פלונית נ. פלוני

החלטה בתיק ע"א 1658/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1658/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערערת: פלונית נ ג ד המשיבים: פלוני ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב-יפו מיום 29.1.2003 בבש"א 13710/02 שניתנה על ידי כבוד השופט שאול שוחט תאריך הישיבה: י"ט באייר התשס"ג (21.5.2003) בשם המערערת: עו"ד ארנון לוי בשם המשיבים: עו"ד מרים זפט פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ש' שוחט) מיום 29.1.03, לפיה דחה בית המשפט את בקשת המערערים לפסול עצמו מלדון בתמ"ש 63431/00 ולבטל את פסק הדין שניתן בו. 1. ביום 21.10.02 ניתן על ידי בית המשפט פסק דין בתובענה נשוא ערעור זה. ביום 9.12.02 הגישו המערערים לבית המשפט בקשה לבטל את פסק הדין שניתן ולפסול עצמו מלדון בתיק. בבקשתם טענו המערערים כי עובר למתן פסק הדין נודע להם כי ההליך המשפטי בתיק שימש נושא לדיון בסמינריון שהעביר השופט לתלמידי תואר שני באוניברסיטת בר אילן, אשר התקיים ביום 18.10.02, וזאת בטרם ניתן ונחתם פסק הדין. במסגרת סמינריון זה נדון התיק לפרטיו והועלו בפני הנוכחים שיקולים שאף לא מצאו בסופו של דבר ביטוי בפסק הדין. לטענת המערערים, העובדה שהשופט אשר ישב בדין הביע דעתו בפומבי לגבי טענות הצדדים, מהימנות העדים והשיקולים המשפטיים בתיק, פוגעת בתקינות ההליך המשפטי ומחייבת את פסילת השופט וממילא את ביטול ההליך. המשיבים התנגדו לבקשה. לטענת המשיבים ביטול פסק הדין יכול שייעשה רק במסגרת הליך של ערעור. אשר לבקשת הפסילה טענו המשיבים כי אין בקיומו של דיון אקדמאי כדי להצביע על משוא פנים או דעה קדומה מצד השופט. 2. בית המשפט, בהחלטתו מיום 29.1.03, דחה את בקשת המערערים. בית המשפט קבע כי ביטולו של פסק דין, אשר ניתן לאחר שמיעת ראיות והגשת סיכומים, יכול וייעשה אך ורק על ידי ערכאת הערעור. אשר לבקשת הפסילה, קבע בית המשפט, כי משנדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, ממילא אין משמעות לבקשה זו, שהרי אין מצב בו ייזקק בית המשפט לדיון חוזר בתיק, אלא אם יוחזר אליו על ידי ערכאת הערעור, דבר שאינו סביר. בית המשפט קבע כי גם אם יוחזר התיק אליו אין מקום להורות על פסילתו, הואיל ולא מתקיים חשש ממשי למשוא פנים, שהרי בית המשפט שמע את הראיות, קרא את הסיכומים ולא נחשף לחומר כלשהו שהיה בו להכריע את מקצועיותו. בית המשפט הוסיף וציין כי פסק הדין כבר היה ערוך וכתוב באותו יום בו שימשו עובדותיו כדוגמא לבעיה פרשנית בצוואה, וכי הוא לא התייעץ עם תלמידיו באשר לתוכן פסק הדין אשר חיכה רק להגהה וחתימה. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערערים טוענים כי מועד מתן פסק הדין הוא מועד שימועו. לטענתם, כל עוד לא שומע פסק הדין, רשאי בית המשפט לבטלו ולמועד חתימת פסק הדין אין משמעות. כן טוענים המערערים, כי שופט אינו רשאי להפוך הליך המתנהל בפניו לנושא דיון בפורום ציבורי, שמשתתפיו אינם קשורים בחובת סודיות כלשהי, ואשר אינם נמנים עם אלה שכללי האתיקה השיפוטית התירה לשופט לנהל עמם דיון באשר להליך השיפוטי, וכי דיון פומבי בתיק פוגע באופן בלתי ניתן לתיקון בהליך המשפטי ומחייבת פסילת השופט שישב בדין. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. המבחן העיקרי לפסילתו של שופט הינו קיומן של נסיבות "שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (סעיף 77א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]). על הטוען לפסילה להצביע על קיומן של נסיבות המעידות על כי דעתו של השופט "ננעלה" כך שלא יוכל לקיים את ההליך באופן הראוי (ראו: בג"ץ 2148/94 גלברט ואח' נ' כבוד נשיא בית המשפט העליון ואח', פ"ד מח(3) 573, 606). זאת ועוד, החשש הממשי לא נבחן מזווית הראיה הסובייקטיבית (של השופט או של הצד). החשש הממשי נבחן על פי זווית ראיה אובייקטיבית (ע"פ 5/82 אבו-חצירה נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, 250). אכן, דיני הפסילה אינם סובבים סביב תחושתו הסובייקטיבית של השופט או של הצד. דיני הפסילה מבוססים על אפשרות ממשית לדעה קדומה, כפי שהחברה הישראלית מבינה זאת בראיה אובייקטיבית כוללת (ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן דוד (טרם פורסם)). 5. בענייננו בית המשפט קיים דיון אקדמי בהליך שהיה תלוי ועומד בפניו, לאחר ששמיעת ההליך הסתיימה, אך בטרם ניתן פסק הדין. דיון זה התקיים במסגרת חיצונית להליך השיפוטי. אכן, יתכן ומן הראוי היה כי השופט ימתין עד למתן פסק הדין בהליך בטרם יעלה את הסוגיה המתעוררת לדיון אקדמי בפני תלמידיו. עם זאת, בנסיבות המתוארות הרי שנחה דעתי כי לא היה בקיום הדיון בהליך כדי להקים עילה לפסילת השופט. כאמור, הדיון נערך ימים ספורים לפני מתן פסק הדין. בית המשפט ציין בהחלטתו כי בעת שקיים את הדיון בהליך היה כבר פסק הדין ערוך וכתוב וחיכה רק להגהה וחתימה. יתר על כן, בית המשפט קבע במפורש כי לא התייעץ עם תלמידיו באשר לתוכן פסק הדין וכי לא היתה השפעה לדיון זה הכרעתו המקצועית או על תוצאותיו. משכך, הרי שלא מתקיימות בענייננו נסיבות שיש בהן להצביע על כי בית המשפט לא דן בעניינם של הצדדים באובייקטיביות הדרושה, וכי דעתו "ננעלה" באופן שהיה בו כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים או להשפיע על מלאכת השיפוט בהליך שהתנהל בפניו. 6. משקבעתי כי לא מתקיימת עילה לפסילת השופט, מתייתר הצורך לדון בשאלה מה דינה של טענת פסלות המועלית לאחר שבית המשפט נתן את פסק הדין בהליך. אשר לטענות המערערים בעניין דחיית בקשתם לביטול פסק הדין, הרי שעניין זה אינו נושא לערעור פסלות, ואת השגותיהם על החלטת השופט בבקשת הביטול רשאים המערערים להעלות בהליך המתאים. הערעור נדחה, אפוא. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסכום של 3,500 ₪. ניתן היום, א' בסיון התשס"ג (1.6.2003). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03016580_A01.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il