רבקה בן שטרית נ. הרשות לזכויות ניצולי שואה

בבית המשפט העליון רע"א 1656/22 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן המבקשים: 1. רבקה בן שטרית 2. רחל בנימין 3. ניסים אברג'יל נ ג ד המשיבה: הרשות לזכויות ניצולי השואה בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיאה א' ואגו) בע"ו 4467-09-19 מיום 13.1.2022 בשם המבקשים: עו"ד דורון עצמון; עו"ד דוד ידיד בשם המשיבה: עו"ד יואב שחם פסק-דין המבקשים, יהודים יוצאי מרוקו, הגישו בין השנים 2014-2012 תביעות פרטניות לקבלת פיצויים מכוח חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן: חוק נכי רדיפות הנאצים או החוק), בשל ההגבלות שהוטלו עליהם במרוקו בתקופת מלחמת העולם השנייה. המשיבה, הרשות לזכויות ניצולי השואה, דחתה את תביעותיהם וקבעה כי המבקשים אינם ממלאים את התנאים שנקבעו בחוק לשם זכאות לפיצויים. על החלטות אלה הוגשו עררים, כאשר חלק מבעלי הדין הגישו ערר לוועדת העררים לפי חוק נכי רדיפת הנאצים בחיפה (להלן: ועדת העררים בחיפה), והמבקשים שלפניי הגישו ערר לוועדת העררים לפי חוק נכי רדיפת הנאצים בבאר שבע (להלן: ועדת העררים בבאר שבע; וביחד: ועדות העררים). ביום 10.6.2019 דחתה ועדת העררים בבאר שבע את הערר של המבקשים, לאחר שמצאה כי הם אינם מקיימים את התנאים הקבועים בחוק נכי רדיפות הנאצים. הוועדה עמדה על כך שזכאות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים נבחנת על פי התנאים הקבועים בחוק הפיצויים הגרמני הפדרלי (Bundesgesetz zur Entschädigung für Opfer der nationalsozialistischen Verfolgung; להלן: חוק הפיצויים הגרמני). הוועדה קבעה כי ההגבלות שהוטלו על יהודי מרוקו אינן "מעשה רדיפה נאציונל סוציאליסטי" כמשמעותו בחוק הפיצויים הגרמני שכן הם לא ננקטו על ידי רשויות רשמיות או נושאי תפקידים בגבולות הרייך השלישי, וכן מאחר שמרוקו לא הייתה "גרורה" של גרמניה. כמו כן נקבע כי המגבלות שהוטלו על ידי יהודי מרוקו לא מהוות "שלילת חירות" כהגדרתה בחוק הפיצויים הגרמני, הדורש כי ממשלה של מדינה זרה צוותה על ידי הממשלה הגרמנית לאכוף את שלילת החירות. ועדת הערר דחתה גם את טענת המבקשים שיש להחיל בעניינם את "הלכת הפחד", שלפיה נרדף יזכה לפיצוי אם הוכח שנגרם נזק לגופו או לבריאותו בשל פחד מפני אלימות שתופעל כלפיו מידי גרמניה הנאצית. המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. במקביל, דחתה ועדת העררים בחיפה את הערר של יתר בעלי הדין, וביום 28.8.2019 נדחה ערעורם של האחרונים לבית המשפט המחוזי. על כך הוגשה בקשת רשות לערער לבית משפט זה, ולצדה גם בקשה לעיכוב ההליך, עד מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בערעורם של המבקשים (רע"א 8073/19 אביגיל נ' הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר (להלן: עניין אביגיל)). בבקשת העיכוב נטען כי אף שוועדות הערר הגיעו לתוצאה זהה, הכרעותיהן מבוססות על קביעות עובדתיות שונות – ולפיכך נטען כי הכרעה בבקשת רשות לערער לא תייתר את הערעור הנוסף, ותפתח פתח להכרעות סותרות. ביום 7.1.2020 דחה השופט נ' הנדל את בקשת העיכוב, וקבע כי "מצוות המחוקק היא כי 'על החלטתה של ועדת העררים [...] אין לערער אלא בנקודה משפטית בלבד' (סעיף 17(ח) לחוק נכי רדיפות הנאצים) – כך שהדיון בהליך דנן מוגבל לבירור המשמעויות המשפטיות של הקביעות העובדתיות של ועדת העררים. אם אכן יש שונות משמעותית בקביעות העובדתיות של הוועדות – ואיני נדרש לקבוע דבר בעניין זה – יתכן בהחלט שתוצאת ההליכים תהיה שונה. יתר על כן, איחוד הדיון בבקשה הנוכחית ובבקשת רשות ערעור היפותטית על ההכרעה בערעור הנוסף לא ימנע הכרעות סותרות – שהרי ההכרעה כבולה לתשתית העובדתית הייחודית לכל הליך". בעקבות ההחלטה האמורה הגישה המשיבה בקשה לדחיית מועד הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי עד להכרעה בעניין אביגיל והמבקשים התנגדו לבקשה. ביום 18.2.2015 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע על דחיית הדיון. בית המשפט קבע כי אין, ולא נטען כי קיים, שוני מהותי בין המסד העובדתי שמבסס את הכרעותיהן של וועדות הערר – אף אם קיימים "הבדלי ניואנסים" – ולפיכך לא ייתכן שתתקבל מסקנה משפטית שונה ביחס לזכאותן של הקבוצות. בהמשך לכך קבע בית המשפט כי "קביעת בית המשפט העליון ברע"א, התלויה ועומדת, בהחלט עומדת לחרוץ גורל הערעור שכאן, בסבירות גבוהה מאוד". ביום 26.8.2021 דחה בית משפט זה (השופט נ' הנדל, השופט י' אלרון, השופט ד' מינץ) את בקשת הרשות לערער בעניין אביגיל, תוך שנקבע כי המקרה דנן אינו עונה לתנאיו של חוק נכי רדיפות הנאצים בהתאם להלכות שנקבעו בפסיקה. השופט י' אלרון הצטרף לאמור, אך ציין כי: "לטעמי, אלמלא סעיף שמירת הדינים בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ניתן היה לתהות אף אם תוצאה זו מתיישבת עם הוראות חוק היסוד, לנוכח הטענות להפליית קורבנות המשטר הנאצי על בסיס ארץ מוצאם ומושבם באותה תקופה [...] לא מן הנמנע כי במקרים המתאימים, שבהם ניתן לבסס קשר סיבתי בין פעולותיה של גרמניה הנאצית לבין הפגיעה באדם מסוים, באופן שהחלת הדרישה הטריטוריאלית תביא להפלייתו, תינתן פרשנות מרחיבה לדין הגרמני אשר תמתן פגיעה זו בזכותו לשוויון" (פסקה 6 לפסק דינו). בעקבות ההחלטה האמורה, ביום 30.8.2021 הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש הודעת עדכון. בהתאם לכך, הגישה המשיבה את עמדתה שלפיה הדיון בערעור התייתר, וזאת מאחר שהקביעות העובדתיות והמסקנות המשפטיות הנובעות מהן בעניין אביגיל חלות על כלל יהודי מרוקו, לרבות על המבקשים. המבקשים התנגדו, וביקשו כי בית המשפט יורה להמשיך את הדיון בערעור כסדרו. בהודעתם, הבהירו המבקשים כי לשיטתם קיים שוני מהותי בין המסד העובדתי שעל בסיסו התקבלה החלטת ועדת הערר בחיפה לבין המסד העובדתי שעל בסיסו התקבלה החלטת ועדת הערר בבאר שבע. בנוסף, התייחסו המבקשים להערתו של השופט י' אלרון ופירטו מדוע לשיטתם יש לאמץ עמדה זו ולקבוע כי יש לבחון מחדש את ההלכה שקבעה את דרישת הטריטוריאליות. לצד זאת, ביקשו המבקשים לתקן את הודעת הערעור בהתאם להערות האמורות. ביום 6.10.2021 קבע בית המשפט כי ככל שהמבקשים יחפצו להגיש בקשת תיקון סדורה כדין – היא תישקל לגופה ולנימוקיה. ביום 25.11.2021 הגישו המבקשים בקשה לתיקון הודעת הערעור וביום 20.12.2021 המשיבה הגישה את התנגדותה. ביום 6.2.2022 דחה בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא א' ואגו) את הבקשה לתיקון הודעת הערעור. בית המשפט חזר ועמד על כך שאין שוני מהותי בין קביעות ועדות העררים בבאר שבע ובחיפה. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא ניתן להלום מצב שבו ייקבעו שתי "אמיתות שיפוטיות" וכי שיקולי מדיניות רוחבית מורים כי הקביעות העובדתיות שאושרו בעניין אביגיל מחייבות את כלל הערכאות השיפוטיות. בית המשפט דחה גם את הבקשה לתקן את הודעת הערעור בהתאם לדברי השופט י' אלרון בעניין אביגיל, מאחר שהדבר לא נדון ולא הוכרע על ידי ועדת הערר. מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה משיגים המבקשים על ההחלטה לדחות את בקשתם לתקן את הודעת הערעור. לטענתם, בית משפט זה קבע מפורשות בעניין אביגיל כי ייתכן שייקבעו ממצאים עובדתיים שונים בהליכים השונים. לפיכך, שגה בית המשפט כאשר קבע שמטעם זה אין להתיר את תיקון הודעת הערעור. בנוסף טוענים המבקשים כי לא היה מקום לקבוע שאין שוני מהותי בין קביעות ועדות העררים בשלב זה, מאחר שעל טענה זו להתברר לפני המותב שדן בגוף הערעור. עוד גורסים המבקשים כי אין קושי לדון בהערתו של השופט י' אלרון לראשונה בערכאת הערעור מאחר שמדובר בסוגיה משפטית "טהורה". לשיטתם, כאשר מדובר בטענה חוקתית, ניתן להעלות אותה בכל שלב דיוני. כמו כן, ביקשו המבקשים כי אורה על שינוי המותב שדן בערעור, נוכח ההחלטה שלא לאפשר את תיקון הודעת הערעור שלשיטתם המותב שדן בבקשה הביע דעה נחרצת בהליך לגופו. התבקשה תשובת המשיבה. המשיבה סומכת ידה על החלטת בית המשפט המחוזי. לטענת המשיבה, טענות המבקשים בעניין השוני העובדתי בין ההכרעות העובדתיות של ועדות הערר הועלו בשיהוי, נוכח הזמן שחלף ממועד מתן ההחלטות. עוד טוענת המשיבה כי טענות המבקשים בהקשר זה לא ישליכו על הכרעת הערעור, וגם מטעם זה אין להיעתר לבקשה. ואולם, לפנים משורת הדין הצהירה המשיבה כי לא תתנגד שהמבקשים יעלו טענותיהם לעניין השוני העובדתי האמור במסגרת עיקרי טיעון או במסגרת הדיון שיתקיים. לצד זאת, המשיבה מתנגדת להעלאת טענות בעניין הערתו של השופט י' אלרון. לטענתה, מדובר בשינוי חזית, כשאין באמרה זו לסייע לערעור המבקשים ולהשפיע על תוצאות ההליך. בנוסף, טוענת המשיבה כי הדבר צפוי להאריך את הדיון בערעור שלא לצורך. לאחר שבחנתי את הבקשה והתשובה לה החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 149(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי החדשות), ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. סבורני כי המקרה דנן בא בקרב המקרים המצדיקים מתן רשות לערער גם בשים לב לאמת המידה שנקבעה בהקשר זה (ראו: רע"א 1061/22 פלוני נ' שירות בריאות כללית, פסקה 10 (7.4.2022); חמי בן-נון, טל חבקין הערעור האזרחי 206-203 (2012)). הגישה שאומצה בפסיקה ביחס לתיקון כתבי טענות היא גישה ליברלית, לפיה יש לאפשר את התיקון "ברוחב לב"; גישה זו נועדה לאפשר בירור ממצה של השאלות השנויות במחלוקת (ראו, מני רבים: רע"א 4027/22 שני נ' וסטמן, פסקה 16 (24.7.2022); רע"א 8779/20 פלונית נ' שירותי בריאות כללית, פסקה 12 (4.3.2021); רע"א 159/18 לביא חברה להנדסה (ב.