מנחם קאופמן נ. רשם האגודות השיתופיות

פסק-דין בתיק בג"ץ 1649/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1649/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית העותר: מנחם קאופמן נ ג ד המשיבים: 1. רשם האגודות השיתופיות 2. שושנה הרשטיק 3. עו"ד משה גבע עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד גלעד אבני פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. עניינה של העתירה בבקשת העותר לבטל את החלטתה של עוזרת רשם האגודות השיתופיות ולהאריך את תוקף מינויו של המשיב 3 כבורר בסכסוך בין העותר למשיבה 2. ב. המשיב 3 (להלן הבורר) מונה ביום 27.11.06 לשמש בורר בסכסוך בדבר גבולות שבין שתי חלקות סמוכות: של העותר ושל המשיבה 2. ביום 7.10.12 ניתן על ידי הבורר פסק דין חלקי, הקובע כי העותר פלש למשק המשיבה 2. נקבע, כי עניין הפיצויים הכספיים יידון בנפרד, ונקבעו מועדים לשמיעת הוכחות בסוגיה. בפתח פסק דינו התנצל הבורר על הזמן הרב שנמשכה הבוררות: "התמשכותה של הבוררות נבע מסיבות שונות, שחלקן נובעות מהצדדים, בחלקן בשל מחלתו של הנתבע (העותר- א"ר), מהזמן הרב שלקח למודד להמציא את תכנית המדידה ולהשיב לשאלות הצדדים שהופנו אליו, ובחלק מהדברים גם בשל הזמן הרב שנדרש לכתיבת הפסק". ג. ביום 7.1.13 פנה העותר לבורר בטענה כי מינויו פקע נוכח הזמן שחלף ממועד המינוי. ביום 13.1.13 הוארך תוקף מינוי הבורר על ידי עוזרת רשם האגודות השיתופיות. ביום 20.1.13 ניתנה החלטת הבורר הדוחה את בקשת העותר להודיע על פקיעת הבוררות. בעתירה נטען, כי משהבורר לא סיים את הדיון בבוררות תוך ששה חודשים מיום המינוי, ובענייננו הארכת המינוי נעשתה רק בתום שש שנים, פקעה הבוררות. נטען, כי נפגעה זכות השימוע של העותר ונפגעה זכותו לקניין, מבלי שנערך הליך תקין. ד. לאחר שעיינו בעתירה על נספחיה, באנו לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לה. הלכה היא כי בית משפט זה יתערב בהחלטות רשם האגודות השיתופיות (או עוזריו) במקרים חריגים בלבד, כאשר "ההחלטה פגומה בטעות משפטית מהותית והצדק מחייב שבית המשפט יתערב בהחלטה" (ראו בג"ץ 4222/95 פלטין נ' רשם האגודות השיתופיות פ"ד כב(5) 614, 623 (1998); בג"ץ 10107/08 בר נ' עוזרת רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם (2010)). ה. מקרה זה אינו בא בקהלם של אלה. עיון בהחלטת עוזרת הרשם ובהחלטת הבורר מעלה כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות. סעיף 18(א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב- 1972 קובע, כי "הבורר חייב לסיים את הדיון בבוררות, להוציא פסק ולהמציאו לצדדיו ולרשם תוך ששה חדשים מיום המינוי; הרשם רשאי, אם ראה טעם לכך, להאריך את התקופה האמורה. אי הארכה בתום ששה החודשים לא תפגע בכשירות המינוי ובתוקפו של הפסק ובלבד שהרשם האריך את התקופה ושלח הודעה על כך לבורר (הדגשה הוספה- א"ר). מינוי הבורר הוארך ביום 13.1.13, זמן לא רב לאחר מתן פסק הדין החלקי, ובכך לא נפל פגם המצדיק התערבות, שהרי תקנה 18(א) מאפשרת הארכת המינוי גם בדיעבד. ו. אכן הבוררות התנהלה פרק זמן ארוך, והמלאכה טרם הסתיימה, ועל כך יש להצר; אולם התמשכות ההליכים, כעולה מהחלטת הבורר, נבעה מסיבות שונות: "במהלך הבוררות גיליתי, לטעמי, התחשבות מירבית במבקש (העותר- א"ר), ונעתרתי לכל בקשה שהגיש לגבי דחיית המועדים (והיו בקשות לא מועטות) מתוך הנחה שבשל מצבו הרפואי לא יהא זה נכון לסרב לבקשותיו, ויהא זה נכון לאפשר לו לנהל את הבוררות בלא לחץ, ולהשתתף בכל הדיונים" (החלטה מיום 20.1.13). יצוין בהקשר זה, כי בבוררות רגילה לפי חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 משעבר המועד שנקבע למתן הפסק והתקופה לא הוארכה, פוקע פסק הבוררות אלא אם הצדדים מנועים מלטעון זאת בעקבות התנהגותם (ס' אוטולנגי בוררות- דין ונוהל (מה' 4-תשס"ה) (כרך א'), 229). בע"א 9318 /03 שובל נ' אלכסנדר פ"ד נט(1) 828, אף צוין, כי השתהות של צד בהליכים עשויה להביא את בית המשפט להחלטה כי הליכי הבוררות נזנחו, שכן השתהות חותרת תחת יסודותיו ותכליותיו של מוסד הבוררות. ז. נדגיש, כי גם עיתוי פנייתו של העותר בטענה כי מינוי הבורר פקע מעורר שאלות רבות ואומר דרשני, כאמור בהחלטה: "רק לאחר שניתן פסק הבורר שינה המבקש מטעמו והעלה טענה לגבי משך הליך הבוררות" (ראו והשוו אוטולנגי שם (כרך ב') 1147, לעניין בקשה לביטול פסק כאשר הטענות נגד ההתדיינות או הפסק לא הועלו בהזדמנות הראשונה). ברע"א 2650/95 מרכז ציון חברה לפיתוח נ' כידון, פ"ד נ(5), 466 שעסק בסעיף 26(ג) לחוק הבוררות – הקובע, כי "לא תישמע טענה של בעל דין שפסק הבוררות ניתן שלא במועדו, אלא אם שמר לעצמו, בהודעה בכתב לבורר לפני מתן הפסק, את הזכות לטעון טענה זו" – צוין בהקשר זה והדברים יפים גם לענייננו, כך: "אין זה ראוי לעודד התנהגות אופורטוניסטית של צדדים להליך הבוררות. אין לאפשר מצב דברים בו אחד הצדדים, הסבור כי במתן פסק הבורר חל איחור המאפשר את ביטולו, יישב בחוסר מעש וימתין לנתינת הפסק, בסוברו כי אם יינתן הפסק לטובתו, יחריש וימלא פיו מים, אך אם תוכרע הבוררות לרעתו, יוכל למהר ולהעלות את טענת הפסול לפני בית המשפט" (עמ' 472, השופט (כתארו אז) אור). נוכח האמור לא מצאתי איפוא כי נפלה טעות או נגרם חוסר צדק המחייב התערבותנו. ח. נוכח האמור לא נוכל איפוא להיעתר למבוקש. ניתן היום, כ"ה באדר תשע"ג (7.3.13). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13016490_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il