מירס תקשורת בע"מ נ. היועץ המשפטי לממשלה

פסק-דין בתיק בג"ץ 1638/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1638/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' עמית העותרת: מירס תקשורת בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה 2. שר הפנים 3. שר התקשורת 4. ראש הממשלה 5. שר האוצר 6. יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת 7. הממונה על ההגבלים העסקיים 8. פלאפון תקשורת בע"מ 9. סלקום ישראל בע"מ 10. פרטנר תקשורת בע"מ עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד יהודה רוה; עו"ד מתן בן שאול בשם המשיבים 5-1 ו-7: עו"ד ענר הלמן פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. עניינה של העתירה שלפנינו הוא בהליך התקנת תקנות המתנהל בימים אלה על-ידי שר הפנים, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 266ג לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. שר הפנים מוסמך להתקין תקנות לפי הסעיף האמור בהתייעצות עם שר התקשורת ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת. עניינן של התקנות בקביעת תנאים למתן פטור מהיתר בניה למתקני גישה אלחוטיים. בתמצית יצוין, כי סעיף 266 לחוק התכנון והבניה קובע פטור מהיתר בניה למתקני גישה אלחוטיים. לפי סעיף זה מוקמות אנטנות סלולאריות מסוג מסוים ללא צורך בהיתר בניה. לאחרונה, פועל שר הפנים על מנת לקבוע את התנאים למתן הפטור האמור, וזאת בהתאם להמלצת היועץ המשפטי לממשלה. לצורך גיבוש נוסח התקנות אף הוקם צוות בין-משרדי. יצוין, כי סוגיה זו עומדת לפתחו של בית משפט זה בהקשרים שונים אף במסגרת הליכים נוספים (בג"ץ 6477/08, בג"ץ 5045/09 ורע"פ 5192/08, 5201/08, 5212/08 ו-5213/08). 2. בעתירה הנוכחית מעלה העותרת, מפעילת שירותי סלולר, טענות שונות ביחס להליך גיבוש טיוטת התקנות על-ידי שר הפנים והגשתן לוועדת הכלכלה של הכנסת. בין היתר, טוענת העותרת כי במסגרת הליך גיבוש התקנות חרג שר הפנים מסמכות וכי לא ניתנה לה זכות שימוע מספקת במהלך הליכי גיבוש התקנות. לפיכך, עותרת היא לקבלת צווים על תנאי בהם ינמקו שר הפנים והיועץ המשפטי לממשלה מדוע לא תבוטל "הוראת" היועץ המשפטי לממשלה לשר הפנים להתקנת התקנות; מדוע לא ייקבע בתקנות כי התנאים למתן הפטור לא יחולו על הקמת רשת סלולרית חדשה בישראל; ומדוע לא יפעלו שר הפנים והיועץ המשפטי לממשלה למתן זכות טיעון לעותרת בטרם ניסוח התקנות. כן נתבקשו צווי ביניים למניעת הגשת התקנות על-ידי שר הפנים לוועדת הכלכלה של הכנסת ולמניעת הדיון בהן בוועדה. הבקשה לצו ביניים נדחתה בהחלטה מיום 4.3.2010. ביום 7.3.2010 הוגשה טיוטת התקנות על-ידי שר הפנים לוועדת הכלכלה של הכנסת לצורך אישורן. ביום 10.3.2010 הודיעה העותרת כי היא עומדת על העתירה (אף שנדחתה בקשתה לצו ביניים ואף שטיוטת התקנות הובאה בפני ועדת הכלכלה). 3. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, על בעל דין הפונה בעתירה לבית משפט זה מוטלת חובה לפרוס בעתירה את התשתית העובדתית המלאה לצורך ההכרעה בעתירה. במסגרת זאת, הייתה העותרת מחויבת לפרט אודות ההליכים השונים המתנהלים בבית משפט זה בקשר עם הליך התקנת התקנות. זאת, גם בהתחשב בכך שהעותרת הינה אחת המשיבות לעתירה בבג"ץ 6477/08 (ולא משיבה פורמאלית בלבד כפי שטענה). אכן, העותרת הזכירה את דבר קיומם של הליכים אלו בסעיף 44 לעתירה. ואולם, בנסיבות העניין לא ניתן לראות בעצם אזכורם של ההליכים הנוספים משום פירוט מספיק, במיוחד לאור העובדה שבגדרה של העתירה נתבקש אף צו ביניים לאסור על שר הפנים להביא התקנות לאישורה של ועדת הכלכלה. בוודאי שאין לקבל את טענת העותרת כי מדובר בהליכים שאינם רלוונטיים. כאמור, במסגרת הדיון בבג"ץ 6477/08 ו-5045/09 התחייב בא-כוח המדינה כי נוסח מוצע של תקנות יוגש לוועדת הכלכלה של הכנסת עד למועד מסוים. לעומת זאת, מטרת העתירה שלפנינו היא לעכב את הגשת התקנות לדיון בפני ועדת הכנסת. משכך, חייבת הייתה העותרת להציג בפני בית המשפט במסגרת העתירה הנוכחית את מלוא השתלשלות האירועים בקשר עם הטיפול בבג"ץ 6477/08 ו-5045/09 הנ"ל (ראו למשל, בג"ץ 421/86 אשכנזי נ' שר התחבורה, פ"ד מא(1) 409 (1987)). מאותה סיבה היה על העותרת לצרף לעתירה כמשיבים את העותרים בבג"ץ 6477/08 ובבג"ץ 5045/09. אין לקבל את טענת העותרת כי העותרים בהליכים הנזכרים אינם בעלי אינטרס המצדיק את צירופם. די באלה כדי להביא לדחיית העתירה על הסף. מעבר לכך יוער, כי עיקר הטענות והסעדים המבוקשים בעתירה שלפנינו נוגעים לשלב הנחת התקנות על שולחן ועדת הכלכלה של הכנסת לצורך אישורן. כאמור, משלא ניתן צו ביניים בעתירה זו הניח שר הפנים את נוסח התקנות בפני ועדת הכלכלה של הכנסת ביום 7.3.2010. משכך, ולמרות שהעותרת הודיעה כי היא עומדת על עתירתה, אין עוד צורך לדון בעתירה. זאת ועוד, ספק רב אם יש מקום לעצירת הליך של חקיקת משנה טרם הנחה של טיוטת תקנות בפני ועדה של הכנסת, שאישורה נדרש לשם מתן תוקף לתקנות ולפני סיומו של הליך החקיקה (למשל בג"ץ 6929/08 התאחדות סוכני נסיעות ותיירות בישראל נ' שר התחבורה (טרם פורסם, 12.10.2008) וכן בג"ץ 10253/04 העמותה לקידום הפיזיוטרפיה בישראל נ' מדינת ישאל (לא פורסם, 30.1.05)). ניתן להניח שתינתן אפשרות לעותרת ודומיה להעלות טענותיהן במהלך הדיונים בפני הוועדה. מכל מקום, שעריו של בית המשפט פתוחים וניתן יהיה, כמובן, לעתור נגד התקנות אם וכאשר ייכנסו לתוקף. זאת, בהתחשב בכללים הנוהגים לעניין התערבות בית המשפט בחקיקת משנה שקיבלה אישור של ועדה מוועדות הכנסת (למשל, בג"ץ 6290/93 זילכה נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות, פ"ד מ"ח(4) 631, 639-638, (1994); בג"ץ 6407/06 דורון, טיקוצקי, עמיר, מזרחי עורכי דין נ' שר האוצר פיסקה 65 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל (טרם פורסם, 23.9.2007)). 4. נוכח דחיית העתירה על הסף, אין מקום להידרש לבקשה לעיון בתיק בית המשפט שהוגשה ביום 15.3.2010 על ידי העותרות בבג"ץ 6477/08. דומה שעם דחייתה של העתירה מתייתרת בקשת העיון. אם אין זה כך, רשאיות מבקשות העיון להגיש בקשה חדשה בעניין. 5. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותרת תישא בשכר טרחת עורך דין לטובת המשיבים 5-1 ו-7 בסך 15,000 ש"ח. ניתן היום, ב' בניסן התש"ע (17.3.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10016380_S03.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il