צובחיה מוסא עבד אבו רחמה נ. הפרקליט הצבאי הראשי אלוף דני עפר

פסק-דין בתיק בג"ץ 1647/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1647/13 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר העותרים: 1. צובחיה מוסא עבד אבו רחמה 2. מועצת הכפר בילעין 3. בצלם - מרכז המידע הישראלי לזכויות האדם בשטחים 4. "יש דין" - ארגון מתנדבים למען זכויות אדם נ ג ד המשיב: הפרקליט הצבאי הראשי עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד מיכאל ספרד בשם המשיב: עו"ד אודי איתן פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. בראשית, עמדה לפנינו עתירה למתן שני סעדים: בסעד הראשון, התבקשנו להורות לפרקליט הצבאי הראשי לקבל החלטה בתיק חקירת משטרה צבאית חוקרת ירושלים מספר 285/10 (להלן התיק), שעניינו נסיבות מותו של באסם אברהים אבו רחמה ע"ה (להלן המנוח), ביום 17.4.09 בהפגנה שהתקיימה בקרבת הכפר בילעין. בסעד השני, התבקש המשיב ליתן טעם מדוע לא יורה על הגשת כתבי אישום נגד האחראים למות המנוח. רקע וטענות הצדדים ב. העתירה הוגשה ביום 3.3.13. העותרים הם אם המנוח (העותרת 1), מועצת הכפר בילעין (העותרת 2), ארגון "בצלם" (העותר 3) וארגון "יש דין" (העותר 4) (להלן ביחד העותרים). כנטען בעתירה, ביום 17.4.09 במהלכה של הפגנה שנערכה בסמוך לגדר ההפרדה, בקרבת הכפר בילעין, נורה רימון גז על-ידי לוחם לעבר חזהו של המנוח, שנהרג לכאורה כתוצאה מאותה פגיעה ישירה. נטען, כי לאחר כשנה מקרות האירוע הוחלט כי אין מקום לחקירת מצ"ח, זאת כפי שנמסר לבא-כוח העותרים בהודעת הפרקליטות הצבאית מיום 28.3.10. עוד נטען, כי בעקבות בקשת העותרים (מיום 3.6.10) לשקול מחדש את ההחלטה שלא לפתוח בחקירה, לה צורפה חוות דעת מומחים ובה שחזור ממוחשב של הירי, הפך קודמו של המשיב בתפקיד את ההחלטה והורה על פתיחת חקירה לנסיבות מותו של המנוח (כפי שנמסר לעותרים במכתבו מיום 11.7.10). זאת – בתיאום עם משטרת ישראל, כיון שבאירוע נכחו הן כוחות צה"ל והן כוחות משמר הגבול. מאז, כך נטען בעתירה, לא התקבלה החלטה אם לסגור את תיק החקירה או להגיש כתבי אישום כנגד האחראים לכאורה למות המנוח. ג. בתגובתו המקדמית של המשיב מיום 5.4.13 נטען, כי עסקינן בחקירת מצ"ח מורכבת וסבוכה, שנערכת בליווי התביעה הצבאית ובהתייעצות עם המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), תוך הסתייעות בחוות דעת מומחים. עוד בתגובת המשיב עודכן בית משפט זה באשר לישיבה שהתקיימה בלשכת המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים) ביום 24.12.12, בסופה הוחלט על מספר השלמות חקירה בטרם יוכרע המשך הטיפול בתיק; לבקשת המשיב, הוחלט ביום 21.4.13 כי תוגש הודעת עדכון באשר להתקדמות החקירה עד יום 5.5.13. ד. בהודעת העדכון מטעם המשיב מיום 5.5.13 נמסר, כי אומנם חלה התקדמות בביצוע השלמות החקירה, אולם נדרש פרק זמן נוסף לקבלת החלטה בנושא. לפיכך, לבקשת המשיב בהודעת העדכון, ולאחר קבלת תגובת העותרים (מיום 13.5.13), הוחלט ביום 16.5.13 על עדכון נוסף, שיוגש עד ה-4.7.13. ה. בהודעת העדכון מטעם המשיב מיום 5.7.13 נמסר, כי ביום 30.6.13 התקיימה ישיבה נוספת ומסכמת אצל המשנה לפרקליט המדינה (עניינים פליליים), בהשתתפות הגורמים הרלבנטיים מהפרקליטות הצבאית ומפרקליטות המדינה. כפי שנמסר בהודעה, בישיבה סוכם כי תוך 30 ימים יעבירו התביעה הצבאית ומצ"ח את סיכום התיק והמלצתם לידי המשיב והמשנה לפרקליט המדינה, ולאחר 14 ימים נוספים צפויה להתקבל החלטה בנושא; לפנים משורת הדין, לאחר קבלת תגובת העותרים (מיום 15.7.13), הוחלט ביום 16.7.13 ליתן דחיה אחרונה למשיב עד