בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 1655/00
ע"פ 1658/00
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ט'
שטרסברג-כהן
כבוד השופטת מ' נאור
המערערת בע"פ 1655/00: מדינת ישראל
נגד
המשיב בע"פ 1655/00: פואד מוסא
המערער בע"פ 1658/00: פואד
מוסא
נ
ג ד
המשיבה
בע"פ 1658/00: מדינת ישראל
תאריך
הישיבה: כ"ו בחשון תשס"ב (12.11.01)
בשם
המערערת בע"פ 1655/00
והמשיבה
בע"פ 1658/00: עו"ד אתי כהנא
בשם
המערער בע"פ 1658/00
והמשיב
בע"פ 1655/00: עו"ד אביגדור פלדמן
ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו
בבית-המשפט המחוזי בבאר שבע בת"פ
8001/99 בידי כב' השופטת רויטל יפה-כ"ץ
פסק-דין
המערער בע"פ 1658/00 (המערער)
הורשע בבית-המשפט המחוזי בבאר שבע בשתי עבירות אלו: שידול לחבלה בכוונה מחמירה,
עבירה כהגדרתה בסעיפים 329 ו30- לחוק העונשין,
תשל"ז1977-, ובעבירה של איסור הפסקת הריון, עבירה כהגדרתה בסעיפים 313 ו30-
לחוק העונשין. בהרשיעו אותו כך גזר עליו בית-המשפט עונש מאסר בן עשר שנים לריצוי
בפועל.
הערעורים שלפנינו שניים הם: ערעורו של המערער על הכרעת
הדין ועל חומרת גזר הדין וערעורה של המדינה על קולת גזר הדין.
שמענו את טיעוניהם של באי-כוח בעלי-הדין הן לעניין
הכרעת הדין הן לעניין גזר הדין. אחר הדברים האלה הודיעונו באי-כוח בעלי-הדין, כל
אחד מהם לעצמו, הודעות אלו: בא-כוח המערער הודיענו כי מבטל הוא את ערעורו על הכרעת
הדין, אך עומד הוא בערעורו על גזר הדין. באת-כוח המדינה הודיעתנו, מטעמים שנפרט
להלן, כי מוותרת היא על ערעורה לעניין קולת העונש, אך בה- בעת מבקשת היא כי ערעורו
של המערער יידחה ומאותם טעמים עצמם אשר תמכו בערעורה על קולת העונש ואשר אותם
השמיעה לפנינו.
משביטל המערער את ערעורו על הכרעת הדין, אנו דוחים את
הערעור על ההרשעה. שומה עלינו איפוא לדון עתה אך ורק בערעורו של המערער על חומרת
העונש.
המעשה בו הורשע המערער היה מעשה חמור-מכל-חמור. המערער,
רופא כירורג בכיר בבית-החולים "סורוקה" בבאר שבע, נשוי ואב לארבעה
ילדים, הכיר את המתלוננת אשר שימשה כמורה בבית ספר. השניים התקרבו זה לזה, ולימים
אף ערכו ביניהם חוזה שכותרתו "תנאי נישואין". המערער והמתלוננת חיו כבעל
ואישה, הגם שהמערער המשיך לגור בבית אשתו הראשונה, אם ילדיו. לימים הרתה המתלוננת
למערער. המערער ביקש מן המתלוננת כי תפסיק את הריונה - כשם שהרתה לו כמה פעמים
קודם לכן והפסיקה את הריונה - ואף איים על המתלוננת כי שומה עליה להפסיק את
ההיריון. המתלוננת סירבה להפסיק את ההיריון. על רקע דברים אלה כולם אירע האירוע
נושא כתב האישום.
העורר שידל שלושה אנשים שזהותם אינה ידועה כי יביאו
להפסקת הריונה של המתלוננת בדרך ביומו של מעשה שוד, כביכול. וכך, ערב אחד,
והמתלוננת בשבוע ה27- להריונה, נטל המערער את המתלוננת לנסיעה במכוניתו ונסע עימה
באמתלאות שונות מבאר שבע לכיוון דימונה. משהבחין המערער שאותם שלושה ששכר מגיעים
ברכבם סמוך לרכבו של המערער, עצר המערער בצד הכביש, ומשעצר כך, נעצרה אף המכונית
האחרת, ושניים מיושביה פנו אל דלתה של המתלוננת אשר ישבה ליד המערער, פתחו את הדלת
ומשכו את המתלוננת בשערותיה אל מחוץ לרכב. המערער הוסיף ועזר לאותם אנשים בכך שדחף
גם הוא את המתלוננת אל מחוץ לרכב. שלושת האנשים היכו באכזריות לא תאומן את
המתלוננת במקלות אשר היו בידיהם בכל חלקי גופה, ובין השאר על ביטנה. תוך כדי אותה
תקיפת זוועה נשמעו קריאות "על הבטן, על הבטן", לאמור, יש להכות את
המתלוננת על הבטן. המתלוננת אמרה בהודעותיה במשטרה כי היה זה המערער אשר הדריך את
השלושה כיצד להכות אותה, וגירסה אחרת הייתה כי לא המערער קרא אותה קריאת זוועה אלא
אחד מאותם בריונים. מקובלת עלינו קביעתו של בית-משפט קמא כי היה זה המערער אשר קרא
לשלושת הבריונים להכות את המתלוננת על הבטן, ואולם גם אם אמרנו אחרת, ברור לחלוטין
כי כוונת השלושה הייתה - על פי הזמנת המערער - להמית את הוולד אשר ברחמה על דרך
חבלה בביטנה. שלושת הבריונים ביימו מעשה שוד, כאילו כל כוונתם לא הייתה אלא לשוד,
אך ברור לכל כי לא שוד היה זה אלא מעשה זוועה של חבלה קשה ביותר במתלוננת והמתתו
של הוולד אשר ברחמה. המערער ברח מן המקום כדי להרחיק עצמו מן האירוע, ומשאושפזה
המתלוננת בבית החולים בו היה רופא בכיר אף לא טרח לבוא ולבקרה.
