פלוני נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 16452-11-24 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המערערת: פלונית נגד המשיבות: 1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 2. פלונית ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' אילני), מיום 9.9.2024, בת"א 36099-11-18 תאריך הישיבה: כ"ה ניסן התשפ"ה (23.4.2025) בשם המערערת: עו"ד אלי מאור בשם המשיבות: עו"ד גיל סבן פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת י' אילני) בת"א 36099-11-18 מיום 9.9.2024; הערעור נסֹב על גובה הפיצוי שנפסק לטובת המערערת בתביעתה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. 2. המערערת, ילידת 1989, נפגעה בתאונת דרכים ביום 5.5.2017. אין מחלוקת בדבר חובתה של המשיבה לפצות את המערערת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה, והדיון בבית משפט קמא התמקד בגובה הנזק בלבד. 3. בית משפט קמא מינה שישה מומחים בעניינה של המערערת, ונכותה הרפואית המשוקללת הועמדה על 69.39%, כמפורט להלן: בתחום האורתופדיה – 30%, בגין מגבלות תנועה בצוואר ו-15% בגין פגיעה בירך שמאל; בתחום הנוירולוגיה – 25%, בעיקר בגין ירידה בתפקוד הקוגניטיבי; בתחום הפסיכיאטריה – 20%, בגין הפרעת הסתגלות; בתחום אף אוזן גרון – 5%; בתחום הכירורגיה הפלסטית – 5%; ובתחום הכאב והראומטולוגיה – 5%. 4. בהמשך, העמיד בית משפט קמא את נכותה התפקודית של המערערת, אשר עבדה עובר לתאונה כסייעת בגן לחינוך מיוחד, על 70%. בנוסף, נקבע כי הפסדי השכר של המערערת בעבר יחושבו על בסיס שכרה עובר לתאונה, לפי ערכו ביום מתן פסק הדין, קרי 8,190 ש"ח לחודש; וכי לצורך חישוב הפסד השכר לעתיד יועמד פוטנציאל השתכרותה על 9,000 ש"ח לחודש, לאחר שהובאה בחשבון עלייה מסוימת בשכרה. לנוכח קביעות אלו, פסק בית משפט קמא פיצוי למערערת בסך 3,536,968 ש"ח, לפי ראשי הנזק הבאים: הפסדי שכר לעבר – 565,900 ש"ח; הפסדי שכר לעתיד – 1,561,140 ש"ח; הפסדי פנסיה – 340,326 ש"ח; עזרת הזולת – 500,000 ש"ח; הוצאות – 350,000 ש"ח; ונזק לא ממוני – 219,602 ש"ח. מסכום זה נוכו תגמולי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בסך של 1,553,720 ש"ח. 5. מכאן הערעור שלפנינו. המערערת טוענת כי פוטנציאל השתכרותה גבוה יותר מזה שנקבע, לנוכח גילה הצעיר בעת התאונה; העלייה ההדרגתית בשכרה בשלוש השנים שקדמו לתאונה; ותכניותיה להירשם ללימודי הוראה כגננת בחינוך מיוחד. בנוסף, המערערת מלינה על הסכום הגלובאלי שפסק לה בית משפט קמא בראש הנזק של הוצאות. לטענתה, סכום זה רחוק מלכסות את הוצאותיה הרפואיות; ואף אינו נותן מענה להוצאות הניידות המוגברות שלה, בשים לב לכך שבעקבות התאונה היא נעזרת בהליכון ומקבלת קצבת ניידות בשיעור 60% מהמל"ל. כמו כן, המערערת מלינה על שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לה בתחום הכאב והראומטולוגיה, וכן על הנכות התפקודית שנקבעה לה, אשר צריכה לעמוד לשיטתה על 90%, בין היתר בשל הכוחות הפיזיים והנפשיים שהיו כרוכים בעבודתה עובר לתאונה, וההשפעה המצרפית של הנכויות הרפואיות על נכותה התפקודית. לבסוף, המערערת טוענת כי היה מקום לפסוק לה פיצוי גבוה יותר בראש הנזק של הפסד שכר לעבר. 6. מנגד, המשיבה טוענת כי אין להתערב בפוטנציאל השתכרותה של המערערת שקבע בית משפט קמא, משום שחייה התעסוקתיים של המערערת לא היו בראשית דרכם, אלא החלו כ-8 שנים לפני לתאונה, ומכיוון שהמערערת טרם נרשמה ללימודים והיה עליה להשלים בגרויות לצורך כך. באשר לרכיב ההוצאות, המשיבה סומכת את ידיה על קביעת בית משפט קמא, שלפיה המערערת זכאית לקבל על פי סל הבריאות חלק ניכר מהטיפולים הרפואיים שלהם היא זקוקה. בנוסף, נטען כי נפסקו למערערת הוצאות בגין קנאביס, אף על פי שהמומחים שמינה בית משפט קמא לא המליצו על כך; וכי אף שהמערערת לא הוכיחה כי היא זקוקה לרכב מותאם, נפסקו לזכותה פיצויים עבור הוצאות נסיעה