פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1631/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1631/07 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פח 304/06 שניתן ביום 31.1.07 על-ידי השופטים אלרון, סוקול וסעב תאריך הישיבה: ז' בסיון תשס"ז (24.5.07) בשם המערער: עו"ד מ' מסארווה, עו"ד ש' רינגר בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד א' פרסקי גב' שלומית מרדר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לנוער (השופטים אלרון, סוקול וסעב) מיום 31.1.07 בפ"ח 304/06, שהטיל על המערער – קטין יליד 18.11.89 - מאסר בפועל למשך שלוש שנים וחצי, ושנה וחצי מאסר על תנאי. באותו תיק הואשם והורשע גם אחר, אך הערעור שבפנינו הוא מטעם המערער דנא בלבד, שהיה הנאשם 1 בכתב האישום. אף תיק זה עניינו המתח - המצוי לפתחנו תדיר - שבין שיקולי ענישה לשיקולי שיקום, ובמיוחד כשהמדובר בקטין. ב. כתב-האישום המתוקן, בו הודה המערער, מתאר עוד מקרה כואב של עבירות מין אלימוֹת, המבוצעות על ידי קטינים בקטינים הצעירים מהם בעודם רכים בשנים. העבירות נעברו בארבעת החודשים הראשונים לשנת 2006, בעת שהיה המערער מבוגר במעט מ-16 שנים, והמתלוננים, שני אחים, היו בני פחות מ-8 (מתלונן 1) ופחות מ-10 (מתלונן 2). שני מקרי העבירה הראשונים נעשו במהלך החודשים מארס-אפריל 2006. באירוע הראשון, הזמינו המערער והנאשם האחר בתיק, הצעיר ממנו בשנתיים, את המתלונן 1, המתגורר בשכנותם, למטע זיתים סמוך לכפרם בשעת ליל והציגו בפניו תמונות נשים עירומות. לאחר מכן החלו ללטפו, והאחר הפשיל את מכנסיו ותחתוניו של המתלונן 1 והחדיר את איבר מינו לפי הטבעת שלו. מיד לאחר מכן עשה המערער כמוהו. כל זאת עשו המערער והאחר בהיותם בצוותא, ואף בכיו של המתלונן 1 ותחנוניו לא עצרו בעדם; באירוע השני, לקח המערער את המתלונן 1 למקום מבודד והחדיר את איבר מינו לפי טבעתו; באירוע השלישי, שהתרחש בתחילת שנת 2006, קרא המערער למתלונן 2, במהלך משחק, להיכנס למחסן בו חנתה מכונית, ובהיותם שם הפשיל המערער את מכנסיו ותחתוניו שלו, בעודו בגבו אל המתלונן 2, ואמר לו שהוא "רוצה לזיין אותו". המערער הואשם בשתי עבירות של מעשה סדום בנסיבות מחמירות, בגין האירועים הראשון והשני, ובניסיון למעשה מגונה בנסיבות מחמירות, בגין האירוע השלישי. ג. המערער נעצר ביום 11.4.06, וביום 7.9.06 הועבר למעון (שאינו מוגדר כנעול) לצרכי איבחון והסתגלות. בבית המשפט המחוזי, בדיון מיום 14.6.06, הודה המערער בכתב האישום המתוקן, ובית המשפט קבע כי ביצע את העבירות. ד. בטרם גזר בית המשפט קמא את עונשו של המערער, עיין בתסקירי שירות המבחן לנוער לגביו. בתסקיר מיום 10.7.06 (טרם העברת המערער למעון – שתואר בפסק הדין כמעון נעול, וככל הנראה היו תנאיו של המערער שם כבמקום נעול, אך אין הוא כזה כשלעצמו), תוארו קשייו הלימודיים וההתנהגותיים. בתסקיר המשלים, מיום 17.1.07, תוארו תוצאות האיבחון הפסיכודיאגנוסטי שנערך לו במהלך שהותו במעון, ממנו עולה רמת תפקוד אינטלקטואלית טובה, אך לצידה קוים בעייתיים ומצוקה בתיפקוד הרגשי. עוד תוארו בתסקיר נסיבות חייו הקשות, וביניהן רקעו המשפחתי, חשיפתו בילדותו לאוירת מתח וסכסוכים, וכליאתו של אביו בגין אלימות פיזית ומינית כנגד אימו. בין היתר צויינו בתסקיר גורמי סיכון העלולים לגרום למערער לבצע עבירות נוספות. המלצתו של התסקיר הייתה לנקיטת הליכים טיפוליים תוך העברת המערער למעון נעול למשך שנתיים, ועד שיתפנה מקום בו – השארתו במעון בו שהה. ה. בית המשפט גזר על המערער מאסר בפועל לתקופה של שלוש שנים וחצי מיום מעצרו (לרבות תקופת החזקתו במעון), וכן מאסר על תנאי לתקופה של שנה וחצי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירת מין. לא נתקבלה המלצתו של שירות המבחן לנוער באשר לריצוי העונש במעון נעול. בהחלטתו זו עמדו בפניו של בית המשפט נתוני המערער ותסקירי שירות המבחן לנוער שתוארו מעלה. מנגד, שקל בית המשפט את חומרת העבירות, ואת ניצול המתלוננים, שלאחד מהם טרם מלאו שמונה שנים בעת ביצוע עבירות המין. הובא בחשבון גם חלקו הגדול בהרבה של המערער בביצוע העבירות לעומת חברו. ו. (1) בערעור נטען כי יש ליתן משקל להודאת המערער בכתב האישום וללקיחת האחריות על מעשיו, וכן להמלצות שירות המבחן לנוער לריצוי העונש במעון נעול, תוך שילובו בתכנית שיקומית הכוללת טיפול פרטני וקבוצתי. נטען כי החלטת בית המשפט תשים לאל את המשאבים והמאמצים שהושקעו בשיקומו של המערער, וכי כליאתו תחשוף אותו לחברה עבריינית קשה, בעוד שהשמתו במעון נעול – ולוא גם לתקופה זהה לתקופת המאסר בפועל שנקבעה – תשרת את המטרה השיקומית ואת מטרת הרחקתו של הנאשם מן החברה. נטען עוד, כי לנסיבות חייו הקשות של המערער לא ניתן משקל מספיק בגזר-הדין. בא כוח המערער הפנה לשורת אסמכתאות הנוגעות להרשעת קטינים בביצוע עבירות מין, בהן הומר מאסר בפועל בשהיה במעון נעול. (2) לקראת הדיון עיינו בשני תסקירים עדכניים, של המעון בו שוהה המערער כיום ושל שירות המבחן לנוער. תוארה על-ידי המעון תמונה של מודעות, חרטה והתנהגות חיובית מקצועית, לימודית וחברתית, תוך נזקקות טיפולית ברורה וארוכת זמן; הומלץ על צו מעון לשנתיים. שירות המבחן לנוער הציע העברה למעון נעול לתקופת המאסר שהוטלה, וציין אפשרות של קליטה במעון הנעול בטווח שלושה חודשים. (3) בפנינו טען בא כוחו המלומד של המערער, כי התנהגות שולחו במעצרו ואחר כך במעון הנוכחי, שגם בו הוא שוהה בתנאי מעצר מלאים, מצדיקה כי ירצה את עונשו במעון נעול, קרי, יורחק מהציבור אך גם ישוקם; ומעון נעול "אינו סוכריה", ואין לומר כי מדובר במקום שבו העונש מתמסמס, אלא יש בו טעמו של מאסר; המערער יוכל להפיק תועלת וניתן להצילו מהתדרדרות לפשע. לשאלתנו הודיע בא כוח המערער על הסכמתו להותיר לשיקול דעת בית המשפט את שאלת הניכוי של התקופה במעצר ובמעון שקדמה לגזר הדין. (4) אף באת כוח שירות המבחן חזרה על ההמלצה לריצוי העונש במסגרת המעון הנעול, מתוך התרשמות כי המדובר בנער בר שיקום. (5) בא כוח המדינה ציין כי אל מול אינטרס השיקום יש להידרש לאינטרסים אחרים – ההרתעה והגמול. מחד גיסא, ישיבה במעון נעול מתפרשת על-ידי החברה שממנה בא המערער כאי ישיבה במאסר; מנגד, גם בבית הסוהר לקטינים "אופק" ישנם תנאי שיקום וטיפול. יש להביא בחשבון את זעקת הקרבנות, שראוי כי יידעו שהפוגע בהם מרצה עונשו באופן מלא ולא במסגרת חלופית. ז. (1) תיק זה מעורר שאלה דומה לזו שעלתה בע"פ 3615/07 וע"פ 3674/07 פלונים נ' מדינת ישראל (נשמעו במאוחד), שפסק הדין בהם ניתן ביום 5.6.07, והדנים בנסיבות קרובות. באותו פסק דין נקבע ברוב דעות כי המערערים, אף שם קטינים שהורשעו בעבירות מין חמורות, ירצו עונשם במעון נעול, אך לא ייצאו לחופשות באופן שונה לטובה מאשר בבית סוהר. כפי שהודענו בדיון ביום 24.5.07, המתנו בהכרעתנו בתיק זה עד לקבלת פסק הדין בתיקים הנזכרים. אין איפוא