רייצ'ל לואיס ריסבי-רז נ. היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד אביחי מנדלבליט

פסק-דין בתיק בג"ץ 1638/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1638/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ע' ברון העותרת: רייצ'ל לואיס ריסבי-רז נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. פרקליטת מחוז ירושלים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד אשר אוחיון בשם המשיבים: עו"ד מיטל בוכמן שינדל; עו"ד יונתן ציון מוזס פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא יסכימו לביטול כתב אישום שהוגש נגד העותרת. כפי שיבואר, דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. 2. ביום 16.7.2009 הוגש נגד העותרת כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, בו מיוחסות לה עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ומרמה והפרת אמונים (ת"פ 402/09). זאת בגדרי פרשה שנודעה בכינוי "ראשונטורס", ובמרכזה עמדו ראש הממשלה לשעבר מר אהוד אולמרט ומנהלת לשכתו גב' שולה זקן – שנגדם הוגש כתב אישום נפרד (ת"פ 426/09, גזרי דין ניתנו ביום 24.9.2012 וביום 25.5.2015) (להלן: עניין אולמרט). יצוין כי גם נגד הבעלים של משרד "ראשונטורס", מר עמנואל באומוולשפינר, הוגש כתב אישום נפרד בגדרי אותה פרשה לבית משפט השלום בירושלים, והליך זה נסתיים במסגרת הסדר טיעון (ת"פ 42979-01-12 (28.11.2016)). ניהול ההליך נגד העותרת הושהה עוד טרם שהשיבה לכתב האישום, בתחילה עד אשר תתקבל הכרעה בעניין אולמרט; ומשזה הוכרע והוגש עליו ערעור, החליט בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' כרמל) על המשך ההשהיה עד שתתקבל הכרעה בערעור בעניין אולמרט (החלטה מיום 15.10.2013). יוער כי המדינה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לחידוש ההליך ביום 4.9.2014, וזו נדחתה ביום 16.9.2014, וכך גם בקשה לעיון חוזר, שנדחתה ביום 4.11.2014. פסק דינו של בית משפט זה בערעור בעניין אולמרט (ע"פ 8080/12) ניתן ביום 28.9.2016 – וביום 6.10.2016 הורה בית המשפט המחוזי על קיום דיון בעניינה של העותרת, וזה נערך ביום 14.11.2016. באותו דיון ביקשה המדינה לחדש את ההליך; ואילו העותרת עתרה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק, כשבפיה שלוש טענות: חלוף הזמן מעת הגשת כתב האישום נגדה; ממצאים שנקבעו לגביה בעניין אולמרט, שנטען כי שומטים את הקרקע מתחת לכתב האישום בעניינה; ומחדלה של המדינה כאשר לא ביקשה את חידוש ההליך במרוצת השנים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה (בהחלטה מיום 14.11.2016), וציין כי מרווח הזמן בין מועד הגשת כתב האישום לבין מועד חידוש ההליכים נבע מהחלטותיו של בית המשפט עצמו. עם זאת הוסיף בית המשפט כי לעניין חלוף הזמן "יתכן שיבוא משקל, אם וכאשר הנסיבות תחייבנה זאת"; בעניין הממצאים שנקבעו בעניין אולמרט, נקבע כי אין בהם כשלעצמם כדי להשליך על כתב האישום, ו"משמעותם תתברר בהמשך"; ועוד צוין כי המדינה ביקשה לחדש את ההליך מספר פעמים. בית המשפט הורה אפוא לעותרת להשיב לכתב האישום. יצוין כי העותרת עשתה כן, לאחר שקיבלה מספר דחיות, ביום 21.3.2017, והיא כופרת באישומים נגדה. העותרת לא השלימה עם החלטת בית המשפט, והיא פנתה למשיבה 2 וביקשה כי זו תשקול מחדש את ההחלטה לחדש את ההליכים נגד העותרת. ביום 14.2.2017 הודיע לעותרת סגן למשיבה 2, עו"ד שמואל ברזילי, כי טענותיה נדונו ונדחו על ידי בית המשפט, ומשכך "שאלת חידוש ההליכים בתיק שבנדון אינה עומדת על הפרק בשלב זה, בו קיום ההליך הוא עובדה מוגמרת שמקורה בהחלטת בית המשפט הנכבד". 3. נגד החלטה זו מופנית העתירה דנן, שהוגשה ביום 20.2.2017, ונטען בה כי ההחלטה אינה סבירה ואף מונעת משיקולים זרים. בתוך כך נטען כי סיכויי ההרשעה נמוכים לנוכח הקביעות והממצאים בעניין אולמרט, בפרט ביחס למהימנותה של העותרת; כי יש בחידוש ההליך משום חוסר הגינות, היות שהעותרת מצויה באי-וודאות מזה כעשור שנים, והיא משתפת פעולה עם המדינה באופן מלא; וכי אחד הפרקליטים מטעם המדינה, עו"ד אורי קורב, חותר להרשעת העותרת מטעמים אישיים ובלתי-ענייניים. המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף, "בהיותה מופנית נגד הליך ביניים במשפט פלילי". נטען כי הלכה למעשה העתירה אינה מופנית נגד החלטה מנהלית שקיבלו המשיבים, כי אם נגד החלטה שיפוטית שקיבל בית המשפט המחוזי כשדחה את הבקשה לביטול כתב האישום מטעמי הגנה מן הצדק – ואם לא תידחה העתירה יוכל כל נאשם להשיג לפני רשויות התביעה על החלטות שיפוטיות, ובכך להביא לקיום דיון נוסף בהן, בערכאה זו. כך בעוד שהלכה היא כי בית משפט זה אינו מתערב בהחלטות ביניים בהליכים פליליים אלא במקרים חריגים, שהמקרה דנן אינו נמנה עימם, ודרך המלך להשיג על החלטת בית המשפט היא בגדרי ערעור בזכות לאחר שיינתן גזר הדין, ככל שתורשע העותרת. לגופו של עניין מוסיפים המשיבים כי אין מקום לביטול כתב האישום, בהינתן שהעותרת הסכימה להשהיית ההליך בעניינה; המדינה ביקשה את חידושו עוד בשנת 2014, אך בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט; אין יסוד לטענה בדבר שיקולים זרים; ונפקותן של הקביעות בעניין אולמרט מוגבלת, הגם שהמדינה הסכימה להצגת הפרוטוקולים מעניין אולמרט בהליך דנן, וממילא "ספק בעיני המאשימה, לאור נימוקי פסק הדין בעניין זקן ואולמרט, אם יש כלל בקביעות שם כדי להיטיב עם העותרת". 4. לאחר שעיינו בעתירה ובתגובה על צרופותיהן, באנו לכלל מסקנה שהדין עם המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף. כידוע, על דרך הכלל אין זכות ערעור על החלטות ביניים שניתנות בהליך פלילי – והדרך להשיג עליהן היא במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי, אם אמנם יורשע הנאשם. הדברים נשנו והודגשו בפסיקה לא אחת; כך לדוגמה, בלשונה של השופטת ד' ברק-ארז: "בית משפט זה שב וקבע כי עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק אינה יכולה לשמש 'נתיב חלופי' להשגה על החלטות ביניים בהליך הפלילי, וכי הוא יתערב בהחלטות כאלה רק במקרים נדירים בהם מתגלה כי ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות או שרירות קיצונית, וכן במקרים בהם מתעוררת שאלה עקרונית או כאשר דחיית העתירה תגרום להיווצרותו של נזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתיקון באמצעות ערעור על פסק הדין הסופי" (בג"ץ 1382/13 פלוני נ' בית המשפט המחוזי בחיפה (27.2.2013); וראו עוד, ע"פ 2605/17 רדו נ' מדינת ישראל (31.3.2017); בג"ץ 6165/14 פלוני נ' פרקליט המדינה, בפסקה 11 (2.1.2015); בג"ץ 3233/12 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 4 (28.4.2013); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 375-376 (2017)). בענייננו, העותרת אף לא טוענת לקיומן של נסיבות חריגות מעין אלה שנזכרו בפסיקה, שבגינן יש לדון בעתירתה; תחת זאת היא מעלה טענות ערעוריות גרידא, באצטלה של עתירה נגד החלטת רשויות התביעה. ואולם החלטה זו, כפי שנכתב בה במפורש, לא באה אלא לאחר שבית המשפט המחוזי דחה את בקשת העותרת לביטול כתב האישום. כך לא רק בגדרי סמכותו ובהחלטה מנומקת ועניינית, אלא גם תוך שהדגיש כי הוא ער לזמן שחלף מאז הגשת כתב האישום, והטעים כי הדבר עשוי לקבל ביטוי בהמשך ההליך הפלילי. מכאן שהעותרת מימשה את האפשרות לקבלת סעד חלופי, אך משזה לא נשא חן בעיניה, בחרה לנסות ולתקוף את ההחלטה בדרך עקיפה; וזאת לא ניתן. למעלה מן הצורך יצוין כי היקף ההתערבות השיפוטית בשיקול דעתן של רשויות התביעה הוא ממילא מצומצם ביותר, והעתירה אינה מניחה כל תשתית המלמדת על פגם שמצדיק התערבות שיפוטית בבית משפט זה (ראו למשל, בג"ץ 1019/15 פלוני נ' פרקליטות מחוז תל אביב – פלילי, בפסקה 10 (14.7.2015)). 5. התוצאה היא שהעתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"ג בניסן התשע"ז (‏9.4.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17016380_G04.doc רר מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il