מוגברות. כמו כן, נטען כי אין להתערב בנכות הרפואית שנקבעה למערערת בתחום הכאב והראומטולוגיה, משבית משפט קמא התרשם באופן ישיר מהמומחית שמינה לעניין זה וראה לנכון לאמץ את חוות דעתה. לטענת המשיבה, אף אין הצדקה להתערב בנכות התפקודית שנקבעה. זאת, שכן בית משפט קמא הלך ממילא כברת דרך לקראת המערערת, שהרי חלק מהנכויות שנקבעו לה אינן תפקודיות. לטענת המשיבה, בית משפט קמא היטיב עם המערערת גם בפיצוי שפסק לה בגין הפסד שכר לעבר, ומשכך אין עילה להתערב בראש נזק זה. דיון והכרעה 7. לאחר עיון בערעור ובתשובה לו, אציע לחבריי להכריע בערעור על יסוד החומר בכתב שלפנינו, בהתאם לתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. אקדים ואומר, כי דעתי היא כי דין הערעור להתקבל בחלקו. 8. ראשית, אציין כי לא מצאתי להתערב בשיעור הנכות התפקודית שנקבעה למערערת. כידוע, קביעת הנכות התפקודית היא בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, אשר שומעת את הצדדים ומתרשמת באופן בלתי אמצעי מהניזוק, ומיתר העדים שהופיע בפניה (ראו, מני רבים: ע"א 8583/22 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ, פס' 6 (16.4.2023); ע"א 2372/22 "הפול" חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פס' 8 (29.1.2023)). באשר לשיעור הנכות הרפואית, בית משפט קמא אימץ את חוות הדעת המקצועית של המומחית שמינה בתחום הכאב והראומטולוגיה, לאחר שמצא כי ההסברים שסיפקה בחקירתה על חוות דעתה משכנעים והגיוניים. ככלל, אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית לאמץ חוות דעת מומחה (ראו: ע"א 8656/23 פלונית נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ, פס' 11 (9.6.2024)). הדברים אמורים ביתר שאת בענייננו, באשר מדובר בחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, אשר סטייה ממנה תיעשה במקרים חריגים בלבד (ראו: רע"א 7863/17 פלונית נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, פס' 10 (17.12.2017)). איני סבורה כי ענייננו נמנה עם מקרים חריגים אלו. כמו כן, לא מצאתי להתערב בסכום שפסק בית המשפט המחוזי בראש הנזק של הפסד שכר בעבר, ודין טענות המערערת אף בעניין זה להידחות. 9. יחד עם זאת, מצאתי להתערב בבסיס השכר שלפיו חושבו הפיצויים בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד, ובראש הנזק של הוצאות לעבר ולעתיד: (-) בסיס השכר לעתיד – כאמור, בית משפט קמא חישב את הפיצויים בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד על בסיס שכר פוטנציאלי של 9,000 ש"ח לחודש. אני סבורה כי נוכח גילה הצעיר של המערערת במועד התאונה; פוטנציאל השתכרותה; ובשים לב לתכניותיה להירשם ללימודי הוראה, היה מקום לקבוע בסיס שכר גבוה יותר. לפיכך, יש להוסיף לסכום הפיצוי שקבע בית המשפט המחוזי סכום נוסף, על דרך האומדנא, של 130,00 ש"ח. (-) הוצאות – בית משפט קמא פסק למערערת פיצוי גלובאלי בסך 350,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה מוגברות הן לעבר הן לעתיד. אני סבורה כי בשים לב לגילה הצעיר של המערערת בעת התאונה; שיעור נכותה התפקודית (70%); טיב הנכויות; וסכום ההוצאות שהמערערת הוציאה בעבר בהתאם לקבלות שצורפו על ידה, הסכום שנפסק נמוך יתר על המידה, ואינו משקף את ההוצאות שנגרמו למערערת בעבר וייגרמו לה בעתיד עד תוחלת חייה. לפיכך, יש להוסיף לסכום ההוצאות שנפסק (הן בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד הן בגין ניידות) סכום של 150,000 ש"ח. 10. אשר על כן, יש לקבל את הערעור בחלקו, באופן שלפיצוי שפסק בית משפט קמא יתווסף הסך של 280,000 ש"ח נכון ליום פסק דיננו, בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% ומע"מ. המשיבים יישאו בהוצאות הערעור בסכום של 10,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"א בתמוז התשפ"ה (‏7.7.2025). יצחק עמית נשיא יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת