אלי אביעד נ. השר לביטחון לאומי

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1637/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופטת ר' רונן העותר: אלי אביעד נ ג ד המשיבים: 1. השר לביטחון לאומי 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה במגבלת עיסוק המוטלת על העותר מכוח חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, התשס"א-2001 (להלן: החוק למניעת העסקה). כעולה מן העתירה, העותר, שאינו מיוצג, הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מעשה מגונה בפומבי והדחה בחקירה – עבירות לפי סעיפים 349(ב) ו-245(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אשר בוצעו כלפי קטינה בת 11.5 שנים (תפ"ח 17420-07-16; להלן: תיק התפ"ח ו-חוק העונשין). בגין עבירות אלה נגזר על העותר, ביום 13.3.2017, עונש מאסר בפועל בן 7 חודשים לצד ענישה נלווית. עוד הוטל על העותר צו פיקוח מכוח חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006, לתקופה של 24 חודשים. לטענת העותר, לאחר שחרורו מן המאסר ובחלוף תקופת הפיקוח, ניסה לשוב לעבודתו כנהג הסעות, אלא שחברת ההסעות בה עבד טרם הרשעתו, ואף כל חברת הסעות אחרת אליה פנה, סירבו להעסיקו בהיעדר אישור ממשטרת ישראל כנדרש בסעיף 3 לחוק למניעת העסקה. הוראה זו קובעת כי "מעסיק לא יקבל בגיר לעבודה במוסד בטרם קיבל אישור ממשטרת ישראל כי אין מניעה להעסקתו לפי חוק זה". העותר פנה למשטרת ישראל לקבלת האישור האמור אך סורב בהודעה בגדרה צוין כי "לפי הנתונים הקיימים במאגרי המידע המשטרתיים ביום 01/08/2022, לא ניתן לאשר את העסקתו של הנ"ל לפי החוק" (נספח 2 לעתירה). בעקבות הסירוב האמור, הגיש העותר ביום 11.12.2022 בקשה לבית המשפט המחוזי בתיק התפ"ח, להסרת מגבלת העיסוק החלה עליו מכוח החוק, אולם זו נדחתה מחמת היעדר סמכות (החלטה מיום 29.12.2022). העותר הוסיף ופנה גם לפרקליטות מחוז צפון, אשר השיבה לו כי אין זה מסמכותה "להתערב או להתנות על דרישות החוק". עוד פנה העותר בבקשת חנינה לנשיא המדינה, אשר נכון למועד הגשת העתירה טרם ניתנה בה החלטה. העותר טוען בעתירתו כי הוא בן 54 כיום, נטול השכלה, מובטל החי מן היד אל הפה, ואין באפשרותו להשתלב בכל עבודה, להוציא עבודה כנהג הסעות. עוד הוא טוען כי העבירה בה הורשע היא עבירה יחידה, וכי מעולם לא הסתבך בעבירה נוספת. העותר טוען כי סירובה של משטרת ישראל להסיר את הרישום הפלילי העומד לחובתו פוגע בזכותו לחופש עיסוק, ולפיכך הוא מבקש להורות על מחיקתו על מנת שיוכל לשוב לעיסוקו כנהג הסעות, עיסוק אשר יהווה נדבך חשוב בשיקומו. לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. העותר מבקש בעתירתו להורות למשיבים למחוק את רישומו הפלילי, זאת מבלי שפנה תחילה למשיבים בבקשה כאמור, ומבלי שניתנה החלטה אשר בעניינה הוא מבקש את התערבותו של בית משפט זה. גם בהתעלם מן החובה למיצוי הליכים, העותר לא הניח בעתירתו כל תשתית עובדתית או משפטית שיש בה כדי להקנות לו את הסעד המבוקש בעתירה. לעניין זה אין די בטענה כללית לפגיעה בחופש העיסוק, ועל עותר הנכנס בשערי בית משפט זה להציג טיעון עובדתי ומשפטי מפורט ומבוסס די צרכו, המקים עילה להתערבות שיפוטית ולמתן סעד. את זאת לא עשה העותר, ודי היה בכך כדי לדחות את עתירתו (בג"ץ 2194/20 בוקמן נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 3 (25.3.2020)). דין העתירה להידחות על הסף גם מחמת קיומו של סעד חלופי. כידוע, בית משפט זה לא יידרש לעתירה מקום שבו קיים לעותר סעד חלופי אפקטיבי (בג"ץ 8453/17 פלוני נ' ועדת הערר הרפואית על פי תקנות מס הכנסה, פסקה 8 (24.6.2018)). כפי שיפורט להלן, הסעד החלופי