מרדכי אוחיון נ. הכונס הרשמי

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1656/23 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט א' שטיין המערער: מרדכי אוחיון נ ג ד המשיבים: 1. הכונס הרשמי 2. עו"ד מנור נחמיאס ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) בפש"ר 21562-09-18 מיום 24.11.2022 בשם המערער: עו"ד זועבי עלי; עו"ד רנא מטאנס פסק-דין השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו) בפש"ר 21562-09-18 מיום 24.11.2022 בה נמחקה בקשת המערער להכריז עליו פושט רגל ובוטל צו הכינוס שניתן בעניינו, ועל החלטה מיום 31.1.2023 שדחתה את בקשתו לעיון חוזר בהחלטה הראשונה. הרקע לערעור ביום 9.12.2018 ניתן צו כינוס לנכסי המערער לפי בקשתו, הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 300 ש"ח, ומשיב 2 מונה למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). ביום 30.8.2021 הגיש המנהל המיוחד הודעת עדכון ובקשה לביטול ההליך בציינו כי המערער לא עומד בצו התשלומים החודשי, צבר חוב פיגורים בסך כולל של 3,300 ש"ח ומזה כשנה וחצי אינו מגיש דוחות חודשיים. ביום 14.10.2021 הבהיר בא-כוח המערער, אשר מונה לו מטעם הסיוע המשפטי, כי רק באותו היום נוצר קשר בינו לבין המערער והתברר שהמערער שוהה במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" מזה כחצי שנה (להלן: המרכז). בנוסף, באותו יום הגיש בא-כוח המערער בקשה לפטור את המערער מחובת התשלומים החודשיים והדיווחים החודשיים ולמחיקת הפיגורים שנצברו בתקופה שבה היה מאושפז. בהתייחס לנסיבות אשפוזו של המערער, קבע בית המשפט ביום 20.10.2021, כי על המערער להמציא אישור על מצבו הרפואי ולפעול ככל הניתן להסרת מחדליו לצירוף אסמכתאות והגשת דוחות. ברם, בהודעת עדכון שהוגשה מטעם המנהל המיוחד ביום 21.11.2021 צוין כי המערער לא שיתף פעולה כפי הנדרש ממנו ולא המציא אף מסמך. למערער ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להמציא את הדוחות והמסמכים הנדרשים, אולם הוא לא עשה כן ואף המשיך לצבור חוב פיגורים. בשלב מסוים, ביום 8.6.2022 עדכן המנהל המיוחד כי המערער הגיש דוחות חודשיים עבור התקופה שבין חודש יולי 2021 לחודש פברואר 2022, אולם לדוחות לא צורפו אסמכתאות למעט אסמכתא על כך שהוא סובל מהפרעה נפשית ומאושפז במרכז ככל הנראה בשל הליך פלילי שהתנהל בעניינו. כן צוין כי מעיון בדוחות שהוגשו עולה כי המערער מקבל קצבה חודשית שמופקדת לחשבונו של אביו, אולם לא צורפו אסמכתאות בקשר לכך. המנהל המיוחד ציין כי לצורך גיבוש עמדתו בקשר להמשך ניהול ההליך עליו לצרף מסמכים שונים, ביניהם: מסמכים בעניין ההליך הפלילי, ככל שהתקיים בעניינו; אישורים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בעניין מצבו הרפואי, שיעור נכותו ודרגת אי-הכושר שנקבעו לו; הבהרות בנוגע לקצבה החודשית שהוא מקבל בצירוף אסמכתאות; וסיכום רפואי עדכני מהמרכז לרבות משך התקופה בה הוא צפוי לשהות בו. אלא שגם לאחר שניתנו למערער הזדמנויות נוספות להמצאת המסמכים האמורים, הדבר לא נעשה. לקראת הדיון שהיה קבוע ליום 24.11.2022 טען המנהל המיוחד בהודעה מיום 20.11.2022 כי אין מנוס מדחיית מועד הדיון נוכח העובדה שלא ניתן לקדם את התיק. בהחלטת בית המשפט מיום 24.11.2022 צוין כי מדובר בתיק המתנהל מאז שנת 2018, ומאחר שהמערער מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי עוד לא נערך בו כל דיון ולא ניתן לקדמו. על כן הורה בית המשפט על מחיקת בקשת המערער להכריז עליו פושט רגל ועל ביטול צו הכינוס שניתן בעניינו, תוך שצוין כי המערער יוכל לפנות בבקשה חדשה כשמצבו יאפשר זאת. על ההחלטה האמורה הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בה טען בין היתר כי החלטת בית המשפט מאיינת מאמצים ומשאבים רבים שהושקעו בהליך, וכי הוא מאושפז בנסיבות שאינן בשליטתו אשר מצדיקות מתן הפטר בעניינו. יצוין כי רק לאחר שהוגשה בקשה זו, ביום 