אלאתחאד אלתג'מוע אלמקדסי ללאסקאן במזרח ירושלים (ע"ר) נ. הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים

4 בבית המשפט העליון בר"מ 16320-02-25 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף המבקשים: איגוד הבניה מזרח ירושלים ואח' נגד המשיבים: 1. הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים 2. הועדה המקומית לתכנות ובניה ירושלים 3. האפוטרופוס על נכסי נפקדים בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 16.1.2025, בעת"מ 19995-01-25, שניתנה על-ידי השופטת ע' זינגר בשם המבקשים: עו"ד יעקב בן צבי בשם המשיבים 1 ו-3: עו"ד מתניה רוזין פסק-דין המשנה לנשיא נעם סולברג: בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 16.1.2025, בעת"מ 19995-01-25 (השופטת ע' זינגר). בהחלטה, נדחתה בקשת המבקשים למתן ארכה להגשת עתירה מינהלית. ביום 3.7.2023 הגישו המבקשים עתירה מינהלית שבגדרה התבקש בית המשפט להורות למשיבים, גורמי תכנון ומינהל, לפעול לקבלת החלטה בדבר תכנית שהפקידו המבקשים, ושעניינה בהקמת שכונת מגורים חדשה בשכונת בית צפאפא בירושלים (עת"מ 13645-07-23). לאחר הגשת העתירה, ביום 4.12.2023, ניתנה החלטת המשיבה 1, שבה נקבע כי נדרשות השלמות בתכנית כתנאי להמשך קידומה. לפיכך, ביום 17.3.2024, העתירה נדחתה. זמן קצר לאחר מכן, ביום 26.5.2024, הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (עע"מ 4323/24). בהמשך, ביום 29.10.2024, כשהערעור הנזכר עוד היה תלוי ועומד, ולאחר שהועברו מסמכים משלימים לתכנית, החליטה משיבה 1 על דחיית התכנית במתכונתה הנוכחית, ועל קידום תכנית אחרת. על כן, ביום 26.12.2024, הגישו המבקשים – במסגרת עתירתם הקודמת (עת"מ 13645-07-23 הנ"ל) – בקשה למתן ארכה להגשת עתירה מינהלית התוקפת את ההחלטה החדשה, נוכח ערעורם שהיה אז תלוי ועומד. אחר זאת, ביום 8.1.2025, הגישו גם בקשה נוספת למתן ארכה, במסגרת עתירה חדשה ועצמאית לבית המשפט המחוזי (עת"מ 19995-01-25). הבקשות – נדחו שתיהן, על-ידי אותו מותב, תוך שנקבע במסגרת דחיית הבקשה המאוחרת, בין היתר, כי "אין באמור למנוע הגשת עתירה כעת, ברם – מטבע הדברים יוכלו המשיבים להעלות מלוא טענותיהם ביחס אליה, לרבות טענות לסילוקה מחמת המועד בו הוגשה והשיהוי". ביום 3.2.2025, התקיים דיון בעע"מ 4323/24 הנ"ל. במהלך הדיון, הוצע למשיבים לאפשר למבקשים (המערערים שם) "לתקוף את ההחלטה"; זאת, "לאור ההתפתחות שחלה לאחר הגשת הערעור", ומאחר שהתנהלות כלל הצדדים לא היתה אידיאלית. המשיבים לא נעתרו להצעה, ועמדו על התנגדותם למתן ארכה, חרף הערות בית המשפט. אחר זאת, הערעור – נדחה, בהסכמת המבקשים. מכאן הבקשה שלפנַי, אשר מכוונת כלפי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.1.2025, בעת"מ 19995-01-25. לטענת המבקשים, המשיבים נוקטים "במהלך כזה של קבלת החלטות חדשות רגע לפני הכרעה בהליך משפטי – כדרך התמודדות איתו וכדי לשנות את המציאות העובדתית ולהפוך את ההליך המשפטי שנפתח נגדה למיותר – ויש בכך טעם לפגם מינהלי". כמו כן, סבורים המבקשים כי נפל פגם גם בהחלטת בית המשפט המחוזי, שלפיה ניתנה אפשרות להגשת עתירה מינהלית באופן מיידי, אך זאת רק בכפוף לטענת שיהוי מצד המשיבים, שכן החלטה זו תוביל לכך שהמשיבים אכן יעלו את טענת השיהוי, והבקשה תידחה על הסף. לעמדת המשיבים דין הבקשה להידחות. המשיבים סומכים ידיהם על החלטתו של בית המשפט המחוזי, וסבורים כי החלטתו לא שללה את האפשרות שבידי המבקשים לנקוט הליך מתאים, כאשר התנהלות המבקשים היא שהובילה למחסום שניצב עתה על דרכם. עוד הוסיפו, כי חרף דחיית התכנית תינתן למבקשים האפשרות "להעלות את השגותיהם במסגרת הליכי התכנון העתידיים במרחב, ולנקוט כל הליך שימצאו לנכון במסגרת זו". לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל, כך שנדון בה כאילו ניתנה רשות, והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. זאת, מכוח סמכותנו שלפי תקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 החלה בהליך דנן מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים. בהמשך לכך, עמדתי היא כי גם דינו של הערעור – להתקבל. כידוע, בבקשת רשות לערער על החלטה שלא להאריך מועד להגשת עתירה מינהלית נוהגת אמת מידה מרוככת, נוכח חשיבותה של זכות הגישה לערכאות (ראו, מִני רבים: בר"מ 3728/21 ציקורל המרה בינלאומית בע"מ נ' רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, פסקה 13 (30.6.2021); בר"מ 5288/24  טורקניץ נ' מועצה אזורית עמק יזרעאל, פסקה 11 (8.1.2025)). בחינת בקשה כאמור, נעשית על-פי דיני השיהוי המינהלי. בתוך כך, יש לבחון את השיהוי האובייקטיבי, שעניינו בנזק שעלול להיגרם לצדדים שלישיים או לאינטרס הציבורי, וכן את השיהוי הסובייקטיבי, שנוגע להתנהלות העותר (בר"מ 7885/13 מגל נ' משרד הביטחון האגף לשיקום נכים – קצין התגמולים, פסקה 14 (12.5.2014)). אף במקרים שבהם מתקיימים יסודות השיהוי האמורים, נדרש בית המשפט לבחון אם דחיית הבקשה להארכת מועד עלולה להוביל לפגיעה חמורה בשלטון החוק (בר"מ 3802/16 ארלט יזמות בנין והשקעות בע"מ נ' ועדת הערר מחוז דרום, פסקה 15 (12.9.2016); עע"מ 5834/16 הושק נ' עיריית גבעת שמואל, פסקה 3 לחוות הדעת של השופט ס' ג'ובראן(15.8.2016) ). במקרה דנן, סבורני כי אמת המידה המרוככת שהוצגה לעיל מוליכה למסקנה שלפיה יש להיעתר לבקשה. כזכור, עסקינן בבקשה להארכת מועד להגשת עתירה. כאשר בקשה כאמור מוגשת – ברי כי רגלינו נטועות במקרה שבו חלף המועד להגשת עתירה 'בדרך המלך'. על כן, קביעה בהקשר זה, שלפיה ניתן עדיין להגיש עתירה, תוך שהמשיבים לה יוכלו לטעון לקיומו של שיהוי – כמוה כ'נחש הבולע את זנבו' (ראו, בהקשר זה, תלמוד בבלי, בבא מציעא נט, א, ורש"י שם ד"ה "עכנאי"); משמעותה המעשית היא העברת הדיון בסוגיית השיהוי אל העתירה עצמה, הגם ששם עלול ה'פוקוס' להשתנות קמעא, בפרט בכל הנוגע לאמת המידה המרוככת. עדיפה אפוא, לטעמי, דרך אחרת. אם בקשת הארכה נועדה לייצר פתח, למקרים שבהם הדין 'הרגיל' סוגר את הדלת – אל לנו לסגור גם פתח זה באמצעות אותו דין רגיל עצמו; אחרת – מה הועילו חכמים בתקנתם ובהחרגתם? הכרעה כאמור עלולה לסכל את תכליתה של הבקשה למתן ארכה, ולהֹפכה לפתח שאינו מוביל למוצא כלשהו – "חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד" (– חבל על מי שאין לו חצר, אך עושה בכל זאת שער לחצר; תלמוד בבלי, שבת לא, ב). לפיכך, בקשת הארכה היא המקום להכרעה באשר לשיהוי. בהינתן קושי זה בהנמקתו של בית המשפט המחוזי, סבורני כי נסיבות העניין – שבהן הערות בית משפט זה, שהוזכרו לעיל – ערעור שהיה תלוי ועומד, וכן משך הזמן הלא רב שחלף עובר לפעולת המבקשים – מוליכות אל המסקנה שלפיה המקרה נכנס בגדרי אמת המידה המרוככת למתן ארכה להגשת עתירה. בהקשר זה אציין עוד, כי איני מוצא פגיעה משמעותית שתיגרם בעקבות מתן הארכה, בכל הנוגע להסתמכות המשיבים או כל צד שלישי אחר, כאשר המשיבים אף לא טענו בכיוון זה. גם בכך יש כדי לחזק את מסקנתי. בשולי הדברים אוסיף, כי בהתחשב בנסיבות המפורטות לעיל, ובפרט בהערותיו הנזכרות של בית משפט זה, מוטב היה לו הסכימו המשיבים מלכתחילה לבקשת הארכת המועד להגשת העתירה. המבקשים יהיו רשאים להגיש עתירה מינהלית תוך 7 ימים מיום המצאת פסק הדין. המשיבים יִשאו בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ש"ח. ניתן היום, ד' אב תשפ"ה (29 יולי 2025). נעם סולברג משנה לנשיא יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט