עיריית רעננה נ. לילך אקרמן

פסק-דין בתיק עע"ם 165/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 165/11 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט צ' זילברטל המערערת: עיריית רעננה נ ג ד המשיבה: עו"ד לילך אקרמן ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו מיום 05.12.2010 בת"מ 117/08 שניתן ע"י כב' השופטת מיכל אגמון-גונן תאריך הישיבה: י' באדר התשע"ג (20.2.2013) בשם המערערת: עו"ד לימור דניאלי שוסטר בשם המשיבה: בעצמה פסק-דין השופטת א' חיות: ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת מ' אגמון-גונן), בעניין סכום הגמול ושכר הטרחה שנפסק לטובת המשיבה כמי שייצגה את עצמה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית. 1. המשיבה היא עורכת דין שייצגה את עצמה בפני בית המשפט קמא בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המערערת (להלן: עיריית רעננה או העירייה) בגין גבייה לא חוקית, לטענתה, של קנסות חנייה שהוטלו מכוח תמרור שהוראותיו לא הוגדרו כראוי בחוק העזר העירוני. בדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא ביום 8.2.2010 הודיעה העירייה בהמלצת בית המשפט על הפסקת הגבייה של אותם הקנסות לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק). לפיכך דחה בית המשפט את הבקשה לאישור התובענה ולאחר שבחן את טענות הצדדים לעניין פסיקת גמול, הוצאות ושכר טרחה למשיבה, חייב את המערערת לשלם לה סכום כולל של 250 אלף ש"ח עבור רכיבים אלה. בית המשפט בחן בהקשר זה את התועלת שהפיק הציבור מהפסקת הגבייה הלא חוקית, ואותה העמיד על סכום של 700 אלף ש"ח לפחות, בהסתמכו לעניין זה על הערכות העירייה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הפסקת הגבייה היא תוצאה של הגשת התובענה הייצוגית, וכי יש לראות בהפסקת הגבייה לפי סעיף 9(ב) לחוק הודאה מצד הרשות שהגבייה נעשתה שלא כדין. עוד קבע בית המשפט כי הגשת התובענה הייתה כרוכה בטרחה ובסיכון מצד המשיבה, אך כי בהודעתה על הפסקת הגבייה חסכה העירייה הוצאות וטרחה נוספת מן המשיבה והדבר צריך שיובא אף הוא בחשבון. 2. מכאן הערעור שלפנינו, בו טוענת העירייה כי הסכום שנפסק לטובת המשיבה, כגמול וכשכר טרחה, הוא סכום חריג ויוצא דופן בהשוואה לסכומים שנפסקו בנסיבות דומות, וכי בנסיבות העניין כלל לא היה מקום לפסוק גמול לתובעת המייצגת, ולכל היותר היה מקום לפסוק לטובתה סכום סמלי בלבד. העירייה טוענת כי אין מדובר בהפרה בוטה של החוק מצדה ואין בהודעה על חדילת הגבייה משום הודאה באי חוקיותה; כי אין מדובר בנושא בעל חשיבות ציבורית מהותית; כי ההליך שניהלה המשיבה היה פשוט ולא הצריך הכנה מוקדמת; כי היא לא נשאה בסיכון בגינו ואף ניהלה אותו בחוסר תום לב; וכי העירייה הודיעה בשלב מוקדם על חדילת הגבייה ובכך חסכה דיון משפטי ארוך. כמו כן טוענת העירייה כי הסכום שנפסק לטובת המשיבה נפסק על בסיס הערכה כללית, וכי פסיקתו לטובת המשיבה מהווה בזבוז ניכר של כספי ציבור והעשרת התובעת הייצוגית על חשבונו. 