פלוני נ. פלוני

6 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בע"מ 16405-08-24 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ המבקש: פלוני נגד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סג"נ ו' פלאוט), מיום 25.7.2024 בעמ"ש 26887-07-24 בשם המבקש: עו"ד אבי טויזר בשם המשיבה: עו"ד רחל אבן פסק-דין השופטת יעל וילנר: האם החלטה בעניין פירוק שיתוף בנכס מקרקעין מהווה "פסק דין" המקנה ערעור בזכות, או שמא מהווה היא "החלטה אחרת" שאינה ניתנת לערעור אלא ברשות בלבד? זו השאלה העומדת במרכזה של הבקשה שלפנינו. רקע וטענות הצדדים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיא ו' פלאוט) בעמ"ש 26887-07-24 מיום 25.7.2024, שבגדרה נקבע כי השגת המשיבה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה ליתן צו לפירוק שיתוף בנוגע לנכס בבעלות משותפת של הצדדים תידון כערעור בזכות. המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר, אשר מנהלים בשנים האחרונות מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון. ביום 27.3.2023 התקיים בבית המשפט לענייני משפחה דיון בתביעה רכושית שהגיש המבקש ובמסגרתה, בין היתר, הוסכם כי לכל אחד מהצדדים זכויות שוות במקרקעין ששימשו למגוריהם (להלן: הבית או בית המגורים), וכי שווי הזכויות בבית המגורים יחולק באופן שווה בין בני הזוג. במועד מאוחר יותר, הגיש המבקש תביעה נוספת שבמסגרתה עתר לביצועו של הסדר איזון משאבים שבין הצדדים וכן לפירוק השיתוף בבית המגורים. ביום 6.6.2024 ניתנה החלטת בית המשפט לענייני משפחה שבמסגרתה ניתן צו לפירוק השיתוף בבית המגורים ונקבע כי ניתנת לצדדים ארכה להגיע להסכמות לעניין ניסוח הסכם ביניהם בנוגע למכירת הבית, וכי בהיעדר הסכמות, ימנה בית המשפט כונס נכסים מטעמו לביצוע פירוק השיתוף בבית. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על החלטה זו, ועתרה לביטול צו הפירוק ויתר קביעות בית המשפט לענייני משפחה בנוגע למינוי כונס נכסים. לצד הערעור, הגישה המשיבה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. המבקש התנגד לבקשה לעיכוב ביצוע, וטען, בין היתר, כי למבקשת אין זכות לערער על ההחלטה הנ"ל מבלי שקיבלה רשות לכך. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבה לעיכוב ביצוע ההחלטה וכן קבע כי "השגה על החלטה לפירוק שיתוף דירת מגורים נדונה כערעור בזכות" תוך שהפנה להחלטת בית משפט זה בבע"מ 2098/14 פלוני נ' פלונית (22.4.2014) (להלן: עניין פלוני). מכאן הבקשה שלפניי, שבמסגרתה משיג המבקש על סיווג ערעור המשיבה כערעור בזכות. המבקש טוען, בעיקרו של דבר, כי ההחלטה הנדונה אינה מהווה "פסק דין" אלא "החלטה אחרת", שכן היא לא סיימה את ההתדיינות בתביעתו לאיזון משאבים. עוד טוען המבקש, כי נקבע בפסיקה שעניינה הליכי פירוק שיתוף במקרקעין, כי רק החלטה המורה על סיום ההליך בכללותו תיחשב ל-"פסק דין" שניתן לערער עליו בזכות. על כן, טוען המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי למחוק את הערעור, מכוח סמכותו לפי תקנה 147(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), וכי לא היה מקום להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה. מנגד, המשיבה טוענת כי בית המשפט המחוזי צדק בקביעתו כי יש לדון בהשגותיה על ההחלטה כבערעור בזכות. זאת, בהסתמך על פסק הדין של בית משפט זה בעניין פלוני. לטענתה, בשים לב לכך שעם מתן הצו לפירוק השיתוף בבית המגורים "גורל בית המגורים שבמחלוקת הוכרע, ניתן הסעד שהתבקש והתיק נסגר". לחילופין, טוענת המשיבה, כי אם ייקבע שההחלטה היא "החלטה אחרת" ולא "פסק דין" – אין מקום להורות על מחיקת הערעור כפי שהתבקש, אלא יש להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי ולהורות לו לעשות שימוש בסמכותו מכוח תקנה 149(ב) לתקנות ולדון בהשגתה שהוגשה כערעור כבבקשת רשות לערער. דיון והכרעה החלטתו של בית המשפט המחוזי לסווג את ההחלטה הנדונה – שבגדרה ניתן כאמור צו לפירוק שיתוף – כהחלטה שניתנת לערעור בזכות, התבססה כאמור על פסק הדין של בית משפט זה בעניין פלוני, אולם ספק אם פסק דין זה, שעסק בפירוק נכסים עסקיים, מהווה תקדים מתאים לענייננו. על כן, מחמת חוסר הבהירות בנדון ובשל הצורך להעמיד הלכה על מכונה, ראינו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות, ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור ולדון בערעור על פיה. אקדים ואומר כי אני סבורה שהחלטה למתן צו לפירוק שיתוף בנכס כמו זו שבענייננו, אשר לא הביאה לסגירת התיק – מהווה "החלטה אחרת" שלא ניתנת לערעור בזכות אלא ברשות בלבד, ולפיכך דין הערעור להתקבל. לא אחת נפסק, כי בית משפט שדן בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין אינו "מסיים את מלאכתו עם החלטת המכירה (או ההחלטה על פירוק השיתוף), כל עוד לא נסתיימו כל 'פעולות העזר' הכרוכות בביצועה" (רע"א 183/89 קמחי נ' קמחי, פ"ד מג(2) 95, 97 (1989); עוד ראו: ע"א 613/78 אניס נ' פוירשטיין, פ"ד לד(1) 32 (1979) (להלן: עניין אניס); וכן: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 125-124 (מהדורה שלישית, 2012); יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 766 (מהדורה שביעית, 1995)). בגדר פעולות עזר אלה, יבואו הכרעות שיפוטיות בבקשות שונות, לרבות בבקשות למתן הוראות (ראו: ע״א 3853/19 חלא נ׳ מזרחי, פס׳ 16 (6.5.2020); ע״א 1409/06 גרינברג נ׳ טובול, פס׳ 3 (1.8.2006)). הנה כי כן, בית המשפט שדן בהליך שיתוף במקרקעין נדרש ליתן החלטות שונות גם לאחר מתן הצו לפירוק השיתוף; משכך נקבע, כאמור, כי בית המשפט "טרם סיים מלאכתו בתובענה עם מתן החלטת המכירה" (עניין אניס, בעמ' 35). על כן, בהתאם למאפייניו הייחודיים של הליך פירוק השיתוף במקרקעין, נפסק, אפוא, כי המבחן המשמש להבחנה בין "החלטה אחרת" לבין "פסק דין" בקשר להחלטות בהליך זה הוא מבחן סגירת התיק (רע"א 66/23 סער נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ, פס' 8 (2.4.2023); בע"מ 1449/22 פלוני נ' פלונית, פס' 4 (7.3.2022)). המשיבה טוענת, כי בשל מאפייני הליך פירוק השיתוף במקרקעין, סיווג החלטת הפירוק או המכירה כ"החלטה אחרת" ומתן זכות ערעור רק לאחר סגירת התיק עלולה, במקרים מסוימים, להוביל למצב בלתי הפיך כתוצאה ממכירת המקרקעין לצד שלישי. אכן, יש ממש בטענה זו. ואולם, יש לזכור כי בידי בעל הדין עומדת האפשרות להשיג על ההחלטה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. חזקה על בית המשפט כי בבואו לדון בבקשה זו יבחן אם דחיית הדיון בהשגה לסוף ההליך עלולה להביא למצב בלתי-הפיך אשר לא ניתן יהיה לתקנו במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי (ראו והשוו: רע"א 6587/19 פלונית נ' מרכז רפואי מעייני הישועה, פס' 7 (23.10.2019); רע"א 2104/12 פלונית נ' וינברג, פס' 11 (1.5.2012)). יישום הדברים על ענייננו, מוליך למסקנה כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה לא סיימה את הליך פירוק השיתוף, ומכאן שהיא אינה אלא "החלטה אחרת", שלא ניתנת לערעור בזכות, אלא ברשות בלבד (סעיפים 41(ב) ו-52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). סוף דבר מהטעמים האמורים, אציע לחבריי לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי לדון בהשגת המשיבה כבערעור בזכות. ההליך יוחזר אפוא לבית המשפט המחוזי אשר ידון בו בהתאם לסמכותו לפי תקנה 149 לתקנות. עוד אציע כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.7.2024, בעניין עיכוב ביצוע פירוק השיתוף, תעמוד בעינה עד להחלטה אחרת של בית משפט המחוזי. בנסיבות העניין, ובשים לב לשאלה המשפטית שהתעוררה, אציע כי לא נעשה צו להוצאות. יעל וילנר שופטת השופטת גילה כנפי שטייניץ: אני מסכימה. גילה כנפי-שטייניץ שופטת השופט דוד מינץ: מסכים אני עם חוות דעתה של חברתי השופטת י' וילנר. אכן, המבחן בין "החלטה אחרת" לבין "פסק דין" בהקשר הנדון, הוא "מבחן סגירת התיק", והאם נותרה בידי בית המשפט מלאכה נוספת (רע"א 66/23 סער נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ‏, פסקה 8 (2.4.2023)). רק החלטה שיפוטית הכוללת במובן המהותי סיום כל הפעולות הנדרשות לפירוק השיתוף, תיחשב כ"פסק דין" (רע"א 4635/23 עיריית תל אביב נ' מלון מרינה תל אביב בע"מ, פסקה 13 (14.9.2023)). כך גם יושם כלל זה בעניין בע"מ 2098/14 פלוני נ' פלונית (22.4.2014), שם בית המשפט סיים את מלאכתו (וראו גם: בע"מ 1449/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (7.3.2022)). מה שאין כן בענייננו. דוד מינץ שופט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת י' וילנר. ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"ה (18 דצמבר 2024). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת