פלוני נ. בית הדין הרבני בתל אביב

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1624/24 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין כבוד השופט י' כשר העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני בתל אביב 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי בעניין פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק 795578/7 מיום 21.11.2023 בשם העותר: עו"ד יוסי נקר פסק-דין השופט י' אלרון: במוקד העתירה שלפנינו פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 21.11.2023 (תיק 795578/7) אשר דחה ערעור על החלטת בית הדין הרבני האזורי תל אביב-יפו מיום 15.3.2022 (תיק 310170/30). מהחלטת בית הדין הרבני האזורי, כמו גם מהעתירה, עולה כי במוקד ההליך ניצבת בקשת העותרת לקבלת צווים לגילוי מסמכים. על פי הנטען בעתירה, מסמכים אלו נדרשים על מנת לבסס תביעה עתידית בטענת מרמה, הואיל ולטענת העותרת המשיב 3 הסתיר ממנה מידע עובר להסכם הגירושים בינה לבינו (להלן: ההסכם). בית הדין הרבני האזורי דחה את בקשת העותרת, תוך שנימק כי ניהלה בעבר מספר הליכים נגד המשיב 3, אשר כולם נדחו; כי הייתה מיוצגת והייתה לה האפשרות לברר את כלל הפרטים הנדרשים עובר לאישור ההסכם וכי היא אישרה שראתה את תלושי המשכורת של המשיב 3. לפיכך נקבע כי: "ביה"ד מנוע מלקבל את תביעתה". על החלטה זו הגישה העותרת ערעור לבית הדין הרבני הגדול. העותרת השיגה על קביעות בית הדין הרבני האזורי ונימוקיו, אשר לטענתה עולים כדי הכרעה ב"תביעה שלא הוגשה", מאחר שכלל לא התבקש ביטול ההסכם. בית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור – נקבע כי בקשת גילוי המסמכים שהוגשה לבית הדין הרבני האזורי נועדה לבסס תביעה עיקרית למרמה או לביטול ההסכם, אין עילה להתערב בהחלטה מושא הערעור וכן כי: "במהלך הדיון בפנינו אישרה המערערת [העותרת – י' א'] שהשיגה את כל המסמכים המבוקשים, וכיום הם נמצאים בידיה". בעתירה שלפנינו העותרת שבה וטוענת כי בית הדין הרבני האזורי הכריע בדברים אשר לא עמדו במרכז בקשתה, וכי בית הדין הרבני הגדול אף הוא לא התייחס כראוי לעילת הערעור, היות ובקשה לגילוי מסמכים אינה מחליפה תביעה עתידית לביטול הסכם. עוד נטען, כי לא היה מקום לחייב את העותרת בהוצאות. דין העתירה להידחות על הסף. בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בתי הדין הרבניים, והתערבותו מוגבלת למקרים חריגים של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק המכוונות לבית הדין הדתי או כאשר נדרש סעד מן הצדק (בג"ץ 489/20 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 6 (21.4.2020)‏; בג"ץ 3841/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 9 (3.6.2018)). ניכר כי העתירה שלפנינו מבטאת חוסר שביעות רצון מפסיקת בתי הדין הרבניים לגופם של דברים, כאשר מועלה חשש שנימוקיהם יעמדו לעותרת לרועץ בתביעה עתידית שהיא עשויה להגיש. בין אם כך ובין אם אחרת, ואין אנו מביעים עמדה לעניין זה, הדברים שנקבעו על ידי בתי הדין אכן מתייחסים באופן ישיר לטענות שהועלו על ידי העותרת. יוצא כי בבסיס העתירה טענות ערעוריות מובהקות, אשר אינן מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה (בג"ץ 5040/17 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה 9 (25.9.2017)‏). בתי הדין לא חרגו אפוא מסמכותם, ואין כל עילה אחרת המצדיקה התערבות חריגה של בית משפט זה. האמור נכון ביתר שאת ביחס לחיוב העותרת בהוצאות כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול. משכך, העתירה נדחית על הסף. מאחר שלא התבקשה תגובת המשיבים, לא ייעשה הפעם הזו צו להוצאות. ניתן היום, ‏א באדר ב התשפ"ד (‏11.3.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 24016240_J01.docx מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1