8.1.2023 הגיש בא-כוח המערער הודעת עדכון בה ציין כי התקבלו לידיו מסמכים עדכניים על אודות מצבו הרפואי של המערער והצורך באשפוזו לתקופה לא ידועה, וכן אישור המל"ל על דרגת אי-כושר השתכרות בשיעור של 100% החל מיום 1.2.2018. בתגובה מטעם משיב 1 (להלן: הכנ"ר) שהוגשה ביום 16.1.2023 הביע הכנ"ר עמדתו כי אין מקום להיעתר לבקשת המערער. הכנ"ר הבהיר כי מצבו הרפואי של המערער אינו מצדיק לכאורה הטלת חובת תשלומים חודשיים בהתאם להלכת לשצ'נקו (רע"א 6353/19 לשצ'נקו נ' כונס הנכסים הרשמי (11.2.2020)) אולם בנסיבות המקרה, בהן המערער אינו יכול לשתף פעולה עם ההליך, לא ברורה התועלת שבו. זאת בפרט שעה שלא התבררה התמונה המלאה הואיל וטרם נערכה חקירה למערער, ולא קיים מידע באשר למצבת נכסיו. עוד הודגש כי בתיק הוגשה תביעת חוב מזונות בדין קדימה על ידי המל"ל בסך של 360,000 ש"ח, אשר בכל מקרה הפטר לא היה חל עליה. בקשת המערער לעיון חוזר נדחתה בהחלטה מיום 31.1.2023 תוך שצוין כי מהמסמכים שהוגשו על ידי בא-כוח המערער עולה כי המערער מצוי במצב נפשי-בריאותי מורכב. מצב זה מעורר ספק באשר ליכולתו להירתם להליך ולעמוד בתנאיו. כן צוין כי ניתנו לו מספר הזדמנויות להירתם להליך ולשתף פעולה או לכל הפחות לדווח על הקושי בשיתוף הפעולה מפאת מצבו הרפואי, אך זאת לא נעשה. בהחלטה על ביטול ההליך ניתנה הדעת למצבו של המערער, אולם לא נמצאה כל תכלית או תועלת בהמשך קיום ההליך. לבסוף צוין כי כשיתייצב מצבו של המערער ויהיה באפשרותו ליטול חלק פעיל בקידומו של ההליך, הוא יוכל לפתוח בהליך חדש. מכאן הערעור שלפנינו, בו נטען כי המערער נעדר כושר השתכרות ועל כן צריך היה לפטור אותו מלכתחילה מצו התשלומים החודשי בהתאם להלכת לשצ'נקו. מעבר לכך, בנסיבות העניין לא רק שלא היה מקום להורות על ביטול ההליך, אלא שלאחר שנפרשה לפני בית המשפט המחוזי התמונה המלאה בדבר מצבו הנפשי ודרגת אי-כושר ההשתכרות שנקבעה לו, מתבקש היה ליתן לו הפטר. בית המשפט גם צריך היה לקחת בחשבון כי המחדלים הנטענים מצד המערער נבעו ממצבו הנפשי הקשה ואשפוזו למשך תקופה ממושכת, כאשר היה מקום לפטור אותו לא רק מחובת התשלומים אלא גם מהגשת דוחות. זאת בהתאם להלכה הפסוקה, על פיה יש ליתן משקל לשיקולי השיקום של החייב בהתחשב בנתוניו האישיים ובבעיותיו הרפואיות והנפשיות. לטענת המערער, כך גם עולה מהוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון) אשר להן השפעה פרשנית על ענייננו, ועל פיהן אינטרס השיקום של החייב ניצב כמטרה מרכזית של ההליך. דיון והכרעה דין הערעור להידחות לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. על חייב בהליך פשיטת רגל לשתף פעולה באופן מלא עם בעל התפקיד שמונה בעניינו, ובכלל זה להגיש דוחות חודשיים, לספק את מלוא המידע הנדרש להערכת היקף נכסיו וכלל הכנסותיו והוצאותיו, וכן לעמוד ביתר הדרישות שהוטלו עליו במסגרת ההליך (השוו: ע"א 142/23 סרחאן נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 17 (10.1.2023); ע"א 3109/22 מרעי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 9 (10.8.2022); ע"א 7962/21 חורי נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 7 (22.2.2022)). בירור התמונה העובדתית המלאה בדבר מצבת נכסיו של החייב הינו הכרחי לצורך ניהול ההליך והבטחת פירעון החובות לנושים באופן מקסימלי. כפי שנאמר בהקשר זה (ע"א 7994/08 גוטמן נ' כונס הנכסים הרשמי (1.2.2011)): "ההליכים עד לדיון בבקשה להכרזת פשיטת רגל נועדו למצות ככל הניתן את בירור הנתונים הנדרשים לצורך התוויית תמונת-מצב, המשקפת באופן מלא ומדויק את היקף נכסיו הקיימים של החייב במועד נתון, ואת פוטנציאל השתכרותו, וכדי להבטיח עד למירב האפשרי את פרעון חובותיו לנושים. רק בקבלת תמונת נתונים שלמה כאמור, ניתן לאזן כראוי בין המגמה להבטיח את טובת הנושים בחלוקה יעילה ואמינה של מלוא נכסי החייב, לבין הרצון לאפשר את שיקומו של החייב, עד כדי הפטר, המאפשר לו פתיחת