עקב התקיפה החמורה ילדה המתלוננת ולד מת, ודינה נגזר
לחיות עם הידיעה כי הנה-הנה עמדה להיות אם לילדה, ואך מעשה הזוועה שבוצע בגופה -
מעשה בכוונה תחילה - הוליך אותה לאן שהוליך. המתלוננת נשאה חבלות גופניות קשות,
ואשר לפגיעה בנפשה דומה כי אין צורך בדמיון מפליג כדי להבין ולדעת כי אירוע נורא
זה שעברה ילווה אותה עד אחרית ימיה. כך באשר לילדה שנשאה ברחמה ואיננה, וכך באשר
לקרע שנקרע בינה לבין האיש אשר אהבה ואשר לו הרתה.
טעם רב מצאנו בטיעוניה של פרקליטות המדינה שלא להקל
בעונשו של המערער. אכן, המעשה אשר זמם המערער לעשות - זמם והצליח לעשות - הינו
מעשה אכזרי אשר קשה לתארו במילים. אם כך באדם על דרך הסתם, מה ייאמר על אדם כמערער
שהוא רופא אשר נשבע להציל חיי אדם? לולא דברים שנאמר בסמוך קרובים היינו להחמיר
בעונשו של המערער. כך סברנו כי ראוי שייעשה. אך שמיים סברו אחרת.
מסתבר כי לאחר שנכלא בכלא נתגלה סרטן במיתרי הקול של
המערער. המערער הובהל לניתוח, מיתרי הקול שלו נכרתו, קנה הנשימה נחתך, וכיום אמור
הוא לעבור סידרה של הקרנות. אין יודעים לעת הזו מה יעלה בגורלו, ואולם יודעים אנו
מה ניתוח עבר ומה אירע לו עד כה.
בא-כוח המערער טען לפנינו לעניין גזר הדין כי הנה נענש
המערער בידי שמיים, וכי עונש זה ראוי לו כי יקל בעונש המוטל עליו בידי אדם.
יתר-על-כן, כך טען בא-כוח המערער: בית-משפט קמא הטיל על המערער עונש בן עשר שנות
מאסר, ולאחר שעונשו נגזר כפי שנגזר חלה באותה מחלה ממארת שחלה בה. מסקנה נדרשת
מכאן היא, כך הוסיף וטען, שיש להפחית מעונש עשר השנים שהוטל על המערער. עו"ד
כהנא, באת-כוחה של המדינה, לא הסכימה לטיעון זה. לדבריה, נכונה הייתה המדינה, אם
כי לא בלי היסוסים, לוותר על ערעורה על קולת העונש, ואולם, כך הוסיפה וטענה, אותם
טעמים התומכים בצורך להחמיר בעונשו של המערער - כטענות המדינה בערעורה על קולת
העונש - אותם טעמים עצמם תומכים בצורך לדחות את ערעורו של המערער על חומרת העונש.
זה טוען בכה , זו טוענת בכה, ועלינו המשא להכריע
בערעורו של המערער.
ניתנת אמת להיאמר שנתלבטנו לא מעט בהכרעתנו לעניין גזר
הדין. כפי שאמרנו לעיל, לולא אותה מכת שמיים נטינו להחמיר בעונשו של המערער, והנה
ניחתה אותה מכה והטילה עלינו משא של כימות אותו עונש אשר הוטל על המערער שלא בידי
אדם. נתנו דעתנו לכך שהמערער כמו החל בחיים חדשים, חיים של אדם אשר אינו יכול לדבר
ונשימתו כבדה עליו, והוא בבית האסורים. אדם שעובר טראומה כזו שהמערער עבר זקוק
למשפחה קרובה ותומכת ולטיפול רפואי צמוד. גם אם אמרנו כי המערער יקבל טיפול רפואי
ראוי בבית האסורים, בכל זאת טיפול בחיק המשפחה טיפול אחר הוא. התלבטנו והיססנו
ולסוף החלטנו להקל במעט בעונשו של המערער.
אנו מחליטים איפוא לדחות את ערעורו של המערער על הכרעת
הדין אך לקבל את ערעורו על גזר הדין, ותחת עשר שנות המאסר שהטיל עליו בית-משפט קמא
לגזור עליו שמונה שנות מאסר בפועל (בניכוי ימי המעצר).
היום, כ"ו בחשון תשס"ב (12.11.01).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ת
________________
העתק
מתאים למקור 00016550.G02
נוסח
זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
בבית
המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444