הישיבה הגדולה "שפת אמת" נ. שלמה סירקיס

החלטה בתיק רע"א 1631/09 בבית המשפט העליון רע"א 1631/09 בפני: כבוד השופט ח' מלצר המבקשת: הישיבה הגדולה "שפת אמת" נ ג ד המשיבים: 1. שלמה סירקיס 2. אסתר קון 3. שמואל סירקיס 4. יצחק סירקיס 5. נחה (נועה) בלאס 6. אורי וידיסלבסקי 7. נורית טישלר 8. שירה פאיאנס בירנבאום 9. יאיר פאיאנס 10. מרדכי יוסף שיף 11. אליעזר שפירא 12. הרב שאול אלתר שליט"א 13. משה גוז בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בבש"א 4506/08 (ת"א 2449/08) מיום 22.1.09 שניתנה ע"י כב' השופט י' צבן בשם המבקשת: עו"ד בנימין שור בשם המשיבים 9-1: עו"ד אורית יעקובסון בשם המשיב 12: עו"ד ישראל גור פסק דין 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט י' צבן), שעניינה מינוי כונס נכסים זמני על נכסי הקדש שבשליטת המבקשת. 2. המשיבים 9-1 הם יורשי-יורשיו של אליעזר סירקיס ז"ל (להלן: המנוח). המנוח היה אספן ספרים, אשר רכש אוסף נדיר של כ-15,000 ספרי קודש, ביניהם ספרי אינקונאבולה (ספרים שנדפסו באירופה במאה ה-15, בסמוך לאחר המצאת הדפוס), שערכם רב עד למאד (להלן: הספרים). יורשי המנוח (שאינם המשיבים כאן) חתמו בשנת 1961 בפני בית הדין הרבני בירושלים (להלן: בית הדין) על שטר הקדש, לפיו ישמשו הספרים – המצויים בחזקתה של המבקשת – לייסוד ספריה תורתית ציבורית, שתשא את שם המנוח ז"ל, ואשר "תשמש את תלמידי ישיבת "שפת אמת", את הרבנים, לומדי התורה ואת העוסקים במחקר תורתי, הלכתי ובחכמת ישראל". על הספריה הועמדו ארבעה "אפוטרופסים", שהלכו כולם לבית עולמם ולא מונו אחרים תחתם. כן נקבע, בין היתר, כי ההקדש יישאר בתוקף כל עוד תקיים הישיבה את התנאים שפורטו בשטר ההקדש, שאם לא כן – יהיו רשאים יורשי המנוח, בהסכמת בית הדין, לבטל את ההקדש. המשיבים אכן הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה בה נתבקש, בין היתר, ביטול ההקדש והשבת כל הספרים לידי המשיבים, בטענה עיקרית שלפיה המבקשת איננה מקיימת את הוראות שטר ההקדש, ובפרט – מוכרת את הספרים לאחרים (ת"א 2449/08). בגדרה של התביעה עתרו המשיבים לסעדים זמניים, וביניהם – צו מניעה זמני האוסר על מכירת הספרים, וצו למינוי כונס נכסים זמני לצורך תפיסת הספרים (בש"א 4506/08). בית המשפט המחוזי (כב' השופט י' צבן) נעתר לבקשה לסעדים זמניים, בחלקה – בתאריך 28.10.08, ובחלקה שעניינו מינוי כונס נכסים זמני – בהחלטה מפורטת ומנומקת מתאריך 22.1.09 (היא ההחלטה נשוא הבקשה שלפניי). ככונס נכסים זמני מונה בא-כוחם של המשיבים, עו"ד ירון רבינוביץ (להלן: הכונס). 3. בבקשה שלפניי, עותרת המבקשת לביטול מינויו של הכונס, ולחלופין – להחלפתו במינוי כונס נכסים זמני שאין לו קשר עם מי מבעלי הדין, תוך הגבלת סמכויותיו. טענתה היחידה, למעשה, היא כי בהתאם להוראת תקנה 387ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), אין למנות אדם כתופס נכסים או ככונס אם יש בינו לבין מי מבעלי הדין קשר אישי או מקצועי, אלא בהסכמת בעלי הדין (שלא ניתנה), או אם סבר בית המשפט שיש בכך צורך ולא יהיה בדבר כדי לפגוע בביצוע יעיל והוגן של הצו ומטעמים