ה-4.9.13. ו. ביום 3.9.13 הוגשה הודעה מעדכנת לבית משפט זה בה נמסר, כי בוצעו השלמות החקירה שנדרשו, ובהן, גביית עדויות הגורמים שהיו בשטח; גביית עדויות של גורמים מקצועיים בצה"ל; בחינת חומר המתעד את האירוע שהועבר על-ידי העותרים וחוות דעת מומחים שהוגשה מטעמם; בחינת חוות דעת מומחים נוספות מטעם גורמים במשטרת ישראל וצה"ל, תוך התייחסות לחוות דעת המומחים מטעם העותרים. המשיב עדכן, כי הועברה למשנה לפרקליט המדינה חוות דעת מטעם המשיב, שבסיכומה הורה על סגירת תיק החקירה, מהטעם שאין די ראיות במידה הנדרשת בפלילים, לצורך נקיטת הליכים משפטיים כנגד המעורבים באירוע. זאת, בהתחשב גם בחומר החקירה בתיק המשטרתי, שכן נערכה במקביל לחקירת מצ"ח חקירה של מחוז ש"י במשטרת ישראל, כאמור, נוכח מעורבותם של שוטרי משמר הגבול באירוע. עוד צוין בהודעה, כי המשנה לפרקליט המדינה הגיע אף הוא למסקנה דומה, כי אין תשתית ראייתית המאפשרת הטלת אחריות פלילית בגין מות המנוח על-ידי מי מהמעורבים באירוע, וכי חומר הראיות אינו מאפשר להסיק כי הירי נעשה שלא לפי הפקודות. באשר לסעד הראשון שהתבקש בעתירה נטען, כי משניתנה ההחלטה לסגור את תיק החקירה מיצתה העתירה עצמה ביחס אליו. באשר לסעד השני שהתבקש בעתירה נטען, כי העותרים לא מיצו את הליך הערר על החלטות המשיב והמשנה לפרקליט המדינה, בהתאם להוראות סעיפים 64 ו-65 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ולפיכך דין העתירה להימחק. ז. ביום 15.9.13 הוגשה תגובת העותרים בה נטען, כי יש לאפשר להם לתקן את עתירתם לנוכח החלטת המשיב, כך שאת טענותיהם כנגד החלטה זו יביאו במסגרת הסעד השני שהתבקש בעתירתם, זאת לאחר העמדת חומר החקירה לעיונם. ח. בעקבות החלטה מיום 16.9.13, בה נתבקשו צירוף חוות דעתם של המשיב והמשנה לפרקליט המדינה, הגיש המשיב הודעה ובקשה (ביום 24.10.13) בה נטען, כי חוות דעת הפצ"ר היא חוות דעת פנימית, וכי החלטת המשנה לפרקליט המדינה נעשתה במסגרתה של תרשומת פנימית, ולפיכך, ביקש המשיב להימנע מהעברתן, אך העביר לעיון בית המשפט ולעיון העותרים מסמך ובו תיאור מפורט של ההחלטות והנמקותיהן. הכרעה ט. אפשר להבין את טרוניית העותרים על קצב הטיפול בתיק. גם אם מדובר בתיק שיש בו מורכבות והיה צורך בהשלמות חקירה, חוות דעת מומחים והתייעצויות בדרגים גבוהים וכיוצא באלה, עדיין עסקינן בפרשת מוות שאירע ב-17.4.09, וההחלטה ניתנה בקיץ 2013, כתום למעלה מארבע שנים. עם זאת, אין מקום כי בית משפט זה ישים עצמו תחת הגורמים בעלי הסמכות הסטטוטורית לענין ערר על ההחלטה בדבר סגירת התיק. הסעד העיקרי שנתבקש בעתירה, ובמידה של צדק מבחינת לוח הזמנים, היה כי יתקבלו החלטות בתיק החקירה. סעד זה הושג, ויתכן – איננו נוטעים מסמרות – כי הגשת העתירה החישה את קבלת ההחלטה. אכן, בעתירה נתבקשה גם הגשת כתב אישום. לכך בדיוק מכוון הליך הערר שבדין, ואיננו סבורים כי בשל בכירותו של המשיב וכן של המשנה לפרקליט המדינה, לא יתכן בפועל ערר, שהרי זה יידון בפני פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה. מאמינים אנו כי ערר כזה, אם יוגש, יתכן בהחלט. על כן, רואים אנו למחוק את העתירה. עם זאת, סבורים אנו כי ככל שיוגש ערר, עליו להידון באופן זריז, כדי שלא להוסיף זמן לזמן שחלף. בנסיבות, ובנתון לאמור נמחקת אפוא העתירה. המדינה תשלם הוצאות העותרים ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 8,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ה בחשון התשע"ד (29.10.2013). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13016470_T13.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il