3. המשיבה מצדה סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט קמא וטוענת כי הסכום שנפסק מבוסס על עיון מעמיק בעובדות המקרה ושקילת כל השיקולים הרלוונטיים, וכי הלכה היא שערכאת הערעור אינה מתערבת בהוצאות שפסקה הערכאה הדיונית. לטענתה מדובר בגבייה בלתי חוקית וחדילתה לפי סעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות היא בגדר הודאה בכך. עוד טוענת המשיבה כי העירייה הודיעה על כך רק כשנה ושמונה חודשים לאחר הגשת התביעה ובמהלך תקופה זו המשיכה בגבייה וכי רק בזכות הגשת התובענה הייצוגית הופסקה הגבייה, והפסקתה הביאה תועלת לציבור בסכום העולה על הערכת העירייה, שהתייחסה רק לשנתיים שקדמו להגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית והתעלמה מהמשך הגבייה שלאחר מכן. המשיבה מוסיפה וטוענת כי לקחה על עצמה סיכון בהגשת התביעה וכי יש לדחות את טענות העירייה כאילו לא הושקעה עבודה בהכנתה. לבסוף טוענת המשיבה כי הסכום שנפסק לטובתה אינו חריג ותואם סכומים שנפסקו במקרים אחרים ובנסיבות דומות. 4. ככלל אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהוצאות שפסקה הערכאה הדיונית, בהיעדר פגם יסודי או טעות משפטית מהותית בפסיקתה (ראו ע"א 7615/11 גלבוע נ' החברה המרכזית לייצור משאות קלים בע"מ, פיסקה 8 (16.12.2012)). עם זאת, אני סבורה שהסכום שנפסק לטובת המשיבה אכן חורג באופן בולט מן הראוי והמקובל בנסיבות העניין ויש להתערב בו, בייחוד בהינתן העובדה שחריגה בולטת זו יש בה משום פגיעה בקופה הציבורית (על ייחודן של תביעות ייצוגיות כנגד רשות בהקשר זה ראו למשל רע"א 6340/07 עיריית תל אביב נ' טיומקין, פיסקה 23 לפסק דיני (13.2.2011)). לא נעלמה מעיני העובדה כי האפשרות הניתנת לרשות להודיע על חדילת הגבייה והפוטרת אותה מהשבת הגבייה ביתר, יש בה כשלעצמה הגנה על הקופה הציבורית (ראו עע"ם 6687/11 מדינת ישראל נ' אבוטבול, פיסקה 36 לפסק דינו של השופט שהם (25.12.2012)). העובדה שהמשיבה הסכימה למתן הודעת חדילה אף שהמועדים הקבועים לכך בסעיף 9(ב) לחוק תובענות ייצוגיות חלפו, ראויה אף היא לשבח ומצביעה על כך שמעייניה של המשיבה אכן היו נתונים לייצוג הולם של האינטרס הציבורי בעת שהגישה את הבקשה. כמו כן, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה הגשת התובענה הייצוגית היא זו שהובילה להפסקת הגבייה ולפיכך, קיימים במקרה דנן שיקולים כבדי משקל ובהם שיקולי הכוונה ציבורית וכן שיקולי תפוקה התומכים בפסיקת סכום נכבד כגמול לתובעת המייצגת. עם זאת, שיקולים אלה אינם חזות הכל וככל שבשיקולי התשומה מדובר אין להתעלם מכך שנדרשה השקעה מועטה יחסית בהכנת התביעה ובניהולה, בפרט נוכח הודעת העירייה על חדילת הגבייה בשלב מוקדם של ההליך. בהתחשב בכל האמור לעיל באנו אל המסקנה כי יש להפחית את הסכום הכולל שנפסק למשיבה כגמול וכשכר טרחה, ולהעמידו על סך של 135 אלף ש"ח, בערכי יום מתן פסק הדין בבית המשפט קמא. סכום זה מביא בחשבון גם את עובדת קבלת הערעור ואת ההוצאות שזכאית להן המערערת בעקבות כך. ניתן היום, י"א באדר התשע"ג (‏21.2.2013). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11001650_V07.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il