צורך לחזור בפירוט על הדיון ועל האסמכתאות לנושא המצויים באותו פסק דין. בע"פ 4920/01 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם), הנזכר בפסק הדין בע"פ 3615/07, 3674/07 ציין בית המשפט מפי השופטת - כתארה אז - ביניש את הצורך לשקלל את הגורמים השונים הממלאים תפקיד בענישה בכגון ענייננו - לרבות ההחמרה החקיקתית בענישה בעבירות מין ומצוקת הקרבנות, ועמהן שיקולי השיקום והטיפול, והוטעם השילוב בין הגישה השיקומית לעונשית; ראו גם ע"פ 9828/06, 9841/06 פלונים נ' מדינת ישראל (השופט ד' חשין). נראה לי כי הפתרון שנמצא בע"פ 3615/07, 3674/07 מתאים גם בנידון דידן. ייחסתי חשיבות רבה להמלצתו של שירות המבחן לנוער, שעתה אינו מציע כמקודם תקופה של שהות קצרה יותר במעון נעול, אך רואה את המערער כבר שיקום. בפתרון האמור יש, מחד גיסא, הרחקה של המערער מן החברה לתקופה דומה לאשר הוטל עליו בבית המשפט, ולרבות התיחסות לנושא חופשות כאילו היה המדובר בבית סוהר, ומנגד חיובו לקבל טיפול (בשונה מבית הסוהר בו הדבר אופציונלי). סבל הקרבנות הרכים בשנים לנגד עיניי; אך הפתרון הנדון מציע מסגרת נעולה, והרחקת המערער מקרבתם באופן שאינו שונה מבית סוהר. כפי שנאמר גם בע"פ 3615/07, 3674/07, איני מקל ראש כל עיקר באפשרויות טיפול שישנן בבית הסוהר לקטינים "אופק" ובעבודה החשובה הנעשית בו, שבא כוחה המלומד של המדינה נדרש אליה גם בעקבות ביקור בבית הסוהר ואף לי היתה הזדמנות לעמוד עליה בביקור - אך בסופו של יום, כשישנה אפשרות למעון נעול ולחיוב בטיפול תוך הרחקה מהחברה, יש מקום להעדיף זאת. ושוב, כל האמור - בהתחשב בהמלצתו החמה של שירות המבחן לנוער. ראו גם גזר הדין בתיק פ"ח (חיפה) 102/05 מדינת ישראל נ' פלוני (טרם פורסם) (השופט פינקלשטיין). (2) בשקלול כל אלה אציע איפוא כי תחת תקופת המאסר בפועל שהוטלה על המערער בגזר הדין קמא, יוטל עליו צו מעון נעול לתקופה זהה, שכדי למצות את האפשרויות הטיפוליות, תחושב מיום גזר הדין קמא - 31.1.07. ער אני לכך שתקרת השהות במעון נעול על פי דין (סעיף 34 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) תשל"א-1971) היא גיל 20. אך משלא הובאה בחשבון, על פי האמור, ולא נוכתה תקופת המעצר והמעון מ-11.4.06 עד יום גזר הדין 31.1.07, לא תפחת בפועל התקופה בה מדובר מזו שהוטלה בבית המשפט קמא. ראו גם לעניין זה ע"פ 3615/07, 3617/04 הנזכר. המאסר המותנה שהוטל יעמוד בעינו. אשוב ואציין, כי התנאים לעניין חופשות לא יהיו שונים לטובה מאלה שהיו אילו ריצה המערער את עונשו בבית הסוהר. ולבסוף, חרף האמור בתסקיר, מוצע כי ההעברה למעון הנעול תהיה תוך 21 יום מהיום. בגדרי האמור אציע איפוא לחברי לקבל את הערעור. (3) לסיום, אשוב ואציין, כי האמור מוצע על-יסוד השילוב בין הרחקה מהחברה במסגרת נעולה שלעניין זה אינה רחוקה מהותית מבית סוהר, ובכך התחשבות ברגשותיהם של הקרבנות ובאינטרס הגמול וההרתעה, ובין מאמץ שיקומי לגבי קטין שגורמי המקצוע מזהים סיכוי טוב לשיקומו ולהפיכתו לאדם נורמטיבי. אינטרס אחרון זה עולה בקנה אחד עם משאלת המחוקק בשפיטת נוער ועם תועלת החברה לטווח ארוך. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ע' פוגלמן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. ניתן היום, כ"ח בסיון תשס"ז (13.6.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07016310_T03.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il