פרק חיים חדש, גם אם בסופו של יום לא פרע את מלוא חובותיו לנושים מחמת אי יכולת כלכלית" (שם, פסקה 18). בענייננו, אין חולק כי המערער לא עמד בדרישה זו. בשל נסיבות הקשורות למצבו הנפשי, המערער לא נחקר על ידי המנהל המיוחד באשר למצבת נכסיו. לבקשות השונות שהוגשו בעניינו, כמו גם לדוחות שהגיש, לא צורפו אסמכתאות רלוונטיות. לאורך ההליך ניתנו למערער הזדמנויות רבות להמציא את המסמכים הנדרשים, אולם הדבר לא נעשה. בנסיבות אלו, אין כל מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי מצבו הנפשי של המערער ואשפוזו הממושך אינם מאפשרים לו בעת הזו לקחת חלק פעיל בהליך באופן המצדיק מחיקתו. זאת ודאי על רקע שיקול הדעת הרחב הנתון לבית המשפט של פשיטת רגל נוכח מומחיותו הייחודית (ראו למשל לאחרונה: ע"א 7933/22‏ פחימה נ' עו"ד אורן הראל – נאמן על נכסי החייב, פסקה 13 (24.4.2023)‏; ע"א 6244/22 אבו טריף נ' עו"ד יעקב זיסמן (הנאמן) בתפקידו כמנהל מיוחד, פסקה 9 (13.2.2023)). אוסיף כי לא ניתן לקבל את טענת המערער לפיה בהתחשב במצבו היה מקום לפטור אותו מחובת הגשת דוחות, שכן חובה זו איננה מתייתרת בשל מצבו הבריאותי של חייב (ראו למשל: רע"א 1826/20 פלונית נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 15 (21.6.2020); ע"א 8070/22 סעדאללה נ' עו"ד אביטל רושינבויץ – מנהלת מיוחדת, פסקה 8 (22.2.2023)). אדרבה, טענת המערער כי היה מקום לפטרו מהגשת דוחות בשל מצבו הנפשי, דווקא מדגישה את חוסר יכולתו לעמוד בדרישות ההליך. בהתחשב בהיעדר יכולתו של המערער לקחת חלק פעיל בהליך כאמור, בוודאי שאין מקום לשעות לטענתו כי לא רק שלא היה מקום לבטל את ההליך אלא אף היה מקום ליתן לו הפטר. בהקשר זה גם אין מקום לקבל את ניסיונו לקשור בין העובדה שהוכר בעל דרגת אי-כושר השתכרות מלאה (אשר על פי הלכת לשצ'נקו מזכה אותו בפטור מחובת תשלומים חודשיים) לבין מתן הפטר. כפי שהובהר, "ביטול התשלום החודשי אינו שקול למתן 'הפטר לאלתר'" (הלכת לשצ'נקו, פסקה 20). זאת בוודאי בנסיבות שבהן התמונה המלאה בדבר מצבת נכסי המערער טרם התבררה (ראו למשל: רע"א 2395/21 מעאמרה נ' עו"ד שמואל לביא – הנאמן לחייב, פסקה 11 (18.6.2021)). עוד יוער כי המערער מעלה טענות שונות בקשר לכך שבית המשפט לא פטר את אותו מחובת התשלומים, וזאת בניגוד להלכת לשצ'נקו, בציינו כי המידע בקשר לדרגת אי-כושר השתכרותו היה ידוע למנהל המיוחד ולבית המשפט כבר מחודש דצמבר 2019. אלא שעיון במערכת "נט המשפט" מגלה תמונה שונה. הטענה כי למערער נקבעה דרגת אי-כושר השתכרות מלאה לא הועלתה באף לא אחת מהבקשות השונות שהגיש בא-כוחו בהליך, טרם מחיקת ההליך. רק ביום 8.1.2023, לאחר שהוגשה בקשת המערער לעיון חוזר בהחלטה על מחיקת ההליך, הגיש בא-כוחו "הודעת עדכון" בה ציין כי "התקבל אישור המל"ל על דרגת אי כושר בשיעור של 100%" ולה צורף מסמך מיום 31.7.2022. רק לערעור שלפנינו צורף מסמך הנושא תאריך 30.6.2019, ובו פורט כי למערער אושר דרגת אי-כושר מלאה מבלי שהובא כל טעם מדוע מסמך זה "נחשף" לראשונה בערעור. לבסוף, אין מקום לשעות לטענות המערער בדבר ההשפעה הפרשנית של הוראות חוק חדלות פירעון (אשר אין חולק כי לא חל במקרה זה), לענייננו. העובדה שבמסגרת חוק חדלות פירעון ניתן משקל משמעותי לשיקומו הכלכלי של החייב, אין משמעותה כי "אינטרס השיקום" צריך לגבור בכל מקרה על התכליות השונות שיש לאזנן בגדרי הליך חדלות פירעון – שמירה על אינטרס הנושים ואינטרס הציבור. "גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון, עיקרון השיקום אינו חזות הכל לבדו" (ע"א 8013/22 עמי נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 14 (14.2.2023)). הערעור נדחה כאמור. משלא התבקשה תשובה ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בסיון התשפ"ג (‏28.5.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 23016560_N06.docx אפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1