית נגד החלטת סגן ראש הממשלה וממלא מקום שר הפנים (להלן: המשיב) מיום 25.9.2025 לדחות את השגת העותר על צו איסור יציאה מהארץ מטעמי ביטחון המדינה שהוצא נגדו ביום 19.8.2025. בתמצית, העותר, אזרח ישראל וסטודנט לרפואה בטורקיה, נעצר ביום 26.6.2024. לאחר חקירתו, הוחלט שלא להעמידו לדין פלילי, אך ביום 3.7.2024 הורה שר הביטחון על מעצרו המנהלי אשר הוארך מעת לעת. ביום 25.8.2025 שוחרר העותר ממעצר. עובר לשחרורו הוציא המשיב צו איסור יציאה מהארץ מטעמי ביטחון המדינה החל מיום 25.8.2025 ועד ליום 25.9.2025, לפי תקנה 6 לתקנות שעת חירום (יציאה לחוץ לארץ), התש"ח-1948. בצו נכתב כי "קיים חשש ממשי שיציאתו [של העותר] מחוץ לארץ בעת הנוכחית תגרום לפגיעה בביטחון המדינה ותושביה". העותר הגיש השגה נגד הצו, בה נטען כי הוא כללי ולא מנומק; כי מצו המעצר המנהלי שניתן בעניינו עלה כי הוא מעביר כספי חמאס לישראל, אולם לאחר "תקופת צינון" במעצר המנהלי הוא כבר לא מהווה סכנה ושחרורו מהמעצר המנהלי מוכיח זאת; כי מטרת יציאתו אל מחוץ לישראל היא נישואיו והשלמת הלימודים בלבד, ונסיבות אלו מחלישות את החששות שהיו לגביו; וכי המעצר המנהלי כבר פגע בחופש התנועה והעיסוק שלו, ואין הצדקה להמשיך את הפגיעה. בהחלטה מיום 25.9.205 דחה המשיב את ההשגה. בהחלטה הובהר כי הצו מתבסס על מידע וראיות חסויות המבססות כדבעי חשש של ממש כי יציאת העותר מישראל בתקופה הנוכחית תביא לפגיעה בביטחון המדינה. עוד צוין כי גורמי הביטחון עיינו בהשגה ולא מצאו לנכון לשנות מעמדתם. לבסוף, לאחר שקילת האיזון בין הפגיעה בזכויות העותר לבין הסיכון הביטחוני, נדחתה ההשגה והצו הוארך עד ליום 26.2.2026. מכאן העתירה שלפנינו, בה חזר העותר על טענותיו בהשגה. בנוסף, הוא הציג חלופות אפשריות להמשך לימודי הרפואה שהחל בטורקיה, וטען כי בשל העלויות הגבוהות והזמן הנוסף שיידרש לו על מנת לסיים את הלימודים בכל אחת מהחלופות, יש לאפשר לו לסיים את הלימודים בטורקיה. בדיון שהתקיים לפנינו חזרה באת-כוח העותר על הטענות בעתירה, והציעה כי העותר יחתום על התחייבות, יפקיד ערובה וימציא ערבים לכך שיגיע לישראל תוך שבוע אם יזומן לחקירה. בא-כוח המדינה טען מנגד כי כדי שהפגיעה בעותר תהיה מידתית אמנם נדרש שישוחרר ממעצר וכך אכן נעשה, אך עם זאת יש לאסור עליו לצאת מישראל כדי לתת מענה למסוכנות שעדיין נשקפת ממנו. גם החלופות שהוצעו לא מאיינות את המסוכנות ממנו. בסוף הדיון הוגש לעיוננו חומר ביטחוני חסוי מטעם גורמי הביטחון בהסכמת באת-כוח העותר. לאחר עיון בטענות הצדדים בכתב, שמיעתם לפנינו בעל-פה ולאחר עיון בחומר הביטחוני החסוי, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. הפגיעה בזכויות העותר מתמשכת ואינה קלה. עם זאת, החומר החסוי שהוגש לעיוננו תומך במסקנה כי יציאתו מחוץ לישראל עלולה לפגוע בביטחון המדינה. כמו כן, אין בחלופות שהוצעו בעתירה ובדיון כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. באת-כוח העותר הביעה בפנינו את מורת רוחה מכך שלא הוצג לעיונה מידע אליו ניתן להתייחס. אולם, מטבע הדברים, נסיבות כבענייננו ואופי המידע שהוצג בחומר החסוי אינם מאפשרים נימוק מפורט הגלוי לעין, ודי אם נאמר כי בשלב זה יש בחומר החסוי מספיק כדי לתמוך בעמדת המשיב (והשוו: בג"ץ 6511/23 ואנונו נ' שר הפנים, פסקה 8 (10.3.2024)), וחזקה כי עם חלוף הזמן, בתום תקופת הצו הנוכחי העניין יישקל בכובד ראש. העתירה נדחית. ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"ו (06 נובמבר 2025). דוד מינץ שופט אלכס שטיין שופט רות רונן שופטת