י.) בע"מ נ' נציגות בית הדירות הרצל רוזנבלום 8-10 ת"א, פסקה 9 (17.4.2018); יוער כי בהקשר זה הובעה עמדה כי תקנות סדר הדין האזרחי החדשות הביאו לשינוי מסוים בגישה זו, כך שגישתו של בית המשפט בקבלת בקשות לתיקון כתבי טענות תהיה קפדנית יותר (רע"א 3509/22 רבץ השקעות בע"מ נ' דורקס לעבודות אלומיניום בע"מ, פסקה 8 (13.7.2022) (להלן: עניין רבץ השקעות בע"מ); וראו: תקנה 180(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות). כאמור, אף מבלי להכריע בסוגיה זו, סבורני כי במקרה דנן יש לקבל את בקשתם של המערערים לתקן את כתב הערעור. תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות קובעת כי במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט, עליו להתחשב בין היתר "בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג". יש הגורסים כי תקנה 46 אך משקפת את המבחנים השונים שנקבעו בפסיקה בנוגע לתיקון כתבי טענות על פי תקנה 92 הישנה (יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים, 270 (2021)). מנגד, יש הגורסים כי נוסחה של תקנה 46 כמו גם הדגש בתקנות החדשות לאינטרס הציבורי שב"קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל" תוך "חיסכון במשאבי זמן ועלויות" (תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות) "מצדיק בחינה קפדנית יותר של בקשות לתיקון כתבי טענות כיום, משהיה מקובל בעבר" (דברי השופט ע' גרוסקופף בעניין רבץ השקעות בע"מ (פסקה 7 לפסק הדין)), כך שבמסגרת התקנות החדשות "תהיה ידו של ביהמ"ש קפוצה יותר כשמדובר בבקשות לתיקון כתב טענות" (השופט ע' גרוסקופף ברע"א 331/22 מרכז מאי בע"מ נ' ארז (10.2.2022)). אך גם לשיטה המחמירה יותר, דומני כי במסגרת ההחלטה דנן, בית המשפט לא נתן ביטוי מלא לשיקולים האמורים. להחלטה בעניין אביגיל קשר ענייני לבירור הערעור דנן, והדבר אף הביא לעיכוב ההליך בערעור עד להכרעה בעניין זה; מדובר בהחלטה מאוחרת למועד שבו הוגש כתב הערעור ומשכך מטבע הדברים לא מדובר במחדל דיוני של המבקשים; והשלב הדיוני שבו מצוי ההליך אינו שלב מתקדם (כפי שאף עולה מתשובת המשיבה, טרם הוגשו בהליך עיקרי טיעון; וראו: רע"א 5783/19 מגן דוד אדום נ' פלונית, פסקה 6 (1.12.2019)). לשיקולים אלה לא ניתן משקל בהחלטת בית המשפט. אף המשיבה הסכימה לאפשר למערערים לטעון את טענותיהם ביחס להחלטה בעניין אביגיל, בעניין השונות העובדתית בין המקרים (וראו: סעיף 38 לתשובת המשיבה). לכל האמור לעיל יש להוסיף גם את רגישות המאטריה שבה עסקינן. שקלולם של טעמים אלה מוליך למסקנה כי יש לאפשר למערערים לתקן את כתב הערעור ומובן כי איני קובע כל מסמרות לגופו של ערעור וסיכויי הערעור בעקבות התיקון. אשר לטענתם של המערערים כי יש לפסול את המותב שדן בבקשה לתיקון כתב טענות, אין הבקשה דנן האכסניה המתאימה לבירורה. הערעור מתקבל אפוא. המשיבה תישא בהוצאות המערערים בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ח באב התשפ"ב (‏25.8.2022). המשנה לנשיאה _________________________ 22016560_M11.docx מב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il