מנורה חברה לביטוח בעמ נ. נעמי שטיינפלד

פסק-דין בתיק ע"א 1650/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1650/12 ע"א 1968/12 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' עמית כבוד השופט צ' זילברטל המערערים בע"א 1650/12 והמשיבים בע"א 1968/12: 1. מנורה חברה לביטוח בעמ 2. ארי בן ניסן קלמן נ ג ד המשיבים בע"א 1650/12 והמערערים בע"א 1968/12: 1. נעמי שטיינפלד 2. חורחה שטיינפלד ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט א' שהם) מיום 12.12.11 בת"א 2312/04 תאריך הישיבה: כ"ז בסיון התשע"ג (5.6.13) בשם מנורה וקלמן: עו"ד אלישע אטיאס בשם שטיינפלד: עו"ד עו"ד גיא נוף; טל גוטמר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. הסכסוך דנא יסודו בהצפת ביתם של בני הזוג שטיינפלד (להלן שטיינפלד) בשעה שהיו בחו"ל ב-2003. הבית היה מבוטח על-ידי חברת הביטוח מנורה. תחת פתרון סביר ומוסכם לנזקי מקרי הביטוח, עלו יחסי הצדדים מהרה על שרטון, והתוצאה היא הליך בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שהוגש ב-2004 נגד מנורה ומנהלה הכללי, ובו תביעה על סך 4,375,266 ₪, ואשר נשמע בפני השופטת ברון עד פרישתה, ולאחר מכן, בנובמבר 2009, הועבר התיק להשלמה לשופט שהם. במהלך הדברים, במועד מאוחר (25.8.09) מונה על-ידי השופטת ברון מומחה מטעם בית המשפט, שבמידה רבה – אך לא מלאה – נשען בית המשפט על חוות דעתו. פסק הדין המפורט ניתן ב-12.12.11, בו נדחתה התביעה נגד מנכ"ל מנורה, ונתקבלה נגד מנורה עצמה. הסכום שהושת על מנורה הוא סך 1,527,211 ₪, בניכוי 668,375 ₪ ששולמו על ידיה מקודם. הסכום נחלק בין 1,257,838 ₪ נזק למבנה; 34,217 ₪ נזק לתכולה; 100,156 ₪ עלות הובלה ואחסון; 70,000 שכ"ט מומחים; ו- 50,000 ₪ עגמת נפש. בית המשפט לא קיבל טענת מרמה שהעלתה מנורה כלפי שטיינפלד לעניין סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. מכאן הערעורים שלפנינו, מזה ומזה. ב. טענותיהם של שטיינפלד עניינן, כי לשיטתם לא היה מקום לאמץ את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שגם ציין כי כהכנה לחקירתו עליו לשכור מומחים נוספים רבים; כי אומצו חוות דעת של מומחים מטעם מנורה תוך התעלמות ממומחי שטיינפלד; כי לא נפסק פיצוי עונשי בשל התנהלות מנורה ואיחור בתשלום; וכי לא נפסקו הצמדה וריבית על תגמולי ביטוח ששולמו באיחור, ועוד. ג. טענות מנורה עיקרן, כי לא נפסקו הוצאות בשל דחיית התביעה כנגד מנכ"ל החברה; כי נפסקו, בשל מניפולציה של שטיינפלד, סכומים שמעבר להערכת מומחה בית המשפט (שחוות דעתו עמדה על 995,000 ₪), על-ידי צירוף "שעטנז" מוטעה של חוות דעת מומחה בית המשפט עם, כביכול, חוות דעת המומחה מטעמה; כי לא היה מקום לפיצוי בגין עגמת נפש, בהיעדר קביעה כי מנורה הפרה את חוזה הביטוח; כי שטיינפלד רימו בתביעה לתגמולי ביטוח, באשר כנטען ביקשו להעמיס שיפוץ ביתם מחדש מעבר לשיקום שבאמת נדרש בעקבות נזקי ההצפה. כן הוטעם כי שטיינפלד לא חקרו את המומחה מטעם בית המשפט. ד. בדיון בפנינו טען עו"ד אטיאס למנורה, כי יש להתאים את הסכומים לחוות דעת המומחה, והטעים את אי חקירתו על-ידי שטיינפלד. מטעם שטיינפלד טען עו"ד נוף, כי חוזה הביטוח הופר על-ידי מנורה, דבר המצדיק פיצויי עגמת נפש; ולעניין אי חקירת המומחה נטען, כי חוות הדעת היתה שוה כקליפת השום, ואין היא רלבנטית, שהרי המומחה אמר שאינו יודע להשיב בלא שימונו 14 מומחים נוספים. ה. לאחר העיון לא ראינו ככלל להתערב בהכרעתו של בית המשפט קמא, למעט – לא בלי התלבטות – תוספת של 150,000 ₪ (כולל) לשטיינפלד מטעם מנורה, כפי שיוסבר. צר לנו שהתדיינות זו נערכה כל עיקר, ושהגיעה