מרינה ויליצנסקי נ. לשכת רשות האוכלוסין

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1624/20 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ג' קרא העותרים: 1. מרינה ויליצנסקי 2. יורדנוב סטוימן 3. לריסה סטוליארוב 4. איגור סטוליארוב נ ג ד המשיבה: לשכת רשות האוכלוסין וההגירה בישראל עתירה למתן צו על תנאי ובקשה בהולה לבטל/לדחות גירוש העותרת 1 מן הארץ; תגובה מקדמית מטעם המשיבה ובקשה לדחיית העתירה על הסף בשם העותרים: בשם המשיבה: עו"ד ד"ר מיטל מסיקה אליהו עו"ד אבי טוויג פסק-דין השופט ג' קרא: העותרת 1 (להלן: העותרת) מבקשת להורות על הארכת שהייתה בארץ, על שחרורה ממשמורת ועל ביטול צו הגירוש שהוצא נגדה ושמועד ביצועו קבוע ליום 3.3.2020 (להלן: העתירה). העותרת, ילידת ברית המועצות לשעבר, נכנסה לראשונה לישראל בשנת 2004 לצורך ביקור אחותה, אזרחית ישראל. בפעם האחרונה נכנסה העותרת לישראל בשנת 2012 ומאז היא שוהה בישראל שלא כדין. במהלך שהותה בישראל, ניסתה העותרת להסדיר את מעמדה בטענה לחיים משותפים עם אזרח ישראלי, אך סורבה עקב עברה הפלילי העשיר והעדר התרשמות מכנות הקשר. לאחר שהעותרת נקטה הליכים אלו שלא צלחו להסדרת מעמדה בישראל מכוח נישואין, נדון עניינה של העותרת בפני בית הדין לעררים. הערר שהגישה העותרת בתיק 4581/15, נדחה בפסק דין מיום 28.3.2017. העותרת ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עמ"נ 4548-06-17), אשר דחה את הערעור ביום 29.1.2018 (להלן: פסק הדין החלוט) וקבע כי די בעברה הפלילי המשמעותי של העותרת כדי לתמוך בהחלטת רשות האוכלוסין וההגירה לדחות את בקשתה להסדרת מעמד בישראל. ביום 24.2.2020, תפסו פקחי מנהל אכיפה וזרים במרחב דרום את העותרת, אשר הובאה לשמיעת טענותיה בפני ממונה ביקורת הגבולות לפי סעיף 13א(ד) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: החוק). בתום השימוע, הורה הממונה על מתן צו משמורת לעותרת עד להרחקתה מישראל. באותו יום ניתן גם צו המורה על הרחקתה, לפי סעיף 13 לחוק. ביום 26.2.2020, התקיים דיון בבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין במתקן משמורת גבעון. בית הדין דחה את בקשת העותרת לשחרור ממשמורת ואישר את צו המשמורת. העתירה הוגשה ביום 1.3.2020 וניתן במסגרתה צו ארעי המונע את הרחקת העותרת מן הארץ עד למתן החלטה אחרת. העותרת טוענת בעתירה כי היא בתהליך של הסדרת מעמדה מטעמים הומניטריים. המשיבה טוענת בתגובתה המקדמית, כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. דיון והכרעה דין העתירה להידחות. במסגרת הליכים קודמים שניהלה העותרת ניתנו החלטות שיפוטיות. כך, העותרת הגישה ערר לבית הדין לעררים בסוגיית בקשתה לקבל מעמד בישראל. לאחר מכן, העותרת ערערה על פסק דינו של בית הדין לעררים לבית המשפט לעניינים מינהליים. העותרת לא השיגה על פסק הדין החלוט שניתן בבית המשפט לעניינים מינהליים. לפיכך, ומשהעותרת מיצתה את ההליכים בעניינה, אין מקום שבית משפט זה יידרש להסדרת המעמד בשלב זה. השוו: בג"ץ 2567/16 סוקולנקו נ' משרד הפנים, בפס' 12 וההפניות שם (14.11.2016) ("ככלל, משעומד לעותר סעד חלופי, אין מקום שבית משפט זה יידרש לעתירה"). לעניין הסעד המבוקש בדבר שחרור ממשמורת, לעותרת קיים סעד חלופי שכן החלטת בית הדין לביקורת משמורת נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מינהליים מכוח סעיף 13כא לחוק. ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 375-373 (2017); בג"ץ 5705/17 ליגאי נ' שר הפנים (19.7.2017), שם נדחתה העתירה מחמת קיומו של סעד חלופי ("ככלל, כאשר קיימת ערכאה שיפוטית אשר מוסמכת לדון בטענותיו של העותר וליתן לו את הסעד המבוקש, לא יידרש לכך בית משפט זה בשבתו כבג"ץ"). מעבר לצורך יודגש, כי בעתירה לא פורטו חלק מהעובדות הרלוונטיות לדיון בעתירה ואף צוין כי ההליך להסדרת המעמד של העותרת "טרם הושלם". בכך יש משום אי-ניקיון כפיים של העותרת שלא הקפידה על גילוי מלא ונכון לבית משפט זה. ההליכים המתוארים בפני בית הדין לעררים ובפני בית המשפט המחוזי לא אוזכרו בעתירה גופה והם פורטו במלואם רק בתגובה המקדמית שהגישה המדינה. העתירה נדחית. לפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' באדר התש"פ (‏4.3.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 20016240_Q02.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1