מיוחדים שיירשמו (ובמקרה דנן לא נרשמו טעמים כאמור). המשיבים 9-1 מצידם טוענים, בלב תשובתם, כי למבקשת היתה הזדמנות להתנגד למינויו של הכונס הספציפי, הזדמנות שאותה היא לא ניצלה, וכי המבקשת "טועה ומטעה" את בית המשפט, שהרי המינוי נעשה מכוח תקנה 388 לתקנות (שעניינה – מינוי כונס נכסים קבוע), ולא מכוח תקנה 387ב לתקנות (שעניינה – מינוי כונס נכסים זמני, ושעליה חל הסייג הקבוע בתקנה 387ג לתקנות), ולפיכך לא חלה כאן חובת ההנמקה. 4. לאחר שנתתי לצדדים אפשרות להתייחס לדבר, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות לערער כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל באופן חלקי, הכל כמפורט להלן. 5. בניגוד לטענת המשיבים 9-1, מינוי הכונס אכן נעשה כאן מכוח הוראת תקנה 387ב לתקנות, ולא מכוח תקנה 388 לתקנות. הזדקקותו של בית המשפט המחוזי הנכבד להוראות תקנה 388 נעשתה לצורך הבהרת הדינים החלים על היקף סמכויותיו של כונס נכסים, הא ותו לא (סעיף 12 להחלטה). המינוי עצמו נעשה עם זאת מכוח תקנה 387ב האמורה (שעניינה, כאמור, מינוי כונס נכסים זמני), והדברים ברורים ומובהקים: מינוי הכונס נעשה בגדרה של בקשה לסעדים זמניים, המשיבים 9-1 עתרו לצו "למינוי כונס נכסים זמני לצורך תפיסת הספרים" (סעיף ג' לבקשתם), בית המשפט המחוזי ציין כי הוא דן בבקשה "למינוי כונס נכסים זמני" (סעיף 4(ג) לפסק הדין), וקבע כי הוא אכן ממנה "כונס נכסים זמני" (סעיף 15 להחלטה) (כל ההדגשות הוספו – ח"מ). מכאן, שעל המינוי האמור חל הסייג הקבוע בתקנה 387ג לתקנות, המחייב, בין היתר, את הסכמת הצדדים למינויו של כונס הקשור למי מבעלי הדין (כאשר לא ניתן לראות בהתנהלות המבקשת כהסכמה כאמור), או ציון "טעמים מיוחדים" (שלא צוינו). 6. לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל חלקית, במובן זה שענין מינוי הכונס יחזור לבית המשפט המחוזי הנכבד על מנת שיציין את טעמיו המיוחדים למינוי הכונס הספציפי, ולחלופין – יחליט על מינוי כונס נכסים זמני אחר. אינני מחווה כל דעה בעניין זה לגופו, כמובן, ובית המשפט המחוזי יחליט בענין זה כטוב בעיניו. אוסיף כי בנסיבות הענין ומשאין כל טענה אשר לכישוריו המקצועיים של הכונס הנוכחי, ובשים לב לחשש הכבד שמעלים המשיבים 9-1 לגורל הספרים בהיעדר כונס כאמור, ולטעמים המבוארים היטב בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, ייוותר הכונס הנוכחי בתפקידו, עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי. 7. בשולי הדברים אציין כי בשים לב למהותו של ההקדש בו מדובר ולמטרותיו ראוי לבחון עד כמה הוראות חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 באשר להקדש ציבורי ולהקדש דתי חלות עליו ולהשלכות ענינים אלה על המכלול. 8. סוף דבר: הערעור מתקבל איפוא חלקית, כאמור בסעיף 6 לעיל. הבקשה לעיכוב ביצוע, שהוגשה בתאריך 29.3.09 – נדחית לאור האמור לעיל. בנסיבות הענין – אין צו להוצאות. ניתן היום, ב' בניסן התשס"ט (29.3.09). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09016310_K02.doc אצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il