הרלוונטי במקרה שלפנינו מצוי בדלת אמותיו של החוק עליו נסובה העתירה. ברקע הבקשה למחיקת רישומו הפלילי, עומדת מגבלת העיסוק המוטלת על העותר מכוח החוק למניעת העסקה. חוק זה הוא חלק ממארג חקיקתי העוסק בעברייני מין "ביום שאחרי" (ראו לעניין זה: בש"פ 8763/12 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (23.12.2012)), והוא נועד בעיקרו להרחיב את ההגנה על קטינים ועל אנשים עם מוגבלות שכלית-התפתחותית (להלן: אנשים עם מוגבלות) מפני עברייני מין, לאחר שחרורם של אלה מן הכלא וחזרתם לקהילה. כך, קובעת הוראת סעיף 2 לחוק כי "מעסיק לא יקבל לעבודה במוסד ולא יעסיק בעבודה במוסד, בגיר שהורשע בעבירת מין שאותה ביצע בהיותו בגיר". תחולתה של הוראה זו היא לתקופה של 20 שנים לאחר הרשעתו של עבריין המין, ואם נידון למאסר, לתקופה של 20 שנים לאחר שחרורו מן המאסר. ה"מוסד" בו נאסר על עבריין המין לעבוד הוא, ככלל, מוסד המעניק שירותים לקטינים כהגדרתו בחוק, לרבות "עסק שבין עיסוקיו הסעת קטינים" או אנשים עם מוגבלות כאמור, ואילו "עבירת מין" כוללת, בין היתר, "עבירה המנויה בסימן ה' בפרק י', למעט עבירה לפי סעיף 352 [לחוק העונשין]" (סעיף 1 לחוק למניעת העסקה). העותר שבענייננו הורשע בעבירה לפי סעיף 349(ב) לחוק העונשין, שנכללת בסימן ה', בפרק י' לחוק העונשין, ונידון לעונש מאסר. לפיכך חל איסור על העסקתו בעסק שבין עיסוקיו הסעת קטינים או אנשים עם מוגבלות. בהתאם, אף לא נתמלאו התנאים למתן אישור המשטרה להעסקתו, כמפורט בסעיף 3(ב) לחוק, המורה כי אישור זה יינתן בהתקיים אחד מאלה: "(1) הבגיר לא הורשע בעבירת מין כאמור בסעיף 2(א) או אם הורשע, חלפה תקופת האיסור כאמור בסעיף 2(ג); (2) הועדה פטרה את הבגיר מהאיסור כאמור בסעיף 4(ב)". משלא חלפה תקופת האיסור המנויה בסעיף 2(ג) לחוק – "20 שנים לאחר שחרורו של הבגיר מבית הסוהר בשל אותה עבירה" – הרי שאין העותר זכאי לאישור משטרת ישראל לפיו אין מניעה להעסקתו. עם זאת, החוק למניעת העסקה פותח "נתיב מילוט" מתחולת איסור העיסוק החל על עברייני המין, ומורה על הקמת ועדת מומחים, אשר תהא מוסמכת לפטור עבריין מין מאיסור העיסוק, לתקופת האיסור או חלקה. ועדת מומחים זו, בראשות שופט בית משפט השלום, הוסמכה ליתן את הפטור האמור רק לאחר שקיבלה הערכת מסוכנות ושוכנעה שעבריין המין אינו מהווה סיכון לקטינים, לחסרי ישע או לאנשים עם מוגבלות. כך נקבע בסעיף 4(ב) ו-(ג) לחוק כי – "(ב) הועדה מוסמכת, לפי בקשת בגיר שחל לגביו איסור עיסוק לפי חוק זה (להלן - המבקש), להעריך בתוך תקופת האיסור, את הצורך בהמשך תחולת האיסור ולתת לו פטור מן האיסור, לתקופת האיסור, כולה או חלקה. (ג) לא תיתן הועדה פטור מן האיסור [...] אלא אם שוכנעה, לאחר שקיבלה הערכת מסוכנות, שהמבקש אינו מהווה סיכון לקטינים, לאנשים עם מוגבלות שכלית או התפתחותית או לחסרי ישע; 'הערכת מסוכנות' – כהגדרתה בחוק הגנה על הציור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006". אם כן, בעניינו של העותר קיים מסלול ייעודי שנועד ליתן מענה לבקשות לפטור מאיסור עיסוק, הוא ועדת מומחים שמונתה על פי חוק, המוסמכת לבחון את הצורך בהמשך תחולת האיסור ולהעניק במקרים המתאימים פטור ממנו. בנסיבות אלה, קיים לעותר סעד חלופי שעשוי ליתן מענה למבוקשו. זאת, מבלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי ההליך, ככל שימצא העותר לפנות לוועדה בבקשה לפטור כאמור. העתירה נדחית אפוא על הסף. משלא נתבקשה תגובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט' באייר התשפ"ג (‏30.4.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 23016370_X03.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1