לדרגות מעין אלה של מלחמה, עד כדי אלפי עמודי פרוטוקול רחמנא ליצלן. ראשית, באשר למינוי המומחה מטעם בית המשפט, לטעמנו היה מקום למנותו במועד מוקדם, משהחלו התכתשויות בין הצדדים ומומחיהם. בא כוח מנורה ציין כי המדובר במאבק משפטי בין חוות דעת של מומחים; ואכן פשיטא, כי מקום שמדובר בנזק שאין מנוס מהיזקקות למומחים לגביו, והצדדים חלוקים על גובה הפיצוי שעניינו השבת המצב לקדמותו, ככל שהפערים גדולים ראוי למנות מומחה מטעם בית המשפט. יהא מי שיטען מזה, כי חברת הביטוח לא נחפזה לשלם כשם שהקפידה לגבות פרמיות, ויהא מי שיטען מזה, כי הניזוקים עלולים היו לרצות "לתפוס טרמפ" על המצב לשם מקצה שיפורים. בסיטואציה כזאת, ובחשדנות ההדדית, אך טבעי שיתמנה מומחה במועד מוקדם; ואכן היה קושי מסוים במינוי המומחה במועד מאוחר. ואולם, בכל המגבלות לא היה בכך דופי מהותי, והמומחה הודיע מתחילה שייזקק למומחי עזר. תוך עלות, לשם חקירה נגדית. כך או אחרת, על שטיינפלד לשאת בתוצאות על שלא חקרו את המומחה חקירה נגדית. דברים אלה הם בחינת ברי, שבמקום שאין חקירה נגדית עומדת החקירה הראשית בלא ליבון, בירור והפרכה לפי הצורך; וגם אם לא היתה דעת שטיינפלד נוחה כל עיקר ממינוי המומחה, היה בית המשפט יכול להתרשם מחקירה נגדית מתאימה. דבר שלא ניתן לו. ו. ועוד, לא היה מקום לתביעה אישית כלפי מנכ"ל מנורה, גם אם הוא עסק אישית בתיק, מה שאולי מוסבר בגובה הנזק החורג – יתכן – משגרת נזקיהם של בתי מגורים; מכל מקום אין לעודד דרך זו של "הטלת אימה" אלא במקרים נדירים. בית המשפט המחוזי צדק בהקשר זה, ויש להניח כי נקט אי הטלת הוצאות מיוחדות אך בשל איחוד הייצוג בין החברה למנכ"ל. ז. סבורים אנו גם, מזה ומזה, כי לא היה מקום להפעלת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח כלפי מנורה ולקביעת מרמה מצד שטיינפלד, אך גם לא לקביעה של הפרת חוזה הביטוח, ואיננו רואים, נוכח התוצאה אליה הגענו, מקום להידרשות לשאלה אם היה נכון להטיל פיצויי עגמת נפש; כזו בודאי נגרמה, מכל מקום, בשל ההתנהלות, תהא התרומה מצד שטיינפלד כאשר תהא. כפי שציין חברי השופט עמית במהלך הדיון, ישנים שני "נרטיבים", המתמקדים בטענות רמיה מטעם שני הצדדים, ואנו איננו נכונים להדביק תוית כזאת לכאן ולכאן. עם זאת, ובכל הקושי לאמוד ממרחק השנים, ככל שמביטים בסכומים הנתבעים, איננו בטוחים כי כל הנטען בהם הוא בחינת השבת המצב לקדמותו, וכך עלה גם בדיון באולם, תוך הצבעה על מספר פריטים, והדברים נאמרים בידיעה כי אין כיום דרך לבדוק כל פריט ופריט. ח. ואחר כל אלה (וברוח זו העלינו גם הצעה שלא נתקבלה), עדיין סבורים אנו כי במאזן הכולל יש מקום להליכה מסוימת לקראת שטיינפלד. אכן, בערעורים בדיני הנזיקין הגישה היא כי ככל שהתוצאה שאליה הגיע בית המשפט קמא היא בגדר הסביר, גם אם יתכנו פרטים – לכאן או לכאן – שניתן היה להכריע בהם אחרת, יטה בית המשפט שלערעור שלא להתערב. אך בגדרי האמור סברנו, על דרך האומדנה, וכאמור לא בלי התלבטות, כי יש מקום לצמצום מסוים, לא גדול, של הפער שבין הסכומים שנפסקו לבין הסכומים להם טענו שטיינפלד, גם אם אלה נטענו על דרך ההפרזה (הסיכומים בערעורם אינם כוללים מספר של ממש). אנו ערים לכך שעל המותב שכתב את פסק הדין הוטלה משימה כבדה להידרש לתיק בשלב מאוחר ובנסיבות כפי שהיו. הכרעתנו באה לאחר לימוד החומר בכלים שבידינו לעת הזאת. ט. סוף דבר, סכום של 150,000 ₪ להיום יווסף לחיובי מנורה וישולם תוך שלושים יום. אין צו להוצאות בערכאתנו. ניתן היום, א' בתמוז תשע"ג (9.6.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12016500_T09.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il