רוצים לחיות בלי מכרות נ. ראש ממשלת ישראל

החלטה בתיק בג"ץ 1623/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1623/11 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט נ' הנדל העותרים: 1. רוצים לחיות בלי מכרות 2. הקואליציה לבריאות הציבור 3. ד"ר שרית עוקד 4. מר יעקב לקס 5. מר אליעזר בר-שדה 6. מר מוסא אבו-עיאדה 7. נירה רובין 8. גיתה סופר 9. מר יואב קורצברג נ ג ד המשיבים: 1. ראש ממשלת ישראל 2. המזכיר הצבאי של ראש הממשלה 3. סגן שר הבריאות 4. ראש שירותי בריאות הציבור, במשרד הבריאות עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד אפי מיכאלי בשם המשיבים: עו"ד אילאיל אמיר פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. באזור שדה בריר, הסמוך לעיר ערד, מתוכננת הקמתו של מכרה לכרית פוספטים, מכוח תוכנית מפורטת מספר 140/03/24 אשר הוגשה ביום 4.7.1999 ללשכת התכנון המחוזית. הועדה המחוזית לתכנון ובניה החליטה כי קודם לאישור התוכנית יגיש משרד הבריאות את חוות דעתו באשר להיבטים הבריאותיות הצפויים מהקמת המכרה. עניינה של עתירה זו הוא בבקשת העותרים - שתי עמותות ותושבי אזור ערד המתנגדים להקמת המכרה - כי נורה למשיב 2, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, לחדול מלהתערב בהחלטתם של הגורמים המקצועיים במשרד הבריאות, המתנגדים להקמתו של המכרה, וזאת נוכח הסכנות הצפויות מפעילותו לחייהם ולבריאותם של תושבי האזור. עוד מבקשים העותרים, כי נורה לגורמים המקצועיים במשרד הבריאות שלא לשנות מדעתם בעקבות חוות הדעת הנוספת שהוזמנה לבקשת משרד ראש הממשלה, כדי לבחון בשנית את ההיבטים הבריאותיים אשר עלולים להשפיע על האוכלוסייה באזור, ואשר נערכה על ידי פרופסור שמואל שפירא – סמנכ"ל הדסה וראש המסלול הצבאי לרפואה. לטענת המבקשים, התערבותו של משיב 2 וכן חוות הדעת הנוספת שנתקבלה, נועדו להכניס שיקולי ביטחון שהינם זרים לגדרי החלטת משרד הבריאות, אשר כל כולה צריכה להיות מושתתת על השיקול הבריאותי. 2. המשיבים, בתגובתם, מציינים כי עמדת משרד הבריאות באשר להקמת המכרה במסגרת התוכנית המפורטת טרם גובשה, והתוכנית דנן מצויה בהליכי תכנון בוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז דרום של משרד הפנים. עמדתו של משרד הבריאות תשמע ותיבחן במסגרת הדיון בהפקדת התוכנית, וככל שיוחלט על הפקדתה, קודם לאישורה יוכל הציבור בכללו, לרבות העותרים, להביא בפני הועדה את התנגדויותיהם. לא זו אף זו, ככל שתאושר התוכנית, תעמוד לעותרים האפשרות לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים. 3. דין העתירה להידחות משום קיומו של סעד חלופי. ביסודה של העתירה הליכי תכנון ובניה אשר הסמכות לדון בהם מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים (ראו פרט 10 לתוספת הראשונה של חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס–2000, בג"ץ 3112/10 חברת מואססת אלאקסא בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו (טרם פורסם, 4.5.2010), בג"ץ 2515/10 ח"כ חיים אורון נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, 16.5.2010), בג"ץ 332/08 שרון כוכבי נ' שר האוצר (טרם פורסם, 10.11.2009)). יתרה מכך, איננו סבורים כי בידי העותרים עילה למנוע מבעל תפקיד או גוף כזה או אחר להביע את דעתם, וככל שיתברר כי העמדה שנקטו אלה לוקה בשיקולים זרים, עדיין תהיה פתוחה בפני העותרים הדרך לעתור לקבלתו של סעד מבית המשפט המוסמך. אשר על כן, העתירה נדחית. ניתן היום, א' בניסן התשע"א (05.04.2011). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11016230_O02.doc אז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il