אילנית קשי נ. קרן דפנה פסטרנק

בבית המשפט העליון עע"מ 1625/22 לפני: כבוד הרשמת קרן אזולאי המערערים: 1. אילנית קשי 2. שמעון קשי נ ג ד המשיבים: 1. קרן דפנה פסטרנק 2. רמי שלמור 3. אירינה שלמור 4. הועדה המקומית לתכנון ובניה 5. קישלנסקי משה 2000- מהנדס בנין ותכנון וניהול פיקוח בקשת המשיבים 3-1 מיום 11.4.2022 לסילוק על הסף; תשובת המערערים מיום 3.5.2022 פסק דין לפניי בקשת המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) לסלק את הערעור על הסף בטענה כי הוא הוגש באיחור. לטענת המשיבים, למרות שהמערערים טענו בהודעת הערעור כי נודע להם על פסק הדין ביום 24.1.2022, בפועל עורך הדין שייצג אותם בבית המשפט קמא צפה בפסק הדין עוד ביום 13.12.2022. על כן, נטען כי הערעור הוגש באיחור ניכר ויש לסלקו על הסף. עמדת המערערים היא כי הם הפסיקו את הייצוג קודם למועד שבו ניתן פסק הדין, והמועד שצוין בכותרת הערעור כמועד ההמצאה הוא המועד שבו נודע להם באופן אישי על פסק הדין. אין מחלוקת כי הערעור דנן הוגש על ידי באת-כוח הנוכחית של המערערים. לפי הטענה, הייצוג הופסק לאחר שבא-כוחם הקודם העלה בפניהם הצעות פשרה שהועלו לפתרון המחלוקת בין הצדדים, והמערערים סברו כי הצעות אלה אינן מטיבות עימם. המערערים טענו כי הם למדו על פסק הדין רק בעקבות שיחה עם בעלי המשיבה 6. המשיבים טענו בהרחבה כי ישנן אינדיקציות שונות המעידות על כך שבא-כוח המערערים הוסיף לייצג אותם גם במועד שבו ניתן פסק הדין. כך, למשל, צוין כי קיים דמיון בין הערעור דנן ובין ערעור קודם שנשלח אליהם על ידי בא-כוחם הקודם של המערערים, ונטען לקיומה של היכרות מוקדמת בין עורך הדין הקודם לבין באת-כוחם הנוכחית של המערערים. אשר לטעם שבגינו נטען כי הופסק הייצוג של בא-כוחם הקודם – התנגדות המערערים להסכם פשרה – המשיבים טענו כי הסכם זה הוצג שנים מספר לפני הפסקת הייצוג הנטענת. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל. תחילה יוער כי המערערים לא חלקו על כך שבא-כוחם הקודם צפה בפסק הדין באתר נט המשפט ביום 13.12.2021, וכי בין מועד זה למועד הגשת הערעור דנן (ביום 6.3.2022) חלפו יותר מ-45 ימים. השאלה הנשאלת, אם כן, היא האם יש לקבל את טענת המערערים לפיה אין לראות בצפייה על ידי בא-כוחם משום המצאה של פסק הדין. במישור העובדתי מצאתי קושי בטענות המערערים הואיל ולא נתמכו באמסכתה כלשהי. בכלל זאת, המערערים לא הבהירו אם נעשה מאמץ לאתר מסמך על סיום ההתקשרות, שנטען כי הועבר לבא-כוחם הקודם. המערערים גם לא צירפו תצהיר של בא-כוחם הקודם ולא הבהירו מדוע לא עשו כן. יחד עם זאת, לא מצאתי צורך להכריע בטענות במישור העובדתי, הואיל וגם אם אניח כי הייצוג הופסק קודם למועד שבו ניתן פסק הדין, לא יהיה בכך כדי לדחות את הבקשה לסילוק על הסף. הטעם לכך נעוץ בהוראות תקנה 172 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ובסעיף 15(ב) לחוק השליחות, תשכ"ה-1965. תקנה 172 לתקנות סדר הדין קובעת כי: "בעל דין שמייצגו עורך דין רשאי לבטל את ייפוי הכוח של עורך דינו, ובלבד שנמסרה הודעה על כך לבית המשפט ולכל שאר בעלי הדין; עורך דין רשאי להפסיק את הייצוג ברשות בית המשפט בלבד". המערערים לא טענו כי הודיעו למי מבעלי הדין האחרים או לבית המשפט קמא על הפסקת הייצוג. בנסיבות אלה, המשיבים רשאים היו להניח שבא-כוחם הקודם של המערערים מוסיף לייצג אותם (ראו, ע"א 377/10‏ אבני נ' עו"ד גד שילר (11.7.2010)). כפועל יוצא, המשיבים רשאים היו להסתמך על הצפייה היזומה בפסק הדין, בפרט בשים לב לפרק הזמן הממושך שחלף מאז ניתן פסק הדין, ולהניח שפסק הדין הפך חלוט לאחר שלא הוגש ערעור במועד. תוצאה אחרת תוביל לפגיעה ניכרת בוודאות. בנסיבות אלה, הבקשה מתקבלת, ואני מורה על מחיקת ההליך. ניתן היום, ‏ח' בסיון התשפ"ב (‏7.6.2022). קרן אזולאי, שופטת ר ש מ ת _________________________ 22016250_T03.docx כש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il